New Stage - Go To Main Page

ישראל גולד
/
מאחורי הכותרות

               משתתפים:
     1 .  עמוס הראל  - עורך ראשי ובעל העיתון
    2 .  מאיר קרני   - כתב
    3 .  פרופסור שמואל אהרונוב - גיאולוג  
    4 .  חרסית עצמון - סטודנטית
    5 .  דוד  גולן - איש עסקים אמיד  





   


מערכה   ראשונה


מערכת  עיתון  " האופק " .  שולחנות עבודה לכתב ראשון ושני ,  
על כל שולחן  מחשב , טלפון    ושם הכתב: " מאיר קרני -כתב
כלכלי." על  גבי שולחן סמוך,  שאינו מאויש ומשמש כרקע  , רשום
:  " דוד  אבירם-  כתב מדיני ." באולם המערכת ,  כסאות ,מדפי
עיתונים ישנים ואביזרי מערכת שונים. דלת כניסה ראשית . דלת
פנימית, בחזית הבמה , עליה רשום באותיות גדולות :  " הנהלה " .
דלת נוספת מימין ,עליה רשום :  " ארכיון " .   בחלקו הפנימי של
אולם המערכת  קבועה  מחיצה נמוכה כשבפיתחה מצויין בשלט נוסף
ומאיר עיניים :  " עמוס  הראל - עורך ראשי ומנהל העיתון " .
שולחנו  גדוש  קטעי עיתונות, גלופות, כתבי עת  בנוסף למחשב ,
הטלפון והטלפון הנייד . במרחק מה , משולחנות הכתבים  והעורך ,
במקום  ניפרד  , ממוקמת  פקסימיליה    . על הקירות תלויות
כרזות פרסומת  כגון : " האופק  - עיתון היום והמחר   " .    
" האופק : עיתון עצמאי   אל מפלגתי " . " האופק- אקטואליה בזמן
אמת"   " מוסף - האופק- לקידום המדע  והכלכלה בישראל " . מבעד
חלונות פתוחים שוילונותיהם הוסטו לצדדים  , משתקפים גגות בתים
ושלטי  פרסומת , בבוקרו של יום קיץ נאה. רעשי  רחוב עמומים ,
נשמעים ברקע .  עם עלות המסך  :
מאיר קרני , הכתב הכלכלי , ישוב ליד שולחנו , ראשו רכון על
ידיו ונחירותיו מפזזות .
ממכשיר הרדיו הנייד  שעל שולחנו , שומעים את חדשות הבוקר  : "
קול ישראל מירושלים.  
בוקר טוב , השעה שמונה  ושלושים  והרי  עדכון   החדשות   מפי
צבי  בר נתן  :  
"  כתבינו   מדווחים   על  החרפת המיתון  הכלכלי . האבטלה עולה
והצמיחה יורדת .   הדולר  ממריא  והשקל  נוחת .  ועדי העובדים
מאיימים בהשבתת המשק  והמשק מאיים בהשבתת  המדינה  . תהליך
השלום במבוי  סתום  ואירופה מאיימת  בסנקציות  כלכליות . חקירת
שחיתויות הבכירים  מקבלת  תאוצה ומערכת המשפט נערכת לשבוע סוער
. לקראת הצהריים  צפוי  שרב כבד  ומפגש  לוהט   בין  דתיים
לחילוניים .  חוץ מזה , עולם כמנהגו נוהג . שר  הביטחון בפריז
, שר האוצר בקנדה, שר החוץ בג'נבה, שר הפנים  בסין   וראש
הממשלה   יוצא  הבוקר  עם  פמלייתו  לביקור    ממלכתי
באזרביג'אן  .... "

עמוס: ( ניכנס לבוש חליפת קיץ בהירה , הופעה כריזמטית של בוס
נמרץ בגיל  הארבעים  ,
         מפגין  נחישות וביטחון  עצמי  . נושא עימו  כמה
גליונות של  "האופק " שזה עתה
        יצא   ממכבש  הדפוס.  מכבה את הרדיו ופונה אל  מאיר
קרני השרוי בהילולת
        נחירותיו.  מתבונן בו בפליאה ) באיזו הנאה  הוא נוחר
!  ( מנער אותו קלות )   בוקר
        טוב !   בוקר   טוב !  ( חוזר ומנער אותו ביתר שאת )
הי ,  נא לסגור את הנגריה ....  
מאיר: ( בשלבי התעוררות . ממצמץ בעיניו ומנסה להתעשת ) בוקר
טוב , בוס !
עמוס:  שמע , איך שאתה נוחר ! אלה לא סתם נחירות , זה מפעל
תעשיה ...
מאיר:  אני מת מעייפות, בוס...
עמוס:  אתה  תמיד נוחר כך ?
מאיר :  אף פעם לא יצא לי לשמוע ....    
עמוס:  לא , ברצינות .  קראתי באיזה  ירחון רפואי שנחירות
מאומצות כאלה עלולות לגרום    
 לתעוקת הלב ...
מאיר:    במצב  הנוכחי  אני  סובל  רק  מתעוקת  כיס  חמורה ,
בוס  .....
עמוס:  הרמז ברור , מאיר .  אבל אתה יודע שאני עושה כמיטב
יכולתי  כדי לחלץ את העיתון  
         שלנו מן הבוץ .
מאיר:  כל הכבוד ,  אבל בינתיים לא ראיתי משכורת הגונה יותר
מחודשיים . ואני לא
         רוצה  לנבא שחורות   ,  אבל העובדות מדברות בעד
עצמן. העיתון  שלנו עומד על  
         כרעי  תרנגולת .... ולי  לא נותר  מכר שממנו לא
לוויתי  כספים  למחיתי....
         אני חושש שאנחנו מחוסלים , בוס .
עמוס: ובכל זאת ,  ( מנפנף בגליונות העיתון שהביא עימו ) הוא
חי וקיים ! יש בו כוח מגי
        משלו. הוא נימצא בדוכנים , בקיוסקים   ובחנויות . הוא
בכל מקום אפשרי . גם הבוקר
        הוא הקדים  את  החדשות ברדיו ... יש לו מקורות מידע
מהימנים משלו , יש לו קשרים
        בצמרת ....
מאיר: יש לו , יש לו הכל ואין לו כלום .... אני מצטער , בוס ,
אך כשהבטן מקרקרת והאשראי
שלי בבנק  מקוצץ, לא אוכל  לקנות  בו אפילו גביע   יוגורט
....  
עמוס: אתה יודע מה הצרה שלך , מאיר ?
מאיר:  שאני  סובל  מתפרנות   כרונית  ...
עמוס: אתה  פסימיסט   קבוע   . ממהר להרים ידיים   ...  אתה  
מביט  אחורה מתוך
         תסכול  מתמיד... לא מנסה  אפילו לחשוב על הצד החיובי
שבחיים...קח  אותי  
        לדוגמא .  אני קם  מדי בוקר  עם  חיוך  על  פני
ומברך  על  זריחת החמה    . אחרי  
        כמה  בריכות , אני  ניכנס לשברולט ,  עושה סיבוב  
קצר  לאורך החוף , נושם  אל
        קרבי את  ניחוחות הבריזה   ויושב לי  בשקט  בשפת  הים
 על כוס  קפה  . אני
        מבטיח לך  שאחרי   פתיחה  כזאת , כל  צרותיך   יקבלו
ממד    מזערי   וחסר  
        משמעות ...
מאיר: אצלי זה קצת שונה , בוס . אצלי  פותח לי את הבוקר מנהל
הבנק שעורך עלי מצוד  
        כבר כמה  חודשיים , גרושתי מאיימת עלי במשפט  מפני
שאני מעכב לה  את תשלומי
        המזונות   ואני  בחום של שלושים מעלות  עומד בתחנת
האוטובוס  יותר מעשרים
        דקות   ,  נישטף  בזיעה של עצמי ....  חוזר ומכריז
קבל עם ועדה  בפעם המי יודע
        כמה , שעבור אחדים  מאתנו , החיים הם חרא אחד גדול
.....
עמוס:  באמת עצוב ,  עצוב  מאד לשמוע. לא ידעתי שמצבך עגום  כל
כך .... יכולת  לפנות
         אלי לסיוע ... הרי  היחסים בינינו  הם  מעבר  ליחסי
עובד מעביד ...            
מאיר:  פניתי  ועוד איך  פניתי . כשהבנק הפסיק לכבד את הצ'קים
שלי והחבל הונח על
         צווארי .  כבר שכחת ?
עמוס:  את מעשי הטובים אני שוכח ... מה עשיתי ? פרעתי עבורך את
הצ'קים ?
מאיר:   הפנית אותי למלווים בשוק האפור , בוס  . נחלצתי מהם
בלי שן וכמעט בלי עין .
עמוס:   אני באמת מצטער, מאיר . זמנים קשים עוברים על כולנו
מדי פעם ...  אך חייבים
           להתגבר   , לא להכנע ללחצים. קח אותי לדוגמא :
לפני שלוש שנים נקלעתי לקשיי
           נזילות זמניים ... היה קצת מתח בבית  וחמי ,עליו
השלום , שהיה בעל מניות
           בתנובה , בסונול  ובאגד  הציע לי את עזרתו . סרבתי
. אמרתי לו " לא "
 באל "ף רבתי . אני  אתגבר על המצב  בכוחות עצמי ויהי מה -
כך אמרתי לו ....
מאיר: ו ... איך יצאת מזה  ?
עמוס:    לא לקחתי ממנו  פרוטה ....  אשתי לקחה  .  מאחורי גבי
.... עשתה יד אחת
           עם אביה , עליו השלום , חיסלה את כל החובות  ללא
ידיעתי  והשקט חזר אל קנו.  
           אני לא  התערבתי .  
מאיר: זה סיפור  אחר  , בוס . אם מישהו היה  מציע לי  עכשיו
סיוע כלשהו הייתי  נאחז בו
כמו בגלגל  הצלה ולא הייתי חושב  אפילו לרגע   מה יגידו
אזובי הקיר .....
עמוס:  ודווקא  היו לך כמה הזדמנויות טובות  .  תודה שאני
העלמתי  עין ....יכולת לעשות
קצת כסף  , קצת חלטורה  מהצד .... אני אפילו לא ביקשתי להיות
שותף ... הכל היה
נטו  עבורך .... כי  בדיוק  אז החלו הבעיות  עם גרושתך....
מאיר:  לאיזה  חלטורה מהצד   אתה מתכוון , בוס ?
עמוס: די, די לשחק את הילד התמים .... אנחנו לא מכירים מהיום
.  דוקא  התחלת    
         בתנופה . היית בסדר גמור  ופתאום , באמצע , כשהכל
הלך למישרין והיה בר השגה ,
         התקפלת  וברחת כמו שפן. זו רק  דוגמא אחת מתוך שפע
הזדמנויות   שהיו לך
        לעשות קצת כסף   והחליקו  מבין אצבעותיך .....
מאיר: בחיי , שאין לי מושג  למה אתה מתכון , בוס  ....
עמוס: נו טוב, אם אתה  מתעקש  אז אזכיר לך : פרשת  יקותיאלי
אומרת לך משהו ?
מאיר:  יקותיאלי  שמעון ? ראש מועצת   " עדנים "   ?
עמוס: בדיוק . אתה רואה שאתה זוכר ?
מאיר: מה  זה שייך  לעינין ,  אני לא מבין  ?  הוא  כבר  לא
ראש  מועצה ...
עמוס:   נכון .   כי הודות לך  , היום הוא  חבר כנסת  יקותיאלי
שמעון ...
מאיר : הודות לי ?
עמוס : כשעלית על  פרשת יקותיאלי  כראש מועצה  , על קופת
השרצים  שלו ,
           על מעלליו  בכספי  הציבור , כמה הציעו לך  מתנגדיו
כדי שתחשוף ברבים את
מעשיו  ?  כדי שתפיל אותו לריצפה.   חמישים אלף  דולר ?  מאה
אלף דולר  ? כמה ?
מאיר: אני כבר לא זוכר .... מה זה משנה עכשיו  ?
                      עמוס:  זו היתה אחת משעותיך הגדולות ,
מאיר , יכולת  לשחק  אותה בגדול ולגרוף את כל
          הקופה לכיסיך הריקים . יכולת להרגיע  את מנהל הבנק
שלך , לשלם לגרושתך את כל
          חובותיך ...  ואפילו לרכוש לעצמך איזה  פרייבט  קטן
וממוזג, כדי שלא תתבשל
          בשמש ... אבל אתה  העיתונאי , יפה הנפש , נושא את
דגל טוהר המידות ,ברגע
         אחרון , עשית אחורה פנה  והעלמת עין מכל ההוכחות
שאספת ימים  ולילות ,  
         בעבודת שטח מאומצת  . ומה יצא לך בסופו של  דבר
מהיושר  האווילי  הזה  שלך ?  אתה ממשיך לכסוס את ציפורניך
כשיקותיאלי  תופש  כסא של כבוד בכנסת   וממשיך  לחגוג על
חשבונך   עם חבר  מרעיו .   מה חשבת שתשיג  בזה שתשמיד את כל
          המימצאים   המרשיעים שהיו בידיך ?
מאיר: ההרשעות  שהיו בידי לא היו  מוצקות .... לא מספיק
מבוססות . חששתי מהטחות
        שוא .
עמוס:    חששתי מהטחות שוא .... בולשיט  ! עובדה שיקותיאלי רעד
מפחד ... מיד שלח אליך
             את נציגיו כשחש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו  ואתה
,ברוב תמימותך, לא  
            ניצלת   היטב  את הקלפים שהיו בידיך.  הזדמנות
אחת ויחידה היתה לך  ואתה  
            ויתרת   עליה  בקלות  ראש , כאילו היית איזה
פילנטרופ  חסר תקנה .  מה אתך,  
            הצטרפת   לאגודת   הפראיירים ?  
                       מאיר:    מה  שהיה  אין להשיב ....
בוס .  היום , בגלל הלחצים ,  אולי הייתי נוהג אחרת ....  
עמוס:      היום זו שיטה אופינית  לשיווק סחורה  שכזאת  על מנת
לא להזדקק בעתיד  
             לחסדיו  של מנהל הבנק שלך .... אני מקוה שכבר
למדת  ....  
מאיר:     בינתיים אין משכורת באופק  והעתיד לא נראה  ורוד
במיוחד .. אתה יודע ,בוס                  
             שבעצם מגיעות לי  שלוש משכורות  לחודש  ?
עמוס:    וזה על שום מה , אם מותר  לשאול ?
מאיר:    מאז שצימצמת בחברי מערכת מלבד היותי כתב כלכלי אני גם
כתב ספורט , כתב  
         פלילי , כתב מדיני  ואפילו משיב לשאלות הקוראים  בשם
 " מיכתבים לתמי " ....
עמוס:  ( בנעימת גיחוך)    קבל נא את מלוא  הערכת  ההנהלה   על
מאמציך  ופועלך ....  
מאיר: אין פלא שאחרי זה אני נוחר כמו מסור חשמלי .... בנוסף על
כך אני  חייב לסבול גם
        את  הצילצולים  והגידופים .....
עמוס:  על מה אתה מדבר  ?
מאיר :  על  כל אותם  מופרעים שמבקשים לדבר עם תמי פלדמן
בשעות הקטנות של הלילה.
עמוס: מה הם רוצים  בשעות כאלה  ?
מאיר:  שואלים  בעיקר  על יחסי מין , מנבלים את הפה  ואוי לי
אם לא השבתי להם תשובה
         לעינין......   אני הופך פתאום לאויב העם מספר אחד
או  ל " תמי המזורגגת " ,  
       " תמי הקוקסינל " ,  וכו' וכו'  ,  מאחלים לי   גם
מיגוון  מחלות   חשוכות מרפא ....
        יש  ביניהם כאלה שמאימים  לפוצץ אותי  בתוך   המכונית
. מזל  שאין לי      
        מכונית .....
עמוס:   איום ונורא ! במשכורת הקרובה  אני מבטיח לקחת את זה
בחשבון , כתוספת
         סיכון .
          ( צילצול טלפון בתאו של העורך הראשי .  עמוס הראל
ניגש ומרים את השפופרת)  
          הלו , כן .... כן ,  מדבר . שלום מר  ששון   . אני
מבין .... אשתדל .... אמרתי  
          שאשתדל ....  לא , לא יכול  כרגע לנקוב בתאריך
המדויק , אבל  זה בטיפולם הנמרץ  
         של  חברי הדירטוקריון  .  לא  תהיינה בעיות  , מר
ששון , אני מבטיח לך שאו- טו-טוט
         אנחנו עולים על דרך המלך ... תן לנו רק עוד מעט
אויר לנשימה... תודה , מר ששון
        להתראות .....
         ( מחזיר את השפופרת ועורך  סדר על שולחנו. נראה
מוטרד מהטלפון שקיבל .  לאחר
         מכן   מתישב ומעלעל בעצבנות בעיתונו מבלי לעיין בו
)
מאיר:   זה היה  מהבנק ? ( עמוס מאשר  בתנועת ראשו)   גרוע ,
אה ?  
עמוס:  גרוע  זה לא מילה .... הם רק מריחים קצת  דם  וכבר
עטים  עלינו    ...
מאיר: ( ממשש את ביטנו הריקה  ) אוה ! הבטן מזמרת שיר מזמור
לרעב . ( נוטל את הטלפון
ולפני שמחייג  פונה אל עמוס )  בוס ,  אתה רוצה משהו מהמזנון
?
עמוס: ( מבלי להסיר את  עיניו הנעוצות בחלל)  רק  קפה   וטוסט
.... תודה .
מאיר: ( מחייג )   הלו , שבתאי , בוקר טוב ! מה אתה לא מזהה את
קולי ? מאיר ממערכת
         " האופק " . אני מבקש שתרשום  הזמנה : שני קפה תורכי
, שני  טוסטים גבינה
          וחפיסת  טיים ארוך    .  מה  פרוש על  חשבון מי ?
כמו תמיד. על חשבון              
          המערכת . מה פרוש אתה לא יכול ?  מה קרה לך   ,
התמסטלת  על  הבוקר ?
          בסדר, הבנתי,  אז יש לנו חוב קטן ... נו, אז מה  ?
כמה?    ארבעת אלפים שבע
          מאות  שלושים  ושבעה  שקלים  ושישים אגורות? זה הכל
? ממתי  ? ארבעה            
 חודשים   ? אל תדאג  , נשלם הכל כהרגלינו ובתוספת ריבית
כהרגלך ... מה זאת
 אומרת מתי  ? ב... בתחילת החודש... אני יודע שעכשיו  אנחנו
בתחילת החודש...
          אך  לפי התאריך העברי יש לנו עוד כשלושה שבועות
לראש חודש תמוז , נכון ?
          אני מתפלא  עליך, שבתאי , דווקא  שאתה לא תדע מה
התאריך העברי : מי    
          מקשקש ?  אני מקשקש ?  בוש והכלם לך ... של נעלייך
מעל רגליך כשאתה מדבר
           אלי .... (טורק בזעם את   שפופרת  הטלפון . אל
עמוס.) שמע , בוס אנחנו בצרה
          צרורה ....  שבתאי מהמזנון  ביטל  לנו את   את
האשראי  . אנחנו באמת על פי
         התהום ...
עמוס:    ( פחות נירגש ממנו )  תיארתי לעצמי שגם זה יגיע ...
מאיר:    ו... הולכים לסגור  אותנו ?
עמוס:   לא כל כך מהר, מאיר  ,  עוד לא הרמתי ידיים .... כמה
חיבים לו ?
מאיר:   יותר מארבעת אלפים שקל.   הית צריך לשמוע באיזה טון
תוקפני הוא דיבר אלי  .
           אני זוכר כשרק פתח כאן  את המזנון  והמערכת שלנו
הצילה אותו מפשיטת רגל. ....
           איך  היה מתרפס כמו פודל  ויוצא מכליו כדי לשרת
אותנו...  
עמוס : אלה היו ימים אחרים , מאיר . המערכת שלנו מנתה  אז
יותר מארבעים  איש .
          הפעילות היתה בשיאה  והעיתון שלנו נימכר כלחמניות
טריות . אלה היו ימי הזוהר
          שלנו. אני  לא  מאשים אותו .  מי  שרוצה  לשרוד
בביזנס  חייב להיות אדם חסר
          פשרות .
מאיר:   נוסטלגיה  , נוסטלגיה  זה מה שנותר . היינו העיתון
שהוביל  בסקרי דעת הקהל  
          ארבע שנים רצופות. עם  התפוצה הגדולה ביותר. עם
אנשי  המקצוע  הטובים
          ביותר   כוכבי  תיקשורת  ידועי   שם בארץ ובחו"ל
.... כתבות  סנסציוניות  וחשיפות  
          בלעדיות שלא  אחת  יצרו פולמוסים  ציבוריים  והגיעו
עד  לצמרת השילטון .  
          המשכורות  שולמו בזמן . כן , כן , המשכורות שולמו
בזמן  בדיקנות של שעון
          שויצרי . והבונוסים , הבונוסים  הנאים  שנוספו לנו
מדי חודש  המריצו   אותנו
         קדימה  כמו מכונה משומנת ....ועכשיו  , תראה, בוס,
תראה איך אנחנו נראים ...  
         כמו עוף מרוט  שקיצצו  את  כנפיו  . סתם מפרפר את
פרפוריו האחרונים לעיני
         אלה הששים לאידו ...    
עמוס:   די, די ,   להספיד  אותנו ...אני עוד לא הרמתי ידיים
... אותי לא מביסים  
          בקלות....
מאיר :  איזו תקווה עוד נותרה לנו  ?  כשהבנקים  סוגרים  לנו
את האשראי , מנויים
          מתבטלים   מדי יום,  פרסומות אין   והעיתון   מדדה
על קביים  עד למשוכה
          הבאה...  אז  מה   יהיה  , בוס ?  
עמוס: ( יוצא מתאו ) האמת לומר ,  אין לי כל מושג .... אני
חושב שאנסה  להפעיל כמה      
קשרי  עבר שטרם ניצלתי    .... ( בעומדו על סף היציאה )  דבר
נוסף .  מרגע זה אני
        ממנה אותך  סגן העורך הראשי .
מאיר:  ( ללא התלהבות יתרה ) תודה , בוס ,  בימים טרופים אלה
גם  זה משהו ....
עמוס: ותפסיק לקרוא לי  " בוס " . קרא לי עמוס ... אנחנו כמעט
שותפים , לא ?
מאיר: כן ,  שותפים  לגורל   העיתון  ....
עמוס: ( בהעיפו מבט סוקר  מסביב )  לא אתן לו להתמוטט , מאיר
... היה סמוך ובטוח שלא
        אתן לו  להשמט לי מבין הידיים .... זה הבייבי
שגידלתי  . אני מאמין בתחייתו ...
       בהחלמתו ...   ביכולתו לשוב אל הדוכנים . אנחנו זקוקים
רק   למעט אויר  לנשימה ....  
       זה כל מה שאני  מבקש  .  טוב, החל  לי הצלחה  במשימתי
. ( יוצא )          
מאיר :   בהצלחה  בו.... עמוס  , אני נשאר כאן  לשמור  על  
הגחלת  ( נוטל את העיתון
      לידיו , מעלעל בו בהבעה משועשעת )    בתור עיתון גוסס
דווקא ניראה לא רע ....        
      (  הטלפון  מצלצל  בתאו של עמוס. מאיר ניגש ומרים את
השפופרת ) הלו ,  מערכת "
      האופק "  . מי   מדבר ? אה, שלום מר  גבאי . מה נישמע
בדפוס ? עומס ? עומס זה סימן
       טוב  לפרנסה... לא,  עמוס לא נימצא  . רק עכשיו יצא .
לא, הוא  לא אמר מתי ישוב .  
      בקשר להדפסת העיתון , אתה יכול לדבר גם אתי ,  .... כן
, אתי , בתור סגן העורך
      הראשי .  לא ידעת ? נו טוב , הנה  עכשיו אתה יודע . מה
רצית , מר גבאי ? מה בקשר
      לנייר?  המפעל מסרב לספק לך נייר עבורנו ? או-קיי ,
או-קיי ... אני מודע ללחצים
      המופעלים    עליך , מר גבאי, אבל אין צורך לאבד שליטה
ולצאת מהכלים ...  אתה חייב
      להבין   שעיכוב התשלומים נובע  ממצב  זמני  שאמור
לחלוף אם כולנו נגלה  קצת
      אורך רוח  והבנה .   עמוס  בדיוק עכשיו יצא  אל מוקד
הבעיה  על מנת  לתקן  את
      הטעון תיקון.  אין מה לדאוג ,  מר גבאי ,  המצב הזה
יחלוף כאילו לא היה , אני מבטיח
     לך ....
       ( בפתח הכניסה למערכת מופיע  פרופסור  שמואל אהרונוב .
כבן חמישים  , חזות של
       של פרופסור מפוזר ,  מאופק ,  בישן  ומופנם .  הופעתו
מרושלת קמעה  אך לא
       מוזנחת .  טיפוס  של  רווק  מושבע   המקדיש את כל כולו
 לעבודותיו  המדעיות .
      אינו מצטיין ביצירת  קשר  עם הכלל  ועם  בנות המין היפה
בפרט . נושא   תיק  יד
      וגיליון  של  " האופק "   מתחת  לזרועו. מחכה בסבלנו
בפתח עד שמאיר יסיים  את
      שיחתו הטלפונית .)
מאיר: ......  יהיה  בסדר , בטח שיהיה בסדר.  ברגע שעמוס יגיע
אני מיד  מחזיר לך צלצול  
     ונפתור את כל  הבעיות . או-קיי  ?    שלום , מר גבאי . (
מחזיר  את השפופרת . לעצמו )
     הצבת הולכת ומתהדקת ...
        ( בשובו אל מקומו  הוא מופתע לגלות  את הפרופסור
שעדיין עומד  בפתח )
        מה אתה עושה כאן ? ( מעיף עליו מבט, ספק זילזול ,ספק
רחמים ) גם לך אנחנו
       חייבים   ?        
הפרופסור: ( באי נוחות , מופתע מתגובתו הרוגזת של מאיר.) אני
... אני מצטער, אדוני...
הדלת היתה פתוחה ... הקשתי כמה פעמים , לא רציתי להפריע בשיחת
הטלפון ...
מאיר: טוב מאד ... בקיצור , מה רצונך ?  
הפרופסור: שמי שמואל אהרונוב , פרופסור לגיאולוגיה , מרצה
באוניברסיטה בחוג
        לאוקיאנוגרפיה ....
מאיר: ( טרוד בבעיותיו  ואדיש לאורח המזדמן)  שמואל אהרונוב
.... לא  מכיר  ...
הפרופסור: ברור שלא שמעת אם אינך  גיאולוג ... או לפחות מתענין
בנושא ...  
מאיר:  לנו , במקום הזה , אין כל קשר לגיאולוגיה . טעית בכתובת
, אדוני  , אולי אתה מחפש
       את  המשרד  שמתחתינו ...
הפרופסור:  כאן  מערכת    " האופק"  ?  
מאיר: בינתיים , זה המקום .
הפרופסור : אם כן , לא טעיתי , אדוני ... הגעתי הנה על מנת
לשוחח עם העורך ...
מאיר: העורך איננו , אני סגן העורך ...
הפרופסור: בכל זאת , אני מוכן לחכות , אם אין לך התנגדות ....
מאיר:   חבל על  זמנך, אדוני . העורך הראשי לא נימצא כאן בשעות
קבועות . הוא מאד עסוק
          ומגיע הנה לעיתים רחוקות  . אולי   אפשר לדעת באיזה
נושא  אתה צריך  אותו ?            
         אולי  סגן העורך יוכל לעזור  לך ...  
הפרופסור:  והיכן סגן העורך ?
מאיר: ( בחוסר סבלנות מופגנת ) אני סגן העורך , כבר הצגתי את
עצמי ....
הפרופסור: סליחה  , עכשיו  הבנתי ... ואיך קוראים לאדוני ?
מאיר:  מאיר קרני ... במה העינין  , אדוני הפרופסור ?
הפרופסור: זה עינין אישי שדי קשה לי לדבר עליו...אתה מבין...
המיקרה הזה  מאד הספציפי
וקשה  לי לדבר עליו בחופשיות ....
מאיר:   אז  נדחה את זה למפגש  אחר ...
הפרופסור: אי אפשר ,אדוני . העינין הזה לא סובל דיחוי ....
מאיר:  לא הבנתי  עדיין  באיזה עינין מדובר...
הפרופסור: בעינין המאמר שלי ... שפורסם הבוקר  " באופק " ...
מאיר: מאמר שלך  פורסם הבוקר בעיתון שלנו ? באיזה נושא ?
הפרופסור: בנושא  אקויפר החוף ...
מאיר:  המילה הראשונה לא בלקסיקון שלנו. " החוף " - אני מבין
.
הפרופסור: אם הבעיה היא כספית אני מוכן לוותר על התשלום  המגיע
לי  ... ואפילו לשאת
       בהוצאות   הנוספות  שיגרמו למערכת בגין  מאמרי   ...
מאיר: רק רגע, רק רגע , פרופסור . תן לי להבין . אתה מוכן
לשלם למערכת שלנו על מאמר
שכתבת וכבר פורסם בעיתוננו  ?
הפרופסור: אם זה עשוי לעזור  למאמר שלי , למה לא ?
מאיר: ( התענינותו מתעצמת מרגע לרגע וגם נעימת דיבורו ) לעזור,
בטח שיעזור.
בבקשה פרופסור , בא  נשב  כאן   בניחותא  וננסה  לרדת  לעומק
הבעיה.
       ( מצביע לו על כסא  סמוך לשולחנו. מתישבים .) עכשיו
פרופסור ספר לי בדיוק
       במה המדובר ואני בטוח שעם קצת רצון טוב נמצא פתרון
שישביע את רצונך...
הפרופסור:  בראש ובראשונה אתה חייב להבין אדוני  סגן העורך
....
מאיר: קרא לי מאיר , הרבה יותר פשוט ...
הפרופסור: תודה , מר  מאיר .  אז כפי שכבר אמרתי המאמר שלי ראה
אור בעיתונך בטעות.
זה  מאמר שחשיבותו  המדעית  גדולה ושימושית  רק  עבור  אנשי
       מיקצוע.....הגיאולגיה ... על כן  הקדשתי לו חודשי מחקר
רבים ומפרכים....  
מאיר: ומאמר  מכובד  ואינטלקטואלי שכזה  לא יאה לו שיראה  אור
בעיתון זול ובזוי כשלנו .
         זה מה שרצית  לומר , פרופסור ?
הפרופסור: לא, לא מר  מאיר ...חס ושלום, בשום אופן לא ... רק
רציתי  לציין עובדה ,
שהמאמר הזה שלי  אמור היה לראות אור   בירחון  "  מחקרי  מדע
"  שאותו
קוראים  לא רק גיאולוגים   בארץ אלא  מרחבי  תבל ...
מאיר: איך אמרת שקוראים למאמר   ?
הפרופסור:    " סקרים גיאולוגיים ונתונים אקויפריים של אגן
הים התיכון "....
הנה  , המאמר  מודפס כאן  , בעמוד הפנימי ... ( מושיט לו את
העיתון ומצביע על  
       מקום  המאמר )  בין מודעות  השידוכים  לבין חדשות
הספורט ... איזה גיאולוג  יקרא
       אותו ?  לאנשים כמונו אין פנאי להתעסק בהבלי היום ,
לומר את האמת, לי , למשל ,  
      אין  פנאי  ולא עינין מיוחד  לקרוא  את כל הרכילויות
שכותבים בעיתונים למעט הצצה
      חפוזה   בכותרות . אלמלי  ידיד  שניתקל במקרה במאמר שלי
בעיתונכם , לא היתי
     יודע  שהוא פורסם .
מאיר:  טוב מאד . אלמלי   פרנסתי , היתי נוהג כמוך .... עכשיו
בא נבדוק במחשב איך
          המאמר הזה התגלגל לעיתוננו . ( מקיש על מקשי המחשב
, מציץ בעיתון המונח
         לפניו  )  " סקרים גיאולוגיים  ונתונים
אק....אקוי...."
הפרופסור:  ... אקוויפריים באגן הים התיכון " מאת : פרופסור
שמואל אהרונוב .
מאיר: (חוזר ומקיש ללא תוצאות) אין כאן  אף לא סימן אחד
שהמאמר הזה הוגש לדפוס
         מטעמנו...
הפרופסור : ובכל זאת ....  הודפס ומופיע  ...
מאיר: כפי הנראה  בטעות ... טעויות קורות  בכל עת ובכל מקום  .
איך שלא יהיה המאמר  
כבר הודפס ,  אין טעם לרטון  על חלב  שנישפך , נכון ,
פרופסור ?
הפרופסור: זה הרבה יותר חמור , מר   מאיר ... הרבה , הרבה יותר
חמור ....
מאיר:  מה פרוש חמור ? מישהו עלול להיפגע מכמה שורות שנכתבו
בעיתון חסר ערך  ?
מזה אתה  חושש , פרופסור ? אין לך מה  לדאוג .  לעיתון יש
אורך חיים  כמו לגביע
         של  לבן  , לאחר השימוש  משליכים לפח . אותו דבר
העיתון . קוראים   אותו,  עשר-
        עשרים דקות , אחר כך  הוא מושלך הישר  לאשפתות . לא
נשאר  ממנו  זכר .... לכל
       היותר  עוטפים בו דגים . את זה אני אומר לך מנסיון  של
חמש עשרה שנים במיקצוע ...
הפרופסור:  הכל טוב ויפה , מר  מאיר , אבל את אשר נכתב כבר אי
אפשר למחוק ....
מאיר: טוב, אי אפשר להעלים אותו מהדוכנים , אם זו כוונתך ...
הפרופסור : הבעיה החמורה והמבישה ביותר בשבילי  היא  דווקא
בתוכן  השגוי ...
מאיר:  התוכן הוא שלך , פרופסור ,   לנו   אין שליטה עליו ...
הפרופסור: (  מנסה להתגבר על התרגשותו . פורש את העיתון ומצביע
על המאמר.)
    הבט בבקשה, בקטעים שסימנתי  : מודפס  " פלסטיקום " במקום
" פליסטוקן " .
        שורה תחתונה  : " קונגומרקט " במקום " קונגלומרטים "
בהמשך , לפני  שורה
        אחרונה , שים לב, בבקשה: " .... פעילות אנוש גורמת
לשינוי במישטר הזימה ,
       לחדירת  מזהמים  ל "אקופר "    ועליה מתמדת   בריכוז  
הכולרות "   ....      
       במקום : " פעילות אנוש גורמת לשינוי במישטר  הזרימה ,
לחדירת  מזהמים    
        לאקוויפר  "  ועליה מתמדת  בריכוז  הכלורידים "  
.... קטסטרופה , אדוני ,
        קטסטרופה  שאין  כדוגמתה  ...
מאיר: ( מנסה להסתיר את תדהמתו ממראה עיניו )  אין צורך לאבד
את העשתונות ,
       פרופסור,  בא לא נישכח  שאלה בסך הכל  מילים , מי
שמעונין  בטח  יבין את
      משמעותן  גם כשהן שגויות  , מי   שלא מעונין  ,  ממילא
לא  יקרא את המאמר  שלך ...
      אז מה הבעיה  ?
הפרופסור:  אלה לא סתם מילים , מר  מאיר,  זה  בליל   תועבות
שרומס את כבודי...        
מאיר: צר לי , פרופסור ,  אבל עכשיו  לא ניתן  לעשות דבר   ...
העיתון כבר בחוץ, לא בהשג
        ידינו .  משוטט בחוצות ,  עובר מיד ליד , מרטיבים
אותו , מכתימים אותו , מקפלים
        ומשחיתים אותו  ואחר כך , כפי שכבר  ציינתי ,    הולך
לפח .
הפרופסור:  ובכל זאת , אני  סבור שיש  עדיין דרך  לתקן את
הבושה הזאת  ...
מאיר: לאיזה דרך אתה מתכוון , פרופסור ?
הפרופסור: ( בהיסוס מה ) לבקש את סליחת הקוראים ולפרסם את
המאמר המתוקן
בגיליון הבא ....        
מאיר: בגיליון הבא   ?   מי בכלל קבע שיהיה גיליון  הבא ?
הפרופסור: ( לא מצליח לרדת לסוף דעתו .  ) אני ... אני ... ,
מר מאיר, כמו שאמרתי ... מוכן
אפילו   לשאת בהוצאות ... אשלם בשביל התיקון  כמה  שאדרש ...

