משתתפים  :

1 . דוקטור מרק סלומון -  פסיכולוג
2 . מירי  סלומון -   רעייתו
3 . בטי -  עוזרת בית
4.  ג'וש  ( יהושע ) ברקן  - צייר
5.  שוטר


     מערכה     ראשונה

חדר  אורחים  מודרני   בחווילת הפאר של  הפסיכולוג , דוקטור
מרק סלומון. בירכתי החדר , דלת זכוכית כפולה  שוילונותיה
הוסטו לצדדים .
מבעדה ניתן להשקיף  אל גן ססגוני    ושמיים  בהירים , בערבו
של קיץ  רוגע  .   מימין ומשמאל דלתות כניסה לשאר חדרי הבית
ומדרגות לולייניות  המטפסות אל  קומת המפלס  העליון .        
דוקטור מרק סלומון , רופא נפש בעל מוניטין   ומעמד חברתי  ,
קרוב  לחמישים,  גבר נאה  וכריזמטי  ,  שקוע בכורסתו , מעיין
בירחון  רפואי ,   כשברקע  צלילי  פסנתר   ערבים   , בוקעים
מתוך  מערכת  סטריאופונית . אוירה של שלווה ביתית . הוא  לבוש
חלוק בית עדין, מקטיפת  ארגמן  מבריקה . נועל נעלי בית .
רעייתו , מירי,    כבת ארבעים  , אישה  יפה , חטובה  ומטופחת
,  שערה  הזהוב   ועיניה  הבהירות , מוסיפים   חן נשי  
להופעתה.   עם עלות  המסך היא עומדת לפני  דלת הזכוכית
ומשקיפה  אל  גווני  הערב  הפרושים  לעיניה , מלוא הדרם.    

מירי :     ( בפנותה  אל מרק השקוע בקריאתו ) תגיד  לי מרק  ,
עוד  לא נמאס לך  
              לשבת  באותה  תנוחת קיפאון  ולהאזין  לקקופוניה
הזאת  המתנגנת  על  
              העצבים , כשרק  מטרים ספורים  מאתנו  , החיים
קורצים   מנגד   ואנחנו  
              לא   טורחים  להעיף  מבט  לעברם  ?  
מרק :    ( מבלי להסיר עיניו מן הירחון )  לשופן  את קוראת
קקופוניה  ?  תמיד
             אהבת  לשמוע  אותו,   אז מה היום מיומיים  ?
מירי :   להסתגר בבית , בערב  נאה  כזה  ,  עם שופן, לדעתי
,זה  בזבוז  מיותר  של
             זמן יקר    ...    
מרק:     אני  מצטער , מירי , אבל  אחרי השבוע  הקשה  שעבר
עלי ,   אני באמת  
            זקוק  לקצת  מנוחה ....
מירי :    לצערי  , לאחרונה , זה  כבר  הפך   לשגרה   , מרק .
הסבלנות שלי        
             הולכת  ופוקעת ......  הגעתי  לגבול היכולת ...
אתה  מבין ?  
מרק :    אני  מבין  אותך היטב , מירי,  אבל  המצב הזה הוא
זמני , חייבים לעבור    
              אותו  למען העתיד   ...  לאחר  שאסיים את  
הספר  אני  מבטיח
             לך שנשוב  לחיים  נורמליים , מלאים ותוססים
בדיוק כפי שחיינו בעבר  
             ואפילו טובים יותר ....      
מירי:      בינתיים  הזמן חומק  לנו מבין האצבעות ,מרק,  
ואנחנו  כבר  לא בני
              עשרים ...
מרק:      על כן   חייבים לנהוג   באורך   רוח  , יקירתי ,
למען העתיד,   כדי שהמצב  
            הזמני  הזה     יעבור  אותנו   ,   מבלי שיותיר
בנו  אותות מצוקה      ...          
מירי:     אותות מצוקה  היו  ויש  לנו די  והותר , מרק . ואם
במקרה שכחת   ,
            אני  יכולה להזכיר  לך  אותן אחת   לאחת ....
מרק:      עדיף  לא   לשוב   ולחטט ,  כבר שוחחנו  בנושא  הזה
לא  פעם ...    
מירי :     ובכל זאת , הן  פוקדות  אותי   מבלי  שהזמנתי  אותן
.... כשאני  שרויה
             כאן  עם   עצמי  למשל  , ולאחרונה  זה   קורה
לי לעתים   קרובות , הן  
             שבות   ומעיקות  על  נפשי  ....  מרצדות  לעיני
תמונות    אפלות  ,  
             מרושעות , שמותירות   בי   זעם רב  וכאב   צורב
...  אני    פשוט הולכת  
             ומאבדת    את   תחושת  הזמן  ,מרק ... אני אמנם
מנסה להתעלם ,
             להדחיקן  , להניסן  ממני  והלאה ,  אך  הן  
אינן מרפות   ,הן  מנידות  
            שינה   מעיני   ומאיימות לשוב ...
מרק:      לא ידעתי  שהמצב  כה  חמור , מירי . מדוע  לא  סיפרת
לי   ?
מירי       מתי  יש  לי  הזדמנות ? אתה   מגיע  בשעה   מאוחרת
מהקליניקה ,  עייף  
            ומצוברח  ,  מסתגר  בחדר    ומתחיל   לעבוד   על
סיפרך ,  עד השעות
            הקטנות  של הלילה ... בקושי מספיקים  להחליף
בינינו  משפט   או      
           שניים ... כמו שני זרים . את המילה  אהבה   הס
מלהזכיר   בבית הזה    ....  
מרק:     אינני  יודע מה קורה  אתך   היום , מירי ,  הרי
סיכמנו שנהיה  מוכנים
             וערוכים  להקרבה עצמית  על  מנת  להגיע להישגים
שקבענו  לעצמנו
             כמטרה  ...   השג   משמעותי  אחד כבר  הגשמנו
... הוילה החלומית הזאת
             שבנינו במו   ידינו .... והקליניקה  המודרנית
...
מירי :    אז  למה עוד אנחנו שואפים , מרק ? אתה לא שם לב  
איך   שנות חיינו    
            היפות    חולפות  להן  ביעף  על   פנינו  , מבלי
להמתין  ,  מותירות   בנו
            צלקות  פה  ושם   ובבוא    זמננו  להיפרע   לא
נוכל  יותר  להשיבן  
            אלינו  כפי שהנן  היום ....  אז בוא נחיה אותן
עכשיו ,מרק , יהיה  מה שיהיה .מרק:   עוד משוכה אחת עלינו
לעבור , מירי  , רק עוד משוכה אחת ... חשבי על זה .  
          כל שיטות הריפוי החדשניות  שיישמתי   בעשר השנים
האחרונות  בתחום
          הפסיכואנליזה ,  יראו אור  בקרוב   ויזכו להד
תקשורתי   שכמותו  לא ידעה
          הספרות  הרפואית  מעודה .  תוצאות  ותגליות  מוכחות
בתחום
          רפואת הנפש     שטרם    נוסו   עד  כה   ואף  
פסיכולוג  קליני  לא  הצליח  
          להתמודד   אתן  בהצלחה   ... את מתארת   לעצמך , מה
זה  יעשה לקרירה  
          שלי  ?  לאיזו  רמה  רפואית  זה  יביא  אותי  ומה
תהיה  התמורה    
          העתידית ?
מירי:    ואתה  מתאר לעצמך מה  פרק הזמן הזה עושה לנו ? כמה
אתה עוד דורש
           ממני   להקריב למען הקריירה שלך, מרק   ?  האם עד
כה   לא הקרבתי  די  ?
מרק:    אכן , מירי , אני מודה  שאילולא  תמיכתך  לא הייתי
מגיע  לאן שהגעתי. את
           חושבת  שאת זה  ניתן  לשכוח גם אם לא מזכירים אותו
השכם והערב  ?
          על  כל  יום שהקרבת   , על כל  שעה  שנגזלה  ממך
למעני , אני מבטיח לך   ,  
          פיצוי כפול   ומכופל  , יקירתי ,  פיצוי שמצדי
ימשך   לאורך כל  ימי חיינו  
          המשותפים...
מירי:    פיצוי  גם על  הילדים  שלעולם לא  יהיו לנו, מרק  ?  
( משתררת דממה
           קצרה   ומעיקה)
מרק:    כבר אמרתי לך שמיותר לחטט  בפצעים ... בודאי   לא
היום   כשאת  
            נמצאת   במצב  רוח  קדורני     ...
מירי :   הפצעים הללו מדממים  אצלי  כל פעם מחדש , מרק .  לך
אולי  קל יותר
           להתמודד עם זה ....  מגופך  לא  כרתו  את  איבר
הפוריות  ....אתה   יכול  
           להתהדר  עדיין  בגבריותך    , לך אין בעיות  הולדה
, אבל  לי ,  לי  ,  אין  
           אפילו   סיכוי  קלוש  אחד להביא   ילדים  לעולם
.... אתה  מסוגל  לתאר  
           לעצמך   כיצד   אני  מתמודדת  עם  זה  מדי  יום
ביומו  ?    
מרק:    כשידידי,  פרופסור   עוזיאל  ,  בישר לי  על  כך  
ועיניו  דמעו   מצער   ,    
           הכאב  האישי שלי היה קשה מנשוא , אך  כלפי חוץ ,
הייתי  חייב  
           להפגין   קשיחות  ובטחון  עצמי  כיאה  למקצוע ,
לדאוג  בראש  ובראשונה  
            להחלמתך   הנפשית  והפיזית   ובו  זמנית  ,  
בכוחות  על   אנושיים  ,
            לעבוד   על עצמי , כדי   להיחלץ  מידית  מן  
המשבר  החמור   שאליו
            נקלענו   שבהמשך , המצב  הזה  עלול  היה  לאיים
על  כושר   תפקודי  
           כרופא   , מה   עוד  שלקחתי  עלי  את   כל   האשמה
 ... את העובדות הללו
           הסתרתי   ממך ...  ואת חשבת  שאני  אפתי ...  חסר
רגש  ... חסר אחריות...
מירי:     ובכל זאת  אתה   אינך  יכול  לחוש  מה  הנכות הזאת
עושה  לאישה ... ועוד  
           לאישה   כמוני שכה   כמהה  לילדים ... להסתגר
בבית  , בניכור מוחלט , כדי  
             לא   לחזות  באושרם  של  אחרים  בגידול   ילדיהם
ולחוש  בכל  יום את
             הכאב הזה  מחדש .
מרק:   אני יודע , מירי , אני יודע  מה עובר עלייך ,  ( ניגש
ומאמץ אותה אל חיקו )
          אבל את חייבת להתגבר על עצמך ... לא  להעמיק
ולשקוע   בדפרסיה  חמורה
 שאחר כך קשה מאד להיחלץ ממנה ... את חייבת לצאת  מן הבית
ולהעסיק  
          את  עצמך .  אולי תחזרי לעיסוקך  הישן  בתחום
ההוראה ... מה דעתך  
          שאחליף  כמה מילים עם  גרשוני  ?  
מירי:   זה ניגמר , מרק .  אני   לא  חוזרת  יותר להוראה   ...

מרק:   אז  נמצא לך   עיסוק  אחר ...  באיזה תחום היית מעדיפה
? אולי  פרסום
            או  קידום  מכירות   , את טובה  מאד   בארגון,
למשל  .... יש  לי  פציינטים
           בכל  תחום  שתבחרי  ,  אז   מה  דעתך  ?
מירי:   עכשיו  אני לא מסוגלת  לבחור   כלום .
מרק:   איך שלא יהיה , את חייבת לצאת  מזה    , ויפה שעה  אחת
קודם ...  
מירי:   תאמר לי איך אצא  מזה ,מרק , כשאני  חשה  ריקנות
פנימית נוראה  ,כאילו
          המנגנון   הנשי   שלי   בלוי   ?  שאין בי תועלת
....
מרק:   את מחמירה מדי עם עצמך , יקירה ... את יודעת כמה  עשרות
ומאות אלפי
           נשים  בעולם   נמצאות  במצבך  ?   מה  את חושבת  ,
שנשיותן   פגה   רק
           מפני   שאינן  מסוגלות  להרות ? אם רק תרצי , את
החסך הזה ניתן למלאות  
          גם  בדרכים   אחרות ....  
מירי:   כגון   גידול  כלב  או  חתול  ?
מרק:    הציניות  שלך  מיותרת  .... אני מתכוון  למשהו ממשי
יותר ...
מירי:    האם בכלל  קיים   משהו   יותר  ממשי  מילד  ?
מרק:     על  המושג   " אימוץ "     בטח  שמעת .... ( משתררת
דומיה קצרה .
           כמו  הוטלה  מהלומה  בלתי צפויה )
מירי:    שמעתי ... ודאי  ששמעתי , אך מעולם לא העליתי  על
דעתי  שאי  פעם  
            אזדקק  לזה ... היינו זוג סטודנטים צעירים בתחילת
דרכינו  והאמנו  שבבוא
            העת  , כשמצבנו הכלכלי  ישתפר   , נגדיל   את  
משפחתנו   ....  הייתי    
            אישה   צעירה  ובריאה , לדחייה  הזאת לא  ייחסתי
חשיבות  מיוחדת .  
             " נביא   ילדים מקיר לקיר "  אמרנו  בבדיחות
הדעת  ... אתה  זוכר , מרק ?    
            " ילדים  מקיר  לקיר " אמרנו.... צחוק הגורל ! אז
לא היו לנו  בכלל  קירות  .            היום כשיש  לנו קירות
למכביר  אין  לנו  במה  למלא  את תכולתם ...
מרק:     נמלא   אותם   בילדים , יקירה, לא  בילד אחד  או
שניים , אפילו  
             שלושה , ארבעה  ילדים ...כמה שנרצה .  נקציב לכל
אחד  חדר משלו  עם  
             החינוך    הכי  טוב   שיש .  לא נחסיר מהם דבר
... זה בהחלט אפשרי...
מירי:     רק  אל  תאמר  שגם בתחום  הזה  אתה מסתמך על קשריך
עם הלקוחות ?
מרק:      קיימים  מוסדות  מיוחדים   המיועדים  לזה   . ולי
כידוע לך ,  יש  דריסת  
           רגל  בכולם . את רק  צריכה לתת לי את  הסכמתך  וכל
השאר  הניחי  בידי ...
             תהיי   רשאית   להחליט ,  אם רצונך בילד  ממין
זכר או נקבה  , בלונדיני ,
             שחרחר   או   אדמוני ....  תינוק  בן  יומו  או
גדול  יותר ...  הבחירה בידייך
מירי:     זה נשמע  כמו  מכירת סוף  עונה  בסופרמרקט .
מרק:      מנקודת מבט  שלנו , אם  נתבונן   לעומק  , אפשר
להבחין אפילו  בעדיפות
             מסוימת , כעין  נחמה  פורתא .    
מירי :     על  איזו נחמה אתה  יכול  עוד  לחשוב , מרק ,
כשמצבנו  כה  עגום      
             וחסר תקווה  ?        
מרק:      זה   אולי  ישמע לך   קצת  אכזרי  , אפילו  די  
סרקסטי  , אבל  להבדיל
              מאחרים ,  לנו יש את האפשרות  לבחור  את ילדינו
....
מירי:       הברירה  הזאת  באמת מצמררת     ...
מרק:       אבל  היא  מציאותית .... אז מה דעתך , יקירה ?
מירי:      דעתי  על מה ?
מרק:      האם   יש  מצדך  מקום  בחיינו לילד   ראשון בינתיים
?  ... כהתחלה...
              ובהמשך   נשלים את המשימה   :  " מקיר  לקיר  "
, כפי שתכננו ?    
מירי:     ( בפנותה אל  פני הערב המשתקף מבעד  הדלת )  אני  לא
יודעת  אם אני  
            כבר  מוכנה, מרק  .  האם לא אכשל  ?  האם נותר בי
כוח ?
מרק:     אם לא תנסי  , לא  תדעי  ... אני סומך עלייך ,יקירה .
מהיכרותי  אותך  
             ואת חוסנך  , אני בטוח שתצליחי  ותהיי  אם
לתפארת ....
             ( שומעים נקישות בדלת  )  כן ....  ( בטי ,עוזרת
הבית ,נכנסת ונעמדת
            בפתח.  בידה   תמונת פורטרט ממוסגרת   )
בטי:     סליחה ,  אני לא מפריעה  ?
מירי:     היכנסי , בטי , בבקשה ....
מרק:     מה  זה  ביד  שלך  ?
בטי:      ניקיתי  היום  את המרתף  ומצאתי  את  התמונה  הזאת
של הגברת     ...
            חשבתי   אולי    מישהו   שכח אותה   , כי  לפני
שבועיים,  היא לא הייתה
           שם .  אמרתי    לעצמי  :  נלך  להראות אותה  לגברת
 סלומון...  נשמע  מה  
          היא  רוצה  לעשות  עם זה ....
מירי:     תמונה שלי  ?  תני   לראות  אותה ,בטי  ...  ( בטי
מוסרת לה את התמונה .
            מירי מתבוננת   בה   בהפתעה  גלויה ) לא  להאמין
.  זה  הפורטרט   שלי  ...  
             פורטרט מדויק להפליא ... אני   בכלל לא  זוכרת
שמישהו  צייר  אותי  אי  
             פעם  ...
בטי:       עוד  לא  ראיתי  תמונה  כל כך  יפה     , גברתי ...
לכן  חשבתי    
              לעצמי   :   חבל  שציור  יפה   כזה   ישכב  
במרתף    ויקבל  עובש ....
מירי:    ( חוזרת  ומתבוננת בתמונה מכל  זווית אפשרית) מרק ,
אתה יודע  על  
            זה  משהו   ?    
מרק:     ( באי נוחות מסוימת ) אני חושב שאפשר להחזיר אותה
למרתף ...
מירי:     להחזיר אותה למרתף ?   מדוע ?
מרק:     כי אין בה שום דבר ערכי ...  זה  סתם  קשקוש  ...
ממרח   צבעוני  ותו
             לא   ...
מירי:     אני לא מבינה אותך, מרק . לזה אתה קורא  קשקוש ?
מרק :    ( אל בטי,  באותה  נעימה חמקנית  ) זה הכל ,  בטי .
תודה . ( בטי מעיפה
            מבט מבולבל  ביניהם ויוצאת  . )      
מירי:    ( לאחר יציאתה  של בטי )  אתה מוכן להסביר לי, מרק ,
מאין וכיצד
            הגיעה   התמונה  הזאת   למרתף  הבית   ללא  
ידיעתי   ?
מרק:     הגיעה   בטעות  ...  הייתי  צריך  להשליך  אותה
לאשפה ...
מירי:    אבל מדוע  ?  התמונה  נפלאה  בעיני . אני  אמנם  לא
יודעת באילו נסיבות
  היא  צוירה  , אבל התמונה  כשלעצמה ,   יוצאת מן הכלל
...
מרק:    הביטי  נא ,  מי חתום  עליה , יקירה ...
מירי:    ( מתבוננת)    ג'וש  1997  .  
מרק:    הייתי  מעדיף  שתהיי  פחות  נלהבת  ... זו לא יצירה
לשמה  ,  זהו שרבוט  
           שקשה   להגדיר אותו אומנות ...
מירי:    מי  הוא  ג'וש   ?
מרק:    אני  מצטער , ג'וש  הוא  מטופל  שלי ...
מירי:    מטופל  שלך , מרק  ?
מרק:    מן המקרים היותר מסובכים שבהם טיפלתי .... הקדשתי לו
אפילו  פרק מיוחד
            בספר ...
מירי:    אז  איך ... תאמר לי איך  הוא  היה  מסוגל  לצייר  את
הפורטרט   שלי  
            באומנות ובדיוק  נפלא   שכזה  מבלי  שראה אותי
אפילו  פעם ?
מרק:      פשוט מאד . העתיק מתוך תמונתך  הניצבת   על שולחן
עבודתי  בקליניקה .
מירי:      מסרת לידיו את  תמונתי  והסכמת  שטיפוס  חולני
כמותו   יצייר  אותי  ?
מרק:      כחלק  מהתרפיה  ... הוא נתפש לתמונה  שלך   כאחוז
תזזית . לא הייתה לי
             ברירה , הייתי  חייב  לרצות  אותו  על מנת לחדור
דרך הציור  הזה  אל  
            נפתולי   נפשו  המיוסרת  ...    
מירי:     כאילו הצגת אותי במערומי  , מרק  .... ואפילו  לא
מצאת לנכון להיוועץ
            בי  , או לשתף  אותי  בתוצאה  המוגמרת ...
מרק:     את  יודעת שאני  מקפיד  לא  להביא הביתה  את  עבודתי
בקליניקה ...
            במה הייתי   מועיל  אילו הייתי  מספר   לך   מדי
ערב את  תולדות
            המטופלים שלי  ?  הפעם הזאת פשוט  טעיתי ...  
מירי:     ברצוני לדעת על מטופל אחד בלבד ... מי הוא  ג'וש  ?
מרק:     הייתי מעדיף שתשכחי את השם הזה ...   אין בו  דבר ולא
חצי  דבר  שעשוי
            לעניין אותך...  תמונתך  שימשה  אותו  לריפוי
בעיסוק בלבד  ולאחר שסיים
             לצייר   אותה   ,התפוגגה  לה   אי שם במוחו
החולני יחד עם  עוד עשרות  
             ומאות  תמונות אחרות  שצייר בכל אחת מהתקפי
המלנכוליה  ... צר לי,
            יקירה,  אבל   האדם הזה   הוא  סוציאופט  קליני
... לא שווה שנעסוק בו
            יותר  מכמה שניות ...    
מירי:      ( מתבוננת בתמונה  בהבעת צער)  מעניין אבל , איך
אדם כמותו מסוגל
             להוציא   מידיו  שלמות  שכזאת  , איך ,למרות הכל
, כשרונו  פורץ  מתוכו  
             והתוצאות   כה  מרשימות   ....
מרק:     אני  מטפל  במאות חולים מסוגו . מוזיקאים   מבריקים,
סופרים ומשוררים
             מחוננים ,  אדריכלים  יידועי שם , קציני צבא
ופוליטיקאים מתוסכלים . כל
             אחד מהם  נושא חבילה  משלו ... כשאני מקלף  
אותם   מאישיותם  
             החיצונית ,  הם  הופכים    לזאטוטים  מתוסבכים
,חסרי ישע ... יש  ביניהם
           ציירים   גדולים  ומוכשרים מהג'וש  הזה , שבמצבים
אחרים יצירותיהם  היו
            מפארות    גלריות  ותערוכות בין לאומיות , אך
באלמוניותם ,  יצירותיהם  
           משמשות    אמצעי   לאטימת  ביתם הדל ,  הפרוץ לגשם
.  
מירי:      עצוב  לחשוב  כמה  מסורבל  מוחו של  האדם !
מרק:      יש  כאלה שגם מצליחים לצאת  מזה ... עם  לא מעט
צלקות ... עם קשיי  
             קליטה  חברתיים ... אבל  הם מצליחים איך שהוא
לשרוד  ולתפקד באופן
             עצמאי   בלבירינת   הסבוך הזה  של החיים  ....
בפיקוח רפואי  מתמשך  
             כמובן ...    
מירי :     יש לו משפחה  ? יש  מי שידאג  לו  ?
מרק:      למי ?
מירי:     לג'וש  ...
מרק:     ג'וש , הוא  יהושוע  ברקן,  כפי שציינתי  ,   הוא
טיפוס  יוצא דופן ...
            למיטב ידיעתי אין לו אף  קרוב  בעולם ... הוא
זאב  בודד  שמסרב
           בתוקף   לקבל סיוע  מוסדי ... יש  לו  נטייה
כפייתית  לנזק  עצמי .  
          האלכוהול    והסמים  הקשים כרסמו במוחו  ללא תקנה
...
מירי:    ואדם כזה מסתובב  חופשי , ללא  השגחה רפואית  צמודה ?

