כל זה קורה עכשו:
מישהו פותח קפסת מרק אפונה ירוקה ברגע זה.
במקום אחר מישהו  תולה מעילו על הקולב,
יום ארך במשרד, בחוץ שלג.
ילד בוכה כי כבר יומיים לא אכל
והשמש מבשלת את גופות הוריו.
אחרת צורחת בהנאה
ככה כבר לא גמרה הרבה זמן.
במחנה רחוק,  מקפלים את הדגל
הגיע הזמן לפנות את השטח.
מכונית מתרסקת לתוך חלון ראוה בערב חג.
מתנות שילדים יתומים לא יקבלו.
כלב נדרס בצוחות אימה
שמעירות את האחות הקטנה של הילד
שהתגלה במחו גדול ממאיר.
בחדר אחר מחבקת דודה גדולה את אחינה שהתקבל ללמודים.
בין החבורים מבקע גול מבעיטת מספרת.
שיר אהבה בן חמש שורות
מביא חיוך לשפתיה היבשות
ודקות לאחר מכן
היא כבר בין זרועותיו של החיל העיף.
לחיצת יד במשרד ממוזג במרומי מגדל
מעל לעיר ההומה.
חשבון הבנק שלו תופח שוב
יוכל לקנות את כל מה שדמין.
לחיצה אחת על ההדק והכל מסתים.
שעורי בית בחשבון, משואות משואות,
מתי כבר זה יגמר.
גלי הים שמלחכים את רגליו,
אגלי הזעה מתערבבים במלח
הרוח שמבדרת את שערו,
הנערות שמביטות בערגה.

אז איך תאמרי שמשעמם לך?