מאיר:  אתה לא חושב שזה קצת מוגזם ?  ... ( בשינוי  גישה ,
ונעימת קול )  אתה בכלל  יודע  
       באיזו  הוצאה   כספית מדובר  , פרופסור ?
הפרופסור:  זה לא משנה , מר מאיר . אני אמנם לא אדם עשיר  אבל
המאמר הזה
          שלי  הוא   חלק  בלתי ניפרד  מתכלית  חיי   .
חשיבותו לגבי עליונה ולא ניתנת
         להערכה   כספית  , אתה מבין  ?
מאיר: לא, אני לא מבין , פרופסור , אבל אני מבטיח לעזור ...
הפרופסור :  אהיה אסיר תודה , מר מאיר  , אתה באמת אדם  הגון
... אני מבטיח לציין
זאת בפני העורך הראשי שלך ...
מאיר:   תודה , אין צורך ...  העורך שלי לא  אוהב מחמאות .....

הפרופסור :    אז   כמה  ?
מאיר:  מה אגיד לך, פרופסור ? ..... די קשה להעריך כך , על רגל
אחת ...
הפרופסור:  ובכל זאת, כמה התיקון הזה יעלה לי , מר מאיר ? אל
תדאג ,  הצלחתי לחסוך
       משהו   על  חשבון נסיעת המחקר  העתידית שלי  ...    
אז  כמה ?
מאיר :   ( מעיין בגיליון המונח לפניו ) יש לנו כאן שלוש
עמודות ...  עריכה ועימוד מחדש ,
  הכנה לדפוס ,  גלופות , הגהות , הדפסה .... בסביבות האלף -
אלף חמש מאות
שקל .
הפרופסור: זהו  זה ? אלף חמש  מאות שקל ?
מאיר: אם הסכום הזה  נראה לך קצת  מוגזם ....
הפרופסור: לא , לא , לי אין  מושג בעלויות הדפוס ,   כל
העבודות שלי מוצאות
לאור על ידי האוניברסיטה ....  לי  אין  כל מעורבות כספית
בנושא הזה  ... אני סומך
         עליך במאה  אחוז  , מר מאיר .
מאיר :  אם כן, בא נתחיל לקדם את הנושא , פרופסור....  הזמן
קצר והמלאכה מרובה .
הפרופסור :  בהחלט , בהחלט , מר מאיר . אני שמח שמזלי שיחק לי
ופגשתי  אותך כאן ...
           ( פותח את תיק היד שלו ושולף מתוכו דף נייר כתוב )
הנה , בבקשה, כבר הכנתי     את רשימת התיקונים מראש ...
מאיר:  מצוין . ( נוטל את דף הנייר , מעיף מבט  מהיר  ומניחו
הצידה . )  על מנת לעשות את
ההסכם רשמי ... יש איתך  במקרה משהו במזומן, פרופסור,   כדי
לסגור עינין ?
הפרופסור:   ( פותח שו את תיקו , מוציא  את ארנקו ושולף  כמה
שטרות ) מצטער,
        שלוש   מאות חמישים  שקלים   בלבד  .... התכוננתי
לרכוש בדרך ספר חדש שחיכיתי
        להוצאתו כבר  שנים ...        
מאיר:  כמה עולה הספר , פרופסור ?
הפרופסור: בסביבות המאתיים , אם אינני טועה ...
מאיר: או-קיי ,  תוריד לעצמך את המאתיים  בשביל הספר, במאה
חמישים הנותרים נכסה  
        את  הוצאות הביול  המיסים וכל השאר...
הפרופסור:  תודה ,מר מאיר , אין מילים בפי ... ( מושיט לו את
השטרות ומאיר תוחב אותם
       מהר לכיסו  , כאילו היו אוצר  בלום .   ) עכשיו , תסלח
לי , אבל אני חייב למהר  . יש
       לי   הרצאה בעשר.   ( מושיט ידו למאיר  המחזיר לו
בלחיצה )  אשוב  יותר מאוחר  
      לראות    איך הנושא שלי  מתקדם .  היה  נעים להכיר אותך
, מר מאיר .... להתראות ....
      ( יוצא    בחיפזון )
מאיר:  יום טוב לך, פרופסור.  ( עוקב אחריו במבטיו עד שיצא ,
אחרי כן נושם לרווחה . שולף
      מכיסו את שטרות הכסף ומנפנף  בהם באוויר )  סוף סוף,
אפשר לאכול ארוחת בוקר  
     כמו  בן  אדם . ( מחייג ) הלו , שבתאי , מאיר  מדבר .
מאיר  " מהאופק " .  תרשום
     בבקשה   הזמנה .  במזומן , בטח שבמזומן . מה חשבת ,
שתפרנות זמנית היא מחלה
     סופנית ?  אז עכשיו תרשום :  חביתה  משתי ביצים ,  סלט
ירקות , לחם כפרי ,  חמאה ,
     ריבה ונס קפה גדול . רשמת הכל ? אה, כן , ואל תשכח
להוסיף  חפיסת  קנט ,לא ,
      שתי חפיסות  קנט .... או -קיי ?  עוד רבע שעה אני  יורד
.  ( מחזיר את השפופרת ).
      ( הפקסימיליה  בפעולה  .  ניגש ושולף את דפי הנייר
היוצאים . פונה אל שולחנו מעיין
      וממיין תוך כדי הקראה חפוזה .) .... שלום רב !  לצערנו
הרב  הרינו להודיעכם שהחל
      מחודש  הבא  אנו מפסיקים את מנויינו על  עיתונכם ....
בלה ... בלה ...בלה ..
      בלה ...  ( מכתב אחר ) ..... בשל קיצוצים בתקציב אנו
מפסיקים את כל  פרסומותנו
      בעיתונכם ,  עד  להודעה  חדשה ....  בלה... בלה ... בלה
... בלה ... ( מניח הצידה בכעס  
     את  הניירות ) נוסו על נפשכם מנובלים !  מתקפלים כמו
שפנים . לא נותנים  אפילו  
     צ'אנס  להרים  את הראש !    
      ( הפקסימיליה ממשיכה לפלוט מיכתבים ברצף . נוטל את כל
הערמה ומשליך לפח.
     צלצול  טלפון . מאיר מרים את השפופרת  בעצבנות) הלו ...
הלו ... מי  מדבר ?  מי זה  ?
      שוב אתה , מר גבאי ? לא , אני לא צועק...  אני פשוט לא
מבין מילה ממה שאתה
      אומר....   מר גבאי , מר גבאי, האט בבקשה,  אתה יורה
צרורות  ואני בכלל  לא מסוגל
      לקלוט   אותך .   אני לא מבין מילה . לא , מר הראל לא
חזר עדיין.  או-קיי .  או-קיי ,
     הבנתי שהמצב  מחמיר ...  אני  מצטער ..... הקו משובש....
שלום מר גבאי . ( עם
     החזרת השפופרת ניכנס עמוס .  מתוח ומשולהב שלא כדרכו)
עמוס:  מי  טלפן   ?
מאיר ( מופתע מכניסתו הפתאומית )   גבאי  מהדפוס ... מה קרה
שנחפזת לחזור ?
עמוס: אל תשאל מה הולך להתרחש  כאן .
מאיר:  צו פינוי  מידי  ?
עמוס:   שמעת על  דוד  גולן ?
מאיר:   התעשיין  ?
עמוס:  לא סתם תעשיין ... ה- תעשיין . גדול  התעשינים  בארץ .
עסקיו חובקי  עולם
           מן הבולטים באנשי הציבור , מקורב לראשי השילטון
ובעל   השפעה  כבירה על  
           המהלכים הכלכליים  במדינה ... הוא , כמו  שאומרים
,  הכוח  המניע  מאחורי כל  
           הכרעה פוליטית  בעלת משמעות  ואורח   כבוד   בכל
אירוע  ממלכתי .               מאיר:  מרשים מאד . ולאן כל  זה
מוביל  אותנו ?
עמוס:  לפני דקות ספורות קיבלתי  הודעה  דחופה  , בטלפון הנייד
שלי , ממזכירתו ,  שהוא
בכבודו ובעצמו , עומד להגיע אלינו .... ומבקש להפגש אתי
בארבע  עיניים ...
מאיר: כאן ,  במערכת  הזאת שלנו  ?
עמוס: כאן , במערכת הזאת  שלנו .   ללא מלווים , ללא מזכירות ,
ללא יועצים .... ללא
תקשורת .... למעשה מזכירתו  דרשה  בתוקף  שביקורו יהיה  פרטי
בהחלט  ואל לנו
להפוך  אותו  לאקט  פובליציסטי ... בקיצור  , כל העסק הזה הוא
סודי ביותר ... אז  
        מה   דעתך , מאיר ?
מאיר:  לטעמי ,  הכל נישמע  דמיוני  מדי ,  דמיוני מכדי  שיהיה
מציאותי ....  אינך  חושד
         שזו עוד מתיחה טיפשית ? שמישהו עם חוש הומור  סרקסטי
חומד  לצון על
         חשבוננו ?
עמוס:  אתה  יודע   שלי קשה  למכור לוקשים . בהתחלה נהגתי
בחשדנות  רבה .
         אבל  אחרי שמזכירתו הנמרצת  וגם יועצו האישי
לתיקשורת  , שאותו אני מכיר
        אישית ,  שכנעו אותי  בכנותם .  לא נותר  בי צל של
ספק שזה אכן עומד להתרחש,
       כאן , במערכת הצנועה שלנו ...
מאיר:  אני  בכל זאת ,  לא מבין  איזה עינין  יכול  להיות  
לאדם במעמדו    בעיתון
        קטן  וחסר  השפעה   כעיתוננו  , עיתון שתפוצתו מזערית
וימיו ספורים ....  אני  לא
       רוצה שבנוסף לתלאות  האלה  שאנחנו עוברים   ,  יטילו
עלינו  גם   ביצים
       סרוחות.....  ויהיה   מי שלא יהיה . ניסית לפחות
לשאול במה מדובר  ?      
עמוס:  ניסיתי , ודאי שניסיתי ... אך  כמו שציינתי : הכל עטוף
במעטה של סודיות..... הכל
          יובהר  רק עם  הגיעו הנה ,  למערכת .... אינקוגניטו
....
מאיר:   מה  פרוש  אינקוגניטו ?
עמוס:  בתחפושת  , כדי  לא לחשוף את ביקורו   ... כך סוכם .
מאיר:   שמע, עמוס,  לא נתקלתי בדבר מדהים כזזה בכל הקרירה
העיתונאית שלי ...
עמוס:   בא , נכניס עכשיו קצת סדר בבלגן הזה ... אני  אפנה את
השולחן שלי מניירת
מיותרת ואתה טפל בשלך ...  הייתי רוצה שימצא אותנו עוסקים
במלאכתנו....  
מאיר: אני סבור , שעדיף שלא אמצא כאן כשיגיע  ...  זה יעניק
לאווירה  הכללית איפיון אישי  
ופתיחות   יתר  ....                    
עמוס: אינני יודע , בשלב הנוכחי אני מעדיף אותך כאן .... (
פונה אל תא העורך הראשי . שם
מתחיל לערוך סדר על שולחנו . מאיר חוזר גם הוא  אל שולחנו ,
מסדר בחיפזון את
         ניירותיו ומדליק את הרדיו. מכוון על תחנה שמשמיעה
מוזיקה קלה  . לאחר
        מכן   מתישב  ליד  המחשב  ומתחיל לעבוד  ) .
חרסית: ( סטודנטית  כבת עשרים וחמש , שיערה הבהיר מפוזר על
כתפיה, נאה  מאד , לבושה
        חצאית  מיני  מג'ינס ,  חולצת טריקו צבעונית  והדוקה
, סנדלי רצועות  ותיק גב קטן
       מלאת  מרץ ושובבות  ,  ספונטנית ולעיתים אפילו
אגרסיבית  ומעצבנת  קמעה . כל
       זה  מבלי לגרוע  מחן נעוריה  ונשיותה   שובת  הלב . עם
כניסתה ,
       היא עומדת זמן מה בפתח , מקישה קלות על גבי המשקוף אך
מאחר ואף אחד לא שומע
       ולא  משיב לה ,  היא מחליטה לקחת את היוזמה  לידיה
וניגשת אל שולחנו של מאיר
       העסוק במחשבו  לצליליה הנמוכים של המוזיקה   . משתעלת
קלות על מנת
       להסב את תשומת ליבו .  אין תגובה מצידו . )  שלום ,
אדוני  !  ( האיש שקוע חזק או
       מנסה להתעלם . בהרמת קול קלה ) שלום , אדוני  !   (
מעיפה מבט בשלט שעל  
       שולחנו .) שלום מר  קרני  !  ( הפעם מאיר  מפנה את
ראשו ומופתע לראות לפניו את
       הבחורה הנאה הזאת , בפניה המחייכות )
מאיר:  הו , סליחה גבירתי ... לא   שמעתי   שנכנסת ....
חרסית:  זאת אני שחייבת להתנצל על כניסתי  הבלתי מוזמנת ...
אבל אף אחד לא ענה
לי ...
מאיר: ( סוקר אותה מכף רגל עד ראש . בהתרשמות גלויה ממה שרואות
עיניו )
         טוב  עשית   שנכנסת .  השומר  שלנו   יצא  כנראה
להפסקת בוקר.... אני מקווה
        שלא  טעית בכתובת ... כאן  מערכת  " האופק " .
מישרדים אחרים נמצאים בקומה  
        מעלינו ....
חרסית:  לא , לא טעיתי , אדוני ...  בדיוק לכאן התכונתי להגיע
.....
מאיר: אם כך , בבקשה לשבת .
חרסית: תודה . ( מתישבת )
מאיר:  שמי מאיר קרני ,  סגן העורך  הראשי  ... ( היא מביטה
בשלט שעל שולחנו. הוא ממהר
         להעלים אותו מעיניה ) סליחה . זה  כבר  ישן . ובכן ,
עם מי יש לי הכבוד ?
חרסית:  נעים מאד . שמי חרסית  עצמון , סטודנטית לגיאולוגיה -
שנה שניה ...
מאיר: חרסית ... חרסית .... שם  כזה  לא שמעתי מימי      ...
חרסית: חרסית  היא  הסלע הנפוץ ביותר בחתך  הגיאולוגי
הסדימנטרי ...
מאיר:   אהה , עכשיו  אני  מבין  .  ( באירוניה )
חרסית:  קודם , מר קרני , אתה חייב לדעת   שמשפחתי  מונה שלושה
דורות של
גיאולגים מושבעים , מכורים למקצוע .  רק טבעי היה שהשם שינתן
לי יהיה קשור איך
         שהוא  לגיאולוגיה ...
מאיר:  ברור  מאליו .....
חרסית:  ברצינות , מר קרני  ... ( צחוקה , רעננותה , כנותה,
כובשים  ומעתיקים
אותו מן הקדרות שבה הוא שרוי .) יש לי אחות בשם צפחה ואח בשם
צור ...
מאיר: כולם מושגים מובהקים בגיאולוגיה  כמובן ....
חרסית:  בהחלט .   הגיאולוגיה זה המדע המופלא והמרתק  ביותר
בעולם  ,  זו התמכרות
        אובססיבית  בלב ובנפש   לרזי האדמה  , לאין ספור
גילויים היסטוריים  בני  מאות
        ועשרות אלפי שנים . אתה יודע , מר קרני,  במה נבדל
עיסוקו של פרקליט מסנגר
        לבין עיסוקו של  גיאולוג  חוקר ?
מאיר: ( לכוד בקסמיה ) אני ... לא רואה שום קשר  ....
חרסית:  הפרקליט  עוסק בהטמנת  הניגלה  , לעומתו , הגיאלוג
עוסק בחשיפתו   ....( צוחקת
           בשובבות אופינית ) נכון , מר קרני  ? תחשוב על זה
.
מאיר: ( רצינותו הופכת להבעה משועשעת  ) יש בזה משהו   ...
עכשיו , תגידי לי , חרסית,
         מדוע הגעת אלינו   ?
חרסית:  ( בחן  רב )  אני מפריעה   ?
מאיר:    לא ,  בודאי שלא ...
חרסית: ( בנושא זה היא מרצינה )  זה בעקבות  הכתבה המענינת
שפורסמה  היום   .
מאיר: לאיזה כתבה את מתכוונת  ?
חרסית: לכתבתו הנפלאה  של פרופסור  שמואל אהרונוב  כמובן .
מאיר:   פרופסור  שמואל אהרונוב  ... אהה, פרופסור שמואל
אהרונוב ... כמובן ...
חרסית: קודם כל רציתי להודות לכם אישית על חידוש  הטור המדעי
המרתק  הזה בעיתונכם,
        שנית,  רציתי  לשאול  אם אתם מתכוונים להמשיך ביוזמה
הברוכה הזאת  גם הלאה  
       כדי   שמיד ארשם כמנויה על העיתון  ולצרף אלי  עוד
כמה  עשרות סטודנטים
      נלהבים ..
מאיר:   האמת היא ...  שחשבנו לשקול  את הדבר הזה  בישיבת
המערכת הקרובה ....
         ( בינתיים  מתקבל צלצול בתאו של עמוס הראל . רואים
אותו נוטל את השפופרת .
         משוחח  קצרות  , מחזיר את השפופרת ופונה מיד אל
שלוחנו של מאיר . רק אז הוא
         מגלה את נוכחותה של חרסית . )
עמוס:  הוא בדרך ... מרחק  של  כמה דקות מהמערכת .... ( נועץ
בה את עיניו   .   היא
מעוררת  בו עינין  ממבט ראשון ) ומי ... הגברת  הצעירה ?  
מאיר:  נא  להכיר...  חרסית עצמון , סטודנטית לגיאולוגיה ,
עמוס הראל ,עורך ראשי
של  " האופק " ....
עמוס: ( אינו מסיר עיניו מגופה החטוב. לוחץ את ידה ) נעים מאד
... נעים  מאד....
חרסית:  ברצוני להביע בפניך את מלוא הוקרתי  על  יוזמתך הברוכה
, אדוני העורך... כל
          הכבוד....
עמוס: ( נבוך במקצת . שולח מבט שואל  למאיר )  תודה, תודה ...
אם כי  אינני  מבין...  
מאיר: לא עכשיו ... זה סיפור לזמן אחר  ....עכשיו אני מזמין את
חרסית  , לסעוד
       בחברתי  ארוחת בוקר טובה  ולהמשיך בשיחה המענינת שלנו
, נכון  ?
חרסית: אם אני לא מפריעה ....
עמוס:  ( ברמז  גס )  רציתי להודיע לך, מאיר , שעדיין לא
הספקתי  להסדיר את עינין
     המזנון...  אם אתה מבין  את כוונתי   ....
מאיר:  ( במצב רוח מרומם ) יהיה בסדר  ,  אל תדאג  . עבדך
הנאמן  למד ממך משהו
         ( אל חרסית, בכוונו אל היציאה במצב רוח מרומם  .)
בבקשה ,  חרסית עצמון ,
        קדימה ! אנחנו    זזים...
עמוס:  ( תמוה על  השינוי  הפתאומי   שחל במאיר ) רק  אל
תתרחק   מהמערכת,
        בכקשה.   ,  קח אתך את הפלאפון  שלי  למקרה שאצטרך
אותך  דחוף .( מוסר לידיו
        את הטלפון הנייד  )  
מאיר:   ( בעליצות מופגנת )    או-קיי , בוס ,  צ'או ,
להתראות....    
חרסית: להתראות .....  ( חרסית  ומאיר יוצאים )
עמוס: ( במבט תקוע לעבר היציאה )  תראו  אותו ,  איזה שינוי
פתאומי  חל  בו !  איזה מצב  
        רוח עליז  נחת  עליו ! כאילו זה אדם אחר ... מה התרחש
כאן  בהעדרי  ? ( פונה אל  
         תא  העורך  ומתישב מאחורי שולחנו . מתחיל לעבוד
במחשב . הטלפון מצלצל )
הלו  ! כן ...  את מי רוצים ?  פרופסור שמואל אהרונוב ? אין
כאן  אדם כזה  . נכון,
זאת מערכת " האופק " ... ודאי... מה זאת אומרת אם אני בטוח ?
אני העורך הראשי !
          לא, אין  כאן אדם בשם הזה , אדוני....  אין ... כמה
פעמים עלי  לשוב  ולומר לך ?
         טעית  בכתובת.  ( מחזיר את השפופרת .) קשה הבנה  !
( מעיף מבט דרוך לעבר
         הכניסה אחרי כן שב   אל  עיסוקו .)
דוד:   ( מופיע בפתח  בתחפושת  . פיאה ,שפם, משקפי שמש כהים
ולבוש צנוע . הופעתו  
         בפתח  אומרת חשדנות  וזהירות מרבית ,  ביטחונו העצמי
מופגן  בשל  ממעמדו הרם
         וכוחו  הפיננסי . לעיתים  הוא  בוטה  ותוקפני ,
לעיתים  נינוח ופשרן .  נושא עמו
         תיק    ג'מס-בונד   שחור . לאחר הסרת תחפושותיו,
נחשף  דוד גולן האמיתי , גבר
         מעל   ארבעים , חסון  ושמנמן  ,  איש  עסקים  ממולח
, יבש ונטול רגשות . נקישותיו  
         העזות בדלת הפנו את  מבטיו של עמוס   אשר  יוצא
בחופזה  מתאו על מנת  לקבל
         את פניו .)
עמוס  ( התרגשותו  מתעצמת   . אך כניסתו  , המוזרה  של  דוד
מעוררת  בו  ספקות )  
        מר ...  גולן ? ... מר  דוד  גולן  ?    
דוד:    ( בקור רוח . עיניו סורקות בקפדנות  את השטח  .
החשדנות הינה הדדית )
אתה ...   העורך הראשי   .... ?
עמוס:  ( מושיט ידו . החשדנות   מרחפת עדיין  באויר ) עמוס
הראל ! העורך הראשי  ומיסדו
         של " האופק " . ( לוחצים ידיים רפויות .)  
דוד: המזכירה  שלי  שוחחה  אתך הבוקר ....
עמוס:  כן , אדוני ... בישרה  לי על  רצונך לבקר אצלנו ולכבודך
ביטלנו מיד  את כל האירועים
והתוכניות  שהיו לנו  להיום ....
דוד:    בסדר , עכשיו בא נפסיק  את הרשמיות   וניגש  ישר
לעינין . ( לעיניו המופתעות
של עמוס הוא ניכנס    פנימה ללא הזמנה מיוחדת ,  פונה  
ישירות  אל  חדר                    
        " ההנהלה ",  לאחר מכן את  " הארכיון "  , בסוקרו
אותם מבנים    .)
עמוס:   אני  ברצון    מוכן  להתלוות  אליך , אדוני  ,  להציג
בפניך  את   המערכת שלנו
          בשלמותה  ולהסביר  לך  את  מהותה ....  
דוד: ( ממשיך לבדוק קירות , להזיז  תמונות , לבחון  את
הפקסימיליה מכל צדדיה , את  
         מכשירי הטלפון  וכל פריט אחר  שנראה לו חשוד  .עמוס
ניצב מנגד  מוכה הלם .   )    
         תודה .  אבל לא באתי הנה לערוך סיורי  הכרות .   מה
שחשוב לי כרגע, זה לברר  אם  
        לא   הוטמנו לי כמה  מוקשים   בשטח ....
עמוס:  אני לא מבין  על איזה מוקשים   אתה  מדבר, אדוני  .
דוד:    ( נמהר  ובחוסר סבלנות)  אמור  לי  , איפה אנחנו
אמורים לשבת ...
עמוס:  מתי ?
דוד :   עכשיו .  
עמוס:  (  מתקשה לרדת לסוף דעתו) לשבת  כדי ... לשוחח  ? ...
דוד:  ומה חשבת , שבאתי  לשיר  לך סרנדה    ?
עמוס:   אפשר  שם ( מראה לו את תא העורך ) ואפשר גם בחדר  
ההנהלה, אם אתה מעדיף    
           פרטיות   .....    
דוד  :   לא, לא , שם  זה בסדר  גמור.... ( ניגש אל התא ובודק
כל פריט המונח על פני  
          שולחנו   ואף   מתחתיו ... )  אני  מעדיף מרחב פתוח
על חדר  מבודד  וממוקד    
         שמאפשר  בקלות  להטמין בו כל  מיני שיקוצים
ופעלולים מתוחכמים  ... ( לאחר
         שסיים  את סקירתו )    זהו זה .   עכשיו  נראה  לי
שהשטח נקי ....
עמוס:   ( לאחר שהתעשת קמעה מהפתעתו ) נקי , ממה , אדוני ?
דוד:     נקי   מננסים  סמויים   ... מצלמות סתר ואוזניים
בכותל ....
עמוס:   אתה  חושד , מר גולן  , שאני ... כעורך ראשי של עיתון
מכובד , עיתונאי ותיק  ובעל
          מוניטין   ... שאני  מסוגל  לבצע מעשי תועבה מן
הסוג הנפשע  הזה    ?    
          ( שניהם עוברים לתא העורך  ומתישבים זה מול זה .)  