מרק:    הצלחתי  כמה פעמים לאשפז אותו אבל  בכל פעם ,כשחש הטבה
מסוימת  ,
            הוא נושא  רגליו ובורח  ....  לפעמים לוקח   זמן
רב  לאתר  אותו ולהשיבו
           חזרה  לתלם .  למרות  שנתמזל מזלו  ויש לו  דירה
קטנטונת  משלו בדרום
           העיר ,  הוא מעדיף  להשתכן בחיק הטבע,  בהרי
ירושלים  למשל, או באיזו  
           מערה   נידחת  בצפת ...
מירי:    הרחק מההמון  הסוער ....
מרק:   הוא  קורא לזה :   "קרוב  לשכינה ."  הרחק  מגירויי
נפשו השסועה   , שאותה
           אני לומד להכיר שלב אחר שלב   ועם תחלואיה   אני  
מתמודד  ללא  לאות  
          יומם  וליל  בתקווה   להגיע  להישג  כלשהו , לשיפור
קל  במצבו ... עכשיו את
         יכולה להבין  , יקירה , מדוע  נאלצתי  למסור לידיו
את   תמונתך ?   את יכולה
          לסלוח   ?
מירי:     אני חושבת שכן , מרק ...  מסירותך לחולים שלך ראויה
להערכה   ולא  לגינוי
             שהתרסתי  נגדך   ללא  צדק ...
מרק:     טוב  שהמצב הובהר והגענו להסכמה הדדית  ( ניגש אליה
ומבקש את
           התמונה ) עכשיו הבי  לי  את  התמונה  הזאת, יקירה
,  ונשכח מכל העניין ....
מירי:    ( נרתעת קמעה ) לא, לא , מרק ,  את הפורטרט  הזה
ברצוני  לשמור  
            על מנת   להוסיף   להתבונן בו  כמו בספר  פתוח
ובכל פעם   לגלות  בו  
            פרק  חדש  על  עצמי ....
מרק:     למרות   העיוותים  והאי  שפיות  שמסתתרת   מאחורי ו ?

מירי:      אני מתרשמת  ממראה  עיני  ולא  מן הנסתר....
מרק:      אני מצטער ,יקירתי, אבל תמונה  חסרת ערך  כזאת  לא
ראויה  לתשומת
             הלב המוגזמת שלך  ... אני יכול להבין את
התרגשותך מעצם ההפתעה  
             שבדבר ,  אך  זאת איננה  יצירת אומנות היכולה
להשתלב עם  האוסף  
             הקלסי  שבביתנו  ...        
מירי:      מדוע , מרק  ?  למי  זה  עלול  להזיק ?  הרי איש
מלבדנו אינו  מכיר את
             ג'וש  והביקורות  עוד  עשויות  להפתיע  אותך...
לי לא אכפת  מי מסתתר
             מאחורי השם  הזה   ... סתם   צייר  אלמוני  ,
ללא זהות  , ללא רקע ...
             נווד  עלוב  או  חולה נפש  מסכן...מה זה משנה  ?
בזמנו טובי  הציירים היו
            כאלה ....
מרק:     לגבי   , משמעותו  של הפורטרט   הזה  הוא   חזרה אל  
הקליניקה  ...
            שאותה,  כפי שכבר  ציינתי    , אני  מסרב להביא
הביתה ....
מירי:    אתה יודע מה , מרק , אם הרגשתך   כה  חמורה , אני
מוכנה  לתלות   אותו  
             באחד  מחדרי   הילדים , שאין לנו , לשם   ממילא
אין לך  סיבה  סבירה
              להיכנס   ולהיתקל  בה ...
מרק:     ( אירוני )   תני  לי להבין  , יקירה ,  התגובה  
הזאת , אמורה   לבדח      
             או  להקניט  ?    
מירי:     אמורה  לקבוע עובדה .  הפורטרט  הזה  נשאר כאן  ואיש
לא  ייקח אותו
            ממני ...חד וחלק  .  ( הטלפון מצלצל  .  מרק
נוטל  את השפופרת )
מרק:     הלו ...   מדבר .  שלום , מר  שווילי...  הרם  את
קולך ,בבקשה, אני בקושי
            שומע ...  כן ,   עכשיו יותר טוב .  מה  פרוש -
שיחררו  אותה   ?  הרי  
            סיכמנו   שאשתך  לא  עוזבת   את בית    החולים
ללא  אישורי...  היא שוב  
             קיבלה  התקף    עם  עוויתות  ?  אני מבין ...
לא , מר    שווילי, בשלב הזה
            הכדורים שלך  לא יעזרו לה  ... חכה לי בבית,  אני
כבר יוצא    ...  בינתיים
             הצמד   אליה   לבל  תזיק  לעצמה   ... להתראות .
( מניח את  השפופרת  
             ופונה אל  מירי )  שמעת דבר כזה ? בית החולים
משחרר  חולה שאשפזתי
            לפני כמה  ימים  במצב קשה   בלי  לקבל   אישור
ממני    ...  זה  סקנדל  
            שאין   כדוגמתו ....
מירי:     אני  מבינה  שאתה  יוצא   ?
מרק:     אני נאלץ . את שיחתנו  המרתקת על  מיקומו של הפורטרט
נידחה  לאחר  
             שאשוב  ...
מירי :    עד שתשוב , אשתדל למנוע ממך את  הטרחה  המיותרת
הזאת   ונסיים  עם    
            הנושא ...
מרק:     כרצונך ... יקירה, ( נושק  לה  קלות )  אני  הולך
להתלבש  ויוצא  לדרך ...
            לא אתעכב  הרבה  ... להתראות . ( יוצא . מירי
פונה  לעיסוקה  החדש ,
             איתור  מקום  מתאים  לפורטרט  שלה )
מירי:     ( בהורדת  תמונה אחרת  ותליית   הפורטרט במקומה ) זה
מיקום  זמני    
             עבורך  מר  ג'וש ,  עד  להעברתך  למשכן  הקבע
...( מתרחקת קמעה  
             בהנאה   ממראה עיניה ) איש לא יוציא  אותך
מתחומי  הבית הזה ללא
             רשותי , אני   מבטיחה לך ... ( שומעים נקישות
בדלת הפנימית ) כן ....
בטי:       גמרתי  הכל  , גברת סלומון ... להכין  ארוחת ערב
לפני  שאלך  ?
מירי:     לא, תודה ,   בטי .  דוקטור סלומון יוצא לביקור בית
ויחזור מאוחר.
בטי:      אולי    משהו  בשבילך, גבירתי   ?
מירי:     תודה  , בטי ,  אין צורך  ... אני   אסתדר .   את
כבר  מזמן  היית  צריכה  
           להיות  בבית  ...  חוץ מזה  אני  חייבת להודות  לך
...
בטי:       להודות   לי  , גברתי ?
מירי:    ( מצביעה לכיוון  הפורטרט  התלוי על הקיר ) על
התמונה הנפלאה  הזאת
            שמצאת במרתף  והבאת אותה  אלי   , בדיוק בזמן
...
בטי:     ( בגלותה את הפורטרט  שעל הקיר . נעמדת בזווית מתאימה
) עכשיו רואים
          יותר טוב  כמה   יפה  היא , אף פעם לא  ראיתי  
ציור   כזה  יפה  ....  אבל
         דוקטור סלומון,  קצת   כועס עלי  ואני לא יודעת למה
...
מירי     אל תשימי לב , בטי , זה  יעבור לו ...
בטי:     אני  לא  מבינה  הרבה בציורים  , גברתי , אולי תצחקי
על  הדמיון  הפשוט  
           הזה  שלי ,  אבל  כשראיתי את התמונה   שלך  מקרוב
,  נידמה היה לי   שיש  
           בה  חיים ואת  מדברת אלי .  עינייך הבהירות  כמו
הביטו   ישר  בתוך   עיני  
           כאילו  ביקשת   שאקשיב  לך  ,   כאילו   היית  
בשר  ודם ...
מירי:   אני  שמחה  שהיא   מוצאת חן גם בעינייך   ...
בטי :    מה זה מוצאת  חן, גבירתי   ! אני קצת מתביישת להודות
, אבל  שעה שלמה  
           לא יכולתי להוריד ממנה  את  העיניים ...
מירי:     אין  לך  במה  להתבייש  ,בטי  .  אדם  רשאי  להביע
את התרשמותו  
           מיצירת  אומנות   על פי  טעמו  האישי   , אפילו  
אם  הוא   לא  נחשב   בין  
           המבינים  הגדולים  ...  לא  כל  מה שממוסחר הוא  
מתכון   בדוק      
          להצלחה ...   ( מבחוץ  שומעים את רכבו של  מרק
יוצא  לדרך  ומתרחק   )  
בטי:    זה  האוטו  של דוקטור  סלומון ... אני מכירה אותו לפי
הקול של המנוע ...  
          טוב ,  אני כבר   מפטפטת יותר מדי  ...  את   בטוחה
שאת לא  צריכה  עוד
          משהו,  גבירתי  ?
מירי:   לא, בטי , תודה  . את   יכולה  ללכת ...
בטי:    ( מעיפה מבט נוסף  לעבר התמונה   ) לילה  טוב , גבירתי
...
מירי :   לילה  טוב ,בטי ... להתראות מחר ...   ( בטי יוצאת .
מירי  חוזרת אל
          תמונת  הפורטרט שלה , כאילו מביטה אל תוך מראה )
....  כאילו ביקשתי  
         שיקשיבו לי ... כאילו  הייתי בשר ודם ... כיצד,
ג'וש, כיצד   ידעת  להביע בכנות
         כזאת את  אשר  אומרות   עיני  ? כיצד  ידעת לחדור
ולחשוף  את אשר נצור
         בי  פנימה , מבלי   שתפגוש   בי   מעולם  ? מה
התחולל   בנפשך  הלקויה  
         שהתעקשת   דווקא  אותי  לצייר  ?  אלו  שאלות שכפי
הנראה תשארנה  
         לנצח ללא   מענה ....  ( נקישות חפוזות בדלת ) כן
.... (  נכנסת  בטי  כשפניה
         מודאגות )  
בטי:   אני מצטערת להפריע , גבירתי ...
מירי:   מה עכשיו, בטי ?   חשבתי  שכבר הלכת ...
בטי:    ( מלחשת קמעה  ) מישהו מסתובב בחצר , גבירתי ... ראיתי
אותו  עובר    
           כמו  צל   כשהלכתי  לסגור  את החלונות   במטבח
...
מירי:    ( שאינה  מתייחסת  בחומרה  יתרה )  הרי את יודעת ,
בטי, שאין  סיכוי
            שמישהו אפילו  יתקרב  לחצר  שלנו  בלי  להפעיל
את  האזעקה ... אולי
            סתם   דמיינת   לעצמך ...  אולי  ראית   ענף  עץ
מתנפנף  ברוח ...
בטי:     לא , לא , גבירתי .  אני  עוד  יכולה  להבחין  בין
סתם ענף  עץ לבין  אדם
           חסון  , לבוש  ג'ינס   וחובש  קסקט   שעומד  מול
החלון ומציץ פנימה....  
מירי:     אני  פשוט  לא יכולה  להבין  את  זה  ....        
בטי:      בהתחלה  גם אני חשבתי  שזה  רק  צל  או משהו שעף לו
באוויר  ... אבל
            כשהמשכתי   להשקיף  החוצה  , ראיתי אותו חוזר
ועושה רונדלים בחצר  
             כאילו  היה  בן  בית  ...  
מירי:     הצלחת  לראות  את פניו  ?
בטי:      לשניה ...  כשניגשתי  לחלון  .... אבל   אני  לא
זוכרת  שום דבר  כי  
            באותו  רגע  הייתי  נורא   מבוהלת  ....   כשראה
שגיליתי  אותו   ,    
            הוא  הסתלק   מהר   ונעלם ...
מירי:     ( בנעימת  הקלה מסוימת  ) בטח  סתם מציצן, עלוב .
אבל   אני   בכל  זאת    
            לא   מבינה   איך  הצליח    לעקוף   את מערכת
האזעקה   המתוחכמת    
            שלנו   ולא  שמענו  אפילו  אף   נביחה  אחת  
מפלוטו   ...
בטי:      אולי  כדאי  להתקשר  למשטרה  ...
מירי:     אין צורך , בטי .... הוא בטח  ברח ,  סתם עובר אורח
סקרן  ...
בטי:      ומה  בקשר  לאזעקה ,  גבירתי ?
מירי:     אני  מיד  אצלצל  אליהם  ...  עכשיו ,בטי, לכי  לך
הביתה  ואל  תדאגי ...
בטי:     אינך  רוצה שאשאר   עד  שדוקטור  סלומון  יחזור ?
מירי:    לא , בטי , לא  !  לכי  לשלום ...
בטי:     איך  שאת  רוצה  .... (  מעיפה  מבט  נוסף  לעבר
הפורטרט   )          
           לילה  טוב , גבירתי  .  ( יוצאת )
מירי:    ( לאחר  יציאתה   של בטי  היא  ניגשת לדלת הכפולה ,
מציצה  החוצה  
           לכל הכיוונים  ופורשת   את  הוילונות  , כך שהנוף
הנשקף לחצר , נאטם )
           עכשיו נברר  מה קורה עם האזעקה  ....  (  ניגשת
לטלפון ומחייגת ) הלו !
           הלו !  הלו !   ( מקישה  שוב ושוב )  מה זה צריך
להיות  ? הלו !  הלו !  
           ( הבעת  דאגה   מסתמנת  על פניה . חוזרת  
ומחייגת   בעצבנות  ) הלו !  
           הלו !  הטלפון   משותק ... אין קול  ואין  עונה
... ( מקישה ,חוזרת ומחייגת
           בחרדה  גוברת ) הלו  ! הלו !   מה  קורה  כאן  ? (
לאחר  ניסיונותיה  
           הנואשים  לצור קשר  , נוחתת על  הכורסא  חסרת
אונים ) אין  אזעקה ,
           אין  טלפון  ואין פלוטו... אז מה עושים עכשיו  ?
( לאחר שניות אחדות  של
           המתנה מתוחה  שומעים את צלצולו  הצורמני  של
האינטרקום  המקפיץ את
          מירי  בבעתה . היא מתמהמהת  קמעה  אך אחרי צלצול
נוסף היא ניגשת
         בצעדים  הססניים  ומשיבה  בקול  מרטיט )  מי ... מי
שם  ?
הקול מבחוץ:   ( נשמע מתוך האינטרקום)   אני  מבקש  לפגוש  את
דוקטור
       סלומון...
מירי:    מי   אתה  אדוני  ?
הקול מבחוץ:   אני   מטופל  ותיק   שלו ....
מירי:    דוקטור   סלומון    לא  מקבל   חולים  בבית ... רק
בקליניקה....
הקול מבחוץ:   אני יודע ,   אבל   המקרה   שלי  מאד  דחוף  ...
לא סובל  דיחוי ...
מירי:   תאמר  לי  אדוני ,  איך  בכלל   נכנסת  לחצר   ?
הקול במחוץ:   מה  זאת אומרת  איך ?  דרך  השער ...
מירי :   השער  היה  פתוח  ? והאזעקה ...
הקול מבחוץ:   האזעקה   לא פעלה  ופלוטו  ישן לו  שנת ישרים
... אם לזה  
          התכוונת  ...
מירי:  מאין  אתה  מכיר את פלוטו  ?  מי  אתה   , אדוני  ? (
הדאגה נשקפת מפניה )
הקול מבחוץ:    כבר  אמרתי  לך ,  אני  מטופל  ותיק  של
דוקטור מרק   וגם  ידיד
         קרוב ....
מירי:   שמע  אדוני , אני לא יודעת מי אתה  ואינני רוצה לדעת
. אם לא תעזוב מיד  
          את   המקום    אני אזמין  הנה  את המשטרה ...
הקול מבחוץ:  את לא יכולה , גברת סלומון ,  כי   הטלפון  שלך
יצא  מכלל  
        פעולה ....  שבק  חיים  ...  קפוט ....
מירי:   ( בחרדה  גוברת  )  זה  אתה  שניתקת  אותו  ? .... וגם
את האזעקה ?
הקול מבחוץ:  אני מצטער ...  אבל  הייתי  חייב , אחרת  
התוכנית שלי לא  
           הייתה  יוצאת   אל  הפועל ...
מירי:    אינני יודעת  מה המטרה שלך ,אדוני,  אבל   דוקטור  
סלומון  לא  יעבור  על  
            זה   לסדר היום ... אני  מבטיחה לך ,  אתה   תשא
בתוצאות החמורות ....  
            עצתי לך  שתעזוב  מיד  את המקום  לפני  שהוא  
יתערב ...
הקול מבחוץ:   עד  שדוקטור  סלומון  ישוב   מביקורו  אצל
משפחת שווילי
            יהיה  לי מספיק  זמן    לסיים  את משימתי ...
עכשיו  הרשי  לי  בבקשה
           להיכנס  פנימה  בדרך  המקובלת , על מנת להימנע
מהפעלת  כוח  בלתי
           תרבותי ....
מירי:    ( אחוזת חרדה איומה  )  לא  בא  בחשבון ....  אני
מזהירה אותך.. אקרא  
            לעזרה ...
          ( תוך  שניות  הדלת הכפולה  נפתחת  מבחוץ , האיש
מבחוץ  פורץ פנימה
          בזריזות , אוחז את  מירי  וסותם  את פיה  לבל  תזעק
. היא נאבקת עמו קלות
         אך  כוחותיה  לא עומדים לה  כנגד אחיזתו האיתנה .
הפורץ , גבר כבן    
         ארבעים-  ארבעים וחמש , נאה  וחסון , על פניו  זיפי
זקן ,   לבוש  ג'ינס  
        משופשף   , חובש  כובע  קסקט   שמתחתו   גולש  שיערו
המתולתל . )
ג'וש:  אני  מצטער ...  אני מצטער  ....     לא אפגע  בך ...
אנא  האמיני  לי ... הרגעי  
         בבקשה  ... אנא  הרגעי  ...  לא יאונה  לך  רע  ,
אני  נשבע  לך ... לא  באתי  
         להזיק  לך...  ברצוני   לדבר , רק לדבר ... אנא  תני
לי להסיר את היד הזאת
         מפיך .... הבטיחי  לי  שלא  תצעקי ...   את מבטיחה
?   ( בלית ברירה,   מירי  
         מנענעת ראשה   לחיוב  .  ג'וש  משחרר אותה  בזהירות
. היא מתרחקת ממנו
         קמעה  ) תודה  ... כך  הרבה יותר טוב  ... ( מושיט
ידו לעברה )  אני  ג'וש...
         ( ברגע  זה  היא מתחילה  להשתולל  כשפחד  גדול  
בעיניה . הוא שוב  נאלץ  
         ללכוד  אותה   בזרועותיו על מנת להרגיעה ) שוב
התחלת ? מה קורה לך ?
         אני מבקש  רק  כמה  דקות , רק כמה  דקות , מזמנך
...לא יותר ... ברצוני  
       שתקשיבי   בסבלנות לכל  מה  שיש לי לומר  ....  זה כל
מה שאני  מבקש   ממך ,  
        אחרי  זה    אני    מבטיח   להתנדף , להעלם כמו  בועת
אויר  ולא להטרידך      
        יותר.  לעולם  לא   תתקלי   בי  שנית   ולא  תהיי
חייבת  לי דבר  ... אנא ,
        הקשיבי   לי ...  ואל תאבקי  בי  יותר  ...  מסכימה
?  ( בחוסר  ברירה  היא  
        מנענעת  ראשה  לאות   הסכמה . הוא   משחרר  אותה  אך
שומר  על מרחק  
        ביטחון ביניהם )
מירי:   אשתדל  , רק  אם תקפיד  לא  לעבור את  הגבול  ותשמור  
מרחק  ממני  ....
ג'וש :  אני  יכול לתאר  לעצמי   כמה  את סולדת  מפני  ומעצם
נוכחותי  הכפויה  
        בחברתך ....
מירי:   ( מעודדת  קמעה ) לא , אתה  לא יכול לתאר  לעצמך .
אחרת ן לא היית
           כאן... ולא כופה את עצמך  עלי בגסות  כזאת... טוב
, בוא תתחיל
         להשמיע  את  דבריך   ונגמור עם  זה .... אבל  לפני
כן  ברצוני   לדעת  איך  
         הצלחת  להיכנס  הנה   ולחמוק   ממערכת  האזעקה  שלנו
...
ג'וש:  אין  פשוט מזה .  ( שולף צרור  מפתחות  ומטלטל אותו
לעיניה ) בעזרת
          המפתחות  הללו   נטרלתי  בלי  בעיות  את כל מערכת
האזעקה , ניתקתי  את    
          קווי  הטלפון   בתיבת   החיבורים  ואת פלוטו פשוט
הרדמתי  עם מנת בשר
          הגונה .... אבל  אל  דאגה ,  אני  אחראי לכך  שאחרי
שאלך הכל  יחזור
         לקדמותו  בשלום .....  או-קיי ?
מירי:   אמור לי  רק  מאין  השגת  את  המפתחות  ? איך ידעת
בדיוק היכן  כל דבר  
           ממוקם ? מאין אתה מכיר את פלוטו  ?
ג'וש:    או,  זה  כבר  סיפור   אחר  שגם  אליו אגיע  ...
עכשיו  אני חייב  להיצמד  
          לסדר  הכרונולוגי  שקבעתי  לי  מראש   על מנת לא
להחסיר  דבר ... את
          מוכנה   לשמוע  ?    
מירי:   ( בהבעה מבועתת )  איך   הגיעו  המפתחות   הללו  
לידיך ?
ג'וש:   בואי  נתאזר בסבלנות , גברת סלומון ...  אני מבטיח  לא
להשאיר  אף  שאלה
           אחת  ללא  מענה ...
מירי:    קח  בחשבון  שדוקטור סלומון  עומד  להיכנס  בכל  רגע
...
ג'וש:    אין מה לדאוג .  הסדרתי  לו  נסיעה  דחופה  לרחובות ,
כדי להרוויח      
           זמן ....
מירי:   ברצונך  לומר  שאתה  זה  שהזעיק אותו בטלפון  ?   שהכל
תוכנן  ופוברק  על
          ידך   ?
ג'וש:    באין  בררה ...  זאת הייתה  הדרך  היחידה  שיכולתי
להגיע  אלייך  ...
           והאמיני  לי , גברת סלומון ,   אני   מאד  מצטער
על כך ...
          ( תוך כדי כך הוא  רואה   את הפורטרט  שלו  תלוי
על הקיר ) או, איזו  
          הפתעה  נעימה !   אני  רואה  שעל אף הכל  תלית
אותו  על הקיר  ולא  
          הושמד ,  כפי   שדוקטור  סלומון   אמר     ....
מירי:   אם זה מה שרצית  , אני  מוכנה  להחזיר  לך  אותה  מיד
...
ג'וש:    לא , לא ... להפך ... אני  מלא  גאווה  ... רק עכשיו,
כשאני  ניצב  מולך
          אני  יכול   לראות   גם את  מה  שהחסרתי   ....
מירי:   אם  אתה  דורש תשלום  עבורה ...  אין בעיה . אני מוכנה
לשלם לך ...
ג'וש:   כבר  אמרתי  לך , גברת סלומון .  אני  מבקש  רק  את
תשומת לבך .  
          אנא  שבי  בבקשה  והקשיבי  לי  בסבלנות   למרות
שהדברים   שאשמיע    
          באוזנייך  לא ינעמו לך  . אבל  אני   מבטיח  לך
לקצר  ככל האפשר .  מקובל      
          עלייך  ?
מירי:   ( מתיישבת  בכורסא באי נוחות מסוימת )  עדיף  שתקצר
....
ג'וש:   ( שולף מכיסו תמונה מצולמת ומושיט לה ) התבונני בה
היטב, בבקשה ! את
          מזהה   אותה  ?
מירי:    לא  !  אבל  היא  אשה   יפה .... מי  היא  ?  
ג'וש:     אלוירה   רזניקוב  - ברקן  .    
מירי:     זמרת  האופרה   הנודעת   ?
ג'וש:     בימי  הזוהר  שלה   ....  לפני  שטופלה במרפאתו של
דוקטור מרק סלומון  
            ופיתחה  בו תלות,  לפני  שהתמכרה  לסמים , לפני
שממדי  גופה   הגיעו  
           למה   שהגיעו ...  ונאלצה  לרדת  מן  הבמה ....
מירי:    אלוירה  רזניקוב   נשואה  לך   ?
ג'וש:    קשה  להאמין ... אבל  היו לנו אז  חיים  אחרים... חיי
יצירה  ואומנות  מלאי
           ריגושים  ... חיים  שהתנגנו  בהרמוניה  מושלמת .
ניצבנו בפסגת ההצלחה ....    
            היא כסופרן  קולורטורי   שלא ירדה  מן  הכותרות  
ואני  כיוצר  פורה  
            שהגלריות   חיזרו   אחרי  בהתמדה  .... עד  
שדוקטור סלומון המהולל            
            השתלט על  נפשה  התמה , אילץ אותה לנטוש אותי
והקן  החם  
            והטהור שלנו נהרס  מן היסוד ...
 מירי:    ( היא מנתרת בכעס) די.  אני כבר לא מסוגלת להמשיך
להאזין לדמיון
            החולני   הזה שלך ... אני מבקשת ממך  לצאת ...
ג'וש:     תיארתי   לעצמי  שכך תגיבי... אנא ממך , חזרי  לשבת
והקשיבי  לי ...            
            ( מושיב אותה  בעדינות )
מירי:    באיזה  זכות אתה פורץ לביתי  ומכריח  אותי  להאזין
להתרסות המעוותות    
            האלה  על  בעלי ,  הרופא  הנערץ  על  ידי  כל  מי
שמקורב אליו,  שרבים  
            ממטופליו חייבים לו  את חייהם .... שהקדיש  את
מיטב שנותיו  לקידום  
            רפואת הנפש   ועזרה  לזולת  .... מי אתה  שתכתים
את  שמו  ?
ג'וש:     אני זה שיחשוף  בפנייך  את  דמותו האחרת ,  הנסתרת
ממך ומרבים אחרים  
          שנתמזל  מזלם ולא התנסו בפן  הבלתי מואר  הזה  שלו
, או כאלה שלא העיזו
           והעדיפו  לשאת  בשקט את  התנסותם המרה  .... כמו
למשל  הנער הזה
            שדגמן  בסטודיו   שלי .....  
מירי:    על איזה  נער אתה מדבר  ?
ג'וש:     אני  יודע  שזה  לא ינעם  לאוזנייך  ... אבל  אם
תרצי  תשובה  ממקור ראשון,  
            שאלי  אותו  על  ליאור...
מירי:     מה   אתו  ?
ג'וש:     את ליאור  הוא  הכיר  באחד מביקורי  הפתע  שלו
בסטודיו  ... הנער הזה
             דגמן לפני   בעירום  ומרק ...  דוקטור
סלומון...  נידלק  עליו .... את      
             מבינה  ?
מירי:      לא , אני לא מבינה  ....
ג'וש:     האמת היא שדוקטור סלומון נהג  לבקר  בסטודיו  שלי
לעתים  קרובות
           על מנת   " לשחרר  לחץ "  כדבריו  ולא משנה  היה
לו  מי  הוא הנבחר .אם
           ממין זכר  או  ממין  נקבה .   לא אחת  יצא  בחברתו
של  מדגמן  צעיר  
           ונאה   או   מדגמנת  חטובה ....  אבל  אני חייב
לציין ,  בחירותיו  היו  תמיד  
           מן  המיטב   שבמיטב ....
מירי :     ( מנתרת  שוב)   איך אתה  מעז ?  איך אתה מעז
להשליך   את   כל
           הרפש   החולני הזה  על בעלי שאתו אני מחלקת את
חיי  יותר מעשרים שנה    
            ומצפה ממני  להמשיך   להקשיב לך  בשוויון   נפש
כאילו  מדובר באדם  זר    
             לחלוטין ? מאין לך   הזכות  ועזות המצח ? .....
אלא אם כן ...          
ג'וש:     אלא  אם כן  אני  מסטול ... צר לי ,גברת סלומון, אך
זו האמת  הכואבת ,  
             האמת  לאמיתה ....  זה  הפן האפל    של הדוקטור
המהולל , רופא הנפש  
           הסבוך  בעצמו  עמוקות   בסבך    הפרברסיה ....
ואני  מצהיר בפנייך  שאינני
          שרוי עתה  בטרנס   הסמים   ולא הזרקתי   דבר ,
יותר משנה .   דעתי   מאה
           אחוז  צלולה   למרות  מה  שלבטח נאמר לך  עלי ....
                     
