כמו לידה,
זורעים בבטן הרכה.
סוחבים כמה ירחי לידה.
הצירים תמיד קשים ומפתיעים,
לפעמים יש גם צירים מוקדמים,
כוססים אצבעות, מתפללים,
סובלים.
וכיוצא הרך לאוויר העולם
נושמים לרווחה, מביטים בפניו,
סופרים אצבעות רגלים וידיים
וגם את צבע העיניים בודקים.
האם הוא,
בכל זאת
ולמרות הכל
דומה לאחד ההורים?
מתקרב לחלום הפנטזיה הפרטית,
יצא בדיוק ואולי רק על-יד.
אין דבר השני שיבוא בעקבותיו... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.