דוד:    טוב, טוב .... בא נפסיק  להתפלסף   ונתחיל לעבוד... (
לעיניו הנידהמות של עמוס הוא
        משיל את פאתו, את שפמו ,מוריד את משקפיו הכהים ותוחב
אותם לתיק    
       הג'מס-בונד )   עכשיו, אחרי שהורדתי את המסכה שלי   ,
הגיע תורך....
עמוס: ( אינו מסוגל להסיר את עיניו מפניו הגלויים . קשה לו
לעמוד בקצב ההפתעות)
         הגיע  תורי  למה  ?
דוד :   להוריד  את המסכה שלך ....
עמוס:  על איזה מסיכה אתה מדבר , מר גולן  ?
דוד:     די   למשחקי התמימות  שלך  , מר  עמוס הראל  או אולי
פרופסור  שמואל    
          אהרונוב .... ( מצפה לתגובת הפתעה מצידו של עמוס אך
היא לא באה ) לי אין
          פנאי להבלים... אני  צמוד לדולר, אדוני ...  עסקות
נסגרות , נחתמות, מתחדשות
          מתבטלות , אצלי  המונה הפיננסי  עובד נון סטופ  ...
   
עמוס:   צר לי  , מר גולן , אבל אני לא מבין  לאיזה משחקים אתה
מתכוון ...
דוד:     ( סבלנותו הולכת ופוקעת ) טוב , טוב ...אני  רואה
שאתה מעדיף לשחק את הקשוח רק חשוב  רגע  מה חשיבותו  של
הנושא  הזה שלנו   אם העדפתי להגיע הנה   אישית
        במקום  לשלוח  אליך  כמה  מעוזרי , שסבלנותם אינה
ארוכה כסבלנותי ... אתה  בטח
        מבין  למה אני מתכוון ..
עמוס:   לא , מר  גולן , אני  לא מבין  למה אתה מתכוון  ...
ואם להודות על האמת זה מתחיל  
        לא למצוא  חן בעיני .  
דוד:     בתור עורך עיתון , אתה לא מצטיין בחוכמה רבה , מר ...
שכחתי לשאול  איזה כובע
          אתה חובש    עכשיו ?   של  עמוס הראל ... או של
פרופסור  אהרונוב  ?
עמוס:  מי , לכל הרוחות , הוא  פרופסור אהרונוב  הזה  ?
דוד:    ( פותח בעצבנות את תיקו , שולף גיליון של " האופק"
,פורש אותו לפניו ומצביע על
הכתבה .) זה  פרופסור  אהרונוב... תקרא ... תקרא  את זה ...
מעשה ידיך להתפאר...
עמוס:  ( מעיין בכובד ראש . מקריא ) ...." סקרים גיאולוגיים
ונתונים אקוויפריים באגן הים
        התיכון "  מאת : פרופסור שמואל אהרונוב ... "  לא
קיים  אצלנו  אדם בשם הזה ....
דוד:    ודאי שלא  ...  כבר ביררנו ... אבל עמוס הראל  העורך
הראשי , חי  וקיים.... והוא
נאבק בל מאודו כדי  להציל  את עיתונו  מפשיטת רגל ...  גם את
זה ביררנו... ומה
        רע בכך שאדם   נאחז בכל  אמצעי המזדמן לידיו  על מנת
לשרוד... מה רע בכך ?  אז
        תאמר לי "  כמה "   ונסגור עינין ...
עמוס: מה  זאת אומרת כמה  ?
דוד:   תנקוב בסכום הנדרש ... וזהו !    . אל תדאג, המספרים
הגדולים לא מפחידים אותי ...
עמוס:  מר גולן , אני  נישבע לך שאין לי מושג על מה אתה
מדבר...
דוד:    אני לא מבקש הרבה ... רק את  מקור ההדלפה  ותו לא ...
אני מוכן לשלם כל סכום.  
         נו, הנה , כבר  אמרתי ... כל סכום שתבקש ...
עמוס:   הלוואי וידעתי מה  להשיב לך  ... לאיזה מדליף אתה
מתכון ? ...
דוד:     שמע  אדוני ,  סבלנותי הולכת ופוקעת ....  אני מזהיר
אותך ....
עמוס:  אתה חייב להאמין לי, מר גולן .... אני לא יודע מי זה
פרופסור  אהרונוב
         ואין לי מושג איך  הכתבה הזאת  בכלל הגיעה לעיתון
שלי ....
דוד:    אין לך מושג , הא ? הכתבה  הזאת  ירדה מהשמיים ונכתבה
מעצמה  ...
עמוס:   אני באמת  לא יודע , מר גולן  
דוד:    אתה בכל זאת  ממשיך  לשחק   את התפקיד הדבילי  הזה  
ושוכח עם מי יש לך      
         עסק  ....  ( נוטל  את העיתון , עובר  ביעף  על
תוכן הכתבה ועוצר ) אם אתה  באמת
         כה תמים  אז  ספר לי   מנאין  אתה יודע על  חברת "
פלסטיקום "   שתוכניות  
        הקמתה  שמורים  בכספת החברה .   ומנאין אתה יודע על
" פתיחתו העתידית  של    
       " הקונגומרקט "  בניירובי  ועל  חברת " אקופר "
לרכיבי  אלקטרוניקה  שהיא בעלת
       סיווג    ביטחוני ? .....
עמוס:    אין לי   מושג , מר גולן ,  האמן לי ... אני לא יודע
על מה אתה מדבר....    
דוד:      אתה משחק באש,  אדוני , בדוד גולן לא  משטים . את
דוד גולן  למוד  המאבקים ,
          לא  מביסים  ננסים אוכלי חרקים  ואפילו לא עיתונאי
חמדן  שמסתתר מאחורי  
          פרופסור שמואל אהרונוב. ...
עמוס: ( נירתע קמעה מעוצמת זעמו ) מר גולן ... מר גולן ... (
בהדגשה) אני... לא ...
         פרופסור...  שמואל.... אהרונוב ...
דוד:    ובכל זאת , הפרופסור הדמיוני  הזה פרסם את כתבתו
בעיתונך  ולך יש את העוז  
        להתיחס   אלי כאל אידיוט , לספר לי  סיפורי בדים בדבר
כתבה שהודפסה  אולי  על
        ידי   איזה   חייזר   מתוחכם  שפלש למערכת עיתונך
מעולמות אחרים  ,  האם  אלה
        פני   הדברים ,  אדוני העורך  ? זה מה שרצית להחדיר
לתודעה שלי  ? (בהרמת קול)
       מה חשבת   לעצמך  , שאני נגוע בפיגור שיכלי ? שבקלות
כזאת  אקנה ממך  את  קובץ
       הבלופים  שרקחת   עבורי   ?            
עמוס:    אני מודה, מר גולן,  שהכתבה הזאת אכן דורשת בירור
יסודי  ואני מבטיח לך
            לפעול  מיד ......
דוד:    הבירורים האלה שלך מענינים אותי כשלג דאשתקד . אני
דורש ממך למסור לי  את
         זהותו  של המדליף  מיד .  בלי תירוצים  . בלי  "אם"
ובלי "אולי " ...  ברור לך ?  אני
         קודם כל רוצה לדעת  מי  מפעיל  את   המנוול  הזה ,
מה  הוא עוד יודע  וכיצד
         התגלגל לידיו  מידע חסוי שכזה , לפני  שהמורסה
תתפשט ותגרום לנו נזק
         בלתי    הפיך ... וזה כולל  גם  אותך  , אדוני הנכבד
,  עליך לזכור זאת ....
עמוס:  סמוך עלי , מר גולן,  אני אפתור את התעלומה  הזאת
עבורך, ויהי  מה  היה סמוך
         ובטוח ....
דוד:    בשלב זה אני  מוכן להעניק לך הזדמנות  נוספת . ( מציץ
בשעונו)  אוה,  התעכבתי כאן  
         יותר מהצפוי  ... עלי לציין שכיריב  אתה  לגמרי  לא
רע  ....   אני רק  מקווה שבסופו
        של דבר לא  תנסה למרוח אותי  ...  זה לא ילך לך ....
עמוס:  מר גולן ,  אני מבטיח לך שלא  תשאר לך  אפילו   שאלה
אחת   בלתי  מפוענחת  ....
דוד:  ( במיומנות רבה שולף מתוך הג'מס-בונד שלו, ראי קטן ואת
אביזרי התחפושת , לעיניו    
       המישתאות  של עמוס  . מיצב את הראי , מתחיל  להרכיב
אותם על עצמו  , אחד , אחד
        ואחר כך  מעיף מבט  של שאט נפש  בעיתון הפרוש על
שולחנו של עמוס)
        יש לך עשרים וארבע שעות ... אף לא דקה אחת יותר ....
? אני רוצה לראות  את
        האיש   הזה  מתיצב  בפני  ,  ושלא תעיז להגיש  לי
עוד  איזה ברווז עיתונאי מצוץ מן
       האצבע  .  ברור  ?
עמוס:   סמוך עלי  , מר גולן ,  מילת עיתונאי היא מילת
כבוד...
דוד:     כן, כן ,  כבר  שמענו עליכם .... דבר אחד שיהיה ברור
.   את תמורתך תקבל על פי
         מידת  הצלחתך ...   ואני  יכול  להבטיח  לך  שהתמורה
יכולה להיות  נאה ביותר.
        עכשיו,  הכדור  עובר   אליך ....   אדוני העורך
הראשי . את כתובתי אתה יודע ,      
         נכון ?  תוכל  לצור אתי  קשר  דרך מזכירתי    ...
ואל תשכח ! עשרים וארבע שעות  !    
עמוס:   כן  , מר גולן , אקפיד   לדווח לך  על כל  התפתחות
חשובה  ......              
דוד:   (  אירוני )  הישמר לנפשך  מהחלקות   ,  מר  הראל ,
להתראות ... ( יוצא )
עמוס: ( נוטל  את העיתון , מקרב אותו אל עיניו ומקריא.)  "
סקרים גיאולוגיים ונתונים
אק... אקוויפריים באגן הים התיכון  , מאת : פרופסור שמואל
אהרונוב . "
מה סקרים ?  איזה  סקרים ? מה זה צריך להיות  , לכל  הרוחות
?  מי אתה
        פרופסור שמואל  אהרונוב ?  מאין צצת ?  איך הכנסת
אותנו לבוץ הזה  ומדוע ?
        ( מחייג  בעצבנות )  הלו , זה  הדפוס ? תן לי  דחוף
את  מר גבאי ....  שלום מר
גבאי .  עמוס  מדבר .  רגע, רגע , תאיט  קצת ... אני לא מבין
...  על איזה סנקציות
        אתה מדבר ? בסדר, בסדר,  שמעתי אותך  ... תאמר לו
שישמור את  כל הנייר  הזה
        לעצמו   ויעשה  ממנו פלקטים . אנחנו  נסתדר  גם
בלעדיו . אל תשאל אותי איך ,  
        כי  אין לי  תשובה   .  כרגע  , מאימים עלינו  דברים
הרבה יותר  חשובים  מזה ?
        שמע ,גבאי , אני רוצה שתמצא לי בדפוס שלך , בשיא
הדחיפות , את  כתב  היד   וכל  
        פיסת   נייר,   הקשור  לכתבה  שפורסמה הבוקר בעיתון
שלנו ... שים לב !  עתידו  של  
        כל  העיתון  תלוי בזה ... ממש כך .   הכתבה   הודפסה
בעמוד שניים.  תרשום לעצמך: :         " סקרים גיאולוגיים  
ונתונים  א....  קווי ... פ .. ריים באגן הים התיכון . מאת :
        פרופסור   שמואל אהרונוב " .
        רשמת  ? אני  רוצה  כל  טיוטה , גלופה , הגהה ... כל
מה שתמצא ... ללא יוצא מן
        הכלל ... וזה  סופר  דחוף !  זה בהול ! ברור  לך  ?
עכשיו, גש מהר לעבודה  ...
       להתראות  ( מחזיר את  שפופרת הטלפון )    
מאיר: ( ניכנס בשאננות , במצב רוח טוב . קלט את דבריו האחרונים
של  עמוס.)
        שלום , עמוס  .  על  מה הדחיפות  הזאת ?
עמוס:  ( לא רגוע . פניו מתוחים ) אל תשאל .  הצרות רודפות
אותנו  כמו מגיפה ...
מאיר:   הוא   היה  כאן ?
עמוס:  ( טרוד .  לא מרוכז )  מי ?
מאיר :  האיש הגדול . הוד רוממותו דוד גולן ....
עמוס :  עזב לפני  רגע  ....
מאיר: אל תגיד לי שהאיש הממושקף , עם השיער המגודל , המסכן הזה
שנתקלתי בו בכניסה
        לבנין ,  הוא  דוד גולן ...
עמוס:  זה הוא .   בתחפושת ...
מאיר :  נו,   ו ? ....
עמוס:  ו... אמרתי לך , אנחנו בצרות  צרורות ...
מאיר: אני לא מבין מה יש  לטיקון  כמותו נגדנו.
עמוס:  עובדה  שיש . הוא מאיים להשליך אותנו לתהום כהרף עין...
ללא נקיפות מצפון ...
מאיר:  אבל מדוע  ? מה  מסוגל  לעולל לו  עיתון  חסר שיניים
כעיתוננו ?    
עמוס:  מסתבר שגם בחוסר שיניו, העיתון שלנו  נגס   באחוריו
והקיז מדמו .
מאיר:  אתה בטוח שזה  העיתון  שלנו ?
עמוס:  בטוח .  ( בנעימה מסתורית )  וכבר מתעוררות בי  חשדות
.... איך לא חשבתי  על זה
          קודם !  דוקא כאן מתחת לאף ...  ( נועץ מבט רב
משמעות  במאיר )
מאיר:    מה  קרה ? מה המבט  המוזר בזה שאתה תוקע  בי ?
עמוס:    התמונה  מתחילה להתבהר . לאט  לאט מקבלת פרופורציות
נכונות ...
מאיר:     שמע , עמוס,  אני לא בנוי כרגע למתחים . אולי  תיגש
ישר  לעינין ...    
עמוס:  ( מבטיו נעוצים עמוקות  בעיני מאיר  , הנבוך קמעה ) כן,
כן, איך לא קישרתי ,
איך לא  השכלתי להבין  .... הכל מונח  כאן לידי ,  מתחת לאף
....
מאיר:  למה אתה מתכוון  ?          
עמוס: ( נוטל את העיתון משולחנו , פותח בעמוד שניים ומגיש
לעיניו הפעורות של מאיר.)
מה דעתך על זה  ?  ( מצביע לו על הכתבה )
מאיר:  ( נוטל את העיתון , מעיין  ואינו יורד לסוף דעתו של
עמוס )  על מה ?
עמוס:  על הכתבה הזאת . קרא , קרא בקול  רם ... ( חוזר ומצביע
על  מקום הכתבה  בעיתון)
מאיר:  ( מקריא)  " סקרים גיאופיזיים ונתונים אק..אקוויפריים
באגן הים התיכון ..." מה...מה..
עמוס: קרא, קרא , הלאה ... מי חתום על המאמר   הזה  ?
מאיר:  .... פרופסור שמואל אהרונוב ... נו , אז מה  ? ...
עמוס:  אל , תיתמם , מאיר , אותי לא עשו באצבע .... פרופסור
שמואל אהרונוב...
עורבא פרח ...   לא יכולת למצוא לעצמך  שם   יותר  קל  לאיות
?  
מאיר: אתה חושב שאני  פרופסור שמואל אהרונוב ?
עמוס:  רק עכשיו אני מתחיל לקשר את השינוי הפתאומי במצב הרוח
שלך . ולא רק
בגלל הסטודנטית הצעירה ... רק עכשיו אני מתחיל להבין את פשר
דבריך כשנפנפת
לי בצאתך  ואמרת : "  יהיה בסדר, בוס , עבדך הנאמן  למד ממך
משהו ..."
הנה  המשהו הזה  שלמדת ... באמת  שיחקת אותה  בגדול , הימרת
על כל הקופה ...            
         וכמעט  הרווחת  . כל הכבוד  ! להתלבש על אישיות כמו
דוד  גולן , בלי להניד עפעף ,
        בקור  רוח  ובשאננות שכזאת ... שמע ,  אני חייב לציין
שעלית על  כל הציפיות ...
       אני מוכן  להוריד בפניך את הכובע ...
מאיר:  ( מנסה למחות , להכנס לדבריו .) טעות בידך  , עמוס...
מסקנותיך מוטעות מיסודן ..
עמוס:   לכל הפחות , קיבלת הפעם תמורה  השווה את מאמציך ? ...
כי על מנת לעלות על  
       מידע  כזה , מי כמוני יודע , כמה משוכות  יש לעבור
וכמה  אינטרסנטים  יש לשחד
       בדרך ...
מאיר:  עמוס, אני חוזר ומציין עובדה ... אין לי מושג על מה אתה
מדבר ומעולם לא
       התעסקתי  עם  אף נושא אחד  הקשור בדוד גולן ...   אתה
חייב להאמין לי ....
עמוס: ( מסרב עדיין להאמין )  והנושאים שאותם חשפת ...  שח-מט
מן הצעד  הראשון...
       הכנסת את   האדם   הזה לאובססיה ... אבל  איך , למען
השם , איך הצלחת
       לעלות  על  עסקיו השמורים ביותר  ? איך עשית את זה ,
פרופסור  שמואל אהרונוב
      המהולל ?
מאיר:   עמוס , אתה חייב להבין , אני לא פרופסור  אהרונוב ואין
לי כל קשר לכתבה הזאת ...
עמוס:  ( בהרמת קול  ) אז איך , ריבונו של עולם , תגיד לי איך
הושתל  המאמר הזה בעיתון
      ללא ידיעתו של  איש מאיתנו ?  ... אם זה לא אתה  אז  מי
הוא הפרופסור  המסתורי
      הזה , שעלול להמיט   כליה על   עיתוננו  מבלי  שנקפנו
אצבע   ?
מאיר:  הוא סתם פרופסור  מפוזר  ותמים  , מרצה  בחוג
לגיאולוגיה  באוניברסיטה ...
עמוס :  סתם פרופסור  מפוזר ותמים  ?  ואתה מכיר אותו ?
מאיר:   הוא היה כאן הבוקר .
עמוס: הוא היה כאן הבוקר ,  ואתה שותק ?                  
מאיר:  ומה רצית שאעשה ? אמרתי לך , הוא סתם  פרופסור  מוזר
שכל כולו שקוע
         בספריו ובמחקריו , לא הבנתי אף מילה אחת ממה שהוא
קשקש לי כאן ...
עמוס:  בא הנה  על מנת לבדוק  תגובות בשטח ... אתה לא תופש ?
הפרופסור " המוזר "
" והתמים " הזה כפי שאתה מכנה אותו , הוא הרבה יותר מתוחכם
ממה
          שאתה מסוגל לתאר לעצמך ... הוא תככן  מסוכן , הוא
לובש ופושט  תדמית  
          כזיקית  , הוא פיקח כשד  וערמומי  כשועל ... וכדי
להרחיק ממנו כל סיכוי לחשד  ,  
          הוא  מסתתר מאחורי אצטלה של פרופסור  מעופף ,
מפוזר, תמים למראה ואפילו
          מעורר   רחמים .... אני מכיר היטב  את הטיפוסים
הללו....
מאיר:  איך שלא יהיה , אותי הוא לא הרשים במיוחד .... הוא
עורר בי  אפילו  שאט  נפש
בסגנון  דיבורו  הפלגמטי  ועולמו המרובע  ....
עמוס: בדיוק כך , כי הוא  תמרן אותך בכשרון  המשחק  הטמון בו
... לפעמים הוא מעורר
סלידה , לעיתים רחמים , לעיתים  אהדה , לעיתים התעלמות ...
הכל על פי צו השעה...
מאיר:  בכל זאת , קשה לי להאמין ...
עמוס:  מה  יש כאן  להאמין , מאיר ? העובדות מדברות בעד עצמן.
הפרופסור האלמוני  הזה  
          הצליח  בכמה שורות תמימות  ומבולבלות  לכאורה ,
להפיל את דוד גולן לקרשים.
         היית צריך לראות   את האדם  החזק הזה ,  הכל יכול  ,
המפעיל   את   נאמניו
        כמריונטות , האיש   הזה ,   ניצב  כאן  בכל חולשתו
כשדובר  בכתבתו של הפרופסור .
הוא  הציע   סכום נכבד , בעצם כל סכום שנדרוש , רק  על מנת
להניח ידיו על
         האיש הזה . ואתה  עוד  מציג  אותו   כשה  תמים ...
מאיר: אני  פשוט לא מסוגל  להאמין ...  רק לפני דקות , חרסית ,
ציירה  לפני את דיוקנו
       כאדם   סגור בתוך עצמו . מן טיפוס  מתבודד  וצנוע  ,
מתון בדעותיו , שאינו מזיק
      ואינו  מתעמת   עם איש , שמלבד הגיאולוגיה , לא מעניין
אותו דבר  מהמתרחש מחוץ
      למעגל  חייו  האפורים .  היא  דיברה עליו ביראת קודש ,
עיניה דמעו מהתרגשות  
     כשרק הזכירה את   שמו...
עמוס: כן , כן , ידידי , צריך  רק  נסיון כשלי כדי לגלות את
הפן  האפל שבו ...  אמור לי עכשיו  
         האם כתובתו ידועה לך  ?  אם נקדים את גולן  ונחזיק
אל כל הקלפים בידינו  נפוצה
         בהתאם .  זאת היתה הבטחתו ... התמורה בהתאם לחשיבות
המידע  שיהיה בידינו...
מאיר:   הוא לא השאיר כתובת אבל  הבטיח לשוב הנה במשך היום ...

