מאזנים וחשבון נפש
לפני שנות אור חשקה נפשי לעוף
את אברותי הבתוליות פרשתי לרווחה
פילחתי עלטות ציה אל תוך קרני חמה
ובמעוף נחרץ הייתי כסומא .
אני זוכר אמי אמרה להנמיך גובה
סבי ציטט דיברי קדושים ותוכחה
אך אנוכי חצוי בעולמות חמדה
במעוף נחרץ הייתי כסומא .
היו ימים ספורים של אור , אני זוכר
תעתועי דמיון הבליחו מן השחור
תלי קדרות היו לרננה
ובמעוף נחרץ הייתי כסומא .
הזמן המתארך הוא זמן שאול
יש בו שלמות , יש בו פסול
ניסיתי לחמוק בנתיב ללא מוצא
אך במעוף נחרץ המשכתי כסומא.
אני זוכר, עם שחר יום המחרת , הו אללי,
קדרות ההתפכחות עטרה עיני
וכשצפיתי נכחה , תמוה ונפחד
הייתי כבר לכוד בסד
----------------------- |
