"אני מתכוון לחיות לנצח" היו מלותיו האחרונות של יחזקאל.
אחרי זה הוא מת, ואחרי זה כבר לא ממש היה לו מצב רוח להוסיף
לדבר.
אולי כי אחרי שמתים האנשים החיים כבר לא נראים כמו כזאת
אטרקציה,
ואולי האירוניה שבמצב היתה מה שגרם לו לשתוק.
כל זה היה במהלך ויכוח סוער עם חנה, השכנה שלו.
זה לא היה ויכוח יוצא דופן. סתם ויכוח רגיל של שני שכנים
בפנסיה.
לו היה עץ בחצר, וכשזה השיר עלים חלקם עפו לחצר שלה.
היא בקשה ממנו לכרות את העץ, והוא מצידו סירב.
הויכוח נהיה קולני וכלל קללות בפולנית.
לבסוף חנה העירה משהו בסגנון "אולי תעבור כבר דירה?"
ויחאזקל ענה: "אני לא אעבור מכאן כל עוד אני חי."
ואז הוסיף: "ואני מתכון לחיות לנצח".
ואז, כפי שסיפרתי, הוא מת. אם מהתקף לב, או שבץ מוחי, או סתם
זיקנה, בקשר לזה יש גרסאות סותרות, אבל זה לא ממש משנה.
מה שכן, זה בטח היה מאוד מביך בשבילו, ויש להניח שהוא היה
מסמיק אם הוא לא היה גוויה.
אבל הוא כן היה גוויה, אז הוא לא הסמיק.
מה מוסר ההשכל מהסיפור הזה, אתם שואלים?
אז גם בקשר לזה יש מחלוקות, אבל על דבר אחד כולם מסכימים-
לאלוהים יש חוש הומור.