עמוס:  אתה בטוח  ?
מאיר :  הוא נשמע  רציני ....
עמוס:  ברגע שיגיע הנה לא ניתן לו לצאת עד שלא נקבל את כל
האינפורמציה ...
מאיר:  ( בבדיחות הדעת )   אתה רוצה לקחת אותו בשבי ?
עמוס:   אם יהיה צורך , לא אמנע מכך ... קח בחשבון שזה מאבק
לחיים ולמוות ז ( הטלפון  
          מצלצל בתאו של עמוס . ניגש להשיב .)
         הלו ... שלום גבאי ... כן, אני שומע .  מצאת את כתב
היד  וגם את  מענו   של
המחבר   ? יוצא מן הכלל . שמור על הניירות   האלה כעל בבת
עיניך . אני מיד בא .
         ( סוגר  . אל מאיר . ) סוף סוף רואים קצת אור בקצה
המנהרה ....(מתכונן  לצאת)  
מאיר:  אתה יוצא  ?
עמוס:   אני יוצא לדפוס  להביא  הנה את  כתב היד   ... אם
הפרופסור  יגיע בינתיים  , שמור
         אותו באינקובטור   עד שאשוב  .. מצידי כלא אותו
אפילו בשרשרות , אם יהיה צורך .  
      (  בפתח היציאה  הוא  מתנגש  בחרסית שעמדה להכנס )
סליחה , אנחנו שוב נפגשים
      על  סף היציאה ....   ( מפנה לה דרך באדיבות )  בבקשה .

חרסית: ( באותה שובבות אופינית )  כמעט  תאונה   ...  אבל  
הרפלקסים  שלי טובים ...
       חבל שאתה  הולך , אדוני העורך ...
עמוס:  את צריכה  משהו ?
חרסית: האמת היא שמאיר... מר קרני,  הזמין אותי  ... להיות
שותפה  לעשיית העיתון  בזמן  
      אמת .  זה תמיד  סקרן אותי    ....   אני  מקווה שאין
לך התנגדות ?
עמוס:  אני רק מצטער שאני לא יכול להתפנות .... אבל עם מאיר
את בידיים טובות ...
     להתראות .  (יוצא . חרסית ניגשת  אל  מאיר אשר מסמן לה
בארשת חייכנית , לשבת . )
מאיר:   חשבתי  שכבר לא תבואי ....
חרסית :  האמת היא שלא רציתי להטריד אותך  ..
מאיר:   את לא מטרידה , חרסית . כבר  אמרתי לך שאת רשאית לבקר
כאן מתי  שתרצי ...
חרסית:  בכל זאת ,  יש סיבה  נוספת  שבגללה  רציתי לבוא  הנה
...
מאיר:    ( מרוצה מעצמו )  ומה  היא  ?  
חרסית:   פרופסור  אהרונוב  ... פגשתי  אותו באוניברסיטה
ושיבחתי את  מאמרו אך  הוא
            נישמע לי  די  מאוכזב  מטעויות הדפוס  שלדעתו  
שיבשו  את  תוכנו . הוא אמר...
מאיר:    לא חשוב מה הוא אמר,  אנחנו כבר סיכמנו בינינו  שנתקן
את הטעון תיקון ...ובזה
           הסיפור ניגמר .  
חרסית:   מבחינתו  זה  עוד לא ניגמר  .  הוא   ביקש ממני לפגוש
אותו כאן כדי לעזור לו
          בהגהות  ...אתה מתאר לעצמך מה משמעות הדבר ?
פרופסור  שמואל אהרונוב,
          הנערץ, הגדול   מכולם, מבקש  דווקא   ממני ,  
חרסית עצמון , הסטודנטית
         האלמונית    לגיאולוגיה , שתעזור לו בהגהת מאמרו
...
מאיר:   מה  הפלא  .  אני הייתי  נוהג בדיוק  כמותו ....  
חרסית:  שרק  לא אאכזב אותו,  אני  כל כך  מתרגשת בקירבתו
....
מאיר:   בהזדמנות זו  אולי  יחשוף  סוף סוף   את צפונות מאמרו
המדובר כל כך  וירד
          מעלינו  המכבש ...
חרסית: מה זאת אומרת ... אני לא מבינה ....
מאיר:     בבוא  העת  תביני   .....
חרסית: ( כעוסה  במקצת ) אני יודעת  שלאדם כמוך  , כמו רבים
אחרים, שאינם קשורים  
          לנושא ,   אולי מאמרו  של הפרופסור  לא מעורר
עיניין,  כמו איזו  פרשיה  
           שערורייתית  שתתפוש  את  כותרות העמוד הראשון ,
אבל אני מודיעה לך ,  
           שעבודותיו בתחום הגיאולוגיה   הן  נכס  לאומי
המקנה    לו   מקום  של כבוד   בין  
          בכירי  הגיאולוגים   בעולם ....        
מאיר:  ברצונך לומר שהמאמר הזה  כבר  זכה לפירסום עולמי  ?
חרסית: לאו דווקא  המאמר הזה  ... אבל עבודותיו בנושאים אחרים
... כמו  "  תיאוריית
          קרום כדור   הארץ " , "  תנועת  לוחות  הליתוספירה
" ,  או  הנפוץ מכולם :
         " שיטות   מחקר   בקרקעית  הים "  -  זיכו   אותו
בהוקרה בן לאומית ....                      
מאיר:   ובארץ  הוא עושה חיל  עם ה"אקופר" ,  " הפלסטיקום "
ו" הקונגומרקט " שמרכזים          
           הכולרות  ....
חרסית:  אני לא מבינה ...
מאיר:    טוב ,  נעזוב  את  זה  לפרופסור ...
חרסית:   האמת היא  שבארץ  פעילותו מצומצמת בשל חוסר תקציב ...
עבודותיו  לא    
            זוכות   לעידוד  ראוי לשמו ... אבל  אחרי  פרסום
מחקריו  האחרונים  בתחום מי  
            התהום  מסתמן מפנה לטובה ....
מאיר:    ועוד איזה מפנה  !
חרסית: ( בהתלהבות גוברת ) אתה  ודאי יודע כמה  יקרים  בארצנו
מקורות המים ותרומתו
         הגדולה של פרופסור  אהרונוב  בנושא   היא  מן
החשובות ביותר .    השימוש
         המעשי  במחקריו   החל  לא מכבר  לתת  אותות  בשטח
...      
מאיר:  את מספרת לי ?
חרסית:  חוג  תלמידיו הולך  ומתעצם   ,  מדענים  מכל העולם
מיישמים כבר מזמן  את
שיטותיו המתקדמות     ....
מאיר:   אחרי מה שראיתי כאן , אין לי ספק בכך ....  
חרסית:  הוא מוזמן  אחר כבוד ,  להרצות באוניברסיטאות הגדולות
ביותר בעולם ....
           אבל  מעדיף  את  הבית   וממעט לנסוע ...
מאיר:    שמעי , את משווקת אותו כמו פלקט פרסומת .          
חרסית: ( בהיסחפותה , מתעלמת מהערותיו ) לכן  אני מעריצה  אותו
כל כך .
 אני לא מוותרת על אף אחת מהרצאותיו ,  אך לצערי אינני
יחידה,  סובבות אותו  
         עוד  עשרות    כמותי... שבויות בקסמו  ,  כמהות  לכל
מוצא  פיו ....
מאיר:   תגידי לי , חרסית , את בטוחה שאנחנו מדברים על אותו
אדם  ?
חרסית:  פרופסור שמואל אהרונוב  האחד  והיחיד .... ולמרות  הכל
,  הוא צנוע , הוא רגיש ,
           הוא תומך  ,  הוא  אינטליגנטי  ומנומס  .... ומעל
הכל - הוא אדם נפלא .
מאיר:   שכה אחיה ...  אין ספק שבחרתי במקצוע הלא נכון ....
חרסית:  הוא התגלמות היושר  והתום .....
מאיר:    נו, באמת ,  אני חושב  שפה  את  קצת  מגזימה ...
חרסית:  אתה לא מסוגל  לשפוט  כי  אינך מכיר אותו  כמוני ...
אילו ראית באיזה תום
           לב  ובאיזו  שלווה נפשית   הוא  פותר  לנו  בעיות
בעתות  מצוקה    ....
מאיר:   ראיתי , גם ראיתי .... אבל רק עכשיו אני מתחיל  לתפוש
כמה רבגוני הוא האיש
          הזה... וכמה מסוכן  הוא  עלול  להיות  מתחת  למעטה
התום הלבבי  הזה    ....
חרסית:  ( מרוצה מתיאורו ) נכון ,  מתחת למעטה התום הלבבי  הזה
מסתתרת אישיות
         איתנה   כגרניט , מדען  קשוח שחצה יבשות  ומדבריות ,
צלל בעמקי  האוקיאנוסים
         וטיפס  אל   פסגות  הרי   הגעש ....  
מאיר:  איש אשכולות - אין ספק בכך .... אבל  שובב  גדול ...
שחקן  מוכשר  וגם  שועל  
          לא קטן .....
חרסית:  לא ,  לא  שועל ...
מאיר:    שועל   קטן ...
חרסית:  הייתי  משווה    אותו  ל ...  נמר .... נמר  חברבורות
....
מאיר:    לארוב  לטרף   הוא  יודע , אין מה לומר  .....
חרסית:   ( בהתלהבות ילדותית )   עט על  טרפו  כחץ מקשת  ולוכד
אותו
            במלתעותיו  ...  
מאיר:     משתעשע  אתו מעט  , אחר  כך   תולה אותו לייבוש
בחוצות העיר  , למען יראו
            ויראו .
חרסית:    ( חולמנית)   פרופסור  אהרונוב - נמר  חברבורות  ...
( בפתח מופיע  הפרופסור  ,
            אוחז  ספר מתחת זרועו.  מופנם , צנוע  ובישן
כהרגלו , הופעתו מרושלת משהו ,
            הופעתו  הכללית  עלובה למדי ,  ניגוד גמור
לתיאורים  שהודבקו לו )
הפרופסור:  ( אחרי שעמד זמן קצר בפתח והיסס אם להיכנס . משתעל
קצרות על מנת
להסב את תשומת ליבם אליו )  שלום  !  ( בהרמת קול  דקה
שנשמעת יותר כציוץ   )
          שלום !   אני מקווה שאינני מפריע  ...
         ( שניהם מפנים  בבת אחת  את מבטיהם אל  דלת  הכניסה
)
מאיר:  ( משועשע  ) הנה   " הנמר  " שלנו  הגיע   .... .
חרסית :  ( יוצאת לקראתו בשמחה  ) שלום פרופסור .... אני מחכה
לך , כמו שקבענו ....
מאיר:  כן , פרופסור ,  כולם  מחכים לך  כאן  בכיליון עיניים  
.....
חרסית:  ( גוררת כיסא משולחן סמוך ומזמינה אותו לשבת ) בבקשה
, פרופסור...
הפרופסור: ( נבוך  מקבלת הפנים המפתיעה  )  אולי  הייתי  צריך
לטלפן לפני  כן .  לקבוע
זמן  מתאים ...  
מאיר:   זה בסדר , פרופסור ,  אצלנו אתה אורח  רצוי  בכל  עת
.... ( לאחר היסוס ,הפרופסור
      סוף סוף מתישב )
חרסית:  לא רק רצוי  ,  רצוי  ומכובד  .  ( אל מאיר )  לא כן  
?
מאיר:    בהחלט .  רצוי  ומכובד   . בדיוק עכשיו שוחחנו  עליך
....
הפרופסור:   עלי   ?
מאיר:   כן, פרופסור , הרבינו לשוחח על  תכונות  הצייד שלך ...

הפרופסור:  יסלח לי , אדוני ,   תכונות  ה.. מה ?
חרסית:    סיפרתי   לסגן  העורך  כיצד בהרצאותיך הנפלאות  אתה
מצודד  יותר  ויותר  
         לבבות  בקרב  תלמידיך ...
הפרופסור:  ( נבוך , כילד )  אני  לא  חושב ....
חרסית: ( בשובבות חיננית , האופיינית לה ) אתה לא חושב
,פרופסור , כי  מאחורי  הקתדרה
       שלך   אתה לא  יכול לשמוע  את לחשושי  ההערצה   בירכתי
האולם  ....
מאיר: ולא את  אנקת הזעם של  משטר  הזימה ....
הפרופסור:  יסלח לי , אדוני  , על איזה  משטר  אתה מדבר  ?
מאיר:  אתה  יודע בדיוק לאיזה משטר אני מתכוון , פרופסור ...
הפרופסור:   צר לי  ,  אבל  אני   לא  יורד לסוף דעתך , אדוני
....
חרסית :  ( אל מאיר )   גם אני לא  ....
מאיר:  משטר הזימה של  הכולרות .... אומר לך משהו ?
הפרופסור:  סליחה אדוני , זה  לא  הסגנון  שלי ....
חרסית:   אני לא מבינה מה אתה זומם ,  ( בכעס עצור) אדוני סגן
העורך הראשי ....
מאיר:  אהה, עכשיו אני  " אדוני " ... אולי  גם את מחוברת  איך
שהוא  לקשר   הזה ,    
        חרסית ?  אולי   אתם  בכלל  עושים יד אחת  -  את
הגששית  והוא  ... איך את
        קוראת לזה ... " המצודד "  ?  כי ברגע שהפרופסור
ניכנס את שינית כיוון ...            
חרסית: ( אחרי שניה של התעשתות . הרעיון נושא חן בעיניה ) נו ,
טוב , אם כבר עלית על
        זה , אז  אני  חייבת  להתודות : אכן , אני הגששית ...
ופרופסור אהרונוב  הוא
        המצודד...   אני   שותפה במשרה מלאה  לקשרים  שהיו ,
לקשר  הזה  ולכל  קשר
        אחר  שיווצר בעתיד   ....     מובן  ?  
הפרופסור:  סלחי לי , חרסית ,  אבל  אני  עוד  לא  הבנתי  
לאיזה קשרים  את  מתכוונת ?            
                  ( הטלפון מצלצל  על שולחנו של מאיר . )  
מאיר:  ( מרים את השפופרת בעצבנות )  הלו !  מי  מדבר  ? (
מנמיך  את קולו )   שלום      
        עמוס ... אתה בדרך  ?  או- קיי .  לא , אני לא
מעוצבן  .   קצת מתוח , זה הכל .  כן,
       כן ,   הציפור   בכלוב .  אל דאגה ,  היא תהיה  כאן
עד שתגיע , אפילו אם אאלץ לקצץ
       לה  את  הכנפיים... להתראות ...  (   מחזיר את
השפופרת )
הפרופסור:  סליחה  ,אבל לא יכולתי להימנע  מלשמוע  ... אפשר
לשאול  איזה  צפור  אתם  
      מגדלים כאן ? כי  הצפרות  זה  הובי  שאני עוסק בו  שנים
   ....
מאיר:   ( בהיסוס קל ) ... מה זאת אומרת איזה  צפור ?  עורב  ,
כמובן ...
חרסית:  אתם מחזיקים כאן  עורב   ,  במערכת  ?
מאיר :  נכון .  לא שמעתם על עורבים במערכת העיתונות ? עובדים
נאמנים,  ללא
          משכורת ,  ללא תנאים סוציאליים ... רק כמה  תולעים
וזהו  ... הוא עושה עבורנו  
         שליחויות  חסויות ומנקר  עיניים  בלי בעיות    ...
חרסית:  אתה  מתלוצץ  ....
מאיר:  בכל הרצינות ....
הפרופסור: איזה סוג  עורב  אתם מגדלים  ? מן הזן  השחור ,  או
האפור ? קצר הזנב או
        העורבני ?
מאיר: היו לנו מכל  הזנים אך יצאו לגמלאות  .... עכשיו יש
לנו...  שחור ....
הפרופסור:   או, השחור הוא הדומיננטי ...מקורו  חזק מאד  וכוחו
איתן .... לעיתים
       הוא  יכול  להיות  עצבני  ותוקפן   מאין כמותו  .....
 
מאיר:   על כן   זכה  אצלנו במשרה   מלאה .....
חרסית: ( ספק גיחוך , ספק רצינות )  מימי  לא  שמעתי  אבסורד
כזה . אתה בטח  מנסה
          למתוח אותנו  ....
מאיר:  בכל   מערך עסקי   קיים  איזה  עוף דורס  סמוי  , שאלי
את הפרופסור ...
חרסית:    מה  אתה אומר   , פרופסור ?  
הפרופסור:  ( אינו יורד לסוף דעתו אך נלהב מהנושא ) לא חשבתי
על זה ... למרות שבעתות
          הפנאי  המעטות שיש לי  ,  אני  מסוגל להקדיש  שעות
על גבי שעות לתצפיות  
         הצפרות ...  אין לכם  מושג כמה זה  מרתק .   ידעתם ,
למשל , שהעורבני  מקיים
        עצמו מגניבת   ביצים  ואפרוחים  מקני  צפרים ? שקצר
הזנב  מהמם   את טרפו
       בקולו הצורמני לפני   שהוא  עט  עליו ?  
מאיר:  את המניירות האלה  הם  ודאי  קיבלו  מקרבתם  לבני  האדם
...
הפרופסור: (מתיחס בתום לב לדברי  מאיר) לא , לא , זה בא  להם
מטבע  בריאתם...  
מאיר:  וכמו   יתר מחקריך  , פרופסור ,  גם  אלה  בטח  זכו
לפרסום  נרחב ....
הפרופסור:   בהחלט  .  במיוחד  סדרות   המעקבים  שלי על אורח
חייהם של  עופות המידבר
        למיניהן.
חרסית: אני כל פעם מופתעת  ממך  מחדש  , פרופסור. הנה אני ,
כמעריצתך המושבעת לא  
          ידעתי  כלל ועיקר  על  העיסוק הזה שלך ....  
הפרופסור: ( בהבעת התנצלות תמימה )  את צודקת , חרסית...  כי
בעיסוק  הזה , החורג
        מהעיסוק העיקרי  שלי ,  אני מעדיף   לחתום  בפסבדונים
...  מוטי  קדר , למשל ....    
מאיר:    ברור    מאליו ... שם לכל  משימה  .....  קוד , לכל
מטרה ....  מתוחכם  מאד ,
  פרופסור ...  כל  הכבוד .... ( אל חרסית )  מפליא  אותי רק
, איך את לא ידעת ....
חרסית: ( בהבינה את העוקץ . מנסה להחלץ ) שמע , אני כבר  יודעת
מספיק ... כשהפרופסור
  ימצא לנכון ,  הוא  לא  יהסס לעדכן  אותי  כמו תמיד ...
נכון , פרופסור  ?
הפרופסור:  ( נבוך   מן  הפולמוס  המפתיע  שמתרחש סביבו   , אך
בוחר לשתף פעולה )
            ב... בהחלט ...          
 מאיר:  תגיד לי , פרופסור , איך אתה  עולה על  כל הנושאים
הללו  ? איך אתה לוכד אותם
 בחקתך  ועד הלום איש לא  הצליח  להתחקות על  עקבותיך ?
חרסית: תשובות לשאלותיך לא ניתנות ככה סתם ,  חינם אין כסף
ועוד לעיתונאי ...
מאיר:   אולי נפרסם  סידרת כתבות על הפרופסור  בנושא צפרות ,
בפסבדונים כמובן ....
הפרופסור:  תודה אדוני , אבל אני מטבעי , מתרחק ככול  הניתן
מאור  הזרקורים... אני
          מעדיף  לבצע   את   עבודתי  בשקט  , מאחורי  הקלעים
...
מאיר:   את זה אני יכול להבין ,  אך  כאזרח נאמן , מה עם זכות
הציבור לדעת  ?
הפרופסור:   לאמיתו של דבר ,  אינני  סבור שהעבודות שלי עשויות
לעניין את הציבור
הרחב .... הנושאים שלי  מאד  ספציפיים , מאד  ממוקדים ....  
 
מאיר:  עם כל הכבוד לצניעות  , פרופסור , אך  הנושאים
הממוקדים שלך , פושטים  
        כמאכלת  אש   בקרב  קורבנותיך  המסומנים  ומותירים
עפר  ואפר .....
הפרופסור:  ( פגוע במקצת ) למיטב ידיעתי , אני מעולם  לא פגעתי
באיש  .... לא  בבהמה ,    
          לא בחיה ולא בעוף השמיים  ...  אני עושה את מלאכתי
בטוהר  מידות  ובמסירות  
          מרבית  במטרה  מוצהרת  להועיל  ולא  להזיק ....
מאיר:  זה ממש מדהים  איך שאתה  מיתמם , פרופסור .....
חרסית: איך אתה מעז לדבר  כך  אל  הפרופסור  ?
מאיר:   אני מצטער , חרסית ,  כפי הנראה את באמת לא יודעת הכל
.... מסתבר   הפרופסור  
מעדיף  להעלים ממך   את  עיסוקיו  הסמויים  .... אז איזה מן
מזכירה את  ?
חרסית:   די  !  לא  אמשיך לשבת כאן  ולספוג  את  העלבונות
שלך  ...
מאיר:  את רשאית ללכת , חרסית , אף אחד לא אוחז בך  ....
הפרופסור:  אני לא מבין  מדוע  אתם חייבים לריב בגללי ....  (
אל חרסית ) אני  נימצא כאן                  
      רק  על מנת לתקן את המאמר שלי  .... לא  יותר .  אז  על
מה כל  המהומה הזאת
     סביבי ?
חרסית:  זה התחיל עם העורבים , פרופסור , והטון של  האדם הזה
לא מוצא חן בעיני ....
מאיר:  סליחה , לא עם העורבים אלא עם משטר הזימה  והכולרות ...
בהשראתו  של כבוד
הפרופסור  המהולל   שמואל אהרונוב    הוא ,  מוטי קידר
מיודענו ....        
חרסית:  אתה שומע ? עכשיו  הוא  גם  מנבל  את פיו .... בא , בא
, פרופסור , בא  נצא
      מכאן.  זה לא מקום  ראוי  לרמתך  ...
הפרופסור :   מה יהיה עם התיקונים  ?  
חרסית:   השאר  אותם לי  . אטפל בהם .... אני  מזכירתך  , לא
כן ?    
הפרופסור:  כן ... אבל  לא נעים לי ....
חרסית:  בא , פרופסור , חבל  על הזמן ....
מאיר:   ( המצב מסוכן. חרסית משכנעת את הפרופסור לעזוב .
הפרופסור עומד להשתכנע .
 שניהם  מתכוננים לצאת . מאיר ניצב כחיץ . בקול תקיף )
הפרופסור נשאר  כאן .
את רשאית ללכת .... בעצם  עדיף שתלכי ....
חרסית:   אתה לא יכול  להכתיב  לפרופסור  את מעשיו  ...  בא ,
פרופסור ... אין לך מה
לעשות כאן .
הפרופסור: ( לגמרי  מבולבל ) קיבלתי סחרחורת .  אני כבר לא
מבין שום דבר .... ( פונה
       לכיוון היציאה )
מאיר:  ( חוסם  את דרכו ) מה עם העורב , פרופסור  ? האם תשאיר
אותו למות ?
חרסית:   שטויות ... הכל  שקר וכזב ... בא נלך , פרופסור .
הפרופסור:    מקודם  אפילו   לא  אמרת   שהעורב  שלכם   חולה
...
מאיר:  לא רציתי להעכיר את רוחך ,  הבנתי  כמה רגיש אתה  לנושא
...
הפרופסור:  אם כך , אתה  צריך להזמין  וטרינר ....  
חרסית:  אני לא יודעת מה האדם הזה זומם , אבל   העסק הזה לא
ניראה לי ....
מאיר:    רק  תעיף   מבט  ... גם עצה טובה  יכולה  לעזור ....
הפרופסור:  ( מהסס  . אחרי  כן פונה  אל חרסית ) רק רגע ...
נראה מה ניתן לעשות. ( אל  
        מאיר ) איפה  הוא ?
מאיר:  ( מצביע לעבר הארכיון ) שם ...
הפרופסור:  בארכיון   ?
מאיר:  מופקד על  המסמכים ....
חרסית:   הוא  לא מסוכן  ?
מאיר:    רק   אם  נוגעים  לו   " במקור "  ...  
חרסית:   אני  כבר  לא  מבינה ..  אם  אין לך התנגדות ,
פרופסור ,  אני מצטרפת אליך .
הפרופסור:  בבקשה ... ( מאיר פותח  בפניהם את הדלת  ומכוון
אותם פנימה .)
מאיר:  ישר , ישר , עד הסוף ... אחר כך  תפנו  ימינה ...
חרסית:  אתה לא ניכנס ?
מאיר:   מוטב  שלא  יראה אותי כשהוא חולה  ....  אנחנו לא כל
כך מיודדים  לאחרונה  ....                
         ( שניהם נכנסים  ומאיר נועל   אחריהם את הדלת ) זהו
!  העורבני  נילכד  -  פעילותו  
         של  גנב   האפרוחים  נוטרלה  לעת עתה   ....
עמוס:  ( ניכנס בהבעה מודאגת )  איפה הוא  ?
מאיר:   ( בשאננות   )  העורבני  ובת  זוגו  לכודים  .
עמוס:  מה  אתה מקשקש ?  איפה הפרופסור  ?
מאיר:   ( מצביע לעבר הארכיון )  שם  ?
עמוס:  בארכיון ? מה הוא עושה שם ?
מאיר:  אמרתי לך ,  לכוד  עם בת זוגו ...
עמוס : ( בחוסר סבלנות ) תגיד לי , מאיר ,  איבדת את שפיות
הדעת ? איפה הפרופסור ?   על איזה בת זוג אתה מדבר ?
מאיר:  מסתבר  שחרסית הסטודנטית התמימה היא בת טיפוחיו של
הפרופסור  המהולל .
           היא שליחתו  ושותפתו  הנאמנה   לפעילותו   הסמויה
  ...
עמוס:  מעניין , מעניין  מאד ... ושניהם  בפנים  ?          
 