מירי:     אמור לי , מדוע אתה  כל כך שונא אותו  ? איך זה
שאתה נהנה  כל כך
           לעוות  את דמותו ,  להציג  אותו כמפלצת   ....
ג'וש:    אני  לא   שונא אותו ....  אני בז לו .... אולי
בצורה מסוימת  ,  אני
         אפילו  מרחם עליו ....  
מירי:   אתה ... אתה  מרחם  עליו  ?   נו , באמת , אל תצחיק
אותי ....
ג'וש:    היית צריכה  לראות אותו כשהוא בעיצומו  של  טריפ ...
מירי:    במה ?
ג'וש:    בטריפ ....  כשהוא  בתוך  הסם  .... איך  הוא מתפלש
בעפר  כמו  ההומלסים
          שבקרנות הרחוב .... איך  הוא משווע  למגע ידה  של
אשה  .... או  קירבתו
          של גבר ..... איך עיניו בורקות  בטרוף  של  חייה
רעבה  לטרף  ...
מירי:   די ...  די  ...   מספיק    לי  ... למען השם, חדל
לענות אותי  .... למה אתה
          עושה  לי את  זה ?
ג'וש:   עד  שלמסעותיו  אל תהום הנשייה  החל  לצרף  גם את
אלוירה  שלי ...                
          היא  הגיעה אליו  בעקבות  משברון  קטן  שעברה  לאחר
סיבוב  הופעות    
          מיגע  באירופה . הוא  הוקסם ממנה  נואשות  .  נילכד
בקסמיה   כנער   בגיל  
          הטיפשעשרה , עד   אובדן  חושים   ..... עד אובדן
הרסן העצמי ...  את  
          מעלותיו  ברפואת הנפש   ניצל  היטב   להנאותיו ....
לתאוותיו ... לצרכיו...      
מירי:   אני  פשוט  לא מסוגלת להבין  כיצד בן אדם  מסוגל
להמציא  סיפור  דמיוני  
          וזוועתי  שכזה  ולדבוק  בכל מילה  שהוא אומר ....
כפי  הנראה   אתה באמת  
          מטופל  יוצא דופן  כפי שהוא תיאר  אותך ....
ג'וש:   ( פגוע  במקצת  בהנחיתו את המהלומה )  האם  הוא  זכר
לתאר  בפנייך  גם  
         את  ליל  השימורים    כשאלוירה  ילדה  את  בנו
בניתוח קיסרי   מסובך  ?
         האם  סיפר לך  גם  איך   חג   כמטורף  סביב  בית
החולים ליולדות   והכריז
       בקולי  קולות   על  האושר  הרב שנפל  בחלקו ,  שסוף
סוף  זכה  להיות  אב  ?
מירי:   ( פגועה בציפור נפשה . קולה מרטיט )   איזה  לידה  ?
על  איזה   בן   אתה
          מדבר ?
ג'וש:   מרק  לא הסתיר  ממני   את כמיהתו  לילד  משלו .... לא
אחת , בסטודיו  שלי
          היה  פותח את סגור ליבו  ומשתף אותי  בהזיותיו ,
באכזבותיו  ובתחושותיו
         האישיות ביותר .... היינו  גומרים בקבוק  ויסקי  ,
מסניפים  קצת  ונפתחים  
         איש   בפני רעהו  , כמו שני חברים ותיקים ...
מירי:   אתה  ומרק  .... כמו שני חברים  ותיקים  ?
ג'וש:  כן,כן , אני  ודוקטור מרק  הדגול  . קשה להאמין  , מה ?
בתחילה  האמנתי בו ,
         רכשתי  לו כבוד  והסכמתי  לשמש  אוזן קשבת
לוידוייו.  לתיאורי  כיבושיו    
          ומעללי  המיטה  שחווה  עם  לקוחותיו . לפעמים אי
אפשר היה  להבחין מי
          בינינו  המטופל   ומי    המטפל   . אז עוד  לא  
תפשתי   איך   לאט, לאט  
          בטקטיות  ובהתמדה    הוא  חותר  לקראת כיבושה  של
אלוירה .  יום בהיר
          אחד  היא אספה את חפציה  ונטשה  אותי . כתובתה :
דירת אהבהבים קטנה,
          ששכר  עבורה   מיודענו , הדוקטור  מרק סלומון ....
מירי:   אז מה כאן  עניין הילד  ?
ג'וש:    הילד  נולד ,  אחד  עשר   חודשים  אחרי  שעזבה  אותי
... הוא עמד על כך
           שיקראו  לו   ברונו ,    שם מוזר לכל  הדעות , לא
?
מירי:   ( בוהה  בחלל. השם הזה הלם  בה נמרצות )  ברונו   קראו
לאביו  של  
          מרק .....
ג'וש:  את רואה ?  את הפרט  הזה לא ידעתי ....
מירי:   ואיפה  נמצא עכשיו  הילד  הזה  ?
ג'וש:    ( מרוצה  מהרפיית המתח ביניהם ) מרק  הפעיל  בנקל  את
קשריו  והעביר  
           אותו  להשגחה  במוסד   יוקרתי  ששומר על  סודיות
מוחלטת .  למיטב    
          ידיעתי  הוא  הצמיד לו מטפלות   מקצועיות עשרים
וארבע   שעות   ביממה .  
         הוא גם מקפיד  לבקר אצלו  מדי  יום   ודואג  כמו אבא
מסור  לבל  יחסר  לו  
         דבר  .
מירי:   קשה    להאמין ....  אך בכל  זאת  ,  זה נשמע  כל  כך
הגיוני  ומשכנע .....
           ( אל  ג'וש )  הזדמן לך  אולי  לשמוע  מה  בסופו
של דבר הוא  מתכנן לעשות  
           עם הילד    ?
ג'וש:    הוא  אסר עלי  בתוקף כל מגע  עמו , כל קשר  וכל קירבה
אליו .  לא אחת
            הציע  לי  סכומי  כסף נכבדים כדי  שאסתום את פי
ואעלם  מהאופק  .
מירי:    ו... לקחת  ?
ג'וש:     חלילה  לי  מלסחור  ברגשי   אדם ....
מירי:    ואלוירה  ......  מה  מקומה  בכל  הפרשה   הזאת  ?
ג'וש:    ( מרכין ראשו  .משתהה קמעה .  מפנה הצידה את מבטיו )
אלוירה .... אחרי  
        לידתה הקשה , שקעה במרה  שחורה ....  כשמרק  נטל ממנה
 את הילד  בטענה  
         שהיא  איננה מסוגלת לתפקד כאם   מצבה הנפשי  הלך  
והתדרדר   . היא
         אושפזה  בהמלצתו   אין  ספור פעמים  עד שיום בהיר
אחד  התדפקה  על  
         דלתי  ובקשה לשוב . היא  כבר לא  הייתה  אותה
אלוירה  זוהרת  ועליזה  עם
        פני   מלאך  שוחקים וקול    שמימי  שהרטיט  לבבות .
היא השתנתה ללא הכר .  
        שקלה יותר מתשעים קילו.   עיניה   כבויות  והופעתה
מרושלת . היא  הסתגרה
       בדלת אמותיה  וסירבה לצאת מן הבית  .   בקיצור , חזרה
אלי , שבר כלי .    
       ניסיתי  בכל מאודי   לעודד אותה  ,  לשקם את חיינו .
להשיב משהו    מן
         האושר  שאבד לנו  .    אך    שעות   האלם שנכפו
עלינו  מכורח הנסיבות ,
        מסתבר   שלא  הטיבו   עמה .  חמישה    חודשים לאחר
שובה אלי  , היא  שמה  
        קץ   לחייה .                      
          ( משתררת  דממה  מעיקה . מירי  המומה קמעה . ג'וש
בוהה  אי  שם בחלל
          החדר )
מירי:   סיפור  קשה .... קשה להאמין שהוא אכן  קרה ובעיקר קשה
להאמין שמרק
          מעורב בו ....
ג'וש:   לא  רק מעורב , הוא  שקוע בו עד צוואר.... כיוזם ,
כמוציא לפועל   וגם כגוזר  
           הדין ....
מירי:   הוא  במקרה  גילה לך  מה  בסופו של דבר חשב  לעשות
בילד הזה ?
ג'וש:   אחרי  מותה  ביקשתי   לקבל  אותו  לידי . אך הוא סרב
בתוקף  ואיים
           עלי  נמרצות . את הילד  , הוא  טען ,  יביא בקרוב
הביתה  כילדו  המאומץ  ,  
           ואיש  לא ידע  דבר .... אני זוכר  ששאלתי  אותו
בתום לב,  מדוע אינו מעדיף  
          ילד  משותף  מאשתו ואז הוא נתקף זעם  נוראי  כאילו
עמד לקרוע אותי
          לגזרים.
מירי:    מדוע  ?
ג'וש:   הוא  אחז  בגרוני  עד  כדי מחנק  ודרש  בטירוף  דעת ,
שלא  אעיז  יותר  
           לעלות  את    שמך  על  דל   שפתי .....          

מירי:    אבל  אין  בזה  הגיון  .....
ג'וש:   אני חייב לציין  שהדבר  קרה  מיד אחרי  שהגשתי לו  את
הפורטרט  שלך...
מירי:  אני  עדיין לא מבינה  מה  הקשר ....
ג'וש:    כשחשפתי  את  הפורטרט  הזה  בפניו ,   הדגשתי   כמה
נהניתי  לצייר  
            אותך   ....  כמה  נועם  וחן  גיליתי  בתווי
פנייך.... כמה  רוך  ואהבה  טמון        
           במבט  עינייך  הנוגה  .... את  הדברים  הללו  
נהגתי  להשמיע באוזניו  
           השכם  והערב .... ציינתי  שהיתי   מעדיף  לצייר
אותך  כשאת   יושבת
            לפני   מלוא  הדרך   ....
מירי:    בכוונה , כדי  להקניט אותו  ?
ג'וש:    בהחלט  שלא .   מתוך  הערצה  אמיתית  לדמות .... עד
שתפשתי  
           שהדוקטור  המהולל  הזה ,   פשוט  זקוק  בעצמו
לטיפול  אינטנסיבי  לא  
           פחות   ממטופליו .
מירי:     אתה  מפליג  בסיפוריך  ואני פשוט לא מסוגלת להאמין
שמדובר    
            בבעלי ... כאילו אני שרויה בתרדמת... זה נשמע לי
יותר  כחלום
            בלהות  שיפוג עם שחר ...  שהכל   עורבא  פרח ...
שהכל  דמיון  פרוע ....
ג'וש:    צר לי ,גברת סלומון , אך זו האמת לאמיתה  ... מה  עוד
אוכל  להוסיף  על  
          מנת   לשכנעך  באמיתות דברי   מבלי  להוסיף  ולייסר
אתך   ?
מירי:   ברצונך לומר שזה לא הכל  ? שיש  עוד ?  
ג'וש:   הלוואי וכל זה לא היה מתרחש ,גברת סלומון, הייתי
מעדיף  לפגוש  אותך  
          בנסיבות  אחרות  ... אילולא דרכינו היו כה שונות  
יתכן שהיינו
         מוצאים  אפילו  שפה  משותפת  .... אולי  אפילו עניין
הדדי ... אבל עכשיו,
         במצב  הנוכחי   , אנחנו  כה קוטביים   וחסרי   אמונה
 ....  כה  פגועים,  
         כה  דואבים ....
מירי:   שאלתי  אם  יש  עוד  גילויים  שאתה  מסתיר  ממני ....
ג'וש:   ( מתלבט . לא  קל  להחליט )   הייתי  מעדיף  להתעלם
מהם ....
מירי:   אחרי  כל  הרפש  הזה   ששפכת לפני  אני כבר  מחוסנת
.....
ג'וש:    לא  עד  כדי כך  מחוסנת .....
מירי:    חמור  ממה  שכבר  גילית  ?
ג'וש:    אני  חושב ....
מירי:    באיזה  נושא  ?
ג'וש:   אנא , גברתי , תהיה דעתך עלי שלילית ככל  שתהיה  אבל
אני לא  הגעתי
          הנה   בכוונה  לפגוע בך   אישית    .....  הגעתי
הנה   רק  על  מנת  
          לפתוח  בפנייך  את  סגור לבי  ולספר  לך על  צדו
הנסתר  של בעלך    
          שלמראית עין   אין  בו רבב . טהור  כתינוק בן יומו
....  
          אילולא  הייתה  לו יד  במצוקתי , סביר להניח  שלא
היינו נפגשים לעולם  
          וחיי  הכזב  שהוא מעניק לך  היו נמשכים עד אין קץ .
בין לבין , מי יודע  
         עוד כמה   מטופלות  היה  לוכד  ברשתו  המתוחכמת
וכמה  נערים
         צעירים    היה   מפתה  באישיותו הכריזמטית ....
מירי:   אני  מבקשת   שלא  תסתיר דבר .... אני מוכנה לכל ....
ג'וש:   גם  כשהמדובר ביחסים האינטימיים  שביניכם  ?
מירי:   (  מופתעת , אך  מנסה  להתגבר  על  עצמה ) התדרדר עד
לרמה הזאת  ?
ג'וש:    כבר  ציינתי  .  כשדוקטור מרק סלומון  בטריפ  ,  אין
מחסום  לפיו  
           ואין  שליטה  על  מעשיו .   לעתים הוא  עליז  וטוב
לב ,  לעתים חסר
           מעצורים , הוא מסוגל  בביטוייו הבוטים  לרדת  
מתחת לחגורה  בלי
           לעשות חשבון ....
מירי:   האם  מדובר כאן באמת  במרק  שלי , המופנם , השאנן ,
הרגוע עד  כדי  
         שעמום   ? האיש  שלי   בנעלי   הבית  המסוגל לשבת
שעות על גבי שעות  
          ולהאזין בנחת  לשופן   ומוצרט ....  המשול  בעיני
מטופליו לאל ?  
          האם זה באמת  הוא  ? או דמות זרה לחלוטין  שהלבשת
עליו ללא עוול
          בכפיו  רק   על מנת לנקום  את נקמתך ?
ג'וש:  הוא ולא אחר , גברתי .... הוא  זה  שיוזם  חשיפה  מינית
במפגשי התרפיה
          הקבוצתית   וכדי  לחמם  את האווירה  הוא  פותח
בוידוי  אישי ,  בפני
          חבר  מסניפיו,  בתארו  כדוגמא אישית  לקרע בין בני
הזוג , את  מערכת  
          יחסיו  הצוננים   עם   רעייתו   הפריג'יט, שלדבריו
, מאז  נודע לה שאינה  
         מסוגלת להרות ...  היא  נרתעת  מיחסי   מין   כמו
ממגיפה . לאחר מכן
         הוא   נוהג   להקרין בוידיאו  כמה סרטי  זימה  ,
יוזם  פעילות  בשטח        
         ונהנה  מכל  רגע.....
מירי:   די , די ...    מספיק ... אני לא  מעונינת לשמוע יותר
.... ( פורצת בבכי    
          מר  ובלתי מרוסן )
ג'וש:   (  במבוכה) אני ... אני מצטער ... האמיני  לי  שלא
רציתי להיסחף  
          ולרדת  לרמה   הזאת ... את ביקשת ... לא ששתי לספר
לך ... ( קרב   אליה  
          ביראה   ובהיסוס )  אילו יכולתי , הייתי מחלץ אותך
מן הסבך הזה .(מצמיד
          אותה   אל חיקו בעדנה  ורוך , כאילו הייתה  כלי
שביר בזרועותיו . למרבה
          הפלא   היא  אינה מתנגדת . מניחה  ראשה על  כתפו
ובוכה חרישית . הוא
          מלטף ברכות את  קווצות שערה  ) אילו יכולתי  הייתי
נושא אותך  הרחק  
          מכאן ...אל  השלוה  והרוגע  שבביתי הדל  והצנוע
.... הרחק  מכל  
          התסבוכות  והכזבים הללו , הרחק  מן העושר המעושה  
והריקני הזה ...
          הייתי   מוחה  דמעותייך אחת   לאחת ...  ואחר כך
נושק  בנפרד  כל  
         קווצת שער  בראשך  ....    
מירי:  (מתנתקת קמעה ומביטה אל תוך עיניו ) ומה מונע  בעדך  ?
ג'וש:   בראש ובראשונה , החשש  האומלל   מסירובך ... מסלידתך ,
מאי  יכולתי  
          להגשים   את ציפיותייך   ... ומאבדן  אמונה  עצמית
בכישורי ....    
        ( מבחוץ שומעים ברורות  את  מכוניתו של  מרק בהכנסה
לחניה )            
מירי:  הוא חזר  !
ג'וש:   את מוכנה לתת לי לטפל  בעניין ?
מירי:  ( בין התרגשות לבלבול)  מה  ברצונך לעשות ?
ג'וש:  אל תדאגי , לא  יאונה לו כל רע  ....  אני  רק  מבקש
שתשקיפי בהסתר  על
         המתרחש    . האזיני  היטב   ותשפטי  בעצמך  ....    

מירי:  אבל  איך  ?
ג'וש:    מצאי לך מחבוא   בקרבת  מקום . שתהיה לך זווית ראיה
טובה
          ושמיעה   ברורה  .  או- קיי  ?
( מירי  מצייתת  . נעלמת מאחורי  אחת הדלתות  ומשאירה  אותה
פתוחה  לכדי חריץ  . ג'וש  נחפז  לכבות את האור  ומתיישב
בכורסא  כשפניו אל  הכניסה .   הסלון   שרוי  בחשכה )
מרק:    ( מדשדש בחשכת החדר  . נתקל פה ושם באביזר מסוים ) מה
קורה  כאן,
         לעזאזל ?  שוב הפסקת חשמל ?  מירי  !  היכן את ,
מירי ?  ( ממשיך
         לדשדש בחשכה  עד שמגיע  למתג  החשמל .  החדר מתמלא
אור. ממצמץ
         בעיניו . תוך שניות  הוא מגלה את ג'וש  ישוב  
בכורסתו . לאחר  הפתעה  
         קצרה   ומקפיאה  הוא  מתעשת  )
מרק:  (מזנק עליו בזעם בלתי עצור) מה אתה עושה כאן  ?  
ג'וש:   ( נעמד על רגליו וחוסם דרכו  בידו השמאלית . ביד
ימינו שולף  מכיסו
        את אקדחו   ) הי , הי  ! האט  , דוקטור , לפני  שיקרה
אסון ...
מרק:  ( מתבונן בדאגה רבה  אל  האקדח שבידו  ) מה זה ?  אתה
      נושא אתך   נשק   ?  השתגעת  או מה ?  הורד אותו מיד,
לפני שיקרה
      אסון   !
ג'וש:  ( מנפנף  באקדחו בקור רוח )   רק  להגנה עצמית ... אם
חלילה  וחס  ....
מרק:   איך  נכנסת הנה ?  היכן   אשתי ?  מה עוללת לה , מנוול
?
ג'וש:  ( אותו משחק )  הי , הי ,  שלוט על  עצמך   , דוקטור
.... שאלת  שלוש
        קושיות  בנשימה אחת  . תן צ'אנס  להשיב לך אחת ,אחת
....
מרק:   עשרות פעמים  הזהרתי  אותך   שלא תעיז  לבוא  אלי
הביתה   ללא
         הזמנה  .... הפעם   תשלם   ביוקר , אני מבטיח לך
...
ג'וש:   מה  יכול  להיות  יקר  יותר מהמחיר שכבר  שילמתי  ?
מרק:   קודם כל תוריד את האקדח  !
ג'וש:   או-קיי , או-קיי .... העיקר  שתירגע  , דוקטור .... (
תוחב את האקדח
          לכיסו ,כשידו תקועה  בכיס  מכנסיו) רק  זכור  שאני
עדיין מחזיק בו ....
מרק:   עכשיו  תאמר   לי  מיד  היכן  אשתי ,  לפני שאזעיק  את
המשטרה ....
ג'וש:  לאחר שניהלנו שיחה  ארוכה  מלב אל לב , היא  יצאה לפוש
מעט על שפת
          הים ...
מרק:    אינני יודע מה  מתחולל  עכשיו בראשך  החולני  אך  דבר
אחד אני    
           בטוח : מירי   לעולם , לעולם ,   לא הייתה  מסכימה
לשבת  במחיצתך  
          אפילו  דקה  אחת מיותרת , אלמלי  אילצת אותה ....
מנוול  שכמוך .  מה  
          עוללת לה  ? תאמר לי מיד  , לפני שאחדל  להתחשב  בך
....
ג'וש:   דווקא שררה בינינו הבנה  הדדית , דוקטור ... עלי
לציין שאשתך הנפלאה
          לא אכזבה את  צפייתי . היא   בדיוק  הדמות  המושלמת
שתיארתי לעצמי  
         ואפילו   יותר  .... ( מצביע   לעבר הפורטרט  התלוי
על הקיר . למראהו ,  
         זעמו של   מרק  מתעצם )        
מרק:   ( אץ   לעבר הפורטרט , תולש אותו בגסות מן הקיר  ומשחית
אותו בזעם)
          הא לך ,  שרבטן  עלוב ,  אסוף את  הפסולת  שלך  
מביתי   וסלק  את
          עצמך  מעיני  כל עוד   אפשרי   ....
ג'וש:   ( מאותת לו בצרור המפתחות שבידיו)  ומה  עם אלה ?
להחזיר לך ?      
        כבר גמרנו ?  לא תוסיף, לבקר  בסטודיו שלי , כשתרגיש
בדידות  ?
        כדי " לשחרר לחץ " ....
מרק:  השאר   את  המפתחות  ושכח שנפגשנו ...  מכאן ואילך , שלא
אראה
          יותר  את פרצופך  ושלא  אשמע  ממך  אפילו גיהוק
.... אחרת , חי נפשי,
          אכניס  אותך  לקירור   עד    ליומך  האחרון ...
ברור  לך   ?
ג'וש:    שכחת להזכיר  את    אלוירה ....
מרק:    מה  הקשר ? תגיד לי אתה  מסומם  או מה ?  
ג'וש:   תרצה או לא  , היא  עדיין הקשר שמחבר בינינו....
מרק:   כבר שכחת ? הקשר  הזה הותר ביום בו  עזבה אותך  לאנחות
. אתה הרי  
         יודע שאני זה  שדאג  לה לטכס קבורה ומצבה  כדת
וכדין  ,   מה  שאתה ,
          במצבך  הירוד ,  אפילו    את  זה  לא   היית מסוגל
לעשות ...  אני ,שלא
          כמוך  , מקפיד  לכבד את  זכרה  בעלותי  לקברה
לעתים קרובות....      
ג'וש:   על מנת  לבקש ממנה  מחילה  על  מעשיך   או להודות   על
השכרת  
          רחמה   לזרעך ?
מרק:    הפסק  להיות  מגעיל !  אמור לי עכשיו  ,  איפה  נמצאת
אשתי      
          ושחרר    את  ביתי  מנוכחותך  לפני שתסתבך ....
ג'וש :    כבר אמרתי לך , אין לך מה לדאוג.  מירי  נמצאת במקום
מבטחים ....
מרק:    מירי  ?  איך  אתה בכלל  מעז  לעלות את שמה  על  דל
שפתייך ?
ג'וש:    דווקא   השיחה  שהתגלגלה בינינו הייתה מאד  עניינית  
במיוחד  אחרי  
           שגיליתי  בפניה   את  כל  הקלפים ....  בסופו של
דבר, דוקטור, היא  
          השתכנעה  שאני  לא כזה   מסוכן  לציבור  כפי
שתוארתי  על ידך    ....
מרק:   על איזה גילוי  קלפים אתה  מדבר  ?
ג'וש:  אתה  בכל  זאת מתעקש  לדעת ...  ?
מרק:   שמע  נא ,  בן נעות המרדות, שרץ משוקץ  שכמותך ,
הסבלנות שלי
          הולכת  ופוקעת ...
ג'וש :  ( חוזר לעמדת  התגוננות )  לאט לך , דוקטור ,  לא  יאה
לך  לאבד את        
         עשתונותיך  ... והמילים  האלה  שאתה  פולט ... שומו
שמיים , איזה  
         לקסיקון   ירוד !
מרק:    בסדר ,  הצלחת  להמר באמון שנתתי בך ,  לחדור לפרטיות
השמורה  
           ביותר  שלי , הצלחת להוציא  אותי משיווי  משקל
ובדרך כלשהי  הצלחת  
           בדמיונותיך החולניים , לשטות  גם  באשתי   . בדרך
זו רצית  להוכיח  
          לי  שאתה   בעניינים   ?  נו , טוב !  מגיעות לך
מחיאות כפיים  על   אומץ
          הלב  והתושייה . ועכשיו ,  מה עוד   אתה  רוצה ,
לפני  שתבקע  
          סבלנותי   ?
ג'וש:   שכחת  להזכיר   גם את ביקור הסרק שלך  אצל משפחת
שווילי ....
מרק:    מה  ,  זה  אתה  היית בטלפון  ?
ג'וש:    ( מנענע  בראשו  בהנאה )  הייתי  מצוין , נכון  ?    
 
מרק:    אין לך תקנה  !  אתה  אבוד  ! ( מרק מנתר על   ג'וש
בבת   אחת  .ג'וש  
          הודף  אותו   בכוח  והדוקטור כושל ונופל . ג'וש  
מתרחק   קמעה  , מרק  
          קם   ומנסה   לייצב את עצמו. עיניו יורקות אש .)
        זהו ,  ימי  החסד  שקצבתי  לך באו אל  קצן  !  מן
הרגע  הזה   אתה  מסווג  
         אצלי  כחולה  מסוכן  שחייב  להימצא  מאחורי סורג
ובריח .... רק   חבל    
          שלא  עשיתי  את  זה  קודם לכן  ....
ג'וש:   לא יכולת , כי  ידיך היו כבולות , דוקטור ... שכחת ?
היית  זקוק  לחתימתי
         הפיקטיבית  לויתור  על  ברונו ....  אחרת  הקולגות
שלך   היו  שואלים    
        מאין צץ לך  הילד  הזה  ?  מה היו  כותבים אז בטורי
הרכילות ?  שדוקטור  
        מרק סלומון הידוע   והמכובד  נואף  בקליניקה שלו   עם
מטופלותיו  ?  
        אולי  בדרך החיטוט  לעומק   ובאקראי  ,  היו  נחשפות
עוד  כמה  
        פרשיות   אפלות  באורח חייך  הסוערים ......
מרק:   עד  כאן . אני  כבר  לא מסוגל  לשמוע אותך  יותר  !  (
בזעם בלתי נשלט  
         מנתר   על   ג'וש  כחייה  פצועה  ומפליא  בו את
מכותיו .  ג'וש  המופתע  
         מהתפרצותו  , מנסה  להתגונן בשארית כוחותיו .)
מירי: ( יוצאת ממקום הסתר  ואצה  להפריד ביניהם ) די , מרק  ,
די   ! הפסיקו
         את  זה ..... (  מרק  ספק מופתע , ספק  נכלם , כילד
שנתפש בקלקלתו ,
         נסוג  קמעה . שניהם מתרחקים זה מזה  .מבטיהם  מופנים
אל  מירי ).
        הביטו  על עצמכם   איך אתם נראים  , התביישו לכם !
שני אנשים מבוגרים  
        מעוררים   בוז   וסלידה   ....    
מרק:  אני מצטער , מירי ,  אני באמת מצטער   במה  שנאלצת
לחזות   ....
מירי:  על המראה  המביש  הזה אוכל  איך שהוא להתגבר,  אבל מה
עם  מה
       שקלטו  אוזני ?            
מרק:   הכל שקר וכזב ...  פרי דמיון חולני , הלום  סמים ....
לאיש הזה אסור
        להלך חופשי בין  הבריות ....
מירי:    ברצונך לומר שאלוירה  ברקן  היא בסך הכל  דמות
ערטילאית ?....
מרק:    לא, אבל  זה לא בדיוק מה שאת חושבת ....  
מירי:    וברונו .... ברונו הקטן -  הילד  המסכן הזה  שנע ונד
בין בית מחסה אחד
          למשנהו , בלא יד חמה  ואוהבת  שתלטף  ותסעד את
ינקותו .... האם  גם
          הוא  פיקציה  שלקוחה  מרומן  דמיוני  ?
מרק:   אני רואה שהמנוול  הזה הצליח לשתף אותך  בכל  תחלואיו
הנפשיים ....
ג'וש:   אם תרצה  או לא  תרצה , הגיע רגע האמת , דוקטור ! מדוע
לא תגלה  
         לרעייתך   איך זה  שבחרת להירשם  כאפוטרופוס  דווקא
על  הילד הזה  ?
מרק:   אני לא רוצה  לשמוע ממך מילה  נוספת. אסוף את קרעי
הריפוי  בעיסוק  
        שלך   והסתלק  מכאן  מיד ....    
מירי:   מה  ארע לעצבים  שלך , מרק  ?  מעולם לא  ראיתי   אותך
כה  עוין
        ואלים  ... מה  קרה  לשליטה  העצמית  שלך   ?  
ג'וש:  יצא  המרצע  מן השק .....
מרק:    קודם כל אני רוצה שמזהם האוויר הזה  יעזוב מיד את
ביתנו .... אחרי כן  
          אסביר לך   הכל , מירי , הכל ... ללא  כחל  ושרק
....
מירי:   אינני יודעת מה יש עוד להסביר , מרק . האזנתי  לכל
מילה שאמרת  מרגע
         שנכנסת  ושום דבר  לא נשמע   לי   מצוץ מן האצבע ...
כל מה שג'וש סיפר
         אתה חיזקת ....
מרק:   ג'וש  ?  למעופף  הזה  את קוראת  ג'וש  ?
מירי:   זהו  שמו , לא כן ?
מרק:    לג'וש  הזה  יש  עוד הרבה  שמות  נוספים שבהם הוא מציג
את עצמו   ,  
          ( בפנותו  אליו  בהבעת זעם )  לא כן , שייקה  ,  או
שמוליק , או  רפי ,
          או   אלברטו   ואולי  שאולי .....  ספר , ספר לנו
עכשיו על  שלל  הדמויות  
          שנפשך  החולה  מתמודדת  אתן  מדי יום  .... למי
להאמין ? לשמוליק  
         המתאגרף   או  לאלברטו  הסדיסט ?  מי אתה עכשיו ?
שייקה  הקוקסינל  
         או  רפי  רקדן  הסטפס  ?  אבל  ג'וש  היא תמיד
הדמות  הדומיננטית ,
         בכוחה להשכין   שלום  או  להכריז מלחמת  חרמה
ביניהם   לא   כן ?  
מירי:  די , מרק , הפסק   .... אין לזה כל שייכות  למה שמתרחש
בינינו  ....
מרק:   ברצוני  להעמיד דברים על דיוקן ולהוכיח  לך על מי את
מבססת
          את  טענותייך  ....
ג'וש:  דוקטור , אתה ממש מטורף !  כל השמות  הללו  שקשרת
כביכול  לאישיותי
         המפוצלת  , הם  בסך  הכל  צעירים שדגמנו בסטודיו שלי
 ואתם  ניהלת    
        מערכת יחסים  הומוסקסואלית   ....
מרק:  את  שומעת  ?  את שומעת  את הזוהמה  הזאת  שהוא מעיז
להטיח בפני
          בין כותלי  ביתי  ואת דורשת ממני  שאעמוד   מנגד
בשוויון נפש ...              
מירי:    תענה לי  עכשיו  רק  על  דבר אחד .  האם ברונו  אכן
קיים ?
         ( משתררת  דממה  קצרה  ומעיקה .)
ג'וש:  תשיב , דוקטור , תשיב !  מדוע  אתה מהסס ?
מרק:  ( בקול  רפה )  קיים !  אבל יש  לי הסבר ...
מירי:   אני רוצה  לשמוע מפיך  , מרק,  ללא  שום הסברי  ביניים
...האם  הוא  
        נולד לך  מאלווירה  ברקן  ?
מרק:   אולי נדחה את השיחה הדיסקרטית  הזאת  למעמד  אחר
,כשנהיה  לבד ...
ג'וש:  מה יש , דוקטור,  אתה חושש  מעדותי  המפלילה  ?
מירי:  ( בקול נרגש ומרטיט )  אני רוצה לשמוע, מרק ....האם
הילד הזה הוא שלך ?
מרק:   זה סיפור ארוך , מירי ... זה  דורש הסבר מעמיק  ...  לא
בפומבי   ...        
מירי:   עכשיו ..... האם ברונו  הוא הבן  שילדה לך אלוירה
ברקן  ?
מרק:  ( באי נוחות בולטת ) כן ...  אבל  היו נסיבות לכך ... זה
לא בדיוק כמו שזה
         נשמע ....  אני חייב לפרט  ...
מירי: ( אינה מסוגלת  להתאפק יותר ופורצת בבכי )  הו, מרק ,מרק
,  איך  היית
        מסוגל   לזה ?  איך יכולת  להסתיר ממני  ובו בזמן
להתעלל  ברגישותי ....
מרק:  ( בנסותו לגשת אליה  )  לא  היה בכוונתי להתעלל בך
,יקירה , ההפך ,
       האמיני  לי ....  כל הזמן  חיפשתי  דרך  לפצותך  ...(
מנסה להתקרב)
מירי:  לא , אל תיגש  אלי , מרק ... השאר  רחוק  ...
מרק:  ( אל ג'וש )  עכשיו אתה מרוצה , הא ? צא  מכאן לכל
הרוחות ... פגע  רע
         שכמוך ....
ג'וש:  רק  כשמירי  תצווה  עלי  לעזוב ....
מרק:   בסדר , בסדר ...  אם  אתה  דורש  צרות  אדאג  שיהיו לך
.... ( יוצא  
         בחיפזון)
          ( מבטיהם  מופנים  לעבר דלת  היציאה  )
ג'וש :  לאן את חושבת שהלך ?
מירי:    לא  מעניין  אותי ....
ג'וש:   ראית איך האדימו  פניו מכעס  ?  אני מכיר את התופעה
הזאת אצלו ...
          האיש הזה  הולך  ומאבד  את  שליטתו  העצמית .....
וזה יכול  להיות
          מסוכן.
מירי:   הוא  יתקרר  קצת בחוץ ואחרי כן יבין   שאם   יסבך  את
המצב ,  
           התוצאות תהיינה  הרות  גורל  עבורו ....
ג'וש:   אני כבר  ראיתי  אותו  כשחמתו בערה  בו להשחית.... לא
נעים  להימצא
          בקרבתו.....
מירי:   אני  לא  פוחדת  ....   כל הקצנה  מצדו רק תזיק למעמדו
והוא יודע זאת .
ג'וש:   היית  מעדיפה  שאלך   ?
מירי:  ( לאחר  הרהור קל ) לא . אלא אם כן  אתה חושש  ?
ג'וש:   לי אין  ממה לחשוש , מירי . חוץ מזה ,  יש לי חלק
פעיל  בהתרחשות  
           הקשה הזאת שנוצרה  ביזמתי ...
מירי:   האמת היא שההתרחשות  הקשה  הזאת  ריחפה  באוויר  הרבה
לפני
           שהופעת . עטויה  בכזבים ,  עלומה  , שקועה  בתת
מודע .... עד   שבאת    
           ופתחת את תיבת  פנדורה .....  
ג'וש:   ועכשיו  , במחשבה  שניה , אני  די  מצטער על  ההרס
שגרמתי ....
מירי:   אין  על מה להצטער ,ג'וש !  על  נדבכי  הכזב  שעליהם
היו בנויים  חיינו ,
          ההרס  הזה  צפוי  היה   להתרחש  במוקדם או במאוחר .
     