מאיר:    לכדנו  שתי ציפורים במכה אחת ....  ( הטלפון  מצלצל .
מרים את השפופרת )
           הלו ,  " האופק "   !  מי מדבר ?  אה, שלום מר
גולן ....  ודאי שאני  מכיר .
           אני   מאיר קרני -  סגן העורך הראשי ...  כן , הוא
נמצא  כאן . בבקשה ....      
         ( מעביר  את השיחה   לעמוס )
עמוס:  ( נוטל  את השפופרת )  שלום מר גולן .  אני שמח שטלפנת
כי  בדיוק  עכשיו
עמדתי להתקשר אליך   על מנת לבשר לך  שהנושא שלנו  מתקדם  
ואפילו צובר      
         תאוצה ....   מה פרוש  תאוצה ? ובכן ...  ( בנעימת
חשיבות ) מר גולן , הציפורים  
        בידינו.... רגע  אחד  ,  מר גולן , רק רגע ... אין
צורך  לצאת מהכלים ... אתה פשוט
        לא  יורד לסוף דעתי  ....  הנח לי להסביר לך , לא ,
לא  ... חס וחלילה ,  אני לא מנסה  
        לזלזל   באינטליגנציה  שלך ,  מר גולן ...  הציפורים
הם פרופסור  שמואל  אהרונוב
        ושותפתו  חרסית  עצמון ... (  מצידו השני של  הקו
נטרק הטלפון ועמוס נשאר  
        בהבעה  מופתעת   כשהשפופרת בידו )  הוא ניתק !  ראית
דבר כזה ? הוא  חושב  
        שאני  לועג  לו .... ברגע שאמרתי  את המילה  " צפרים
"  הוא נתקף זעם   וניתק  לי  
        את   הטלפון  בפרצוף ....
       ( מתוך  " הארכיון "  שומעים נקישות  חזקות  בדלת
וקריאותיה  הרמות  של  חרסית )  
חרסית :  ( מבפנים )  פתחו  !  פתחו מיד   את הדלת   אחרת
ניפנה  למשטרה ....
           אתם שומעים  ?  פתחו  מיד !  ( הנקישות גוברות  )
פתחו את הדלת ....
מאיר :  מה עושים  ?
עמוס:  פתח להם .... אתה רוצה  שנסתבך   ?
מאיר : ו... ?
עמוס:  ו... שלח  אותם מכאן  לכל הרוחות ... לפני שהמצב  יחמיר
....
מאיר :  כך סתם , לתת  לציפורים  האלה להתעופף  מהכלוב  בלי
שום דבר ביד    ?  זאת
          אומרת שהפסדנו ....
עמוס:   הפסדנו , הפסדנו . העיקר שלא נפסיד את  חירותנו ....
מאיר:    מקודם ציווית  עלי  להחזיק בהם בכל מחיר ...
עמוס:   נכון,  אבל לא התכונתי שתכניס אותם לכלוב
מאיר:   או - קיי  , אתה  הבוס  !   ( ניגש לפתוח להם את  דלת
הארכיון )      
        ( עם פתיחת הדלת  יוצאים שניהם בבת אחת  כשעיניהם
ממצמצות  מעוצמת האור .
        חרסית בהבעת כעס  חמורה על פניה . חולצתה פרומה  קמעה
ושער ראשה פרוע .
        הפרופסור   בקור  רוח  אופיני   ,  מיישר את  בגדיו
המרושלים  וחיוך מוזר נסוך על
        פניו  )
חרסית:  ( ישירות אל מאיר  )  מה זה צריך  להיות  ,   לכלוא
אותנו  בכוח ?
מאיר:  מצטער ,  הדלת נטרקה  והמנעול ניתקע ... לא  באשמתנו
...
עמוס:  קבלו  בבקשה  את  התנצלות  המערכת . כפיצוי , נעניק לכם
מנוי שנתי חינם ונשכח
        מכל העינין   .
חרסית:   אנחנו דורשים בכל  תוקף לדעת  מה  הסיפור שלכם ,
לפני שנעשה מזה עינין  .
        נכון  פרופסור  ?      
הפרופסור :  ( אליה במבט הערצה )  מה שאת אומרת , חרסית ...
לי אין התנגדות ...
        את הרי המזכירה  שלי ....          
מאיר:   חוץ מזה , לא  נראה לי  שהיה לכם כל כך  גרוע   שם .
חרסית :  איך אתה  עוד  מעז  ?
מאיר:  סליחה ,  אבל  זאת התרשמותי  האישית ...
הפרופססור :   אגב , אני חייב לציין   שלא  מצאנו בפנים  אף לא
עורב אחד שחור....
         אף לא זכר  לעורב  .....
חרסית :   אתה עוד לא מבין , פרופסור  ?  פשוט מאד .    אתה  
הוא   העורב  שהם  
רצו   ללכוד ......
                                       
            -     מסך    -

                         מערכה     שניה

יממה   לאחר מכן  .  בביתו של פרופסור שמואל  אהרונוב .  חדר
עבודה  מבולגן למדי.
ספרים  על  המדפים, ספרים אחרים מפוזרים באי סדר , כתבי עת ,
מחברות  , מחשב אישי   ושולחן עבודה עמוס ניירת . טלפון מגולגל
בתוך ערמות הנייר   ומנורת שולחן . חלון  אחד  חשוף , פונה
לרחוב . דלת כניסה משמאל , דלת נוספת מימין . עם עלות המסך
הפרופסור
עסוק בהכנת   חומר  רקע  להרצאתו הבאה  ומתרגל  את דבריו
במכשיר הקלטה  זעיר  בהקריאו מכתב  ידו.
הפרופסור :  ............  "  מינרל  נוסף וחשוב  המצוי
בקרקעית הים   , באזורי ים רדוד
            בעיקר    בדלתות של נהרות  גדולים  ובאזורי מדף
היבשת , הנו הנפט  . חייבים
            לציין  שאפילו   הנפט המופק  היום  ביבשה , מקורו
באותו  אזור של ים רדוד.  
            אם כן  מהו אותו נפט  המכונה גם הזהב השחור ?
הנפט מורכב  מסוגים שונים של
            הידרוקרבונים . חומרים אלה מורכבים ממולקולות
הבנויות משרשרות של אטומי
            פחמן, שאליהם קשורים אטומי  מימן . חומרים
ביולוגיים  אחרים יכולים להפוך    
           להידרוקרבונים על ידי ריאקציות כימיות  אורגניות
בתוך הסדימנטים .  יוצא מכך ,  
           שהנפט  הינו תוצר ביולוגי . זהו  חומר אורגני
שנקבר ,עבר שינוי והצטבר  בסלעי    
           המישקע . הנפט  מצטבר  ברובו  כאשר הספקת החומר
האורגני  גבוהה מהתהליכים
           ההורסים אותו . לכן באזורי  חוף הים ומדף היבשת
יש  תנאים טובים
           להיווצרות  נפט  כי קיימים שם  אורגניזמים  רבים
ואין הספקת החמצן  מספקת
           לחמצון   החומר  האורגני ......  "   ( צלצול
בדלת. הפרופסור  מפסיק  את  הקלטתו .
           ניגש  אל דלת הכניסה  ופותח . )
חרסית :  ( ניצבת בפתח עמוסת מצרכים  ) שלום פרופסור ! הפרעתי
לך באמצע  העבודה ?  
            אני מצטערת .
הפרופסור :  לא נורא ,  העבודה  תחכה  לי תמיד  
חרסית:    הבאתי  כמה מצרכים   חיוניים  שראיתי   שחסרים לך
...
הפרופסור:  ( באי נוחות מסוימת )  לא היית צריכה לטרוח , חרסית
,  באמת ....
חרסית:  זאת לא טרחה עבורי ...  אני  הולכת להכניס אותם למקרר
... ( נכנסת
בדלת  הימנית והפרופסור  מלווה אותה במבטי הערצה )
הפרופסור :   לפתע  הבית הזה  קיבל אור  ... יש בו ניחוח  
עלומים ועליזות   ששוברת  את  
          שיגרת יומי האפור  ... מענין   איך  לא  חשתי עד
כה  כמה  חדגוניים  היו חיי  ,
איך  בשרירות לב  נחושה שכזאת   דחיתי  את  הסובבים אותי
והסתגרתי  כנזיר
        טיבטי  בדלת   אמותי ,  עם ערמות   הספרים  הללו
שסוגרים  עלי  כחומה .....
חרסית:  ( בהיכנסה )  מה  אתה אומר  , פרופסור  ?
הפרופסור:   ( בנעימה  פייסנית )   כמה פעמים  כבר  אמרתי  לך
, חרסית ?  כאן  , בבית  ,
       אני    לא  הפרופסור  שלך , בשבילך אני  שמואל  או
סמי  ,  איך שתרצי .... הרי כבר  
      סיכמנו ...  נכון  ?              
חרסית:  נכון , אבל  אני  עדיין לא   רגילה     ....  מה  רצית
לומר  מקודם ...  פרו..  סמי ?  
הפרופסור:  ככה , הרבה יותר טוב .  הבהרתי  לעצמי   כמה עובדות
חיים  שמהן התעלמתי  
       עד כה  .... כמו דוב  שהתעורר  מתרדמת  חורף   ארוכה
.....
חרסית:    משהו בקשר אלי  ?      
הפרופסור:  לא . משהו בקשר  אלי .
חרסית:  משהו מקצועי  , או  משהו אישי ?
הפרופסור:  פעם גיאולוג  , תמיד  גיאולוג . החטטנות  בדם  ...
חרסית:  סלח  לי  ...  סמי ...  לפעמים  אני  באמת חסרת טקט ,
בלתי    נסבלת....    
הפרופסור: לא הייתי  מחמיר  עד כדי כך ...
חרסית: ( בחן נשי  רב)  אתה לא כועס  ?
הפרופסור:  לכעוס ? על מה  עלי  לכעוס, חרסית ? על  זה שנכנסת
אל תוך חיי  מאי שם ,
          כמו  נימפה  מאגדות , כמו  פיאה טובה ? על זה
שעוררת בי  תחושות  רדומות
         שכבר מזמן  שכחתי על קיומן  ? על זה שהחדרת קרני שמש
חמימים  אל  חלל  
        מאורתי   הצוננת  ?  על זה עלי , לכעוס , חרסית  ?
על זה עלי להיות אסיר תודה    
        ולגמול לך  באושר הרב ביותר שאני מסוגל להעניק  ....

חרסית:  ( דבריו נגעו לליבה ועיניה  דומעות מהתרגשות . ניגשת
אליו בפתאומיות המפתיעה  
       גם אותו ונושקת לו  ) מאף אחד לא  שמעתי  מילים כה
יפות  ! מעולם לא האמנתי  
      שאעיז  ואגיע  למעמד  הזה....
הפרופסור:  אני ,  לעומת זאת , חשבתי  שאיחרתי  את המועד, שאבד
עלי הכלח  וכבר  
       נואשתי   מלקוות  ....  לאמיתו של דבר , אני עדיין לא
מאמין   שזה  אכן  קורה לי ....
חרסית:  אם אנחנו כבר מדברים חופשי  אז אני חייבת להתוודות . (
ספק הססנות , ספק
       בושה)   לילות רבים  לא עצמתי עין  בלי  לחשוב   עליך,
פרו ... סמי ...
הפרופסור:    עלי  ?
חרסית:   הייתי  מדמיינת לעצמי  כל מיני  מצבים  אבסורדים  
במחיצתך ,  ללא  סיכוי  
         קלוש   אחד   לממשם .... כי  תמיד  נאספו סביבך  
עוד עשרות  רבות  של
         סטודנטיות    משולהבות  כמוני  ,  מרותקות למוצא פיך
 , שבויות בקסמך , בגוון
         קולך    הרגוע ,  במבטיך   הנוקבים    וקומתך הזקופה
,   מאחורי   הקתדרה  הניצבת  
         בינינו   כחיץ .
הפרופסור: ( עד כה הקשיב  רב קשב. כולו פליאה ותדהמה )  תגידי
לי , חרסית , את    
        בטוחה   שכל  המילים היפות הללו  מכוונות   אלי   ?
חרסית: אליך , פרופסור  יקר שלי ,   אליך בלבד  , האחד  והיחיד
....
הפרופסור:  ( באותה נעימה ספקנית )  ואת בטוחה שלפני כן לא ...
שתית  משהו  ?        
חרסית:  לא , סמי ,  אני לא שתויה  ולא מדמיינת ... הגיע הזמן
שתאמין בקסם האדירי  
        שאתה  מקרין  כלפי  תלמידיך  ותלמידותיך בפרט ....
הפרופסור: אילולא האמנתי  בך  , הייתי מתייחס אל דברייך כאל
רצון לצון על חשבוני ...
חרסית: לא הייתי מרשה לאיש לשים אותך ללעג, אתה יודע  זאת
....
הפרופסור:   ואף על פי כן עדיין  קשה לי  להאמין שלמרות
נוכחותם הדלה בהרצאותי  
        ועיניהם  העצומות למחצה של הסטודנטים  המשועממים שלי
מסתתרת  כזאת הערצה  
       כפי  שאת  מתארת  ...את יודעת  שלעיתים קרובות יש לי
הרושם  שאני מרצה בפני  
       קהל של רוחות רפאים ...שדברי  מתעופפים  בחלל  ריק ,
נופלים על אוזניים אטומות  
      כאילו היו דברים חסרי     ערך.....  מדע בדיוני  ותו לא
.... את מתארת לעצמך  עם אילו
       תסכולים  אישיים   אני  יורד מהקתדרה  ?
חרסית:  ( מחבקת אותו בחום והערצה )  לעולם זה לא יקרה לך יותר
... אני מבטיחה לך ....
        אני  תמיד  אמצא  לצדך  כדי  לעודד אותך...   ( לאחר
מכן במרץ  )  תאמר  לי , סמי ,  
       האם גם לאדם משכיל  ומיושב  כמוך יש איזה  חלום נשגב ,
חבוי  אי  שם בתת
       הכרתך  ?  חלום אישי   ,  שאיש מלבדך לא  יודע  עליו  
,  שהגשמתו  פנטסטית  
       ובלתי   ניתנת להשגה  ,  שאתה מתענג עליו  מדי פעם ,
במיוחד כשכבד  לך על הלב...    
הפרופסור: ( בחיוך מריר ) יש . ודאי שיש.
חרסית: ( ילדותית , נלהבת  וסוחפת ) לי יש עשרות חלומות  כאלה
... אני אלופת  
      הפנטזיות.   חולמת  בהקיץ , מרחפת אל  ספרות  רחוקות .
מתנתקת מן המציאות
      לעיתים קרובות  ופורשת  לי  מדי פעם  אל  עולם  קסום
משלי .... יש כאלה מקנטרים
      הטוענים  שמשהו לא בסדר   אצלי .   גם  אתה  סבור כך ,
סמי  ?
הפרופסור:  לא. אני לא סבור כך. כל  אחד  מאתנו  שומר לעצמו  
פינת  מפלט  דמיונית  
     משלו ליום סגריר .  כמו  צב  המתכווץ  בשריונו ..
חרסית:  ומה הוא חלומך , סמי  ? חלומך הנשגב ביותר ....
הפרופסור:  ( רגע של  מחשבה ) את  מרבית  חלומותי השחיק  הזמן
...  נותר לי  רק  חלום  
    אחד...    שלא גיליתי  אותו לאף אחד  כי  הוא   דמיוני
מדי   לאפשרויותי המוגבלות..   .  
חרסית:  אני מבטיחה   לא לגלות  אותו לאיש  ....      
הפרופסור:   זה   חלום  היחיד   שלא נשחק  שעדיין  ....  עוד
משנות לימודי
         הראשונות באוניברסיטה.  ( לאחר שניה של  היסוס קל )
אנטרקטיקה !
חרסית:  אנטרקטיקה  ? שממת הקחונים  שבקוטב  הדרומי  ?
הפרופסור:  בדיוק   .
חרסית:    מה יש  לחלום  על  מקום  כזה  בקור , של מינוס 45
מעלות ויותר  ?
הפרופסור:  לעמוד בראש צוות מחקר , מצויד היטב , שיערוך מסע
גיאולוגי  מרחבי  בעקבות
         מסלולו  המרתק  של  ,  ריצ'רד  אוולין  ברד ...  את
רואה כמה זה  נשמע אבסורדי ?
חרסית:  זו בדיוק  מה  שמרתק   בכל חלום נשגב.  האבסורד והקושי
שבהגשמתו ...  
הפרופסור:    וזה קיים שם , במציאות . הקרחונים הגדולים ,
הדובים הלבנים , אגמי  הקרח
         הקפואים,  חיות המים , האסקימואים ומזחלותיהם
הרתומות לכלבי  הסמויאד   ,  
        מרבצי הטבע  המרתקים , מרחבי  נוף  פראי  לאין  קץ  
... יש  בידי  אוסף אדיר של
        מפות , תצלומים ומחקרים....  בתיאוריה ,  כבר  הייתי
שם  עשרות פעמים ....            
חרסית: אתה יודע מה  ? אני מצטרפת .....  ( בו ברגע  שומעים
צלצול בדלת )
הפרופסור:   מסע כזה עולה  הון  תועפות , חרסית .  ( הצלצולים
בדלת  מתעצמים  )
חרסית:     את המימון  ניתן   להשיג  איך שהוא  .....
הפרופסור:   נכון  וכאן מתחיל החלום  ....  ( הצלצולים נמשכים
)  מצלצלים !
חרסית:   אתה מחכה למישהו    ?
הפרופסור:   לא . אבל  מישהו בדלת ...  
חרסית:   אגש לפתוח  ( ניגשת , פותחת ובפתח , להפתעתה, בפתח
מאיר קרני  כשחיוך
רחב על פניו . היא בהבעת אכזבה )  הו,  זה  אתה  !
מאיר:  ( אירוני )  אין צורך להגזים  !   באתי  לשוחח עם
הפרופסור ....
חרסית: בתור צייד  עורבים  או סתם   מעריץ     ?
מאיר: הניחי  לשטויות , חרסית  ....  שלום פרופסור ...
הפרופסור:  שלום אדוני ....  סגן העורך ,  אם אינני טועה ....
מאיר:   באתי  בשם מערכת  " האופק "  להתנצל בפניך על  האי
נעימות שנגרמה לך שלא
       במתכוון .    
חרסית: זהירות מונעת אסון , פרופסור ....
מאיר:  לא רק להתנצל באתי  ,  אלא   להציע לך גם  פיצוי  הולם
.... העורך
       הראשי  החליט לערוך את  התיקונים הדרושים  ולפרסם את
מאמרך  בעיתוננו  חינם
      אין  כסף    
חרסית: אין  ארוחות חינם , פרופסור ....
מאיר:  ( בשולחו מבט עוין לעבר  חרסית ) הייתי מעדיף לשוחח אתך
ביחידות , פרופסור ...
הפרופסור:   תסלח  לי  , אדוני , אבל  אין  סודות  ביני  לבין
חרסית . אתה חופשי לדבר
       בנוכחותה   על כל   נושא  שתרצה ....
חרסית: ( אירונית ) ואל  תתעלם בבקשה  , " אדוני סגן העורך "
, מן  העובדה  שאני
      מזכירתו  האישית של הפרופסור ....
מאיר:   או- קיי , הבנתי  את הרמז .
הפרופסור:  שב , בבקשה . ( מפנה  עבורו כסא עמוס  כתבי -עת  .
מאיר מתיישב באי
נוחות מסוימת )
חרסית: אפשר להציע לך משהו לשתות  ?
מאיר:  לא , תודה . אני מעדיף  לקצר  ולגזול מהפרופסור כמה
שפחות זמן .
הפרופסור :   אם כך , בבקשה,  , דבר  אדוני . אני שומע . הבאת
אתך את התיקונים להגהה ?
מאיר: לא , לצערי לא ... הספקנו .... חלו  כמה שיבושים בלתי
צפויים  בקשר להופעתו
          מחר  בבוקר ....
הפרופסור:   אני מקווה  שאלה לא  שיבושים  כריתים   ...  
מאיר: לא , לא ... הוא פשוט עלול לא להופיע  בכלל ....
הפרופסור:  תסלח לי , אדוני ,  אבל  אני לא מבין ....
חרסית:  מה אתה זומם עכשיו  ,  מר מאיר קרני   ?
הפרופסור:  ( אל חרסית ) חרסית , אנא ממך ... תני  לאיש
להסביר את עצמו ....
מאיר: העיתון בקשיים כספיים חמורים , פרופסור... לאמיתו של דבר
הוא נימצא במצב  של
       גסיסה יותר  ממחצית השנה ...  הוא על סף פשיטת רגל -
הוא  מחוסל ....      
הפרופסור:   צר לי מאד לשמוע , אדוני ... באמת .... אם כן  
המאמר שלי  ירד  
לטמיון  יחד  עמו   ....
מאיר: לא בהכרח , פרופסור , לא בהכרח ....
חרסית: הנה כאן מגיע העוקץ .... זהירות , מוקשים בדרך  .....
הפרופסור:   ברצונך לומר  שיש עדיין תיקווה  ?
מאיר:  בהחלט .  והתקווה הזאת נתונה בידך , פרופסור ....
הפרופסור:   בידי   ? כיצד  בידי   ?
מאיר :   פשוט מאד . אתה תואיל בטובך לחשוף בפנינו את מקורות
האינפורמציה הסמויה  
       שלך  המצוטטים במאמר  שפרסמת  בעיתוננו  ואנחנו כולנו
, כולל אותך , באים על
      שכרנו בעין יפה .... ומקבלים לורידנו את סם  החיים
....
הפרופסור:  על איזה אינפורמציה אתה מדבר  ? אני לא מבין ....
חרסית:  אני דווקא מבינה  היטב , פרופסור .... הנח  לי לטפל
בנושא הזה ...    
מאיר:  הנה , מזכירתך  השנונה  תפשה  מהר  מאד במה מדובר . (
בשולפו פיסת נייר מכיסו.
        מקריא    מתוכו  ) להזכירך  פרופסור , הכוונה למושגים
טריוויאליים לכאורה  כגון  :
" פלסטיקום " ,  " קונגומרקט " " אקופר "  ורמיזות גסות
לכיוון משטר " הזימה "  
         וריכוז   " הכולרות " ....
הפרופסור:    שוב נטפלתם לזה ?  הרי  אלה  טעויות הדפוס שאותן
אני מבקש לתקן .....
מאיר:  עזוב , פרופסור , טעויות כאלה  לא ניתנות לתיקון  לאחר
שראו אור  וציבור גדול
          של אינטרסנטים כבר בוחש  בקדרה ....
חרסית:  אני סבורה שאם התמורה תהיה מתקבלת על הדעת , הפרופסור
יסכים לשתף
          פעולה ...
מאיר:  אלו מילים .... מזכירתך ,   ראויה לשבח  ....
חרסית:  תודה  !
הפרופסור:  על מה אתם  בכלל  מדברים ?
חרסית :  על אנטרקטיקה , פרופסור , על אנטרקטיקה .....
מאיר:  אנטרקטיקה  ?  שוב התחלתם  לדבר   בשפת  הסתרים  ?  אם
כך אפשר לראות את
         העניין סגור  ?
חרסית:  סגור  וחתום ... נכון , פרופסור ?
הפרופסור:  (  מבולבל  , באי נוחות  ) אני .... אני  חושב  שכן
....
מאיר: או -קיי , אם כך הערב בשבע  נפגש במערכת  ומסכמים   את
כל הנושאים  הללו בכתב  
       כולל  פיצוי  מכובד  עבור  הפרופסור ....    
חרסית: נעים לעשות אתך עסקים , מר קרני ....
מאיר: ( עומד לצאת . מרוצה מהשגיו )  אני מצטער , חרסית ,
שפקפקתי  בכישורייך ...
חרסית:  אין דבר , בעסקים כמו בעסקים !  התמורה תכסה  על  הכל
. להתראות  מר קרני ...
מאיר:  להתראות ונא לא לשכוח . הערב בשבע ,  נפגשים במערכת .
כולנו נהיה שם. ביי  !  
         ( יוצא . שניהם עוקבים  במבטיהם אחריו . לאחר צאתו
חרסית נושמת לרוחה )
חרסית:  ( ניגשת ומחבקת את הפרופסור בחום ) אמרתי לך שנימצא את
המימון
לאנטרקטיקה  ? אתה רואה, סמי , לפעמים  יש חלומות  שעשויים
להתגשם  מבלי
        שצפינו .....  
הפרופסור:  אני עדיין  לא  תופש  מה  פשר  הפגישה  הדחופה
הזאת במערכת  ואיזו
       חשיבות   יש  לגביהם  למאמר  שלי  שהוא  גדוש  טעויות
דפוס  ואי דיוקים  ...            
חרסית:  בזה כל העניין , סמי , בזה כל העניין ....
פרופסור: לך  תבין  אנשים  ... אתה משקיע את  כל הידע  והמרץ
שלך  במחקר  גיאולגי  
           רב  חשיבות    והם  נתפשים דווקא לשיבושים שבו
....
חרסית:    האבסורד  שבחלומות  .... עכשיו , סמי ,  אני  חייבת
ללכת ,  להכין את עצמי
        למפגש   שלנו   הערב .  להחליף  את  בגדי  החולין
הללו  בבגדי  ייצוג  של מזכירה ...
הפרופסור:  לדעתי  את   מרשימה  גם בהופעתך הנוכחית ...
חרסית:  תודה . ( נושקת לו קלות בשובבות אופיינית ) תודה , אבל
 מדובר בהרגשה  
        האישית ....  אני מבטיחה  לא להתעכב הרבה זמן  ...
להתראות ....   ( יוצאת בהותירה
        אותו  כשמבטי   הערצתו  נעוצים  עדיין   בכיוונה
יציאתה  )
הפרופסור: (  לעצמו )  איזה עולם  הפוך  !  יום אחד אתה סתם
מרצה אלמוני ,   אדם אפור ,
        סגור  ומסוגר  בדלת אמותיך  ,  זאב  בודד  לכל הדעות
, ובמשנהו  ,לפתע פתאום  
       אתה   לדמות  נערצת שכולם רוצים לזכות  בקרבתה ,
ומרעיפים עליך אהבה  מכל  עבר .       לך  תבין את העולם ...
בעצם ,  למה לי בכלל   לנסות   להבין ? ..... ( חוזר אל  
        שולחן    עבודתו , נוטל את  דף  הנייר ,  מפעיל  את
מכשיר ההקלטה , לאחר שמשמיע
       לעצמו  את הקטע האחרון שהוקלט  מקודם ,  הוא  ממשיך
להקליט   מתוך הכתוב ) : .          
       "....כאן המקום לציין , שלנפט  כידוע  , יש  השפעה
כלכלית אדירה   בעולם . גם
      בימינו אלה .   למרות פיתוחן של מקורות אנרגיה  חלופיים
, כגון הגרעיניים ,    
      נודעת לנפט חשיבות ראשונית במעלה  כמקור אנרגיה .
במקרים מסוימים,  משתמשים
      בו  מפיקיו  כנשק פוליטי  ושומרים על אתרי הפקתו בסודי
סודות ......  ( צלצול בדלת .
      הפרופסור   מפסיק  את הקלטתו .) נו, מי  זה  עכשיו ? לא
נותנים מנוחה .  הבית הזה
      הפך פתאום  למוקד  עליה לרגל , רחמנא    לצלן ...  (
הצלצולים חוזרים על עצמם .
      ניגש  לפתוח . בפתח  ניצב  דוד גולן בלבוש אשה .   אותו
תיק ג'מס בונד  בידו
      סבר פניו   זועפות   )
דוד :  שלום אדוני ...  ברצוני לפגוש  את  פרופסור שמואל
אהרונוב ....
הפרופסור:     זה אני ....
דוד : ( סוקר אותו  מכף רגל עד ראש  במבט  ספק פליאה , ספק בוז
) אתה פרופסור
שמואל  אהרונוב   ?
הפרופסור:   אכן  ...
דוד :   ( אותה הבעה )  אתה ... בטוח   ?
הפרופסור:  ( נעלב  קמעה )  מה זאת אומרת   ?  משהו לא בסדר  
?
דוד :   לא, לא ... הכל  בסדר .  סלח לי ,  פשוט   תיארתי
אותך  קצת  אחרת   ....
הפרופסור:  ( באירוניה )  אני  מתנצל  , גברתי , אם  אכזבתי  
את  צפיותיך   ....אני אמור
       להכיר אותך  ?
דוד:   לא , לא ...  אני פשוט בלחץ של זמן  ... הייתי רוצה
לגמור עם זה מהר  ולהסתלק....
הפרופסור:  מה פרוש הדבר , גברתי ?   לא  זכור  לי  שהזמנתי את
שרותייך  ...::
דוד  : ( מתעשת ) הצדק אתך  , פרופסור ,   אני  חייב  להתנצל  
.  (נדחף פנימה ולעיניו
       הנדהמות של הפרופסור  מתחיל לפשוט  מעליו את בגדי האשה
והפיאה  )   ואני מבקש  
      שתסלח לי על הופעתי  המביכה ...
הפרופסור:   אדוני  הנכבד,  אחרי כל מה שעבר עלי   ביממה
האחרונה  אני כבר לא מופתע  
      מכלום .  אם זו הנאתך  האישית   , מי אני  שאמתח
ביקורת  על נטיותיך  ?  
דוד:  לא , לא , אתה לא מבין,  פרופסור !  זו הופעתי  החסויה
.... שמי דוד  גולן            
       (מושיט לו  יד . מחכה לתגובה אך הפרופסור נשאר  אדיש
)
הפרופסור:  ( לוחץ  ידו בבחנו בחשדנות  מוזרה )  ) נעים מאד
.... אבל למה דווקא בלבוש  
      אשה  , אני לא מבין  ?
דוד :    יועצי  אמרו  שזה הכי  משכנע  .  אפשר להיכנס  ?  
הפרופסור :    בבקשה , אתה ממילא  כבר בפנים  ...  ( מזמין
אותו פנימה  .
        דוד  ניכנס וסוקר  את חדרו המבולגן   מקצה  לקצה ,
בהבעת  מאוס מהולה ברוגז  
        מאופק )  בבקשה לשבת .  (מפנה מקום   ישיבה עבורו.
דוד מתיישב  מבלי  להסיר
        עיני   מתכולת החדר )  
דוד :   אז ככה ,  הכל מתרחש כאן ... כאן מתבשלים  הרעיונות ,
כאן ניקלט   המידע,  
כאן עורכים את הסלקציות  ומריצים אחר כך לפרסום ...  נכון ,
פרופסור?
הפרופסור:  ( לא כל כך מבין ) כן ... בערך ... אבל  המחקרים
היסודיים   מתבצעים בשטח .
בשלב השני   , עוברים   פענוח   ועיבוד   נתונים  ממוחשב .
רק אחר כך מגיעה  
         התוצאה הסופית    הנה  לכתיבת   הסכום  מדעי  ...
 דוד :   מובן  מאליו ....  קודם כל  חייבים לאסוף מידע  
בשטח  אחר כך מגיעים למסקנות .
         כאן  מתקבל  החומר הגולמי  שעובר  " עיבוד  נתונים "
וסימון מטרות ...    
הפרופסור:   כן , זה  בערך  התהליך ,  .... אתה  גיאולוג
במקצועך , אדוני  ?
דוד :   לא, אני לא גיאולוג   אבל  אני  מסתדר  די  טוב  עם
מאחזי  עיניים ....
הפרופסור:  למה  אתה מתכון    , אדוני ?
דוד :   שמע   נא , פרופסור , זמני  יקר  ואני  מתחיל לאבד את
סבלנותי . בא נפסיק להעמיד  
        פנים  וניגש  ישר  לעניין ....  כמה  ?
הפרופסור: כמה  , מה ?    
דוד :  הפסק להעמיד פנים  , פרופסור .   אני לא  פנוי   למשחקי
ההוקוס  פוקוס שלך . אני  
       יודע בדיוק מי אתה , מאין באת ולאן פניך מועדות .  אני
מודע  למצבך הכלכלי  הירוד  
       וכמה אתה משתכר  מהרצאותיך .  אני  יודע  שאתה  דלפון
קבוע  ומוכן   להקריב  
       הכל  למען  סכום  נאה  שיפצה אותך  היטב  על " עיבודי
הנתונים "  שלך .... דבר  אחד
       אני לא יודע . מה  הם  מקורות  המידע שלך  ומי  הם
שותפיך המדליפים  .  ועל זה אני
       מוכן לשלם ... לשלם  טוב ... אפילו טוב מאד .
הפרופסור: ( פגוע  ומבולבל ) נכון שמצבי  הכלכלי  אינו מן
המשופרים  ביותר, אדוני,  אבל
      אני  חי  בהתאם  ומתפרנס  ביושר ממה  שאני  אוהב לעשות
... זה  אצלי העיקר
דוד:  אני לא אומר  את זה  במטרה  להעליב אותך, פרופסור ,
חלילה וחס ,  אני רק קובע
      שבאפשרותך להטיב  את מצבך  הכלכלי  במחי -יד ...
הפרופסור:  אם אתה רומז שעלי להחליף מקצוע  אני מודיע  לך  כאן
ועכשיו  שאתה  
     יכול לשכוח מזה  ....
דוד:  לא , פרופסור ,  התכוונתי  שעבור המאמרים האלה שבידיך
אתה ראוי להרבה יותר
      ממה שאתה מקבל  היום .....
הפרופסור:  לכל דבר יש מחיר  ומה שאני מקבל  עבור  מאמרי  זה
לא העיקר ...  
דוד:  ( לאחר שנואש מגישתו   המרומזת   עובר לגישה ישרה ) בכל
אופן , אני לא מצליח לא
     מצליח  לפענח  אותך  .   תגיד  לי   כמה  ונגמור עם זה
.
הפרופסור:   כמה  אני מקבל  עבור  כל מאמר  ?
דוד:  ( בהרמת קול ) לא .  כמה  אתה דורש  ממני  עבור המאמר
הספציפי הזה   שפורסם  
       בהאופק  ..  ?
הפרופסור:  ממך , שום דבר , אדוני .  זכותך  לקרוא  כמו כל אחד
אחר  ואפילו  לשאול  
      שאלות  , כמה שתרצה ...   אני לא גובה כסף על זה  .  
דוד:   תגיד לי , פרופסור , אתה   עכשיו    מאלתר   או שזה בא
לך באופן טבעי  ?  
הפרופסור:  במקצוע  שלי לא מאלתרים , אדוני ...  
דוד :  ברצונך  לומר שבאמת  אינך יודע מי אני ? שלא זיהית אותי
מיד כשניצבתי  בפתח ?
הפרופסור:  צר לי , אדוני , אבל  כשניצבת  בפתח   נראית לי
כנערה עובדת  ....
דוד:   תגיד לי , אתה לא קורה עיתונים ?  לא רואה טלוויזיה ?
אתה לא מאזין לרדיו ?
הפרופסור:   כמעט  שלא .....              
דוד:     על  " תשלובת  גולן "     שמעת    ?
הפרופסור:   אני מודה  שלא ...  
דוד :    על  " גולן - תקשורת  "  , בטח  שמעת ....
הפרופסור:  אני מצטער , אדוני , אבל לא שמעתי ...
דוד:  ( כשסבלנותו פוקעת ) " נווה - גולן  "  - אומר לך משהו
?
הפרופסור:   לא ....
דוד:     אבל  על   "  גולן -טורס " בטח  שמעת .... כל  אנשי
האקדמיה  משתמשים
           בקווי התעופה שלי  ....            
הפרופסור:  לא  יצאתי  מגבולות  המדינה  יותר  מעשרים שנה
....
דוד : (  בכעס  מתעצם   ) אז איך , תסביר  לי , איך זה  שאתה
לא מכיר אף לא  אחד  מעסקי  
           הנפוצים  ביותר   בארץ   אבל    את  "פלסטיקום " ,
" קונגומרקט " ו" אקופר",
          שנמנים על  עסקי   החסויים    ביותר   , דווקא
אותם  ידעת  לחשוף   במשיכת  
         קולמוס  אחת ?
הפרופסור: (  פחות נרגש , אפילו מעט משועשע  מן המעמד ) לומר
לך את האמת , אדוני ?
דוד :      האמת  ורק  את  האמת ....
הפרופסור:    אין  לי   מושג על  מה  אתה  מדבר ....
דוד :     שים לב , פרופסור ,  אתה משחק  באש  !  ( פותח את
תיק הג'מס בונד שלו ושולף
            מתוכו  את    העיתון . מעלעל בו בעצבנות עד שמגיע
לקטע ) אתה לא מסתפק
            רק  בחשיפה בלבד  אלא  ממשיך להציג  אותי ללעג
ולקלס  קבל  עם ועדה...
הפרופסור:  אני  ?
דוד :   ( מקריא מתוך הגיליון  ) ..... "  פעילות אנוש  ( זאת
אומרת  אני ) גורמת לשינוי  
          במשטר  הזימה  ( זימה -  כוונתך  לחברה שאני  עומד
בראשה  )  ולחדירת  מזהמים
ל"אקופר"  ( זאת אומרת לחברה הביטחונית שבבעלותי ) ועליה
מתמדת  בריכוז
הכולרות  ( כולרות - אתה מכנה את  מנהלי  החברה )  שאת פניהם
אתה  מעיז
         להלבין   בפרהסיא  וחושב  לצאת   מזה  ללא פגע ,
נכון  ?
הפרופסור:  אני  ....  לא מבין ....
דוד:    טעות  בידך , פרופסור נכבד ! הפעם  הרחקת לכת . החלקת
אל  תוך  חול  טובעני  
        שרק   נס  יחלץ אותך  מתוכו  בריא ושלם .... את  זה
אתה  מסוגל  להבין ?
הפרופסור:  ( לאחר  שניות של  מחשבה )  שמע  נא , אדוני , אתה
מגיע  הנה , אל ביתי ,
מבלי  שהוזמנת  , מבלי שנכיר איש את רעהו ,  מטיח בפני  
האשמות  שווא ,  שאינני
         מבין  מה  פירושן  ועוד  מאיים על  חיי  בסגנון  גס
והמוני  , שכמותו  לא  שמעתי    
         מעודי ....  באיזו זכות  אתה מרשה לעצמך  לפנות אלי
בלשון בוטה שכזאת ?
דוד :   הזהר לך , פרופסור  ! אל תשכח  ,  מול  מי  אתה ניצב !
את  כללי המשחק אני קובע. .        כך היה  וכך   יהיה .
בכוחי   לרומם   אביון מעפר  ולהפכו למלך    או לחילופין  ,  