ג'וש:    אני אמנם לא צד  חשוב  בעניין , אך  ברצוני שתדעי  
כי  מעורבותי  
          הרגשית  ההולכת   ונרקמת   בתוכי    יוצרת בי  קשר
הדוק   אל  
          קירבתך .... כאילו   הכרנו  מיובלות .  מצד שני
אני בוש וניכלם מעצמי ....  
         כי  סיכויי אפסיים  ואף   על  פי כן  אינני מסוגל  
להיות מציאותי  ולהתיר  
        את   הקשר  הנפשי הזה  שהולך  ומתעצם בי   ....
מירי:   וברצונך   להתיר  את הקשר  הזה  ?
ג'וש:   לא . ודאי שלא .
מירי:   אז  מה מונע  בעדך  לנסות לחזק  אותו במקום להתירו  ?
ג'וש:   כי אינני מסוגל לשאת  כישלון  נוסף , מירי , אני לא
בנוי  לזה ...
מירי:   החיים  מלאים הפתעות  .... אם לא מנסים ,    לא
יודעים  ....
ג'וש:   ברצונך לרמוז  שיש   לי  סיכוי  ?
מירי:   אני לא רומזת  דבר  , ג'וש ....  אני לא מבטיחה כלום
.
ג'וש:   ( ניגש  ומאמץ אותה בחום  אל  חיקו) הו , מירי , מירי
, ... לו ידעת איזה  
          מטען  של  אהבה  שמור  לי  עבורך ....  ( בו ברגע
מתפרץ פנימה   מרק  
          בלוית שוטר )
מרק:   הא לך הוכחה , אדוני השוטר ....   מזל   שהגענו  בזמן
....
השוטר:   ( מרחיק את ג'וש  המופתע  בכוח  וניצב כחיץ ביניהם )
זוז  הצידה  
         ועמוד  כשפניך אל הקיר . ( נוהג בו  בגסות  רבה
ומצמידו אל הקיר כשגבו
         את הקהל )  עכשיו אף תזוזה , ברור  ?  ( מחטט בכיסיו
ושולף את האקדח  
         מכיסו) הו,  אתה בצרות צרורות , אדוני ... התפרצות
אלימה ... איום בנשק  
         חם... וזו רק ההתחלה ......
מירי:  ( אחרי ההלם הראשון מנסה  להיחלץ  לעזרתו ) רק רגע . יש
פה אי הבנה ...    
         (אל מרק)  מה אתה עושה , מרק ?
מרק: ( מתעלם מפנייתה . אל השוטר ) היה  זהיר , אדוני השוטר
... אי אפשר  
       לדעת   כיצד  הוא  יגיב ... אמרתי לך  שיש  לו  אקדח
...
השוטר:  ( כובל אותו באזיקים ואז מפנה  אותו  אל הקהל ) איך
קוראים לך ?
ג'וש:  ( מנסה להתגבר על אי הנעימות )  יהושוע ברקן  . ג'וש
בפי מכרי . אני  
         צייר ... הגעתי הנה  לביקור ... לא  הזקתי  לאיש  
....
השוטר:   אמור  לי  מדוע פרצת לביתו של הדוקטור  .
ג'וש:     לא  פרצתי ... היה לי סט מפתחות שהדוקטור  מסר לי
...
מרק:   אדוני השוטר , אתה לא רואה שהוא מטושטש  מסמים ?
מירי:   למה אתה עושה את זה מרק  ?  ( מנסה להתנגד לו )
מרק:    (בנסותו להרגיע אותה  ולהושיבה בכורסא )  את עכשיו
בהלם , יקירה ,
          עברת טראומה רצינית ... אני   מבין אותך .... אנא
הרגעי  , הרגעי  ... אני  
          כאן   לצדך .  אף  אחד  לא  יפגע בך יותר ....    
   
השוטר:   ( שולף  מכיסו את תעודותיו )  יהושוע ברקן ... רחוב
העורבים  6  -תל
            אביב .  אתה  אומר שדוקטור  מרק סלומון  מסר לך
את מפתחות  ביתו
             מרצונו הטוב   ואתה מצפה ממני להאמין  לך ? (
בהרמת קול )  מה
            אתה  חושב   שאני   אידיוט ?  מוטב  שתאמר   את
האמת  לפני  
            שתסתבך   יותר .... ( מחזיר  לו  את תעודותיו   )

ג'וש:     אבל זאת האמת, אדוני  השוטר ....  דוקטור סלומון מסר
לידי  את  
            המפתחות  ,  אנחנו ידידים ותיקים   , אם   אפשר
לומר כך ...  
השוטר:  אתה ודוקטור סלומון ... אווה ,  אתה  מסטול  כהוגן ,
אדוני ....
מרק:     זו  תגובה   שכיחה  במצבי  הלחץ  בהם הוא  נתון
עכשיו .  
השוטר:   אני חייב   לקחת אותו לחקירה  בתחנה  .  האם  הוא  
עלול  להיות
           מסוכן , דוקטור   ?
ג'וש:  מסוכן הוא הדוקטור הזה  המשחר לטרף  ומסתובב  חופשי
.... ממנו עליכם
          להיזהר.....  
השוטר:   והאקדח  הזה שבכיסך  טעון  בקפצונים ,  הא ?
ג'וש:   לא  בקפצונים , במים ....   זה אקדח  שעשוע ... בבקשה
,תבדוק .
השוטר:  ( בוחן את האקדח  בהקפדה  ומשפריץ סילון  מים  באוויר.
כמו לעצמו: )
         איזה צעצועים  יוצרים  היום  !  ( לאחר  מכן - חוזר
אל  תפקידו)  איך  
       שלא  יהיה  האקדח - או הצעצוע הזה שימש  אותך לביצוע
הפשע ....  
מירי:   ברצוני  לומר  משהו ....
מרק:  ( בנסותו  להשתיק אותה )  אדוני  השוטר , אני ממליץ
שתיקח  אותו מיד
         לתחנה  ואני  כבר  אגיע לשם   כדי למסור עדות ....
השוטר:  ואם יתחיל להשתולל , דוקטור  ?  
מרק:   אל דאגה . לפני שתצא   אזריק לו משהו להרגעה ....
מירי:   ( בבת אחת  נחלצת מכורסתה  ויוצאת אל מרכז החדר )  לא
!   לא אתן
          יד לעוול  הזה  המתרחש   כאן לנגד  עיני .....
מרק:  ( מנסה למנוע בעדה )  אל תאבדי כיוון ,  מירי ....  אל
תעשי את זה ....
מירי:   לא  , מרק  ! אל תנסה  למנוע  ממני  את זכות הדיבור .
זה לא  יעזור
          לך יותר כי  הכל  נגמר .... ( בקול מרטיט  ובעיניים
דומעות )  .  בא הקץ    
          לכזבים , לכל  התירוצים    ולאלף  הפנים  שלבשת
ופשטת  כאות  נפשך .  
          הגיעה  שעת  האמת  ,מרק  ....  אין מנוס  ממנה
....
מרק:   מירי , אנא  ממך,  אל תעשי  שטויות  .... בואי  ניישב
את הדברים  האלה
          בינינו ....  בארבע   עיניים  ולא נהפוך את זה
להצגה פומבית זולה  .....
מירי:   ההצגה  הזאת  שלוחת  הרסן  כבר מזמן מתנהלת מאחורי
הקלעים  , רק  
         שאתה   מנסה   להסתיר אותה  מאור הזרקורים  .....
היום המסך עלה  !
        ( בפנותה אל השוטר  )  אדוני השוטר , אני מבקשת ממך
לשחרר את האדם
       הזה    מאזיקיו . הוא  נאסר על לא עוול בכפו .
השוטר:  ( שולח מבטים מבולבלים   פעם לעבר מרק פעם לעבר מירי )

       אני  מצטער , גבירתי,  אך תלונתו של  דוקטור סלומון  ,
בעינה עומדת  .....  
מירי:  ומה  היא   התלונה , אדוני השוטר ?
השוטר:  פריצה  וניסיון  תקיפה ....
מירי:   אתה רואה  כאן סימני   תקיפה  ?  או  סימני פריצה  ?

       בבקשה ,  תבדוק  .
השוטר:   מה שנכון , נכון ....  לא  .... לא מצאתי  ....
מירי:   אתה  רואה  ?
מרק:    אני מבין  שאת  מאד  כעוסה  עכשיו , מירי , תני לזה
לעבור, אחר  כך  
        נשב  ונחשוב בהגיון  ....
מירי:  הפעם , מרק  , כמו שאמרתי ... המסך עלה  וההצגה בעיצומה
.... אין דרך
          חזרה ... ( אל השוטר )  בבקשה , אדוני השוטר  שחרר
את האיש הזה
         מאזיקיו ....
השוטר:  ( אל מרק )  אני מצטער  , דוקטור .... אם מדובר
בסכסוך  משפחתי  
        אנחנו  מנועים  מהתערבות ...  ( משחרר  את אזיקיו .
נרתע קמעה. עדיין
       זהיר)
ג'וש:   אל  דאגה , אני  לא  מסטול  ולא  מסוגל להזיק  לאיש
.....                                    
מרק:  ( בניסיון  נואש  אחרון להיחלץ מהמצב )  אם הכל כל כך
ברור ותמים
          למראית עין   , שאל   אותו, אדוני השוטר , לאיזו
מטרה  הוא  הגיע      
          הנה ? מי  בכלל  הזמין אותו  ?  
מירי:   מוטב  שתשאל אותי  , מפני שאני  זו  שהזמנתי אותו .
מרק:   למה הזמנת אותו , מירי ? מה לך  וליחפן  הזה ז  הגיע
הזמן שסוף סוף
         תקיצי  מהזיותייך ....
מירי:  ( בהבעה אירונית )  אחרי  שהפורטרט  הקודם לא  מצא חן
בעיניך  הזמנתי
         אותו הנה כדי שיצייר  פורטרט  אחר  -    על פי
המקור.    
                 
         
                            ---------------   מסך --------

                 

                                   
       

 
                 


                             
 
                                      מערכה     שניה      
             
כמה  יממות  לאחר מכן , בסטודיו של  ג'וש .חדר עבודה  אופייני
 של  אמן .  בדי ציור , צבעים  , רישומים  ותמונות  פזורים פה
ושם , כני  ציור , כסא  גבוה לדוגמנים,  מדפים , שולחן עבודה
עמוס  מכל הבא ליד , שניים שלושה  כסאות  , ספה  , טלפון  תלוי
על  הקיר , מכשיר רדיו  ולוח שנה ענקי . דלת כניסה משמאל .
דלת  נוספת לחדרי המגורים  וחלון המשקיף  אל גגות הבתים
הסמוכים . עם עלות המסך , מירי ישובה   בכסא הדוגמנים ,
בפרופיל  אל  הקהל , מולה  ג'וש   , בהופעה  מסודרת  ומצב רוח
מרומם , עסוק במלאכת יצירת  הפורטרט  שלה . מירי , נינוחה  ,
נשית  ומשוחררת , ישובה לפניו  בפיזור   שיערה  הזהוב  ולבוש
ספורטיבי המבליט את  חיטובי גופה .
ג'וש:    נערי   בקלילות  את  ראשך  ותני לשערך היפהפה  להתפזר
בצורה   טבעית...  
          נהדר ... עכשיו   הטי , בבקשה , את מבטך  טיפ טיפה
ימינה  ... עוד    
          טיפה ... עוד  טיפה ... לא, חזרי מעט .... זהו !  
מצוין ! הישארי  כך  ,        
          בבקשה ... (מצייר )    
מירי:  ( בנעימה מבודחת ) לא תיארתי לעצמי שלדגמן  זו  מלאכה
כה מפרכת ....    
ג'וש:   אם אני מכביד  עלייך   אל תהססי  לעצור בעדי ....כי
אני פשוט נסחף ....
מירי:  אתה לא  נסחף  לבד ,  אתה  סוחף    .... תראה אותי ...
אישה  בוגרת ,  
        שמרנית  ופדנטית  ללא תקנה , יושבת בסטודיו שלך
ומדגמנת  בלבוש
         חושפני למדי ,  שכבר שנים  לא  העזתי  ללבוש  וראה
זה  פלא ... אני אפילו
         נהנית מזה ....
ג'וש:  ואני חייב לציין שהוא גם הולם אותך להפליא ...
מירי :   אני חשה  כאילו גלגל  חיי  סובב לו לאחור ,ג'וש ....
למרות  שלא  מתקבל
            על הדעת ... אבל  הימים הספורים הללו   שאנחנו
יחד  הצליחו  להשיב
            לי  פרקי חיים  נפלאים שננטשו  אי שם  במרוצתי
העיוורת  אל  הפסגה.
ג'וש:    ומה  מגלים כשסוף סוף מגיעים  אל אותה  פסגה מיוחלת ?

מירי:    ממון  , מעמד   חברתי   וטיפוח  האגו  . בהתחלה זה
לגמרי לא רע ! אך  
          התמרונים הבלתי פוסקים הנדרשים ממך כדי להישאר שם
, מתישים
          ומיגעים אותך  לאין שעור.  עד שזה נמאס .  היום ,
במבט  מפוכח לאחור  אני  
          יכולה  לסכם עד כמה ערכם  של  ההישגים   היה  מזערי
 לעומת  ההקרבה  
          העצמית ....                      
ג'וש:     אני  , למשל ,   את  רוב  חיי  חייתי  מן היד לפה ,
בדוחק  , במאבק מתמיד  
           על   הישרדותי  .....  בלא מעט השפלות ,  ואף על
פי כן לא החטאתי  
          את המטרה .... האמנות והיצירה  שלי   מלאה  כל  חסך
 בחיי ....
מירי:   אפשר לומר  שחייך לא היו  סוגים  בשושנים  אבל היית
מאושר ....
ג'וש:   נכון, הייתי מאושר במעט שהיה לי   ...  ( מהורהר קמעה
)  עד שהופיע בחיינו  
         דוקטור  מרק סלומון הנודע בשם והחדיר  לאורח  חיינו
הצנועים אמות מידה
         שונות  מאלה שהכרנו עד כה .   ואני הפתי  יחד  עם
אלוירה ,  נסחפנו
         והלכנו  שבי  אחריו , אחרי  הבטחותיו הגדולות
ואישיותו  הכריזמטית.... וכי
         מי היה מעיז  לחשוד   בפסיכולוג  הנודע , בעל המעמד
החברתי  המכובד ,
        המתחזה   לחסיד    האומנים, המעדיף  דווקא   את  
חברתנו  דלת האמצעים ?
        ולו רק בשל היותי אמן מבטיח ,  כדבריו ....  
         כיצד אפשר  היה  לפקפק   בכנות  הבטחותיו  המוצהרות
לעזור  לי   בארגון  
         תערוכה  ראויה  לשמה  שעתידה   להקפיץ אותי הישר אל
הפסגה  ? ( באנחה
         כבדה).....  כשהרהבתי עוז ופקחתי עין , כשרק התחלתי
לתהות  על  קנקנו ,  
         היה  כבר   מאוחר .... נשואי התנפצו לרסיסים  
ואושרי  הגיע אל  קצו  ....                    
מירי:  אני תמהה איך זה שאדם אשר חייתי במחיצתו קרוב לעשרים
שנה , יומם
         ולילה , שותפה  נאמנה לכל  רזיו ונפתוליו , כך , על
כל פנים האמנתי  ,  ....
         האדם הזה מתגלה לי בין  יום  אדם  זר לחלוטין . אדם
עם סודות אפלים ,
         שמצד אחד  מנהל  בקפידה  מדוקדקת  חיי  משפחה
שגרתיים    ומצד
         שני   הוא שקוע עד   צוואר  בביב  השפכין  של החיים
.   אל   מי  מבין שניהם  
         אני  בכלל  מחוברת  ?    מתי  אני  נמצאת  בחברתו של
האחד   ומתי  
         בחברתו  של   השני  ?
ג'וש:   את  מייסרת   עצמך   לשווא  בשאלות  ללא   מענה  ....
מירי:  ( מרחפת הרחק , אי שם  ) .... דבר אחד אני יכולה לציין
בבטחה  .... הוא לא
         היה תמיד  כזה ....  
ג'וש:  עד  שטעם  ונטמא  בפרי  ביאושיו ...          
מירי:   היינו סטודנטים  דלי אמצעים  כשנפגשנו לראשונה ....
רקמנו חלומות אין
         ספור והוא היה נחוש  בדעתו לכבוש את עולם המדע ...
לחדש , להפתיע ,
         להטביע  חותם  וכמובן להתבסס היטב ... עבדנו קשה
וסעדנו איש  את רעהו...
         במרוצת הזמן  , לאחר  שסומן  על ידי הפקולטה  לרפואה
כתלמידה  המצטיין
         וזכה למלגות אין ספור , נישאנו  בחוסר כל  אך
מאושרים באהבתנו .  היינו
        צעירים מאד   והאמביציה  הבלתי נלאית של מרק  מלאה
אותנו בתקוות
        ורודות לעתיד ....  לאחר   שני טרימסטרים  ירדתי  מן
הבמה   וויתרתי  למענו  
        על  קרירה  משלי ....  סיכמנו לדחות את לימודי
לזמנים יותר טובים  ובינתיים
       נרתמתי   לעזור   לקיומינו  הכלכלי ....  
ג'וש:  ויתרת  על   עתידך .... על שאיפותייך  ,על חלומות שבטח
היו לך  ?  
מירי:  התחלתי  ללמוד   תיאטרון  וקולנוע .... חשבתי  שקודם כל
עדיף  שמרק  יסיים  
         את  לימודיו  ונתחיל  להתבסס  ורק אחרי  זה  אמשיך
בלימודי .... אבל בשום
         אופן לא  חשבתי  על ויתור מוחלט   ...   רק  דחיתי
.... דחיתי לזמן  אחר ....  
ג'וש:  ואחרי  שהכל  הסתדר , המשכת ?
מירי:  לא ... למען האמת , מרק ניסה  לא אחת  לעודד אותי
להמשיך  בלימודי  אבל  
        אני  סירבתי ..... בינתיים  חלו שינויים משמעותיים
בחיי  , איבדתי  עניין
        וההתלהבות   שהייתה  בעבר  כבר  פגה....
ג'וש:  חבל, חבל מאד ,  אבל  אף פעם לא מאוחר מדי ....
מירי:  ( מהורהרת  קמעה ) כן... בתיאוריה  זה נכון  .... אבל
לכל  זמן  יש  גם מגבלות
         משלו ....
ג'וש:   את המגבלות אנחנו תוחמים   אם  מוותרים על  מאבק ....
הביטי  עלי ...
         רק לפני חודשים ספורים , ביוזמתו  המאומצת   של
דוקטור מרק  סלומון  
         עמדתי  על  פי תהום  מפני שהוא  רצה להציב אותי שם
לנוחיותו . איבדתי
         צלם אנוש .   כמעט  השתכנעתי  שהכל  אבוד , שאני
שרץ חסר חשיבות ,  
         שגורלי  נגזר  למות   ואעשה  טובה  לעצמי  ולאנושות
כולה  ככל  שאקדים
         ואעלם במדרון   הפרוש   מנגד  ....
מירי:  אלוהים ישמור , אני מעולם  לא הרחקתי לכת עד כדי
כך.....
ג'וש:  אבל אני  כן ... ולא  פעם אחת .... את מתארת לעצמך ,
מירי  ?   נלקח ממני
        הכל.  האישיות ,   הכבוד   ,  האהבה , הרגש  והרצון
לחיות .... הייתי  גוף ללא
         נשמה , שפיתחה תלות  חולנית  בשליחו של  אשמדאי  אשר
עשה בי כראות    
         עיניו  ורק פסע  הפריד ביני  לבין  התהום .  עד
שהבזיק האור ... כן, כן.... יום
        בהיר אחד , ממש על  עברי  פי פחת  הבזיק  האור
במחשכים בהם שוטטתי  
         ללא מטרה ....   האור  המוזר הזה , לא תאמיני,
הבזיק   לי  מתוך תמונתך  
         המוצבת על  שולחנו של   דוקטור   סלומון  וממנה ,
כידוע לך , יצרתי   את
         הפורטרט  שלך....  עבדתי  עליו   שלושה ימים רצופים
, יומם וליל ,  בשלהוב
         יצרים   מחודש  וחושים   שניעורו  מתרדמתם ...
כדוגמתם    לא ידעתי
         כבר  שנים ....
מירי:  לעומת זאת   לי  , כשעמדתי להשבר , לא היה   במה
להיאחז  או לנסות
         להתנחם  ....  כשהודיעו לי  נחרצות  שאין  סיכוי
שאי  פעם אהיה לאם  ,
         בעקבות  אותן   הפלות  שעשיתי  בצעירותי  , אמנם לא
פיללתי למוות  אך  
         חשתי   כמי  שנדונה  לכליה   ....        
ג'וש:   ( ניגש אליה  ומאמץ אותה  בחום . לאחר מכן נושק לה
ברכות ) הו, מירי ,
        מירי   יקרה  שלי ....  לעולם , לעולם  אל  תחזרי על
דברייך אלה  ! זכרי   שאת
        השבת  לי   את   חיי  ואם תיאותי  , אקדיש  אותם
למענך  על מנת לפצותך  
       על    אושרך   האבוד .....  ( שומעים צלצול בדלת  )
את מחכה  למישהו ?
מירי:  לא . אני לא  חושבת   שמרק  ישפיל  את  עצמו  עד כדי כך
ויגיע  הנה ....
ג'וש:  אם כך  גם לי  לא צפויים מבקרים .  ( בהרמת קול לכיוון
דלת הכניסה )        
         בבקשה , פתוח  .....     ( בפתח  מופיעה  בטי  ,
מהססת , פוסעת באיטיות )
מירי :  ( יוצאת לקראתה בשמחה )  שלום , בטי ...  איזו הפתעה
! היכנסי ....
          תרגישי  בנוח ....
בטי:  שלום גברת סלומון ... אני מבקשת סליחה שבאתי ככה  בלי
הזמנה ...
מירי     אין דבר , בטי  אני שמחה  שבאת  ... בואי, בואי  ...
( מפנה לה מקום על
          אחד הכיסאות )  שבי ....  הכירי  בבקשה  את ג'וש
.... ג'וש  כפי  שאת  רואה
          הוא זה שצייר את הפורטרט  שמצאת במרתף ...
בטי:  ( מאופקת מאד. אל ג'וש ) נעים  מאד ,מר ג'וש ....
ג'וש:  ג'וש  זה  מספיק , בלי  "מר " , בבקשה .... אם כך ,אני
חייב לך תודה, בטי .
          בזכותך  הפורטרט שלי  זכה  לראות  אור  ואני  זכיתי
להכיר את האישה
          הנפלאה הזאת ....  שני מעשי  גורל  שידך  הטובה
הייתה  בהם....נכון ?
בטי:   ( נבוכה מקבלת הפנים הבלתי צפויה . עדיין מהססת קמעה .
מאופקת)
          אני ...  אני  לא  יודעת   ....
מירי:  אין דבר , בטי  .   נסביר לך  אחר כך  .  עכשיו  ספרי  
לי   איך                        
         הגעת  הנה  ?  ...
בטי:  ( מפנה  מבט  של  אי נוחות  לעבר  ג'וש אשר מיד תפש את
העניין. )
           אמרו  לי  רחוב  ליפשיץ  שבע .... קומה  רביעית
...
ג'וש:   טוב ... אני מבין שיש  לכן  הרבה  מה לדבר  ביניכן  .
אני  בינתיים אלך להכין  
          משהו לשתות .  ( יוצא )
בטי: ( קצת יותר משוחררת ) הוא דווקא נחמד, נחמד מאד ....
עכשיו נזכרתי  שזה
        האיש  שראיתי  בלילה ההוא  דרך  חלון המטבח   , אבל
אז הוא נראה לי נורא
       מפחיד ....
מירי:  ( בחיוך  עליז )  הוא בכלל לא מפחיד , בטי .... הוא
אומן  עם נשמה  והרבה
        הרבה   רגש ....  
בטי: אני  שמחה לראות  שהכל בסדר  ...  הרבה זמן לא ראיתי  כזה
חיוך על פנייך ,
       וזה סימן טוב , גברת סלומון ....
מירי:  אולי  קשה להאמין  , בטי , אבל אני מאושרת ... אני  
באמת מאושרת ...
        עברו  רק   חמישה   ימים  מאז עזבתי את הבית  ואני
חייבת להודות  שאין  לי
        נקיפות מצפון ...  אני שלמה עם  מעשי  ....
בטי:  אבל אני  מאד  מתגעגעת  אלייך , גברת סלומון ...
מירי:   גם אני מתגעגעת  אלייך, בטי .   מהיום  ואילך   ,  אני
מבקשת  ממך  לקרוא  
         לי  מירי ... בלי גברת , בלי  הצגות   ובלי
קשקושים. בסדר  ?  הרי  אנחנו  
         כמו  משפחה .   יותר מעשר  שנים יחד  ...   ?    
בטי:    בסדר  , גביר...מירי ... מירי ...  אני בכל זאת ,
צריכה להתרגל  ...
מירי:   עכשיו  ספרי לי  מה נשמע  בבית  ?
בטי:    איך אומרים  ? המצב על הפנים ! דוקטור  סלומון   כל
הזמן עצבני
           ורוטן  , מסתגר  בחדר העבודה  שלו  שעות  על גבי
שעות  או מתהלך בבית
          הלוך ושוב  , כמו רוח רפאים . אם תשאלי אותי , הוא
לא  נראה לי בקו  
          הבריאות ...
מירי:   מה   פרוש    ?
בטי:  הוא  בקושי יוצא מהבית   , הוא חיוור  כמו  סיד  ועיניו
כאלה עייפות כאילו
          ישן   בעמידה...
מירי:   תגידי לי  בטי ,   מרק  שלח  אותך   ?
בטי:   כן ... אבל היה לו קשה מאד להיכנס  לפרטים .. ואני
אמרתי לעצמי  : זה לא
        העניין שלי... אם  לבני  הזוג  יש  בעיות  ביניהם ,
לי אסור  להתערב -  אפילו
       שאכפת לי . אני רק  העוזרת -  לא יותר ... אבל
כשדוקטור סלומון ביקש ממני  
       לגשת  לראות מה   שלומך ,  הסכמתי  מיד  .... אפילו
שמחתי  לבוא , כי הבית  
       מאד  עצוב בלעדיך ... ולי... לי   את חסרה במיוחד .(
מוחה  את דמעותיה
         בנסותה להתגבר על עצמה  ) .   תראי   איזה  מן
שליחות   אני  עושה   , עוד
          מעט  אני   עומדת לפרוץ בבכי   ובקושי  יכולה  לדבר
...  
מירי:   זה בסדר , בטי ,   אל תכבידי  על  עצמך ...
בטי:    תסלחי לי ... מירי ... על השאלה ... אבל   מתי  את
מתכוונת  לחזור  ?
        כי  דוקטור  סלומון  לא  ממש מתעניין  בנעשה בבית
ואני  לבדי  לא יכולה  
        להסתדר  עם  כל   הבעיות  ....
מירי:     אין לי תשובה    , בטי  .... אבל   בכל עת שתזדקקי
לי  אני  מוכנה
          לעזור ...
בטי:  (כשמבלי  שיורגש ,ג'וש מופיע בפתח , נושא בידיו את מגש
ספלי  הקפה
       וקולט  את הדו שיח  האחרון ) האם...  האם ...  את בכלל
שוקלת  לחזור
       בקרוב  ? בעוד שבוע ? בעוד שבועיים  ? בעוד  חודש  ?
....
מירי:   אני לא  יודעת , בטי  ...   עדיין  מוקדם  להחליט .
עודני  פגועה            
         וכואבת ....  ולא   יודעת  כיצד  אמשיך  ולאן  אפנה
....  אבל  אין ספק  
         שייקח   זמן .... אינני יודעת  כמה זמן ... אינני
יודעת איך זה  יסתיים... הכל  
          נחת  עלי  במהירות שכזאת  ... הכל כל כך  מבלבל ,
כל כך מכביד  וצורב שאני  
         מעדיפה  להרחיקו  ממני והלאה ... לא לחשוב  הרבה ,
לא  לחטט  בעבר...  
         להשתדל    לשכוח  או לפחות  לרכך את הכאב ....
ג'וש:  ( בהיכנסו , מניח את ספלי הקפה  על השולחן   ) וכאן אני
נכנס  לתמונה ....
         תפקידי   להשכיח  ולרכך  את הכאב ..... ( מניח את
הספלים ) בבקשה .  
בטי:  תודה .   יסלח  לי אדוני ....
ג'וש:   ג'וש .... אני בדרך כלל  עונה לשם הזה ...
בטי:   אני לא רוצה להתערב .... ג'וש ... ( בנעימה נירגשת )
אבל  אני רוצה  להזכיר      
        לך  ... שלגברת   סלומון  יש בית משלה   ובעל  שדואג
לה .....  ( בלוגמה
          מספלה )
ג'וש:   בטי  היקרה .... את מרשה לי לפנות  אלייך  כך ?
בטי:  אין  בעיה ...
ג'וש:   יפה. אז בטי  היקרה .... יש לי חדשות בשבילך .... מירי
...כלומר גברת
         סלומון  תחליט  בעצמה   מה יהיה  עתידה   , אף אחד
אחר לא רשאי  יחליט
         למענה,  לא את , עם כל הכבוד, לא אני ולא בעלה
הדואג....  נכון  ?                          
בטי:  ( מעט מבולבלת ) אני ... אני  לא  יודעת ....
מירי:  עזוב , ג'וש , אין צורך להיות בוטה ... ( אל  בטי )
שמעי , בטי , אני מאד  
       מרוצה  שבאת  לבקר  וכמו שאמרתי  לך  אני  תמיד  
מוכנה לקבל אותך  ולעזור
       לך  ככל שידי משגת  ... לדוקטור מרק   את  יכולה לדווח
שאני מרגישה  טוב ,
       כפי שאת רואה , אינני מוחזקת כאן   בניגוד לרצוני
ואינני  יודעת  מתי  ואם
       בכלל אחזור....בינתיים , עצתי  לו ... להתחיל לארגן  
את חייו מחדש   ולהתכונן  
       לשינוי   שללא ספק יחול במוקדם או במאוחר , בחיינו
המשותפים ... דבר אחד  
       שיהיה לו  ברור,  מה  שהיה   כבר לא יהיה ....      
בטי:  ( לאחר שלגמה  לגימה נוספת , קמה  ושולחת מבט עצוב לעבר
מירי . )  אני  
        כבר  יכולה לתאר  לעצמי  מה התשובה  הזאת  תעשה
לדוקטור סלומון ...
ג'וש:  דוקטור סלומון הוא אדם חזק, בטי ...  אני מכיר אותו כבר
שנים ... אחרי  
         טרפיה  עצמית  קצרה ,  הוא  ישוב  לאתנו כהרף עין  
....
בטי:  אני  מאד  מקווה  ....באמת .  די  כואב  לראות את האדם
הטוב  הזה      
        סובל  ....  כמה  מסור הוא  לחוליו   ....          
         
מירי: ( בלוותה אל היציאה ) יהיה  בסדר, בטי , ניתן לזמן לעשות
את שלו  ותראי  איך  
        שהכל  יבוא על מקומו בשלום  . כל   אחד  על  פי  
דרכו, כל אחד על פי      
        גורלו   ...
בטי:  (  מחבקת את מירי  לשניות ארוכות  על  הסף , כאילו
ממאנת להיפרד)        
        עבור  מי   אכין עכשיו  את הפנקייקים המיוחדים  שלי
לארוחת  הבוקר ?              
        מי  יטעם  מהתבשילים שלי ויאמר  :  חסר  כורכום ,בטי.
אולי  תוסיפי  קצת  
        פפריקה  לצלי  !  איך  תמיד היה  שמח.  הבית  תמיד
מואר ,  מלא  חברים...
        מלא  מוזיקה  .... איך קרה   שפתאום  הכל  קרס
והתנפץ  לרסיסים  ?  ( אחרי
        כן  אל ג'וש ,  במבט   שאינו    מסתיר  כעס  ואכזבה
) והכל    בגלל   תמונה  
        אחת  ארורה   שברוב  טיפשותי  העליתי   מהמרתף .  

                      (  הבמה   מחשיכה  לשניות  אחדות  )
     לפני  הארת  הבמה מחדש  שומעים את צלצול  הטלפון .
   עם הארת  הבמה ,מירי , לבדה בסטודיו של ג'וש,  מרימה
   את  השפופרת .
מירי:     הלו ...   מי  מדבר ?  שלום מר  אבידן ?  לא ,ג'וש  
איננו . יצא  לפני   כמה
            דקות   להציג  את  עבודותיו  בגלריה     " המאה
עשרים " . אה,  
           אתה   בעל  הגלריה ....  אז הוא בדרך אליך ....
כן, כן, אני  יודעת שהוא מאחר
            בכמה   ימים  אך  הדבר נבע  מאילוצים  לא צפויים
... בסופו של דבר , מר
            אבידן, אני   בטוחה   שהעבודות   שלו  יפצו  על  
האיחור ...לא, לא, אני  
            לא אשתו...  אני ...  ידידה ... ידידה  קרובה ...
להתראות מר,   אבידן  
            ובהצלחה.
            ( מחזירה את השפופרת . בשניות הקרובות  היא
עורכת  סדר   חפוז
            בסטודיו  המבולגן .  תוך כדי  כך  היא   מפעילה  
 את הרדיו בתחנת
            מוזיקה  ערבה .   שומעים  צלצול  אחד בדלת. מירי
אינה  שומעת בגלל    
            המוזיקה.    רק  לאחר נקישות נוספות  באין עונה ,
נפתחת הדלת בלאט
            ובפתח    ניצב  בפתח  דוקטור מרק  סלומון,  לא
מגולח , מוזנח למדי - אך
            לא    בהגזמה .  הוא עוקב אחר תנועותיה   במבטים
סהרוריים  ופניו  
           מכורכמות. נעמד   בלא    ניע   ומבלי  להוציא  הגה
מפיו . רק  אחרי שניות
          מעטות   נתקלת בו   בהפתעה  על הסף   ונרתעת  קמעה
 )
מירי:     מרק  !  מה  אתה  עושה  כאן  ?  כמעט התעלפתי  מפחד
....
מרק:     אני  מצטער ....  לא  התכונתי  להפחיד  ....
מירי:     יכולת  להקיש  בדלת, לכל הפחות    ....
מרק :    הקשתי , אך  לא הייתה  תשובה  . שמעתי   רק את
המוזיקה  מבפנים ...
מירי:    ...... או   להודיע  מראש  שאתה  מתכוון  להגיע ....
( מכבה את הרדיו )
מרק :    לא  חשבתי  שעלי  לקבוע  מראש  כדי  להיפגש  עם אשתי
... את , בכל
              זאת ,   עדיין   אשתי ,  לא כן   ?  
מירי:     אתה  יודע שלא נהוג להתפרץ כך לבית זר , שאליו
אפילו לא  הוזמנת .....
מרק:      מן  הניסיון  המר  שהיה לי   למדתי  שדווקא  סגנון
כזה  יכול  להפוך  
           ליתרון ....    
מירי:     למה  באת , מרק  ?  מה  עוד  ברצונך  להוכיח   שלא
הוכחת לי  עד כה ?
מרק:     ברצוני  להוכיח  לך  עד כמה אני לא מסוגל  לחיות
בלעדיך ... עד  כמה   את
   חסרה לי .... ( מנסה  להתקרב  אליה )
מירי:    ( מוחה  בפסקנות) לא מרק, אנא ,אל תתקרב , השאר
במקומך...  מרחוק,
            כמו   שתמיד  הקפדת   לשמור  על   היחסים  בינינו
... ברפיון  עמום
            וצינון מתמשך ...
מרק:    זה לא נכון , מירי ,  היו לנו שנים טובות לאין ספור
ואת יודעת  את זה .
          אנחנו שני אנשים  נבונים  ,לימודי  ניסיון  שלמרות
הכל , אחרי כמה תיקונים
         יסודיים  אנחנו  מסוגלים  להשיב  לעצמנו   את  אותן
שנים שחלפו ....
מירי:   חייבים להודות : שחלפו  ללא שוב , מרק....  כי את אשר
איבדנו  - איבדנו
          לנצח  , אפילו אם נשתדל   להשיב  מקצתו  , זה אף
פעם לא יהיה  זהה  למה
          שהיה  ....
מרק:   אם רק  תסכימי לשתף פעולה , מירי ...  אני מבטיח לך
שאפשר...
מירי:   לא ,מרק .... הקרע  עמוק  מדי  ואין  מזור  לצלקות....

מרק:   אני מסרב  להאמין שזאת  את, מירי, אינני יודע  כיצד
המופרע הזה,  שבצל  
          קורתו  המעופשת  את  מנסה לברוח מן המציאות , הצליח
לשטוף  כך את
          מוחך  ...
מירי:   אתה  פשוט  מסרב להשלים עם העובדה שזו הייתה  בחירתי
החופשית  ולא
           מתוך   כפיה ....  חוץ מזה ,מרק, לא נאה מצדך
לכנות  בשמות   גנאי בוטים  
           כאלה , אדם  שאינך מכיר  דיו   ,  אך מצד שני  
אתה  מוכן לרדוף אותו  
          עד   חרמה ...  
מרק:   אוהו ,  ועוד איך אני מכיר . כל  צד  באופיו  וכל תא
במוחו החולני  אני מכיר ,
          לכן   אני חושש  לביטחונך ... כי אינך  יודעת  מה
צפוי  לך  בכל רגע וכיצד  
          טיפוס  סכיזופרני   כמותו עלול  להגיב  ....
מירי:   אני  מוכנה  לקחת  סיכונים ....
מרק:   עד  כדי כך  הוא הצליח לסחרר  את  חושייך ? ( זיעה
מבצבצת  על פניו. הוא
        הולך  ומאבד את  קור רוחו בהדרגה  )  תגידי  לי ,  
מירי,  אולי  יש משהו חדש  
        שעלי  ללמוד  ממנו  כדי לשפר  את הביצועים שלי  ...
האם הוא   כזה  זיין  
       טוב  שאת לא  מוכנה לוותר עליו ?  הוא  מביא אותך
לאורגזמה  שאיתי  לא
       הגעת  לעולם ?  אז מה  זה ?  ספרי  לי, באמת, במה
העניין  ?  
מירי:   מרק , תפסיק  עם זה  ! מה אתך ,השתגעת ? אני לא  רוצה
לשמוע  אותך    
         יותר ...
מרק:   ( בצעד איטי  הולך וקרב אליה  כשהיא  מנסה  להתרחק ממנו
במבטים
         מודאגים ) תגידי לי , הוא גורם לך לרתוח כמו לבה
בוערת  כשאת  נמצאת  
        מתחתיו או  מעליו ?   הוא לימד  אותך  תנוחות  חדשות
?  קאמה -סוטרה ?
מירי:  (  לאחר הטרוף הניבט בעיניו, מתבהרת  לה  הסכנה )  אתה
פשוט מטורף,מרק.
         אני  דורשת  ממך  לצאת     לפני שהעניינים  יצאו
מכלל   שליטה ...
מרק:   את לא חושבת שמגיע גם  לבעלך  לטעום  משהו  מן  הניסיון
שרכשת  ? מה
          דעתך ,  יקירה  ?  בואי  נראה אם באמת  השתפרת  מעט
וגוש  הקרח        
          שעל פסגת  האלפים  כבר  נמס ....
מירי:  ( בהצמידה אל  גבה אל הקיר כשמרק  כבר קרוב אליה  עד
כדי מגע פיזי)
        אתה  גורם לי בחילה  , מרק ,  הנח לי  לפני  שאקרא
לעזרה .... אני מזהירה  
       אותך. ( מרק   חדל לשמוע . ידיו משוטטות בתאווה  על
גופה  בנסותו להפשיטה  
       על   אף   התנגדותה  הנמרצת) לא, לא , מרק , לא .....
לא.....
מרק:  רק דפיקה  אחת  קטנה , אשתי ... רק אחת,  אחר כך אלך
.... אני מבטיח ....          
         ( בשארית כוחותיה , מירי  מצליחה  לאחוז במסגרת
תמונות שנזדמנה  לידיה
        ומטיחה אותה  בכוח עז   על  ראשו     .  מרק  פצוע,
הדם ניגר  על  פניו    
        וקומתו  מתנדנדת כעלה נידף . )  מה עשית , מירי  , מה
עשית ?
        (בנסותו  לעצור את הדם הניגר  על פניו )  את  רוצה
להרוג אותי ?  
מירי:  ( חרדתה מתעצמת  ולמראה  פניו השותתות דם  היא  נתקפת
היסטריה  )    
      צא !   צא מכאן מהר  , צא ,  לפני  שארצח  אותך ....
      ( מרק  בקומתו המתנדנדת והדם הניגר על פניו  יוצא בבהלה
. מירי  גוררת את
       עצמה  בקושי  אל  הספה  ונוחתת עליה בחוסר אונים ,
כשהיא   על סף    
       עילפון )  .
                                 הבמה    מחשיכה
      ( שעון  מתקתק  בקצב  מונוטוני  .  מבחוץ שומעים ברקע

      קולות עמומים של  צפירות  ותנועת כלי  רכב  חולפים .  
      צלילי  פסנתר ערבים מאי-שם .  מירי  שוכבת על הצד  
      באותה הספה  שעליה נחתה  לאחר מאבקה במרק .
      מכוסה  בשמיכה   כשלמראשותיה  , ישוב  ג'וש  המלטף  את

      שער ראשה  ברכות . עם שלבי הארת   הבמה  ,  רעשי הרחוב
 
      וצלילי  הפסנתר  הולכים  ומתרחקים בהדרגה , עד  
      שמשתתקים כליל  )  
מירי:    ( בפקחה  בלאט  את עיניה . כאילו  התעוררה מחלום
בלהות . היא מגלה את    
         ג 'וש  למראשותיה .) ג'וש ! ג'וש .... מה  אתה עושה
כאן ? ( מנסה להתרומם)
ג'וש:    ששש... הרגעי ,  המשיכי לשכב  .... את חייבת
לנוח....
מירי:     מה קרה  לי , ג'וש  ?  איך  מצאת אותי  ?   אבדתי את
ההכרה ?
ג'וש:     הניחי לזה . עכשיו את חייבת לנוח ...
מירי:    ( בקול מרטיט ) זה היה נורא, ג'וש . נורא ואיום !
מעולם לא ראיתי                
            מבט  חייתי  כזה בעיניו .... אלה  לא היו אותן
פנים  נאורות  שאותן        
            הכרתי  .... לא    אותו   מבט  מרגיע  ומלטף ,
אלה  היו  פני  שטן  קרות  
            ומפלצתיות .... כמותן   לא  ראיתי  מימי  ....  