       להשליכו  לאשפתות  כהרף עין   ... כך שעבורי ,
פרופסור,  אתה  יריב  ננסי ,  
       כעין  שועלון   מתחסד   בעור של   כבש  מיובש ....
פשוט  חבל  לי עליך , פרופסור....
הפרופסור:  ( בעמדו על רגליו במצח נחושה )  אני מצטער , אדוני
, הגיעו מים עד נפש !
      מעולם לא  הוטחו בפני מילים בוטות שכאלה.  אני מבקש
ממך  לצאת ....
דוד:   אתה שוב טועה , פרופסור  !  אני  קובע  מתי  עלי  לצאת
.... עד שלא תמסור לידי  
       את  כל המידע  שבידיך  ,  אני  לא  זז  מכאן .... להפך
, אני עשוי לבקש  אפילו סיוע  
       כדי  לערוך  חיפוש  מקיף בדירתך ....                
                 
הפרופסור:    אזעיק  את   המשטרה ...   ( ניגש אל שולחן עבודתו
ונוטל את השפופרת
       מתוך  ערמת הניירות )  
דוד:   בבקשה !  טלפן  . נראה לאן  זה  יוביל   אותך ....
הפרופסור:  ( רגע של  מחשבה  , לאחר מכן ניכנע  ומניח את
השפופרת ) תאמר  לי , אדוני ,
      אין אפשרות ליישב   את  המחלוקות בינינו  בצורה
תרבותית  ? אני  מעולם  לא  הייתי  
     איש   מדון .  
דוד:  ( בשביעות רצון ) או , אלה  דבורים , פרופסור ...  (
הטלפון מצלצל . הפרופסור
      מתמהמה)   תענה , זה  ודאי  לא  בשבילי ....
הפרופסור: ( מרים את השפופרת )  הלו ... כן ... מדבר ... מי
זה  ?   עורך  " האופק "  ?
    שלום מר הראל . ודאי שאני זוכר אותך ....  ( דוד נעמד
מתוח על  רגליו )  תודות  
    להתערבותך  נחלצנו  מן  המלכודת ....
דוד:  ( בקול נמוך  ובדאגה )  איזו מלכודת  ?
הפרופסור:  כן , מר הראל , אני שומע ...  אתה יכול לדבר  אתי ,
חופשי... בלי בעיות .
   נכון , קבענו עם מר קרני ,  בשבע  בערב  במערכת ...מה
להביא אתי ? מסמכים ? ומה
   עוד?  את  כל  המאמרים   שלי   בנושאי   אגן  הים  התיכון
? אבל לא כולם ערוכים .  
   בסדר , מר   הראל . לא , לא אשכח . להתראות . ( מחזיר את
השפופרת . כאילו לעצמו )  
   פתאום  יש  התעניינות  בנושא    ...
דוד:  מה  פרוש , קבעתם בשבע בערב ? על איזה מסמכים הוא מדבר
?
הפרופסור:    הכל סביב  המאמר  שהתפרסם  אתמול בבוקר  בעיתונו
... והפרדוכס  הוא
      שהמאמר  הזה  פורסם שם בטעות .  הוא  אמור היה להתפרסם
דווקא  בעיתון מקצועי  
     בשם : "  מחקרי   מדע  "  ....  למרות זאת,  גרם לסערת
רוחות  בלתי צפויה   ...
דוד:   רגע , רגע ,  ברצונך  לומר  שפרסום   המאמר הזה ב"
האופק "  הוא פרי  תרמיתה  של
המערכת  והוא  פשוט נלקח ממך  במרמה  ?                
הפרופסור:  אתה יודע מה  ? במחשבה  שניה  , אם נצרף אחת לאחת ,
יש בדבריך משהו מן
       ההגיון ...
דוד:  ודאי שיש ... מסתבר שהחבורה  הזאת  היא הרבה יותר
מתוחכמת מאשר  תיארתי
       לעצמי ....  העיתון הזה  עומד בפני  פשיטת רגל  וכשאתה
על סף תהום האמצעים
      מקדשים   את  המטרה ....  עכשיו אתה   מבין , פרופסור
?
הפרופסור:  לא  כל  כך ...
דוד:  פשוט  מאד . אתה האמצעי  ואני  המטרה .... משתמשים בך
כמלכודת ....  
הפרופסור :   ( מהורהר , כאילו  לעצמו )  אם כך  הקטע הזה עם
העורב  היה מתוכנן ....
דוד:    איזה  עורב ?
הפרופסור:    העורב  שלא היה   . אבל מדוע  ?  מה  יוצא להם
מזה  ?
דוד:   הם  חיפשו מוצא  מן  הסבך ... המוצא  הוא  כסף ... הכסף
בידי  והפיתיון לכסף   בידך  
       מה   יותר פשוט  מזה  ?
הפרופסור:  ובמחקרים שלי  טמון  הכסף  ?
דוד:      הרבה מאד כסף .  
הפרופסור:   בדיוק את זה אני לא מסוגל להבין ....
דוד:    שמע , פרופסור , עכשיו התמונה  מתחילה להתבהר  .
למקרים  כאלה  אני  מתורגל    
        ויודע  היטב  כיצד לפעול .  הם מחזיקים  בחלקו
הראשון  של  המידע  ואתה  
       בהמשכו .... אתה אמור להיפגש אתם בשבע  בערב  ולהשלים
להם  את  החסר , נכון ?  
 הפרופסור:   נכון  ....
דוד:     אתה  תעמוד  בהבטחתך   . תופיע  בשעה היעודה כפי
שקבעתם . תביא אתך את  
         את  כל  כתבי  היד  שסיכמתם  להביא ... אך   אל תאמר
להם    מילה   על   הפגישה
         הזאת    בינינו.   את  ההמשך  הנח   בידי  .   כך
נקשור את כל הקצוות   ואצוד לי  
        שתי  ציפורים  במכה  אחת ...
הפרופסור:     בקשה אחת  לי אליך  , מר גולן .
דוד:   ( במצב  רוח מרומם )  בבקשה  , פרופסור . כל מה שתרצה
....
הפרופסור :  אנא , הימנע  מפגיעה  בצפרים ......  
           
           
               ---   מסך  ---
 
 
 

               
       
 

   
                 


         
       
       
                 









         
                            מערכה  שלישית
                            ( בהמשכיות  )
    שעת ערב  במערכת  עיתון " האופק " .  מבעד החלונות
משתקפים  שמיים   בהירים
   וכוכבים  . שלטי  הפרסומת מוארים  ורעשי  רחוב  עמומים
נקלטים ברקע  . מאיר  קרני  
   ישוב ליד שולחן   עבודתו ומדפיס במחשב , כשמוזיקה ערבה
בוקעת  מהרדיו   . הטלפון
   מצלצל . משתיק  את  הרדיו  )
מאיר:  הלו, מערכת  " האופק " . סגן העורך מדבר ....  שלום מר
גבאי , מה נישמע בדפוס ?
          לא, עמוס לא נמצא    אבל  צריך  להיכנס   בכל רגע .
אני יכול לעזור  ? ...נכון , אבל  
          כבר נמאס  לדוש  בנושא   הזה  ... הערב  המערכת
שלנו  מתכנסת  לישיבה מכרעת  
          וסביר להניח שהעיתון  שלנו יקבל  עירוי   כספי
במידה  כזאת  שיחסן  אותו לפחות  
          לכמה  שנים טובות . מה זאת  אומרת  מאין לי  הבטחון
?  מצאנו  תורם  מתאים ,
         ומה  חשבת ?  אז   המשך  לעבוד   ללא   חשש  , מר
גבאי , כי  מחר   נשכים  כולנו
         בבוקר חדשו ... להתראות ,  מר גבאי  ( מחזיר את
השפופרת ) אוף , איזה  חשדן !  
         עמוס ניכנס  בהופעתו ההדורה   )  
עמוס:  ערב טוב , מאיר ...  
מאיר:  ערב טוב , עמוס
עמוס:   היה  משהו  ?
מאיר:   גבאי צלצל הרגע ...
עמוס:   מה  רצה  הפעם   ?
מאיר:   שאל  מה בקשר  ל צ'קים   שחזרו ?
עמוס:    ( בכעס)  שיכניס  אותם  למסגרת  .
מאיר:   לא , ברצינות , עמוס .... הוא  אמר  שיפסיק להדפיס  את
העיתון  אם עד  חצות
           לא   יקבל  תשובה  אופרטיבית  .  הפעם הוא נשמע
רציני  ....    
עמוס:    אפשר לחשוב שחוץ מהעיתון  שלנו יש לו משהו אחר להדפיס
.... הרגעת  אותו ?
מאיר:    הודעתי  לו   שהמערכת  מתכנסת  הלילה והכל  יבוא  על
מקומו בשלום ...
עמוס:    הלוואי  ..... אגב , הם צריכים להגיע בכל רגע ...  
מאיר:  קבענו  בשבע , לא ?
עמוס:   עוד  עשר  דקות  ...
מאיר:   הוא בטח יופיע עם המלווה הקבועה שלו ...
עמוס:  חרסית ... שמע ...  אי  אפשר לזלזל  בה .....
מאיר:   יש לה   פה גדול  וחוצפה  בלתי  נסבלת ...  
עמוס:   לכן  הפרופסור   בחר  בה  כדוברת ....
מאיר:   ובעד עוד  כמה  סיבות  טובות    
עמוס:  אני מקווה, מאיר ,  שאנחנו ערוכים  היטב ... קבעת את כל
מוקדי  הציתות ?
מאיר:   הכל  מוכן ומזומן   . לחיצת  כפתור  אחת  בכף  הרגל
וכל  המערכת נכנסת    
          לפעולה במעגל סגור  . גם מצלמת הווידאו  בהיכון  (
מראה לו מקום  
         ניסתר  בין התקרה לקיר . עמוס  מנענע  ראשו  לשביעות
רצון )  
עמוס:  עבודה  יפה ....  עכשיו  לא נותר לנו אלא  לקוות שהכל
יתנהל   כשורה
ונכבדינו , מר  דוד   גולן ,  בלי הרבה  בבלת , ירשום  לנו
המחאה  נדיבה , כדי  שמיד
        נוכל להתניע  את  גלגלי   הדפוס ....
מאיר:  ושסוף  סוף  אוכל  להסתכל   למלווים  שלי  בעיניים.....
ולא  לחזור  הביתה    
         בהתגנבות יחידים    ....
עמוס:   דע לך  שהאדם   הזה   חשדן  כפייתי  ... הוא לא בוטח
אפילו בצל של עצמו .....  
          חייבים לנהוג  בו   במשנה  זהירות ....            