 ג'וש:   די  ,  נעבור הלאה   , נדבר  על  זה  יותר מאוחר
.... אחרי  שתתחזקי  
           קצת ....   או-קיי ?
מירי:   ( מנענעת ראשה לאות הסכמה ) היית   אמור להיות  בגלריה
....  מר אדמון  
         צלצל.... הכל כל כך מבולבל .... הכל נראה פתאום כל
כך רחוק  ודמיוני ....
         כאילו הזמן  עמד  מלכת ..... נעצר בתמונה  המזוויעה
ההיא ....
ג'וש:  אבל  הזמן  לא עמד מלכת , יקרה שלי, אכן  , הייתי
בגלריה " מאה עשרים"  
          ונפגשתי  עם מר  אדמון ... שאגב ,   התרשם מאד  
מהשיחה הקצרה  
          שהתנהלה ביניכם   ואיך  דיברת  בשבחי   ... אני
אסיר   תודה   לך ,
          ( נושק  קלות על   מצחה )  אני מקווה  שלא  אאכזב
.....
מירי:  ו...  במה הסתכמה  הפגישה  ?
ג'וש:  בבשורות טובות .  התמונות נשארו שם .... הבטחתי  לספק
לו עוד  כתריסר
          עבודות    עד   לפתיחת  התערוכה  בחודש הבא  ...
מירי:  יוצא מן הכלל ! לא היה  לי   צל  של  ספק  שההצלחה  אכן
תאיר  לך      
         פניה   ....  היית זקוק   רק ליד  מושטת , לקרש
הצלה  קצר   ....
ג'וש:   הצלחתי  באה רק  בזכותך , יקרה שלי,  בזכות תמיכתך
הנמרצת  ,  האמונה  
          העצמית  שהשבת  לי  ובעיקר בזכות  האהבה  הרבה
שהרעפת  עלי ....
          עכשיו אני מחויב   לגמול  לך  ....  לראותך  מאושרת
,  זאת  משימתי  האחת
          והיחידה....    
מירי:   אינך חייב לי  דבר , ג'וש .  אילולא  כשרונך   , שום
דבר לא  היה  מתממש. .....    
ג'וש :  אני זקוק  לך  לצדי , מירי, את השראתי , את  הגורם
היחיד  למענו אני  מוכן
          להמשיך  לצור - אלו אינן  מילים ריקות מתוכן - זאת
עובדה...
מירי:   אתה שוכח שאני עדיין נשואה .... שהאדם  שלו אני נשואה
לא  ייכנע בקלות    
           ולא ימנע  מלנקוט  באמצעים הכי  חמורים  כדי להשיג
את מטרתו ....אילו  
          ראית  אותו היום היית מאמין  לכל .... היית רואה
כמה מסוכן הוא   מסוגל
          להיות .....
ג'וש:    אני   מוכן להשיב  לו באותה  המטבע  ואם במלחמה
מדובר , אז במלחמה  
         כמו  במלחמה  , לא אחוס  על שמו הטוב . נראה  איך
יחזיק מעמד לכשיאלץ  
       לתת  את הדין  על  כל  אשר  הצליח  להסתיר  עד כה
מידיעת  עמיתיו למקצוע  
        ומקהל    לקוחותיו. נראה  אותו אחרי  שכותרות
העיתונים יעסקו  כולם
        במעלליו  הפרברסיים  הנסתרים  של  דוקטור מרק  
סלומון  הפסיכואנליטיקן  
        הנודע .... לאחר שהמסכה תנשור  מפניו .....    
מירי:   אל תשכח , ג'וש ,  שכל האמצעים  הם בהישג ידו  .
קשריו  הטובים  עם כל
         המי  ומי   בצמרת  ומעמדו  הרם  יעמדו  כאבני    נגף
 נוכח  טענותיך , יהיו
         מוצקות ככל   שיהיו  ....
ג'וש:   אם זה  מאבקי  האחרון  למען  אושרך  ולמען אושרנו
המשותף  לא אהסס אף
         לא   רגע   קט  אחד   מלהתייצב   נגדו בכל  הכלים
העומדים לרשותי  ויהיה        
          זה  מי   שיהיה ..... סופו של  הצדק  לנצח ...    

מירי:   ( מעודדת מדבריו הנלהבים ) אם  כך בוא הנה , לוחם אביר
שלי  ואברך  אותך
         בטרם צאתך לקרב .... ( מתנשקים )
     
                    הבמה    מחשיכה
           
         הבמה מוארת מחדש  בשעת  ערביים  .  מבעד החלון,
בסטודיו של    
      ג'וש , משתקפים   שמי    תכלת  בערב קיץ  בהיר .  מן  
הרדיו
      בוקעים צלילי  נוקטורנו ערבים .  ג'וש  ממשיך  בעבודתו

      על הפורטרט  של מירי  המדגמנת לפניו ברוגע ובהנאה  .
נשית  
      ומושכת כתמיד .  כל שעבר עליה  לא  הותיר  בפניה  אף לא
סימן
      חיצוני  אחד .
ג'וש:   עכשיו  אפשר כבר  לסיים  את  הפורטרט .  אחרי  סערת
הרגשות  
        שעברת  , פנייך  שבו  סוף סוף   אל  חזותן    ה ....
מירי:  ( בנעימת התגרות  מחויכת ) .....  הצפודה   והמזדקנת
....
ג'וש:   תיקון : הנאורה   והמעודנת  ....
מירי:   ג'וש , אני  חושבת  שאתה  קצת  מגזים   ....
ג'וש:   מירי  יקירתי , הפורטרט  הזה   יוכיח  אל  נכון ,
במקום אלף מילים  את  מה  
          שעיני  רואות  ואת אשר אני חש  כלפייך  .....
מירי:   סלח  לי   על  הספקנות , ג'וש ...  אך   אחרי עשרים
שנות נישואין    , רק  
         לאחרונה  שמתי   לב  שמעולם  הוא  לא  החמיא  לי ,
לא  זכיתי  ממנו  אף  
         לא   להבעת  הוקרה  או חמימות  מזערית    אחת  גם
ברגעים הקשים ביותר  
         שעברתי  ...   הוא  פשוט  לא   יודע  איך עושים את
זה ...
ג'וש:    הייתי   פעם  עד  מיקרי  לאירוע    קורע  לב  שהתרחש
במרפאתו  במפגש        
         בין אב  לבנו  הנאבק  אנושות  על  חייו ,  לאחר
שחתך את ורידי  ידיו. הצוות
         הרפואי  הנלווה , רופאים ואחיות , לא יכלו להסתיר
את הדמעות  שעמדו
         בעיניהם ....    רק  דוקטור  מרק סלומון  ניצב  איתן
כסלע  ופניו פני  ספינקס
         חתומות . לעולם לא אשכח את המראה המצמרר  הזה  שהיה
נסוך על פניו  .
מירי:    יתכן   ועיסוקיו  הממושכים   בנפתולי   נפש    האדם
המיתו  את חושיו ....
         דבר אחד  אני  יכולה לציין , ג'וש .  מרק  לא היה
אדם  כזה  כשהכרנו ....  
        להפך :  בגלל  מערבותו  הרגשית המוגזמת  מקורביו  
ניבאו לו  קשיים בקרירה  
        הרפואית ....    
                      ( שומעים צלצול בפעמון הדלת )  
ג'וש:   ( בחוסר סבלנות )  נו, מי  זה  יכול להיות  עכשיו  ?
מירי:  ( בחרדה מסוימת )  אולי  מרק  חזר .... אל  תיתן לו
להיכנס , ג'וש ....
ג'וש :  אם זה  הוא , אני  מוכן ליישב  את  העניינים  בינינו
אחת ולתמיד ... הרי לא    
         נוכל להמשיך   ולהסתתר  כל הזמן  ... אני לא  חושש
ממנו .... ( מפסיק  את
         המוזיקה  וניגש    לדלת ,  מהסס  קמעה  ולאחר מכן
מחליט לפתוח בבת
        אחת . בפתח  ניצבת    בטי   בלוית  השוטר )
בטי:  ( באי נוחות . מופתעת מעט מקבלת הפנים הבלתי צפויה  )
ערב  טוב, מר  
         ג'וש...  אני  ... מצטערת  .... האם  גברת  סלומון
נמצאת  ?
ג'וש:   ( בין כעס  לאיפוק. פותח את הדלת לרווחה ) בבקשה ...
(  השוטר  נכנס  גם
        הוא  בעקבותיה .  ג'וש  אל השוטר  באירוניה  )  בבקשה
, בבקשה, הכנס,    
        מתחיל  להיות צפוף  כאן  בביתי הדל ....
השוטר:  צר לי על  ההפרעה ....  אבל   הגברת  בטי  בקשה  בכל
לשון של בקשה  
       שאצטרף אליה ....
בטי:   ערב  טוב, גברת .....
מירי:   מירי ... מי- רי ....
בטי:  אני מבקשת  את סליחתך .... מירי ....  על  הביקור
הפתאומי  הזה שלי ... אבל  
         דאגתי ... דאגתי  מאד ....  
מירי:   ( ניגשת לקראתה )    ....  מה  פרוש  " דאגת " , בטי
?  מה  קרה  ?
בטי:    אני  רק   מקווה  שפעלתי  נכון  ולא עשיתי  שטויות  
....
מירי :   במה העניין  , בטי   ?
בטי:      בעצם זה  נמשך  כבר כמה ימים  .... אבל   היום  זה
החמיר  . דוקטור
           מרק  חזר היום  הביתה חבול  ,  פצוע  ועצבני כל כך
שהיה  מפחיד להיות  
           לידו  .  אף  פעם לא ראיתי אותו   ככה.   הוא
התחיל  לנפץ את  תכולת  
           הבית   וגם   לקרוע  ולפזר בחצר   את כל   החפצים
האישיים שלך  .
           כשניתקל  בי   ציווה  עלי בכעס  להסתלק  מהבית .
כל  הזמן  מלמל  
           לעצמו   כמו אדם   שאיבד    את  שפיות  דעתו : "
אני   עוד אראה  לה ....
           היא  תשלם   על  זה  ביוקר  .....  היא עוד  תכרע
על ברכיה  כדי  שאסלח  
            לה   .... " אחר  כך הוא   גם   הוסיף  לשמך
כינויים   שאני  מתביישת  
            לחזור   עליהם   כאן.    
השוטר:  את החורבן  הזה   שזרה  בבית  אכן  ראיתי במו עיני .
האמת היא , כשבטי  
             פנתה  אלינו , התייחסנו  לפנייתה  די באדישות  .
דוקטור  סלומון הוא
             אדם  מכובד  ונערץ   בקהילתנו ...      ובכל זאת
, באחד  מסיורי  
             בשכונה , החלטתי   לסור  למקום  ולראות  בחשאי  
במה  העניינים  
             אמורים  , הרי  לא    מזמן הייתה  לנו  שם תקרית
לא  נעימה  עם גברת  
             סלומון ....   ועם האדון   הזה  ....
ג'וש:    בקיצור , אדוני  השוטר ,  מה  הן   מסקנותיך ?      
 
מירי:   אני  פשוט לא יכולה  להאמין  ..... כיצד  האיש  הזה
הולך ומתדרדר .....
השוטר:  בדרך כלל המשטרה לא מתערבת בסכסוכים משפחתיים , אבל  
במקרה  
           הזה  חייבים לנקוט  בזהירות  מרבית ....  עד
שיוברר  לאן  הסכסוך הזה
           מוביל ,  בלי לפגוע בזכויותיו של איש  ....
ג'וש:   עוד לא שמענו  כיצד  המשטרה  מתכוונת   לפעול  לפני
שיהיה מאוחר מדי  
          ומשהו  עלול  להיפגע  ....
השוטר:  ( אל מירי ) אנחנו  רשאים   להוציא   צוו הרחקה מידי
נגד  בעלך , גברת
        סלומון .  אך  אם   בהמשך החקירה  יתברר  שלמרות הכל
, נשקפת  סכנה  
       לחייך ,   דוקטור   סלומון  יוכנס    לכלא   ללא
היסוס .  
מירי:   ואתם  מסוגלים  לעקוב אחר מעשיו  עשרים וארבע שעות
ביממה   ?
בטי:    הכי  מדאיג  זה שהם מחפשים אותו מהבוקר  ולא מוצאים  
... כאילו האדמה  
         בלעה אותו ....    
ג'וש:  ( אל השוטר )  זה  נכון , אדוני השוטר  ?
השוטר :  בערך ...  יש לנו עוד  כמה  יעדים  שאליהם לא הגענו
עדיין .... אבל   אני  
           בטוח שתוך שעות ספורות  הוא ימצא ....  באמת,
בואו  לא  נצא  
          מהפרופורציות .   הרי לא מדובר  כאן  בפושע  מועד
....  
ג'וש:   ומתי הפושע   הופך למועד  ,  לאחר שביצע את זממו  ?
מירי:   מה אתה  מציע  לנו   לעשות בינתיים , אדוני השוטר  ?
השוטר:  שום דבר מיוחד .  הנושא בטיפול ואנשינו  מחפשים  אחריו
בשיטתיות
           ובהתמדה .  אין לכם מה לדאוג  .  אני  עם ניידת
הסיור שלי  אמצא  בקרבת
         מקום  ואשמור  על  קשר עין  עם הבית הזה.  אם  בכל
זאת תזדקקו לי   או
         תרצו לדווח  משהו , אל תהססו לצלצל   לטלפון הנייד
שלי  ואני  מיד
          כאן.   ( מוסר לידה של  מירי  כרטיס עם  מספר
הטלפון )
מירי:   תודה ,  אדוני השוטר , אני מקווה שתעלו מהר  על
עקבותיו   והפרשה
          האומללה הזאת תגיע לסיומה  ....
בטי:   ( ניגשת  ומחבקת אותה כשדמעות  בעיניה )  אני  כל כך
מצטערת  על כל מה
         שקורה   ביניכם .... מירי ....  כל כך  כואב  לי
....
מירי:   אני יודעת , בטי , אני יודעת ....  נקווה  רק  שהכל
יסתיים  בטוב  ....
השוטר:  אז בינתיים  אני מציע  לכם לנעול את הדלת  ואל תפתחו
אותה אלא
          אם  כן אתם בטוחים ...  (אל בטי)  בואי  בטי , נזוז
...  להתראות . ( יוצא )
בטי:   ( מבט אחרון  לעבר מירי  בעיניה הדומעות )  להתראות
מירי .... ( אל ג'וש)
         שמור  עליה  , ג'וש  .... ( יוצאת )
           
                    הבמה    מחשיכה

ברקע  תקתוקו  המונוטוני  של  השעון .
אחרי חצות  בסטודיו של ג'וש. ג'וש תפש תנומה
על אחד הכיסאות  ומירי  מנמנמת  על הספה . עם הארת
הבמה באור חורין שומעים קולות רשרוש חרשים מבחוץ, בניסיון
לפתוח את דלת הכניסה   . המפתח הפנימי נושר מחור המנעול
ובמקומו מופעל מפתח חיצוני המצליח בלאט ובזהירות לפתוח את הדלת
. מרק נכנס לחדר  , לבוש
חליפת ספורט כהה  וכובע  קסקט  המסתיר את  פציעתו.  
מראהו חולני  , עיניו טרוטות  .  סורק בזהירות  כל פינה.
הוא נועל נעלי  ספורט קלות המאפשרות לו לנוע  בחדר בלי  
להרעיש . לאחר מכן ניגש  ומתבונן מקרוב במירי , עובר  ליד
ג'וש , כשחיוך מריר על שפתיו. ממקם  את עצמו  במרחק  מה
מהם , על מנת לשלוט בשטח , מפעיל את הרדיו ומכוון בתחנה עם
מוזיקה ערבה, מתיישב בניחותא, שולף  את אקדחו ומניח אותו על
בירכיו .  מצית סיגריה ומעשן   בהנאה . העשן מתאבך באוויר .
מרק:  ( מלחש   לעצמו) אילו רציתי,  יכולתי  לנקום בכם  בהינף
יד .... בום!
        בום !  וגמרנו .... אחרי זה להסתלק  כלעומת שבאתי .
להעלם כצל בחשכת
        הליל .....  אבל  אז הייתי   מפסיד את ההנאה שבמשחק
...
     ( ג'וש  הוא הראשון שפוקח עיניים . משתעל קלות .   עשן
הסיגריה  והמוזיקה  
       קפיצים אותו  כאילו  הכישו נחש  .  אחריו בחרדה  רבה  
מקיצה  מירי .עיניהם
       קרועות לרווחה  נוכח  האקדח  המכוון אליהם  )
מרק:   שב , ג'וש , שב  והרגע  ....  גם את  יכולה  להמשיך
לנמנם, יקירתי,
         בלי פחד  ....  אילו רציתי  לעולל  לכם משהו  רע ,
הייתי יכול ,  בלי      
       בעיות ... נכון ? בום , בום  וגמרנו ....    אבל  על
מנת להרגיע אתכם , לא הגעתי
        הנה  במטרה  להזיק .... משימתו  של   רופא  היא
להעניק  חיים , לא  לקטול
        אותם .   (  מבטי שניהם    נעוצים בו אחוזי  פלצות ).
נכון ?
ג'וש:  איך ...  איך ,  הצלחת  להיכנס הנה   ?
מרק:   עכשיו הגיעה שעת האמת  שלי ,ג'וש ...  כבר הספקת  לשכוח
? הסגנון הזה  
         הוא  ריטואל קבוע בינינו   ?  במפתח הזה   שמסרת  
לידי    סיכמנו  
        שבהעדרך ,  אני  משמש  את הסטודיו  שלך    למפגשי
הסמויים   עם ליאור .        
    ליאור . אתה זוכר את הנער  היפהפה הזה , ג'וש  ? הנער
בהיר השער,  המוצק  
        והשרירי   שדגמן  אצלך  עבור  כמה  שקלים עלובים ?
שעורר  רחמים עד
        לב שמיים  כשסיפר בקול  רפה  ודמעות תנין  בעיני
התכלת  שלו ,  כיצד
       התייתם   בילדותו וגדל  בחוסר כל   , ללא  אהבת  הוריו
?  אתה זוכר ,ג'וש ?
ג'וש: ( עיניו  עדיין נעוצות בקנה האקדח )  אני  לא מסוגל לנהל
אתך שיחה
        כשהאקדח  הזה מכוון  אלי ....   ( מנסה להתרומם )
אפילו אם הוא   לא
        אמיתי ...
מרק:  ( מייצב את האקדח  לכיוונו)  שב, ג'וש , שב !  אני מזהיר
אותך...   האקדח  הזה
          אינו  משפריץ מים .  הוא יורה  כדורי   תשעה
מילימטר קטלניים  . אנא  , אל
         תעמיד אותי במבחן  . אם  תנהג  כיאות  הוא  לא  יסכן
אותך .   ברור    ?  
ג'וש:  או-קיי , או-קיי  , בא לא נסחף  יותר  מדי  ...  שלא
יקרה אסון ....          
מרק:   טוב שאתה  מבין ....  ( מוריד את  קנה האקדח )
מירי:  מדוע  אתה  עושה לנו את זה , מרק  ?  כה עזה  שנאתך
אלי    ?  
מרק:  אני לא שונא אותך, מירי  ,   לעולם לא אהיה  מסוגל
לשנוא   אותך ... אחרי
        שנים רבות  כל כך   שחילקנו יחד ...  כל כך הרבה
חוויות  משותפות שהותירו
        בנו חותם  ... אחרי הכל , לפרידה  הזמנית הזאת
בינינו  אין  משמעות  רצינית  
       בעיני  ....  
מירי:  אם כך  למה  אתה  עושה מעשים משפילים  שכאלה ,מרק  ? מה
אתה רוצה
         להשיג   בביזוי  העצמי הזה שלך  ? מדוע אינך מסוגל
לשלוט בעצמך  ?
מרק:  אם תאזיני  בסבלנות   עד  הסוף ,  יקירתי ,     תביני
....
מירי:   מה  ברצונך להשיג   מהמעשים המשפילים שלך  כלפי ?
כאילו זה לא אתה ,
          מרק ,    אני כבר  לא  יודעת   מה לחשוב  ....
לאיזה שפל  מדרגה
          התדרדרנו .....
מרק:   כדי  להשיב , עלי לשוב אל  הנער הזה , ליאור ....  הנער
הזה  שעליו פרשתי  
         את  חסותי  , שברבות ימים הסתבר שהוא  בכלל  אינו
תמים  כל כך  .  מיחסי  
          חיבה    וידידות   תמימים  ,ביוזמתו  הנמרצת
ובשיטתיות  מקצועית   סחף          
          אותי אל    תוך מערבולת  חושנית  שכמותה לא  ידעתי
מימי   וכך בחולשתי  
          הגדולה   הפכנו   לזוג  נאהבים  אובססיבי . שלוש עד
ארבע  פעמים        
          בשבוע  .... לא ,  לא   אכחיש -  שיתפתי  פעולה
ונהניתי .  אך הנער הזה  ידע  
          היטב  מתי  וכיצד    לגבות   ממני   תמורה   כספית
נאותה   ומתנות יקרות  
         ערך  .  מאוחר יותר    נודע   לי   שהוא   פועל  
בפיתיון  הזה   מגיל  שלוש
         עשרה .  
מירי:   אני  פשוט המומה  ...
מרק:   אפילו ,גוש,  ידידך  המצטנע  , לא יכול  לרחוץ  
בניקיון  כפיו  כי הוא  היה  
         שם ,  היה  עד לכל   המתרחש  בסטודיו  שלו , היה
היוזם  והמעודד,  למעשה  
         שימש    כסרסור  לכל  דבר  ....  
מירי:   זה  נכון, ג'וש  ?  ידעת  .... ידעת  ושתקת  ?  
ג'וש:   אלו דברים  שקרו  בעבר הרחוק , מירי,    היה להם רקע
וסיבות משלהם ....
מירי:   היית  שותף לדבר עבירה  , ג'וש   ולא חשוב  מאחורי  מה
תסתתר  עכשיו...
מרק:   היה  לך אינטרס  אישי   שהעסק  הזה ימשך  ככל  האפשר
....  קיבלת  מרשמי  
         סמים  בלי סוף  , שכר דירה   ששולם לשנה  מראש
ואפילו מעדני מזון  
         שנשלחו   ישירות    לביתך ....  חיית  כמו גביר  ,
ג'וש , כמו גביר אמיתי ....
         רק  דבר אחד באמת  לא ידעת ג'וש , לא אתה ולא אף אחד
אחר ,  לא ידעת
         שהיפיוף  הזה , ששמו ליאור ,   נושא בגופו   את
חיידק האידס  יותר  משנה  
         ואני זה שמשלם   היום  את    המחיר.....
       ( משתררת   שתיקה  כבדה   לשניות אחדות.  דבריו
האחרונים  הלמו בהם  
       כרעם )
מירי:  ( בבעתה  מופגנת)  ברצונך  לומר ... שלך , מרק ...  לך
,    יש  איידס   ?
מרק:   בשלושת השבועות הראשונים  של החשד  להדבקה כבר  הקפדתי
להתרחק
         ממך  על מנת  לא  לסכן אותך.   נמנעתי   מיחסי
אישות בינינו  על  אף  
         הטרוניות    והאשמות  הקשות  שהשמעת   בפני השכם
והערב ...  ובצדק ... כך
        שאין    סכנה    סבירה   שנדבקת .  אך למען השקט
הנפשי שלך  את רשאית
         להיבדק ....
מירי:   ולמרות זאת  לפני  שעות ספורות  תקפת  אותי  כמו חיית
טרף  וכמעט
          אנסת אותי  ...אז  מי זה  היה  , מרק  ?  האם  זה
לא היית אתה  ?
מרק:   האמיני או לא , אבל אני  לא זוכר  מאומה   ... הייתי
שבוי   בריאקציה  
         הקשה  שהתרופות הללו  גורמות  לי  .... כאילו  הייתי
לכוד  בכבלי  גיהינום....
מירי:   ( בבכי היסטרי )  הו, אלוהים . אם  כך  סכנה  רובצת על
כל מי שנמצא
          בקרבתך   ....  ואתה עוד מעיז  להתפרץ  הנה  כדי
לבקש   מחילה
           והתחשבות ....
מרק:  לא , לא מחילה  ולא התחשבות , כדי שתשמעי את  אשר אירע
ישירות  מפי  ,  
         לפני  שחורשי  הרעות   ירננו סביבך  ויגלגלו את כדור
השלג  ...  לפני  שאנקוט              
          בצעדי  מנע   אופרטיביים   . בראש  ובראשונה  אתחיל
בפרידה  ממך ....
ג'וש:   על איזה פרידה אתה מדבר , מרק  ?  
מרק:   הפרידה שלי אינה נוגעת לך , ג'וש . זה  ביני לבין אשתי
.... לכן  אם  למירי  
          אין  התנגדות  אבקש ממך להשאיר אותנו  לבד ....  
לא יאונה לה כל רע ,
         אני מבטיח .    
ג'וש:    לא בא בחשבון    .  לשם כך  תצטרך לרות בי   ....
מרק:  האבירות  שלך ממש  נוגעת ללב, ג'וש  , אבל את  מילות
הפרידה שלי  מאשתי      
        ייעדתי  רק   לאוזניה    ,  ללא מאזינים זרים  מן הצד
....   חוץ מזה , לו  בנקמה
         חפצתי  הרי  כבר  הוכחתי  לכם שהייתה  לי  ההזדמנות
....
מירי:  ( אל ג'וש)  אנא , ג'וש , אל תסבך את המצב  המסובך בלאו
הכי ...  אם  אהיה  
         זקוקה  אני אקרא  לך ...
ג'וש:  ( מתרומם בזהירות ופונה אל הדלת )  או-קיי, אם זה
רצונך...  רק אל תשכחי  
       שאני   ניצב  כאן  על  המשמר  , צמוד לדלת . ( יוצא .
מרק נועל אחריו את
       הדלת . )
מירי: ( בחרדה מסוימת )  מדוע  נעלת   ?
מרק:   למנוע הפרעות  . אל תדאגי  , יקירה  , אני לא אפגע בך
.....
מירי:   והריאקציה .....
מרק:   אין  סכנה ... אני שולט  במצב ...
מירי:  ( בכל זאת , הססנית משהו) הייתי מעדיפה שתקצר  ככל
האפשר  ... אני   לא  
         מסוגלת   לשאת  את  המתח   הזה  יותר ...          