מאיר:  הכרת אותו לפני  כן ?
עמוס:   די  לי  בפגישתנו  הקצרה  במערכת כדי  להבין עם  מי יש
לנו   עסק ... זה לא  איזה
פרייאר  מזדמן   שאתה יכול להוליך   שולל  בסיפורי  אלף לילה
ולילה ... אצלו
הכל " ישר לעניין " , " הזמן  הוא כסף "  " ידו בכל  ויד  כל
בו  " .... הוא פושט ולובש
צורה  כהרף עין    ולא  ייתן  לך  צ'אנס  לומר  את  המילה
האחרונה ....
מאיר:  נישמע לי  כמו  איזה  חייזר ....
עמוס:  לא , לא , מאיר , אל  תתלוצץ , שמור ממנו מרחק ביטחון
לבל  תכשיל  אותנו  
         בלשונך ,  אחרת   נעטוף  דגים  בעיתון  שלנו .....
מאיר:  ומה  בקשר  לפרופסור   ובת  לוויתו   ? יש משהו נוסף
שעלי להיזהר  מפניו ?
עמוס:  הכל  סודר . סיכמנו שהפרופסור  מביא  אתו  את כל
מאמריו בנושא  הנדון
          ולאחר עיון  מעמיק  בהם , נזכה  אותו  בפרסום  רחב
, וגם בתמורה  נאותה  ....
מאיר:  איזה   תמורה  ?
עמוס:  אני יודע ?  כבר  נאלתר   משהו .... אתו  לא תהיה לנו
בעיה .....
מאיר:  ומה  עם  הקרצית    ?
עמוס:   כוונתך  לחרסית  .  אל  דאגה ! עם  הבעיה  הזאת  אני
מוכן  להתמודד   ....  
מאיר:  ( בקריצה )  אהה ,  הבנתי ...  טוב , אז  שיהיה  במזל
....
        (  חרסית מופיעה ראשונה בפתח כשתיק  מסמכים עב כרס
בידה. על התיק הזה היא      
        שומרת  מכל משמר.  היא  לבושה שמלת קיץ פרחונית
צמודה , עם מחשוף              
        נדיב , תואמת  היטב  את  חיטובי גופה .  סוקרת  את
אולם  המערכת  במבטים
       חפוזים )
חרסית:  ערב  טוב ...  ( שניהם מפנים את פניהם בבת אחת .
הופעתה  מרשימה אותם ממבט
      ראשון . אחריה מופיע הפרופסור, אותו לבוש , אותו איפוק
, אותו חוסר  ביטחון  ואותה    
      הססנות  בולטת  באופיו )        
עמוס:  היכנסו , בבקשה , היכנסו ...  ( בהפנותו אותם אל  שני
כיסאות שהוכנו מראש
       להארחתם )
הפרופסור:  אני מקווה שהגענו בזמן ...
מאיר:  הכל בסדר , פרופסור .... בבקשה  , נא   לשבת ....
חרסית:  חששנו   שנאחר .... הטרנטלה  שלי  עשתה   קצת  בעיות  
בדרך ....  
עמוס:  אין  דבר . העיקר   שאתם  כאן ....  ( מתיישבים . אל
מאיר ) אולי  נבקש משבתאי
שיעלה  לכאן   כמה חטיפים  ....  האורחים שלנו ודאי  רוצים
גם  משהו לשתות  ...
הפרופסור:  לא , תודה , אין צורך  לטרוח ...
מאיר:   בלאו הכי  , שבתאי  סגור בשעה  הזאת ...  ( בחיוך של
שביעות רצון )
חרסית: אני דווקא לא הייתי  מתנגדת לאיזה   קולה  קרה   ....
עמוס:   מאיר  ,  שמעת  את  הגברת  ?
מאיר:    ( מעיף  לעברה מבט  רב משמעותי ) טוב , אז  ארד
לבדוק  אם ניתן  להשיג
משהו  בסביבה ....  ( מתכונן  לצאת )
עמוס:  אתה יכול  להביא  אתך  גם  בקבוק יין  צונן  שנרים
כוסית  לסיכום  המיפגש ...        
          אם אין לך  מספיק  מזומנים , קח מהקופה הקטנה ...
מאיר :    הקופה  הקטנה  הפכה מזמן לקופת צדקה , כבר שכחת ,
בוס ?  אשלם    
          בצ'קים   שמסרנו  לגבאי ..... להתראות ...  ( יוצא
)
עמוס:  ( באי נוחות  מסוימת )  חוש  ההומור  שלו  ממש  משגע
....
חרסית:  קצת וולגרי , לטעמי ...
עמוס:   אבל  עיתונאי   מוכשר  מאין  כמותו ...
הפרופסור:  אני  סבור,  שעזות המצח , הנעילה העיקשת על  המטרה
, הסקרנות המתמדת,
          החטטנות  המעמיקה בנושא מסוים  על מנת להגיע
לחשיפתו ,  די  דומה  לתכונות      
          שלנו  כגיאולוגים ...  גם את  חושבת כך    , חרסית
?
חרסית: יש בזה  משהו , פרופסור , אבל  הדמיון  פרוע למדי ...
לדעתי , שני  המקצועות,  
          מעצם ייעודם , הנם קוטביים  ביותר  ....
הפרופסור:  קוטביים  כן  ,  אבל  האנלוגיה  זהה ....
עמוס: ( שעד כה האזין להם בחוסר סבלנות  כשעיניו נעוצות בתיקה
של חרסית ) מה דעתכם,
         רבותי המלומדים , לגשת ישר לענייננו  כי  הזמן קצר
והמלאכה  מרובה  ?
הפרופסור:   אכן ,  אדוני  העורך , הצדק אתך ....  
עמוס:   הן לא נרצה למשוך את זה  עד לשעות הקטנות של הלילה
....
חרסית:   בהחלט שלא  . מחר  בבוקר   יש  לפרופסור  שלוש
הרצאות  רצופות ...
            ( בקריצה לעבר עמוס )  בנושא  אגן הים התיכון ,
כמובן ....  
עמוס:   כמובן ....  ( מחזיר  בקריצה לאות הבנה )
הפרופסור:   באמת ? ביומן  שלי   לא  רשומה   אף הרצאה  עד
לתחילת  החודש הבא      ....
חרסית :     כי  עדיין  לא עדכנתי  את יומנך . יש לך הרצאה
אחת ,  בנושא  " פלסטיקום "  
          שניה בנושא   " הקונגומרקט " ושלישית  בנושא  
אנטרקטיקה...  עכשיו   זה אומר
         לך    משהו , פרופסור  ?
הפרופסור:    בהחלט  ....          
עמוס:     גם נושא  " אנטרקטיקה "  נשמע מעניין  .  הבאתם
משהו מזה בתיק ?
חרסית:  ( חולצת אותו מסבך השאלה )  על הנושא הזה נדון בנפרד .
הוא לא כלול בעסקת
          החבילה  שעליה    סיכמנו  ....
עמוס:   אם כן ניגש  לעבודה  ...  הבה  נראה מה  הבאתם
באמתחתכם ונתחיל לדון לגופו
         של    עניין....
הפרופסור:   עם כל הכבוד , אדוני העורך , הנושאים  הללו הם  
בעלי אופי גיאולוגי
מקצועי  , קשה  להאמין  שתוכל  להעריך  את   חשיבותם  אם
אינך  איש מקצוע.  
עמוס:  אל דאגה , פרופסור ,  אני יודע  לקרוא    גם בין
השורות.... ( מושיט ידו אל התיק )
חרסית:   רק  רגע  . לפני שאנחנו  מציגים את הסחורה   אתה חייב
להבטיח לנו ששום מידע
           לא יודלף  מחדר  זה ללא הסכמתו  וחתימת ידו של
הפרופסור ....
עמוס:   על  כך   הרי  הסכמנו  מראש ....
חרסית:  לא הקלטה , לא העתקה  ולא פרסום , ללא הסכמתו המלאה של
הפרופסור...
עמוס:  (  בחוסר סבלנות  )  אני  מסכים   !
חרסית:  בכתב , בבקשה ....
הפרופסור:  ( מבויש קמעה  )  את לא חושבת שזה מוגזם  , חרסית
?
חרסית:   לא , פרופסור ...  אם  אתה  מאמין בהגשמתה של
אנטרקטיקה , אנא ממך, תן לי  
            לנהל  את  העסקה   הזאת   למענך  , למען שנינו
....
עמוס:   מה פרוש  אנטרקטיקה  ?  אמרת שהיא לא כלולה ...
חרסית:   תסלח לי ,  מר הראל  , אבל זהו  דיון  ביני לבין
הפרופסור  ....
עמוס:   בסדר , הבנתי  את הרמז .  ( נוטל פיסת נייר מעל השולחן
ומתחיל לכתוב ) אז ככה :      
           "  אני    החתום  מטה , עמוס הראל,  העורך  הראשי
ומוציא לאור של  עיתון        
         :"  האופק "  מתחייב   בזה  לשמור  בסודיות   גמורה
את כל  המידע אשר  נימסר  
          לידיעתי .....
חרסית:   המידע  בצרוף מסמכיו  הנלווים ...  הוסף  בבקשה ....
עמוס: ....  המידע   בצרוף מסמכיו  הנלווים  אשר נמסרו לידי  
במעמד זה  ולא  לפרסם,
             להעתיק  ו/או  לצלם   מסמך  כלשהו    , ללא
הסכמתו וחתימת  ידו   של  
             פרופסור  שמואל אהרונוב ...
חרסית:  ומזכירתו האישית ,  חרסית  עצמון ...   הוסף בבקשה
...
עמוס:    ומזכירתו   האישית , חרסית עצמון ...
חרסית :   וזאת  רק   תמורת   תשלום  שערכו לא  יפחת  מחמש
ספרות  מינימום...
עמוס:    חמש  ספרות  מינימום  ?
הפרופסור:  חמש  ספרות  ?
חרסית:   בדיוק  כך ....  נא להוסיף ....
עמוס:    ( מהסס קמעה )  יש  לי  ברירה  ?
חרסית:  אין לך , אדוני העורך ....  נא  לחתום  ולתת
להתחייבותך  תוקף חוקי ...  
עמוס:   ... וזאת  רק  תמורת תשלום שלא יפחת מחמש ספרות
מינימום .... על החתום :
 עמוס הראל  , עורך ראשי   "  עכשיו  בסדר ? ( חותם ומגיש
לידיה את פיסת הנייר )
חרסית:  ( מעיינת במסמך  בקפדנות .לאחר מכן  תוחבת   אותו
לכיס שמלתה )  עדיף היה
        שיחתום  עוד  מישהו   מטעמך , כגון  סגנך  מאיר  קרני
.... אבל מילא  , ניקח את
        הסיכון ....
עמוס:   למסמך  שבידייך יש תוקף חוקי מרגע שחתמתי עליו, חרסית.
 ( מושיט  ידו אל
      התיק    המיוחל . כל זמן המשא והמתן הפרופסור מעביר
מבטיו מאחד לשני  מבלי  
      להבין  בדיוק  על מה  כל הטכס הזה )
חרסית:   בזהירות , אדוני ,  קח בחשבון שכל מילה שקולה  בזהב
...
עמוס:   את מספרת לי ?
הפרופסור:  ואם משהו לא ברור , אני מוכן להסביר ...
עמוס:  ( נוטל את התיק  לידיו בהתרגשות . כאילו  נפל לידיו
אוצר בלום )
ברשותכם , קודם  כל  אמיין  על  פי  הנושאים  המועדפים:  (
מקריא בקול רוטט
        ונרגש.  השניים  נועצים בו מבטי גיחוך  ) "  בקעים
יבשתיים " ,  " תנועת לוחות    
        הליתוספירה  ",  " מיון  הסלעים  הא - פיק -  ....
הפרופסור :   האפיקלאסטיים .... אמרתי לך שזה לא פשוט ...
עמוס:  לא פשוט  אבל יש לזה צליל  מעניין ...אחר  כך נשוחח על
הפיענוח .  ( ממשיך) הנה
       עוד    משהו   מעניין :  " החיים  במזו - זו - ...    

הפרופסור:  ( מרוצה מבחירתו )  במזוזואיקון ...  אני חייב
לציין , אדוני העורך,   שבחירותיך  
       מוכיחות  שאכן  ניחנת   בחוש  גיאולוגי  מפותח  ...
חרסית:  ( על מנת לחזק את המתח )  על כן אתה  מצליח  לעלות  
דווקא  את   הנושאים  
      המסובכים   ביותר....
עמוס:  ( מרוצה מעצמו ) ומה תאמרו על זה ? " המיבנה הסיליקטי
כפי שהוא מצוי
       באמ- פי - בול .... "
הפרופסור:  ( בהתמוגגות מנחת ) המיבנה  הסיליקטי  " בעל
השרשרת  הכפולה " ,  המצוי
      בקבוצת   האמפיבול ....
      ( לפתע , בעיצומו של הסימפוזיון הגיאולוגי המאולתר ,
מתפרץ פנימה מאיר כשהוא
       גורר  אחריו גברת משונה עם תיק ג'מס בונד בידה,
המתנגדת  לאחיזתו בקולות
      עמומים   ובלתי ברורים )
מאיר:  ( בהתרגשות גואה )  את הגברת הזאת  גיליתי   ליד  דלת
המערכת כשהיא מצותתת          
לשיחות  ומציצה פנימה בחשאי  ...
עמוס:  שאלת מי היא ?  מה מטרתה  ?
מאיר :  ( מניח על השולחן  את בקבוק היין וכוסות הפלסטיק אשר
הביא עמו . את הקולה
          מניח לפני חרסית ) שאלתי ,  טלטלתי ,  איימתי , אבל
היא בשלה .  מסרבת  לענות  
         או  להזדהות ... הנה , אתם שומעים  ?  אלו  הקולות
שהיא  משמיעה ...
חרסית:  אולי  אינה חשה בטוב   .... אולי היא זקוקה לסיוע   (
קמה  על מנת לגשת אליה .
      אך  האשה   מסמנת לה להתרחק     )
עמוס:  ( בוחן אותה בחשדנות, מכף רגל עד ראש. מתמקד על תיק
הג'מס בונד שבידה )
         היא גם לא נראית מי יודע מה .....
מאיר:    תסתכלו  עליה , איזה מבטי טירוף  היא שולחת לעברנו
?
עמוס:    עדיף לדווח  למשטרה שתטפל בה ....    
הפרופסור:   אני לא בטוח , אבל נדמה לי שכבר נפגשנו .... (
האשה מנענעת  ראשה      
         לחיוב  )
מאיר:   אולי היא אחת מהמעריצות  שלך  באוניברסיטה  ,
פרופסור.
חרסית:  תפסיק לדבר שטויות , בבקשה !
מאיר:     ראו  בעצמכם  , עיניה נעוצות בפרופסור
עמוס:    אולי  היא קשורה למשטר  " זימה "   כלשהו      
חרסית :     אולי ברחה מאיזה מוסד  ....  ( האשה מתנגדת
בקולותיה העמומים )
מאיר:  ( על מנת להקניט  ) תהיה מי שתהיה .  אני חושב שהכי טוב
 לגלגל   אותה    
           במדרגות   כמו שק תפוחי אדמה  ולהתפטר ממנה ....
עמוס:  ( משתף עמו פעולה  )  אתה יודע מה  , תעשה מה שאתה
חושב  לנכון ונגמור עם זה.
חרסית:  אתם בטח לא רציניים  ....
מאיר:    אין   ברירה ....  לך תדע מה היא זוממת ....
         ( לפתע האשה המוזרה   משילה מעצמה את בגדיה  בחיפזון
ולנגד עיניהם הנדהמות ,      
        ניצב  דוד  גולן   במלוא  הדרו  )
דוד:       המשחק  ניגמר , רבותי .... עכשיו  אנחנו  חוזרים  
למציאות ...
הפרופסור:    שוב  אתה , מר גולן  ?   לא  תיארתי לעצמי  שאצלך
זאת  אובססיה ....
עמוס:    אמנם ביצעת כניסה מרשימה, מר גולן ,  אך למען האמת ,
חיכיתי למשהו דומה
דוד:  טוב רבותי  , מי שלא הספיק  לזהות  אותי  עדיין , אני
דוד גולן , ודאי  קראתם  עלי    
       בעיתונים   או  ראיתם אותי  בטלויזיה . לעתים קרובות
אני נאלץ   להשתמש  
       בתחפושת   כדי  לחמוק   מהתקשורת  הצמודה   אלי  כצל
. לפעמים   זה  עשוי  
      להחמיא  לאגו   אך במרבית המקרים ,  חדירתם   לורידים
גורמת   למחנק .  אם כן ,
      אל  תוציאו עלי   מסקנות  שווא   ובואו  נעבור לסדר
היום. ( מבטי  כולם נעוצים בו  
     בהשפעת  הופעתו   המפתיעה ) זה אומר להמשיך  במשימה
שלשמה התכנסנו כאן  הערב
עמוס:  " התכנסנו " ?  עם כל הכבוד , מר גולן ,  אני לא זוכר
שהוזמנת  " להתכנסות  "  
       הזאת  ,  המיועדת  רק  לחברי  המערכת    ...
דוד:  חברי  מערכת כגון : פרופסור  שמואל אהרונוב  והגברת
הצעירה  שעוד לא הייתה לי
       ההזדמנות   להכיר ....
חרסית : ( מאד  חברותית ) נעים מאד ,   חרסית  עצמון ....
דוד: ( מודד   אותה  מכף רגל עד ראש ומתרשם )  חרסית....
מהמילה  חרסינה  ?
חרסית: חרסית , מהמילה  חרסית ...  מזכירתו האישית של  פרופסור
שמואל אהרונוב ...
מאיר:  המחזיקה  הבלעדית  על  מפתח  היכלי  הקודש    שלו  ....

דוד:    ( אל הפרופסור, מבלי להסיר ממנה את מבטיו )  אני חייב
לציין , פרופסור , שטעמך  
         משופרא  דשופרא ....
הפרופסור: ( בחוסר נוחות מסוימת)  תודה ....
דוד:    לא  ידעתי  שאתה  חבר  מערכת  ....
הפרופסור:   גם  אני  לא ....
עמוס: ( בהתפרצות)  זאת אחת  ממטרות התכנסות  שלנו .... למנות
את  פרופסור  שמואל
      אהרונוב  לעורך  " מדור  המדע "  ....
מאיר:   אני לא  זוכר  שיש  לנו  מדור  כזה  ....
עמוס:  יהיה ... ועוד  איך  יהיה ... זה  חלום  ישן  נושן  שלי
....
חרסית:   הפרופסור  ואני  מאמינים  באמונה שלמה שאם  קיים  בלב
רצון  חזק  ,
בסופו של דבר , כל  חלום  עשוי  להתגשם ...
דוד:  נו, טוב ,  נפסיק עכשיו  לחלום  וניגש  לעסקים ....
נתחיל  אתך  , פרופסור .
( ניגש אל השולחן , מחטט  ומעיין  ברפרוף  במאמריו של
הפרופסור )
חרסית:  אני מבקשת  ממך , אדוני , להסיר עיניך מן  המסמכים
הללו ... הם רכושו הפרטי
של הפרופסור ואין לך רשות לגעת ולא להציץ בהם ....
דוד:  סליחה , גברתי . אבל  יש  לי  הסכם עם  הפרופסור ...
עמוס:   איזה הסכם  ?  ממתי ?
חרסית :  כל הסכם בינך לבין הפרופסור  אינו תקף אם לא קיבל  את
אישורי .....נכון ,
         פרופסור?
הפרופסור:  ( הויכוח הזה נראה לו מיותר )  בסך הכל מדובר
בטיוטות ההרצאות שלי ,
         חרסית.  אין טעם  להיכנס לעימותים  בגלל  זה  ....  

דוד:  את שמעת  מה  אמר לך  הבוס , גברת חרסינה  ?
חרסית:  חרסית , אם לא אכפת לך ...
עמוס:  ( באיתותים  נואשים  אל מאיר להפעיל  את  מערכת
הציתותים שהתקין  ) אני חושב
         שהגיעה    עת   ההרצה ....
דוד: ( בחשדנות  אופיינית ) מה פרוש   " הרצה "  ?
עמוס:  ( מבטיו עוברים מדוד אל מאיר )  הכוונה  .... לעריכת  
פרוטוקול ... כמו בכל ישיבה
       מבוקרת ....
דוד:  ( מנתר כאילו  הכישו נחש )  שום פרוטוקול .... שום  מסמך
... אף  מילה  מהנאמר  
       בחדר   הזה , לא  תודלף   החוצה  !  ברור    לך  ,
אדוני  העורך  ?

מאיר:  ( תפש את כוונותיו  של  עמוס קצת באיחור . מפעיל בסתר
את המערכת)    
         מעגל  סגור  פתוח  , בוס ,   והכל   כלול ....
דוד:   מה אתם מקשקשים ?  איזה מעגל  סגור פתוח ?    מה כלול  
?   אתם  שוב   יוצרים  
         קנוניה  מאחורי  גבי  ?      
מאיר:  שום   קנוניה , מר גולן ...  זה  פשוט  ביטוי  ציורי
השגור בפינו. כוונתו  למעגל  
        שחגים סביבו   זמן ממושך  מדי  ,  מבלי   להגיע
לסיכום  ....                
דוד:     יש  בזה  משהו   ... אני  באמת   מבזבז  על הנושא
הבזוי  הזה כבר יותר
         מדי זמן ....  ( ניגש  אל הפרופסור  בקול תקיף ) זהו
, פרופסור , הגיע  רגע  האמת .  
         מכיוון שכל   הנוכחים כאן קשורים איך שהוא לנושא   ,
לא איכפת לי שתשמיע  את
         את דבריך  בפני  כולנו  על  מנת למנוע   ספקות  ואי
הבנות  מיותרות  ......  עכשיו
         הנח קלפיך  על השולחן  , פרופסור ...  כולי אוזן  !
( מתישב קרוב אליו ועושה אוזניו
        כאפרכסת )
הפרופסור: ( כולם מפנים אליו את עיניהם .  נבוך  ומבולבל ,
כאילו נלכד בכלוב  )
על  איזה נושא  , אדוני  , רוצה שארצה   ?
דוד:   בסדר .  אתה  מעדיף  שהיוזמה  תבוא מצדי ...   ( שולף
מתיקו  גיליון עיתון  ומקריא )
         " .... פעילות  אנוש גורמת לשינוי משטר  הזימה
ולחדירת מזהמים לאקופר ועליה
           מתמדת בריכוז  הכולרות .... "  זה מזכיר לך  משהו
, פרופסור  ?
הפרופסור: ( אותו משחק מבולבל )  זה קטע מהמאמר  השגוי  שלי
....  כבר דיברנו עליו ...
        לא   ?
דוד :  אמת  ויציב ...  אני שמח שזיכרונך חוזר אליך .... עכשיו
ספר לנו  מי  ומה מסתתר
       מאחורי  הפרסום   ונגמור עם זה ....
עמוס:    והכל  יבוא על מקומו  בתמורה  ובשלום ....  ( בקריצה
מובנת  לעבר  דוד גולן)
דוד:   בהחלט . בהחלט .  אני  עומד  מאחורי  כל  אשר הבטחתי
כפיצוי .      
חרסית:  ( בהתפרצות פתאומית )  אנטרקטיקה   !        
מאיר:   לגברת  הזאת  יש  עיתויים ,  אלוהים ישמור ....
חרסית:  אני חוזרת  ומדגישה :  אנ-טרק-טי-קה !
עמוס:  ( שאינו מרוצה  מהתערבותה  הבלתי צפויה )  מה הקשר ,
חרסית ?
חרסית:  קשר הדוק ביותר ...  זה  בעצם , עיקרו של   העניין
.... נכון פרופסור ?
הפרופסור:  בתור  חלום נשגב , זה נכון .
דוד: שמעי נא , גברת  חרסינה  ,  לי  אין פנאי  לחידודי לשון
ומשחקי מילים ...  ברצוני  
לשמוע   עובדות  וזהו...    ( אל הפרופסור , בחוסר סבלנות )
הרי כבר סיכמו ...
חרסית:  בנושא  הזה  אני מיופת הכוח של  הפרופסור . אתה  חייב
לפנות אלי ...
דוד: ( ללא שביעות רצון ) יהיה כך ! נישמע מה יש לך לומר  .
חרסית:  מה ברצונך לשמוע , מר גולן  ?
דוד:   ריבונו של עולם , כמה פעמים עלי לחזור על עצמי ?
ברצוני  לדעת מי מסתתר מאחורי
המאמרים הללו  וכיצד  הפרופסור  קיבל  לידיו  את  המידע ...

חרסית:   קודם כל נתחיל   באנטרקטיקה .... כי הכל  בא משם ...
דוד:   שוב  התחלת  להשתגע  ?   לי אין עסקים  באנטרקטיקה
....
חרסית:  אני יודעת . ( כממתיקה  סוד)  הרי  כולנו  יודעים
היכן  העסקים שלך , מר גולן.
דוד:  אני ממש מאושר מזה .
עמוס:  אני  מציע  שתיגשי  ישר לעניין , חרסית . בלי עקיפות
ובלי תירוצים ...
הפרופסור: העורך צודק , חרסית ,  מיותר  להלעיט  את  האדונים
הללו בפרטים שאינם
בתחום  התעניינותם .
מאיר:  סיפורי בדים שמענו די  והותר .
חרסית: ( חוככת בדעתה , בגבשה  לעצמה  תגובה משכנעת ) כמו
שאמרתי , המקור הוא
באנטרקטיקה .  סטודנט ומעריץ  מושבע  של הפרופסור  אשר עבד
בזמנו באחד  
         ממפעלי  "  גולן "  ,  היגר לאנטרקטיקה  ומשם ערך
סידרת התכתבויות  מרתקת
עם הפרופסור , שהיו  בהן  גילויים מרתקים אודות  עסקיך
הסמויים ....
דוד:   ומה שמו של  הנבל  ?
חרסית:  את זה  לצערי לא נוכל  לגלות  כי על  כל  מכתביו  חתם
בשם מיסטר  " איקס " .
דוד: איקס  ! ואתה פרופסור  לא עניין אותך  לדעת מי מסתתר
מאחורי  ה"איקס "  הזה ?            
הפרופסור:  ( לאט לאט נירתם למשחק )  אני  תמיד  דגלתי בחופש
הפרט, אדוני   . מי
         שמעדיף  להישאר בעילום שם   , יש לו כנראה סיבה
משלו   .  שיבושם לו .
דוד:   נשמע מאד אנושי  רק שבמקרה שלי לא עמדת  כל כך על
העיקרון הזה ....
חרסית:  המקרה שלך שונה בתכליתו  מכל  מיקרה  אחר , מר גולן .
דוד:   בודאי . כאן  מדובר בבצע  כסף ...
הפרופסור: ( פגוע  קמעה )  הכסף  מעולם  לא  היווה  עבורי
מטרה מקודשת  ... לעומת זאת    
        חקר  האדמה  , הניסויים  המדעיים , החשיפות
הגיאולוגיות , אלו הן  שאיפותי
       הנעלות   ביותר ... כל דבר אחר משול  בעיני   לתפל
וחסר  עניין ... חיי  הציפורים
      למשל,   מרתקות  אותי  אותי  הרבה יותר מאורח חייו של
האדם ....
מאיר:   זה  נכון  . אני יכול להעיד על כך.
דוד:  העיקר , כיצד  אנחנו מתקדמים   ? אם הכל  מתנהל אצלך
בתמימות שכזאת  מדוע      
      פרסמת  את כל  התועבה הזאת  עלי   ?
חרסית:  תרשה לי לענות לך , מר גולן . הפרסום  נעשה  ביוזמתו
של מיסטר איקס  במטרה
להשיג  מימון  עבור   הפרופסור  כדי  שיצטרף   אליו ,
לאנטרקטיקה .
דוד:    מה הקשר   ?
חרסית:  אתה מבין , מר גולן , מזה שנים רבות  הפרופסור  חולם
לצאת בראש משלחת
של  גיאולוגים  , משוגעים לדבר , לסקור את  מרחבי הנצח  של
אנטרקטיקה .
דוד:    ומה מונע  בעדו  ?
חרסית:  כסף . הרבה מאד כסף .
דוד:   אני עדיין לא מבין איך אני משתלב בכל  הספור הזה  ....
חרסית:  אתה יוצא  הנשכר  העיקרי , אדוני  ....
דוד:     על מה את מדברת ?
חרסית: קודם כל  אנחנו  מאתרים את  מיסטר  איקס ונועלים  את
פיו  אחת ולתמיד
          מאחר  ובהגיענו לשם  כבר הגשמנו את   המטרה שלשמה
הוא  פעל .
שנית: תוצאות  מחקריו   החדשניים  של  פרופסור אהרונוב
באנטרקטיקה   יהיו  
         בבעלותך   הבלעדית  . תהיה רשאי לסחור  בהם כאוות
נפשך ....וזה כולל גם  את
        זיכיונך    על  תוצאות   הקידוחים   כגון  , נפט , גז
,  מים  ופוספטים ...    
דוד:    ומה זה אומר  ?
עמוס:  זה אומר  שלא ימצא  עיתון בארץ  ובעולם  שלא יציע  לך
סכומי כסף   נכבדים  
         ביותר  עבור  זכות  פרסומם  של  הממצאים הגיאולוגיים
החדשים ....
מאיר:   ובל  נישכח שהתרחקותו של הפרופסור  ממרכז  העניינים
, אי שם  בקצה העולם ,
          תסיר   ממך  גם את  איום   פעילותו  המקומית
ותעניק לך שנת לילה ערבה ....
עמוס:  למעט המאמרים שכבר נמצאים בידינו ...
דוד:     המאמרים אשר בידך אינם שייכים לך יותר , אדוני העורך
...      
עמוס:  רציתי  רק להזכיר  לך  את תרומתנו   הצנועה  בכל  הפרשה
הזאת שבעצם נולדה
כאן בתחום  עיתוננו   הנאבק  על  קיומו ....
דוד:   לעיתונך  אין כבר על מה להיאבק   , אדוני . סמוך עלי
שאני מעודכן היטב .      
  רשמית , עיתונך  שבק חיים  מזה עשרים  וארבע  שעות  ....
הבנקים   סגרו  
          לך  את   כל  קווי  האשראי  ובית הדפוס  חדל
להדפיס עבורך ....  חובך הכללי
         מסתכם  ביותר  מחצי  מיליון  דולר  והמעקלים  בדרך
... ( משתררת  לפתע דממה  
         מעיקה )
הפרופסור:  זה איום ונורא  ... אני  מצטער לשמוע ...
מאיר:  בעיתון הזה השקעתי את מיטב שנותי  ולא  אחת  ויתרתי על
זכויות  ועל משכורת
          סדירה  רק  על מנת  להמשיך  לתמוך  בקיומו ....
עמוס:  הכישלון  כולו  שלי  .... אני מצטער שהמשכתי להיאבק
לשווא  ולצבור חובות ....
חרסית:  לא הייתי מאמינה  שזה יכול לקרות  לעיתון נפוץ כל כך
....
דוד :  ( בהיחלצות  מן  המצב )  טוב , רבותי הגיעה  העת  
לחדול מהספדים  ולנסות למצוא
פתרון למצב ... ( פונה אל הפרופסור ) תאמר לי פרופסור  כמה
זמן עשוי לערוך מסע  
       כזה  לאנטרקטיקה  ?  הרעיון הזה דווקא  מתחיל לשאת  חן
בעיני ...
הפרופסור:  מינימום  הזמן  הדרוש  הוא  כמחצית השנה .... זה
זמן  מינימלי  כדי להספיק      
       לבצע  שם מחקר  רציני  ...תנאי  השטח ושינויי  מזג
האוויר  הם גורמים מעכבים  
      ובלתי   צפויים  שיש לקחת בחשבון ...  
דוד:  במה זה תלוי  ?
הפרופסור:  בתקציב כמובן . איסוף  נתונים  מוצלח   תלוי  בזמן
השהיה בשטח  ובטיבו של  
       הציוד   המצוי  בידי  המשלחת .  וזה   עולה הון תועפות
....
דוד:  אני איש עסקים מנוסה  , כידוע לכם . אני לא משקיע  פרוטה
בעסקה שאין  לה תחזית
        רווחית  להערכתי . אבל כאן  הסיפור הוא שונה  וההשקעה
שווה  את הסיכון  .  מה
       דעתך   על שנה  שלמה  באנטרקטיקה , פרופסור  ?  
הפרופסור:  מעל  ומעבר למצופה .....
דוד:  אתה  מתחייב לי  להשתקתו הנצחית   של מיסטר   " איקס "
והעברת  מחקריך  
       לבעלותי  הבלעדית .  המחקרים יועדו לפרסום  במדור
המדעי     של    " האופק "
      המתחדש .
עמוס:  אני לא מבין ....
דוד:   ( פותח את תיקו ושולף מתוכו קובץ ניירות ) אני לא מבזבז
את זמני לריק .  הכנתי כבר
        חוזה   ערוך   ומודפס  על ידי עורכי הדין שלי . כל
שעליך לעשות , מר  עמוס  הראל ,  
        זה  לחתום   עליו בנוכחותם של  העדים הללו   ועיתון
"  האופק "     שלך  ,
       שעליו   שרים כבר  את  שירת  הברבור , יקבל  תמריצי
חיים   שיחלצו אותו מן
       הבוץ  ויהפוך  ל  "  אופק  הגולן " -  בבעלותי . אגב ,
כדי  לסגור  את  העסקה
       בשלמותה , רכשתי  בדרכי  הנה    גם את בית הדפוס  של
מר   גבאי .  מה  דעתך  , מר  
       הראל  ?
עמוס:  ( המום . בקושי  מסוגל להוציא הגה מפיו ) זאת אומרת
שאני  בחוץ ?
מאיר:  ואני בעקבותיך  ....
דוד:    תירגעו  רבותי . אף אחד לא  בחוץ . אתם ממשיכים
בעבודתכם כתמול שלשום .
רק  עם שינויים קלים .... אם אתם מסכימים  , כמובן .
עמוס:  כאילו שיש לנו ברירה  .
דוד:     נכון  . אין  לכם  ברירה .  אתה  עמוס  הראל  תמשיך
לשמש   העורך  הראשי ומר
מאיר קרני , סגנך .... את שאר חברי המערכת  אמנה בעצמי .
השינוי הקטן  יחול              
         בכך   שאני   אהיה   המוציא  לאור  . ברור ?
עמוס:   איך שלא יהיה  אנחנו לא מובסים .... העיתון  שלנו
ימשיך לחיות ...  
מאיר:  העיקר  מתי  נקבל  משהו על החשבון , בוס  ?
דוד:    מיד  לאחר שתקלטו  באגף  כוח האדם  שלי ...
מאיר:  ( שבע רצון  ומאושר ניגש  לפתוח את בקבוק היין  ומוזג
לכוסות )  אז שיהיה  בשעה
        טובה  ומוצלחת  " רבותי "  ! לחיי  הבוס החדש  שלנו
מר דוד גולן ...  לחיים !
עמוס:  להתחדשותו  של  " אופק הגולן  "   . לחיים !  
הפרופסור:  למסע מוצלח  באנטרקטיקה ....
חרסית:   לחייך , מר  גולן  ואני חייבת להוסיף  עוד כמה מילים
. בהיכרותנו הקצרה  אני  
           עוקבת אחריך  מקרוב  והערצתי  אליך  רק הולכת
וגוברת  .   לא  פגשתי  עדיין  
           אדם נמרץ ומעשי   כמוך ... אדם  שמבין עניין ,
החלטי  ורב תושייה ,למרות שממבט
           ראשון  עשית  עלי רושם  של  טיפוס  מחוספס  ודוחה
למדי ... אבל  עכשיו אין
          מילים  בפי   על מנת  להוקירך  ....   ( די מתרגשת
.  מחיאות כפיים מכל עבר  )
דוד:     נאה  מצדך , חרסית .  אשמח  מאד  אם  באחד הימים  
תתלווי אלי  לסיור עסקים  
          ואולי  תגלי  עוד  כמה  צדדים  יפים   משלי  ....
חרסית:  תודה , מר גולן , אבל אני  כבר  אהיה   בדרכי
לאנטרקטיקה ........