מרק:  אני מבקש  ממך  רק עוד כמה דקות... אחרי כן  הפרידה
תהיה  הרבה יותר קלה  
          עבור שנינו .              
מירי:   מה פירוש  " פרידה " , מרק  ?  מה אתה מתכנן לעשות ?
מרק:    לפעמים  הפרידה  היא   צו השעה   ...  כמו הפרידה הזאת
בינינו ...
           למרות הכל  הייתי מעדיף שאשאר בזיכרונך   ללא  רבב
, כמו שהכרנו ,  כמו      
           שאהבנו   ...  בעבר   . אהבה  כנה  ללא  תנאים ,
ללא   קרעים  , בתום
          בטוהר   ובמסירות ... כמו אז ...  לפני   שנים ...
(  דבריו נוגעים אל ליבה  
           והיא בוכה  חרישית )  הלוואי  ויכולנו לבחור
ולמיין את  זיכרונותינו כפי  
           רצוננו ...  כי אז ימינו היו הרבה יותר מאושרים
....   אנא  הבטיחי  לי  ולו
           לזכר  הימים הטובים ההם שהיו לנו בצוותא , שלכל
הפחות תשתדלי  ... נסי  
           להטמין  בחשכת  השכחה   את   ההווה   המר , האפל
והכוזב  הזה  מהווי  
           חייך  ....  מהווי  חיינו .....    
מירי:   אשתדל , מרק  , אשתדל  בכל מאודי  ....  אם רק אצליח
לעמוד בזה ...
מרק:  ( שולף מכיסו  דף נייר  מודפס  ומניחו  לפניה )  זה  דבר
שני  שאני מבקש
         ממך ....    ואולי  הוא   הקשה  מכל .... אינני יודע
כיצד תתמודדי עם זה   ואם  
        בכלל    תסכימי ...
מירי:   מה  זה  צריך  להיות ,מרק ?
מרק:   מינויך  לאפוטרופסית ... חתום  כחוק  על  ידי  נוטריון
....  
מירי:   אפוטרופסית למה  ?
מרק:   אפוטרופסית   ...   לברונו .... אני בטוח  שאם רק
תסכימי  אין  מתאימה  
          ממך  לתפקיד  אם מסורה , חמה  ואוהבת  ... מה  דעתך
, מירי   ?          
מירי:  ( מאד נרגשת, מבולבלת , נבוכה ) אני ... אני .. לא
יודעת ... מרק.
מרק:  הצרה  היא שאין לנו הרבה  זמן למחשבה ....
מירי :  הכל מתרחש  במהירות  כזאת , מרק...  הדברים  הללו
נוחתים  עלי  בכובד  
         משקלם....  אני  פשוט לא יודעת   כיצד  להגיב  .
אתה הרי יודע כמה
         אני    כמהה   לילדים .... כמה  הם  חסרים  לי ...
מרק:   אמרי  כן  וזהו ....  ( שולף  נייר נוסף ומניח גם אותו
לפניה ) וזו הצוואה      
         שלי ...  חתומה כחוק ...  אני מבקש ממך שלא תנטשי
את  הוילה  שלנו ...  
        שובי   אליה  בכוחות  מחודשים   ושקמי  בה  את חייך  
...  אם תרצי  לשכוח ,
        את יכולה להחליף   בתוכה    כל   מה   שנראה  לך
מציק   ומדפרס ....
מירי:  ואתה ... לאן אתה עובר  ?
מרק :  אני כבר דאגתי  לעצמי  למשכן    חלופי   הרחק מן  ההמון
הסואן ....
מירי:   נוכל  להיפגש ?      
מרק:    אולי , בבוא הזמן , מי יודע ?  עכשיו  בואי  , מירי
שלי ,  חבקיני  ... חיבוק
           אחד  קצר לפרידה ... ( בראותה מהססת )  אין לך  מה
לפחוד ....  בחיבוק
          אחד קטן , לא  נדבקים  בחיידק ....
         ( מירי ניגשת  אליו  בצעדים מדודים  ושניהם  מתחבקים
. מעיני  מרק
       זולגות   דמעות .  כך  הם נשארים  זמן מה  .  עד
שמבחוץ שומעים  כיצד מנסים
        לפתוח את  הדלת .  לאחר מכן  קולו של השוטר .)
השוטר:  ( מבחוץ )  דוקטור  סלומון  אתה מתבקש לפתוח  מיד את
הדלת  .
             דוקטור סלומון  אתה שומע  ?
ג'וש:  ( מבחוץ )  אתה רואה , הוא סגר את הדלת  ומחזיק בה
בכוח  . חייבים
         לפעול מהר    ....
השוטר :  דוקטור סלומון ... בפעם אחרונה ...  פתח מיד את הדלת
....
מרק :  (  מסמן למירי  להישאר במקומה  ופונה לבדו  אל היציאה .
פותח את הדלת  
        והשוטר  יחד  עם ג'וש  מתפרצים פנימה  . ג'וש  רץ
הישר אל מירי  )
ג'וש:  ( בראותו  את עיניה הדומעות )  תודה  לאל שהגענו בזמן .
אני מקווה שהוא לא
          פגע  בך ?
מירי:  ( כשמבטי  החמלה שלה מופנות אל  מרק . בקול  מרטיט מכאב
)  הכל בסדר,
         ג'וש. הכל בסדר .  ( מתרחקת ממנו קמעה . משאירה
אותו במבוכתו )  
מרק:  (  מרק מושיט בשלווה  את שתי ידיו )   בבקשה,   אדוני
השוטר  ,  אסור  
        אותי  ....
השוטר: ( נבוך   מפנייתו המפתיעה )  אני לא  חושב  שיש    צורך
באזיקים ,
          דוקטור ... אתה  מתבקש  רק  להתלוות אלינו לתחנה
לענות  על  כמה
          שאלות ,  זה הכל ...  ( מרק מעיף   מבט  אחרון
לכיוון מירי   ושניהם יוצאים )
ג'וש:   ראית  אותו ,  כמה  קטן הפך  בין רגע   הדוקטור  הגדול
הזה ? ואיזה ביטחון  
         עצמי  הפגין  בהתחלה ....  
מירי:   אתה מרוצה , ג'וש ?  עכשיו , אחרי   שקיבלת  את  הנתח
שלך  אפשר
          להמשיך  הלאה  ,  לא כן ?      
ג'וש:   ללא  ספק .   מזל שמצאתי את השוטר  הזה   למטה
......
מירי:   אתה   קראת   לו  הנה   ?
ג'וש:    לפני  שיהיה  מאוחר מדי   .... אדם במצבו אינו אחראי
למעשיו ... ראית  
           במו  עינייך  את האקדח  שכיוון  אלינו ....      
             
         ( באותו רגע ממש שומעים  ירייה  אחת  ויחידה  . אחרי
כן שקט מוחלט .מירי  
         וג'וש  קופאים על מקומם  מבלי להוציא הגה מפיהם.
השוטר נכנס  פנימה
         בבהלה  )
השוטר :  הוא  ירה  לעצמו  בראש .... ירייה אחת ברכה .... וזהו
. צנח ומת .            
        ניגמר על  המקום ... חבל שלא  כבלתי אותו באזיקים ,
אולי   היה ניצל ...
     ( שומעים ברקע את  צפירת האמבולנס  ההולך וקרב  למקום
האירוע  )
   
                                 הבמה  מחשיכה
      השחר  בוקע לאיטו  מבין גושי  ענני   עופרת
      בהירים . הרחוב  מתעורר לחיים  בהדרגה . צפירות ,
      קולות רכבים  על הכביש  וכו' . ברדיו של ג'וש  
      מתנגנים  צלילי בוקר . את הצלילים  הללו  מפסיקה  
      לפתע   ההודעה  הבאה :
      " ...... על פי  ידיעה  שנתקבלה  אצלנו זה  עתה
       אנו מודיעים בצער  על מותו  הטרגי   של דוקטור מרק  
       סלומון , מבכירי   הפסיכיאטרים  בארץ  ובעולם. דוקטור

       מרק סלומון  שהיה הממונה על  המרפאה  המרכזית  
       לבריאות הנפש  ואבי  שיטות  הפסיכואנליזה  החדישות ,
       שם  אמש  קץ לחייו  בעקבות  מחלה  קשה  ממנה  סבל  
       לאחרונה.  הלווייתו  תצא  היום  בשעה  שתיים  שלושים  

      מביתו  בהרצליה  ,  אל  בית העלמין  בקרית שאול .  "  
       ( התוכנית המוזיקלית ממשיכה . )  
ג'וש:  ( בכבותו  את הרדיו . כשהוא  בגפו) קשה להאמין  !
דוקטור מרק  סלומון
           איננו...  האיש  הקשוח  הזה , שהיה לסמל  ,שהטיל
מרותו  ואת כובד משקלו    
           בקרב  כל  הקולגות שלו למקצוע . האיש הזה שדבקה
בו כריזמה  של  אדם
            בלתי  מנוצח ... איתן כגרניט ,  שקול  וקר רוח ,
האיש הגדול הזה  כשל  
           במבחן   החיים   כילד  תמים, בלא מערכת  הגנה
סביבו , בלא  מקום מפלט
           למסתור מפני  הסערה . ככלות הכל האיש הזה  גמר את
עצמו  במו ידיו .            
           רק  לפני  כמה יממות  ניצב   מולי   כרוח  סערה,
הצליף  בי  עד מכאוב    ,
          כשהוא  מנוי  וגמור  לרדוף   אותי  עד  חרמה ....
לפתע   פתאום  האיש הזה  
          איננו .... התפוגג    כצל  , כאילו  מראשיתו , כל
מחזה  התעתועים  הזה ,  לא
         היה  קיים  אלא בדמיון  ... עכשיו אפשר לומר , סוף
סוף  שאני  בן חורין   ....
           (  מירי   מופיעה  בפתחה של  דלת  פנימית ,לבושה
ליציאה  ובידה  מזוודה  
           קטנה . כשגבו  של  ג'וש  מופנה אליה  , היא קולטת
את דבריו האחרונים )
          .....  שמא  באמת עדיף  לייחס  לפרשה  הזאת ממד
מזערי ,  כאילו באמת  
           הייתה    חלום  ביעותים  ללא שמץ אחיזה במציאות  
ועם בוא השחר , הכל  
           יפוג  ויחלוף במהרה  כמו  הזיה  מורטת עצבים  
.... בינתיים  הזמן יעשה את
          שלו  ויטשטש  הכל . בבוא העת , הזיכרונות המרים
יתפזרו  וייעלמו אחד
           לאחד כעלים  נידפים  ברוח ....      
מירי:    אתה טועה ,ג'וש .את הרעה הזאת לא  ניתן  לטשטש  .
המציאות  אורבת   לנו  
           כאן ,   מעבר לפינה .  לא נוכל  להתעלם   ממנה
ולעבור   הלאה  כאילו  לא  
          ארע   דבר ....  
ג'וש:   (  מופתע  מהופעתה  בפתח  ובעיקר  בגלל  המזוודה
שבידה)  כבר הוכח
          משנים   שהזמן  הוא   הסם  היעיל   ביותר  לשכחה
....  ( לאחר שהיה קצרה )
           מה  זה  , מירי ,   החלטת  לעזוב  ?
מירי:   היום  קוברים את מרק, ג'וש , כרעייתו אני  מחויבת  
לחלוק לו את  כבודו  
          האחרון.... זה המעט שעוד נותר לי לעשות  למענו .
עלי למנוע   ככל  האפשר  
          פרסומן  של  כותרות  מכפישות   ומלשונות  הרשע
לערוך   סימפוזיונים של
         מציצנות  חולנית  על   אורח  חייו .... כי  לגבי ,
מה  שהיה  היה .... הכל  ייטמן  
         עמו  ברגבי  עפרו ... ולא יישאר  אפילו   זכר ....
         הטלת  רפש , בשעה זו  ,  כשהוא כבר איננו,  לא  תשרת
איש .  ומה  שקומץ  
         קטן   יודע   עליו  מפורטות ,  מוטב  שיישאר  נצור  
ונעלם  לנצח ,  מכיוון
         שלכל   אחד   מאתנו יש  יד  בפרשה .  מי  פחות ,  מי
 יותר ... אך  ככלל  ,    
         אם נשפוט   נכונה, אף אחד  איננו  מלאך ...   נכון ,
 ג'וש  ?            
ג'וש:  אני   לא   מבין   למה  כוונתך    ?
מירי:   אתה  מבין , ג'וש ,  ועוד איך מבין .... אתה  רק מסרב
להודות ...
ג'וש:  במה  עלי  להודות  ?
מירי:   בתרומתך   או יותר נכון באטימותך  לנוכח  מה  שהתרחש
בסטודיו  
          שלך  בין מרק  לבין אותו  נער  סוטה ואומלל ....
היית היוזם,
          היית  המעודד , היית הסרסור , ג'וש    וגם   המוציא
לפועל .    
ג'וש:    וכיצד  את סבורה  שיכולתי   למנוע    ?  
מירי:    לא  יכולת  ?
ג'וש :    לא  !
מירי:     מפני  שהיית  משועבד  לסמים  שמרק  סיפק  לך  ביד
רחבה ...  כדי
             שבתמורה  תשמש  ספק   מסור   למימוש  הפנטזיות
שלו  .....  
ג'וש:     צרכתי   אז  כמויות גדולות של סם   , זה נכון . הגוף
היה מנוקב ככברה  
            מזריקות ...   לא יכולתי להניח  ידי  על  המכחול
בלי  להזריק ,  אבל   היום    
            תודה לאל , אחרי   הגמילה  המאומצת  , אני נקי
כמו תינוק בן יומו ...  
            לעולם , לעולם  לא   אחזור  לזה ...
מירי:  אני מאחלת לך הצלחה , ג'וש .....
ג'וש:   פרוש הדבר  שאת  מוכנה לסלוח    ?
מירי:    אין על מה לסלוח ...  כל אחד  בונה   את חייו  על  פי
דרכו . מי אני
           שאשפוט   ?  גם  אצלי לא הכל כשורה .  אני  חייבת
לערוך  כמה  
         תיקונים   יסודיים  ביני לבין עצמי  ....  ובהקדם
....
ג'וש:   למעני  את מושלמת , מירי . לא חסר בך דבר. את  כל  מה
שפיללתי .... את
          הדבק  האפוקסי   המצמיד   אותי  אל  חיי  ואל
יצירתי .... אנא  , הישארי ....
מירי :  אני מאחלת לך   שחייך  העתידיים  יהיו נמרצים  כדבריך
אלה. אני  מצטערת ,  
          ג'וש ,  אבל  במה  שקשור אלי  זה ניגמר  ....  
ג'וש:     חשבתי  שדווקא במעוני   הדל   הגעת  אל  חוף  מבטחים
.... כך  השמעת  
            באוזני  לא פעם ....                
מירי:  (  מרימה את מזוודתה  ופונה ליציאה ) נכון  .   ועל  כך
אני  באמת  אסירת
          תודה , רק  חבל  שלא  הבהרתי  לך  נחרצות  שחוף
המבטחים  הזה  ,  איננו  
         עבורי  משכן  של  קבע   ....
ג'וש:    יכולנו להפוך אותו  למשכן  של  קבע , לנווה   אושר  ,
לאהבה  ויצירה ...
מירי:   אנא,  אל תקשה עלי,  ג'וש .... אתה יודע בדיוק  כמוני
שאין לזה  סיכוי ....
ג'וש:   ומה  עם  הפורטרט   שלך   ?  עוד לא סיימנו ... את
מוכנה  לוותר עליו  ?
מירי:  ( ניגשת אל הפורטרט מתבוננת בו  בהערצה . לאחר מכן,
בהיותה  ממש   על
         סף   היציאה )    לוותר  ?  אף פעם   ....  אך  את
החלק  הזה  ממני  אני  
         מעדיפה   להשאיר   במחיצתך ,  כי   הוא   שייך  לעבר
  .... ואת העבר  הזה
         ברצוני  לשכוח .   ( יוצאת . ג'וש  עוקב אחריה  במבט
מאוכזב  והמסך  יורד
         לאיטו ).
                 


                                  מסך
                           
                                ס     ו       ף