                                    מסך                    
       
                           סוף
         
         
 (C )  כל  הזכויות שמורות למחבר            
   
 
         

 


       
   
         
     
                 

             
                         






                       



         
 
        קומדיה   מאת :  ישראל  גולד  





(C  ) כל הזכויות שמורות למחבר



               משתתפים:
     1 .  עמוס הראל  - עורך ראשי ובעל העיתון
    2 .  מאיר קרני   - כתב
    3 .  פרופסור שמואל אהרונוב - גיאולוג  
    4 .  חרסית עצמון - סטודנטית
    5 .  דוד  גולן - איש עסקים אמיד  


                    ----------------
   












             מערכה   ראשונה


מערכת  עיתון  " האופק " .  שולחנות עבודה לכתב ראשון ושני ,  
על כל שולחן  מחשב , טלפון    ושם הכתב: " מאיר קרני -כתב
כלכלי." על  גבי שולחן סמוך,  שאינו מאויש ומשמש כרקע  , רשום
:  " דוד  אבירם-  כתב מדיני ." באולם המערכת ,  כסאות ,מדפי
עיתונים ישנים ואביזרי מערכת שונים. דלת כניסה ראשית . דלת
פנימית, בחזית הבמה , עליה רשום באותיות גדולות :  " הנהלה " .
דלת נוספת מימין ,עליה רשום :  " ארכיון " .   בחלקו הפנימי של
אולם המערכת  קבועה  מחיצה נמוכה כשבפיתחה מצויין בשלט נוסף
ומאיר עיניים :  " עמוס  הראל - עורך ראשי ומנהל העיתון " .
שולחנו  גדוש  קטעי עיתונות, גלופות, כתבי עת  בנוסף למחשב ,
הטלפון והטלפון הנייד . במרחק מה , משולחנות הכתבים  והעורך ,
במקום  ניפרד  , ממוקמת  פקסימיליה    . על הקירות תלויות
כרזות פרסומת  כגון : " האופק  - עיתון היום והמחר   " .    
" האופק : עיתון עצמאי   אל מפלגתי " . " האופק- אקטואליה בזמן
אמת"   " מוסף - האופק- לקידום המדע  והכלכלה בישראל " . מבעד
חלונות פתוחים שוילונותיהם הוסטו לצדדים  , משתקפים גגות בתים
ושלטי  פרסומת , בבוקרו של יום קיץ נאה. רעשי  רחוב עמומים ,
נשמעים ברקע .  עם עלות המסך  :
מאיר קרני , הכתב הכלכלי , ישוב ליד שולחנו , ראשו רכון על
ידיו ונחירותיו מפזזות .
ממכשיר הרדיו הנייד  שעל שולחנו , שומעים את חדשות הבוקר  : "
קול ישראל מירושלים.  
בוקר טוב , השעה שמונה  ושלושים  והרי  עדכון   החדשות   מפי
צבי  בר נתן  :  
"  כתבינו   מדווחים   על  החרפת המיתון  הכלכלי . האבטלה עולה
והצמיחה יורדת .   הדולר  ממריא  והשקל  נוחת .  ועדי העובדים
מאיימים בהשבתת המשק  והמשק מאיים בהשבתת  המדינה  . תהליך
השלום במבוי  סתום  ואירופה מאיימת  בסנקציות  כלכליות . חקירת
שחיתויות הבכירים  מקבלת  תאוצה ומערכת המשפט נערכת לשבוע סוער
. לקראת הצהריים  צפוי  שרב כבד  ומפגש  לוהט   בין  דתיים
לחילוניים .  חוץ מזה , עולם כמנהגו נוהג . שר  הביטחון בפריז
, שר האוצר בקנדה, שר החוץ בג'נבה, שר הפנים  בסין   וראש
הממשלה   יוצא  הבוקר  עם  פמלייתו  לביקור    ממלכתי
באזרביג'אן  .... "

עמוס: ( ניכנס לבוש חליפת קיץ בהירה , הופעה כריזמטית של בוס
נמרץ בגיל  הארבעים  ,
         מפגין  נחישות וביטחון  עצמי  . נושא עימו  כמה
גליונות של  "האופק " שזה עתה
        יצא   ממכבש  הדפוס.  מכבה את הרדיו ופונה אל  מאיר
קרני השרוי בהילולת
        נחירותיו.  מתבונן בו בפליאה ) באיזו הנאה  הוא נוחר
!  ( מנער אותו קלות )   בוקר
        טוב !   בוקר   טוב !  ( חוזר ומנער אותו ביתר שאת )
הי ,  נא לסגור את הנגריה ....  
מאיר: ( בשלבי התעוררות . ממצמץ בעיניו ומנסה להתעשת ) בוקר
טוב , בוס !
עמוס:  שמע , איך שאתה נוחר ! אלה לא סתם נחירות , זה מפעל
תעשיה ...
מאיר:  אני מת מעייפות, בוס...
עמוס:  אתה  תמיד נוחר כך ?
מאיר :  אף פעם לא יצא לי לשמוע ....    
עמוס:  לא , ברצינות .  קראתי באיזה  ירחון רפואי שנחירות
מאומצות כאלה עלולות לגרום    
 לתעוקת הלב ...
מאיר:    במצב  הנוכחי  אני  סובל  רק  מתעוקת  כיס  חמורה ,
בוס  .....
עמוס:  הרמז ברור , מאיר .  אבל אתה יודע שאני עושה כמיטב
יכולתי  כדי לחלץ את העיתון  
         שלנו מן הבוץ .
מאיר:  כל הכבוד ,  אבל בינתיים לא ראיתי משכורת הגונה יותר
מחודשיים . ואני לא
         רוצה  לנבא שחורות   ,  אבל העובדות מדברות בעד
עצמן. העיתון  שלנו עומד על  
         כרעי  תרנגולת .... ולי  לא נותר  מכר שממנו לא
לוויתי  כספים  למחיתי....
         אני חושש שאנחנו מחוסלים , בוס .
עמוס: ובכל זאת ,  ( מנפנף בגליונות העיתון שהביא עימו ) הוא
חי וקיים ! יש בו כוח מגי
        משלו. הוא נימצא בדוכנים , בקיוסקים   ובחנויות . הוא
בכל מקום אפשרי . גם הבוקר
        הוא הקדים  את  החדשות ברדיו ... יש לו מקורות מידע
מהימנים משלו , יש לו קשרים
        בצמרת ....
מאיר: יש לו , יש לו הכל ואין לו כלום .... אני מצטער , בוס ,
אך כשהבטן מקרקרת והאשראי
שלי בבנק  מקוצץ, לא אוכל  לקנות  בו אפילו גביע   יוגורט
....  
עמוס: אתה יודע מה הצרה שלך , מאיר ?
מאיר:  שאני  סובל  מתפרנות   כרונית  ...
עמוס: אתה  פסימיסט   קבוע   . ממהר להרים ידיים   ...  אתה  
מביט  אחורה מתוך
         תסכול  מתמיד... לא מנסה  אפילו לחשוב על הצד החיובי
שבחיים...קח  אותי  
        לדוגמא .  אני קם  מדי בוקר  עם  חיוך  על  פני
ומברך  על  זריחת החמה    . אחרי  
        כמה  בריכות , אני  ניכנס לשברולט ,  עושה סיבוב  
קצר  לאורך החוף , נושם  אל
        קרבי את  ניחוחות הבריזה   ויושב לי  בשקט  בשפת  הים
 על כוס  קפה  . אני
        מבטיח לך  שאחרי   פתיחה  כזאת , כל  צרותיך   יקבלו
ממד    מזערי   וחסר  
        משמעות ...
מאיר: אצלי זה קצת שונה , בוס . אצלי  פותח לי את הבוקר מנהל
הבנק שעורך עלי מצוד  
        כבר כמה  חודשיים , גרושתי מאיימת עלי במשפט  מפני
שאני מעכב לה  את תשלומי
        המזונות   ואני  בחום של שלושים מעלות  עומד בתחנת
האוטובוס  יותר מעשרים
        דקות   ,  נישטף  בזיעה של עצמי ....  חוזר ומכריז
קבל עם ועדה  בפעם המי יודע
        כמה , שעבור אחדים  מאתנו , החיים הם חרא אחד גדול
.....
עמוס:  באמת עצוב ,  עצוב  מאד לשמוע. לא ידעתי שמצבך עגום  כל
כך .... יכולת  לפנות
         אלי לסיוע ... הרי  היחסים בינינו  הם  מעבר  ליחסי
עובד מעביד ...            
מאיר:  פניתי  ועוד איך  פניתי . כשהבנק הפסיק לכבד את הצ'קים
שלי והחבל הונח על
         צווארי .  כבר שכחת ?
עמוס:  את מעשי הטובים אני שוכח ... מה עשיתי ? פרעתי עבורך את
הצ'קים ?
מאיר:   הפנית אותי למלווים בשוק האפור , בוס  . נחלצתי מהם
בלי שן וכמעט בלי עין .
עמוס:   אני באמת מצטער, מאיר . זמנים קשים עוברים על כולנו
מדי פעם ...  אך חייבים
           להתגבר   , לא להכנע ללחצים. קח אותי לדוגמא :
לפני שלוש שנים נקלעתי לקשיי
           נזילות זמניים ... היה קצת מתח בבית  וחמי ,עליו
השלום , שהיה בעל מניות
           בתנובה , בסונול  ובאגד  הציע לי את עזרתו . סרבתי
. אמרתי לו " לא "
 באל "ף רבתי . אני  אתגבר על המצב  בכוחות עצמי ויהי מה -
כך אמרתי לו ....
מאיר: ו ... איך יצאת מזה  ?
עמוס:    לא לקחתי ממנו  פרוטה ....  אשתי לקחה  .  מאחורי גבי
.... עשתה יד אחת
           עם אביה , עליו השלום , חיסלה את כל החובות  ללא
ידיעתי  והשקט חזר אל קנו.  
           אני לא  התערבתי .  
מאיר: זה סיפור  אחר  , בוס . אם מישהו היה  מציע לי  עכשיו
סיוע כלשהו הייתי  נאחז בו
כמו בגלגל  הצלה ולא הייתי חושב  אפילו לרגע   מה יגידו
אזובי הקיר .....
עמוס:  ודווקא  היו לך כמה הזדמנויות טובות  .  תודה שאני
העלמתי  עין ....יכולת לעשות
קצת כסף  , קצת חלטורה  מהצד .... אני אפילו לא ביקשתי להיות
שותף ... הכל היה
נטו  עבורך .... כי  בדיוק  אז החלו הבעיות  עם גרושתך....
מאיר:  לאיזה  חלטורה מהצד   אתה מתכוון , בוס ?
עמוס: די, די לשחק את הילד התמים .... אנחנו לא מכירים מהיום
.  דוקא  התחלת    
         בתנופה . היית בסדר גמור  ופתאום , באמצע , כשהכל
הלך למישרין והיה בר השגה ,
         התקפלת  וברחת כמו שפן. זו רק  דוגמא אחת מתוך שפע
הזדמנויות   שהיו לך
        לעשות קצת כסף   והחליקו  מבין אצבעותיך .....
מאיר: בחיי , שאין לי מושג  למה אתה מתכון , בוס  ....
עמוס: נו טוב, אם אתה  מתעקש  אז אזכיר לך : פרשת  יקותיאלי
אומרת לך משהו ?
מאיר:  יקותיאלי  שמעון ? ראש מועצת   " עדנים "   ?
עמוס: בדיוק . אתה רואה שאתה זוכר ?
מאיר: מה  זה שייך  לעינין ,  אני לא מבין  ?  הוא  כבר  לא
ראש  מועצה ...
עמוס:   נכון .   כי הודות לך  , היום הוא  חבר כנסת  יקותיאלי
שמעון ...
מאיר : הודות לי ?
עמוס : כשעלית על  פרשת יקותיאלי  כראש מועצה  , על קופת
השרצים  שלו ,
           על מעלליו  בכספי  הציבור , כמה הציעו לך  מתנגדיו
כדי שתחשוף ברבים את
מעשיו  ?  כדי שתפיל אותו לריצפה.   חמישים אלף  דולר ?  מאה
אלף דולר  ? כמה ?
מאיר: אני כבר לא זוכר .... מה זה משנה עכשיו  ?
                      עמוס:  זו היתה אחת משעותיך הגדולות ,
מאיר , יכולת  לשחק  אותה בגדול ולגרוף את כל
          הקופה לכיסיך הריקים . יכולת להרגיע  את מנהל הבנק
שלך , לשלם לגרושתך את כל
          חובותיך ...  ואפילו לרכוש לעצמך איזה  פרייבט  קטן
וממוזג, כדי שלא תתבשל
          בשמש ... אבל אתה  העיתונאי , יפה הנפש , נושא את
דגל טוהר המידות ,ברגע
         אחרון , עשית אחורה פנה  והעלמת עין מכל ההוכחות
שאספת ימים  ולילות ,  
         בעבודת שטח מאומצת  . ומה יצא לך בסופו של  דבר
מהיושר  האווילי  הזה  שלך ?  אתה ממשיך לכסוס את ציפורניך
כשיקותיאלי  תופש  כסא של כבוד בכנסת   וממשיך  לחגוג על
חשבונך   עם חבר  מרעיו .   מה חשבת שתשיג  בזה שתשמיד את כל
          המימצאים   המרשיעים שהיו בידיך ?
מאיר: ההרשעות  שהיו בידי לא היו  מוצקות .... לא מספיק
מבוססות . חששתי מהטחות
        שוא .
עמוס:    חששתי מהטחות שוא .... בולשיט  ! עובדה שיקותיאלי רעד
מפחד ... מיד שלח אליך
             את נציגיו כשחש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו  ואתה
,ברוב תמימותך, לא  
            ניצלת   היטב  את הקלפים שהיו בידיך.  הזדמנות
אחת ויחידה היתה לך  ואתה  
            ויתרת   עליה  בקלות  ראש , כאילו היית איזה
פילנטרופ  חסר תקנה .  מה אתך,  
            הצטרפת   לאגודת   הפראיירים ?  
                       מאיר:    מה  שהיה  אין להשיב ....
בוס .  היום , בגלל הלחצים ,  אולי הייתי נוהג אחרת ....  
עמוס:      היום זו שיטה אופינית  לשיווק סחורה  שכזאת  על מנת
לא להזדקק בעתיד  
             לחסדיו  של מנהל הבנק שלך .... אני מקוה שכבר
למדת  ....  
מאיר:     בינתיים אין משכורת באופק  והעתיד לא נראה  ורוד
במיוחד .. אתה יודע ,בוס                  
             שבעצם מגיעות לי  שלוש משכורות  לחודש  ?
עמוס:    וזה על שום מה , אם מותר  לשאול ?
מאיר:    מאז שצימצמת בחברי מערכת מלבד היותי כתב כלכלי אני גם
כתב ספורט , כתב  
         פלילי , כתב מדיני  ואפילו משיב לשאלות הקוראים  בשם
 " מיכתבים לתמי " ....
עמוס:  ( בנעימת גיחוך)    קבל נא את מלוא  הערכת  ההנהלה   על
מאמציך  ופועלך ....  
מאיר: אין פלא שאחרי זה אני נוחר כמו מסור חשמלי .... בנוסף על
כך אני  חייב לסבול גם
        את  הצילצולים  והגידופים .....
עמוס:  על מה אתה מדבר  ?
מאיר :  על  כל אותם  מופרעים שמבקשים לדבר עם תמי פלדמן
בשעות הקטנות של הלילה.
עמוס: מה הם רוצים  בשעות כאלה  ?
מאיר:  שואלים  בעיקר  על יחסי מין , מנבלים את הפה  ואוי לי
אם לא השבתי להם תשובה
         לעינין......   אני הופך פתאום לאויב העם מספר אחד
או  ל " תמי המזורגגת " ,  
       " תמי הקוקסינל " ,  וכו' וכו'  ,  מאחלים לי   גם
מיגוון  מחלות   חשוכות מרפא ....
        יש  ביניהם כאלה שמאימים  לפוצץ אותי  בתוך   המכונית
. מזל  שאין לי      
        מכונית .....
עמוס:   איום ונורא ! במשכורת הקרובה  אני מבטיח לקחת את זה
בחשבון , כתוספת
         סיכון .
          ( צילצול טלפון בתאו של העורך הראשי .  עמוס הראל
ניגש ומרים את השפופרת)  
          הלו , כן .... כן ,  מדבר . שלום מר  ששון   . אני
מבין .... אשתדל .... אמרתי  
          שאשתדל ....  לא , לא יכול  כרגע לנקוב בתאריך
המדויק , אבל  זה בטיפולם הנמרץ  
         של  חברי הדירטוקריון  .  לא  תהיינה בעיות  , מר
ששון , אני מבטיח לך שאו- טו-טוט
         אנחנו עולים על דרך המלך ... תן לנו רק עוד מעט
אויר לנשימה... תודה , מר ששון
        להתראות .....
         ( מחזיר את השפופרת ועורך  סדר על שולחנו. נראה
מוטרד מהטלפון שקיבל .  לאחר
         מכן   מתישב ומעלעל בעצבנות בעיתונו מבלי לעיין בו
)
מאיר:   זה היה  מהבנק ? ( עמוס מאשר  בתנועת ראשו)   גרוע ,
אה ?  
עמוס:  גרוע  זה לא מילה .... הם רק מריחים קצת  דם  וכבר
עטים  עלינו    ...
מאיר: ( ממשש את ביטנו הריקה  ) אוה ! הבטן מזמרת שיר מזמור
לרעב . ( נוטל את הטלפון
ולפני שמחייג  פונה אל עמוס )  בוס ,  אתה רוצה משהו מהמזנון
?
עמוס: ( מבלי להסיר את  עיניו הנעוצות בחלל)  רק  קפה   וטוסט
.... תודה .
מאיר: ( מחייג )   הלו , שבתאי , בוקר טוב ! מה אתה לא מזהה את
קולי ? מאיר ממערכת
         " האופק " . אני מבקש שתרשום  הזמנה : שני קפה תורכי
, שני  טוסטים גבינה
          וחפיסת  טיים ארוך    .  מה  פרוש על  חשבון מי ?
כמו תמיד. על חשבון              
          המערכת . מה פרוש אתה לא יכול ?  מה קרה לך   ,
התמסטלת  על  הבוקר ?
          בסדר, הבנתי,  אז יש לנו חוב קטן ... נו, אז מה  ?
כמה?    ארבעת אלפים שבע
          מאות  שלושים  ושבעה  שקלים  ושישים אגורות? זה הכל
? ממתי  ? ארבעה            
 חודשים   ? אל תדאג  , נשלם הכל כהרגלינו ובתוספת ריבית
כהרגלך ... מה זאת
 אומרת מתי  ? ב... בתחילת החודש... אני יודע שעכשיו  אנחנו
בתחילת החודש...
          אך  לפי התאריך העברי יש לנו עוד כשלושה שבועות
לראש חודש תמוז , נכון ?
          אני מתפלא  עליך, שבתאי , דווקא  שאתה לא תדע מה
התאריך העברי : מי    
          מקשקש ?  אני מקשקש ?  בוש והכלם לך ... של נעלייך
מעל רגליך כשאתה מדבר
           אלי .... (טורק בזעם את   שפופרת  הטלפון . אל
עמוס.) שמע , בוס אנחנו בצרה
          צרורה ....  שבתאי מהמזנון  ביטל  לנו את   את
האשראי  . אנחנו באמת על פי
         התהום ...
עמוס:    ( פחות נירגש ממנו )  תיארתי לעצמי שגם זה יגיע ...
מאיר:    ו... הולכים לסגור  אותנו ?
עמוס:   לא כל כך מהר, מאיר  ,  עוד לא הרמתי ידיים .... כמה
חיבים לו ?
מאיר:   יותר מארבעת אלפים שקל.   הית צריך לשמוע באיזה טון
תוקפני הוא דיבר אלי  .
           אני זוכר כשרק פתח כאן  את המזנון  והמערכת שלנו
הצילה אותו מפשיטת רגל. ....
           איך  היה מתרפס כמו פודל  ויוצא מכליו כדי לשרת
אותנו...  
עמוס : אלה היו ימים אחרים , מאיר . המערכת שלנו מנתה  אז
יותר מארבעים  איש .
          הפעילות היתה בשיאה  והעיתון שלנו נימכר כלחמניות
טריות . אלה היו ימי הזוהר
          שלנו. אני  לא  מאשים אותו .  מי  שרוצה  לשרוד
בביזנס  חייב להיות אדם חסר
          פשרות .
מאיר:   נוסטלגיה  , נוסטלגיה  זה מה שנותר . היינו העיתון
שהוביל  בסקרי דעת הקהל  
          ארבע שנים רצופות. עם  התפוצה הגדולה ביותר. עם
אנשי  המקצוע  הטובים
          ביותר   כוכבי  תיקשורת  ידועי   שם בארץ ובחו"ל
.... כתבות  סנסציוניות  וחשיפות  
          בלעדיות שלא  אחת  יצרו פולמוסים  ציבוריים  והגיעו
עד  לצמרת השילטון .  
          המשכורות  שולמו בזמן . כן , כן , המשכורות שולמו
בזמן  בדיקנות של שעון
          שויצרי . והבונוסים , הבונוסים  הנאים  שנוספו לנו
מדי חודש  המריצו   אותנו
         קדימה  כמו מכונה משומנת ....ועכשיו  , תראה, בוס,
תראה איך אנחנו נראים ...  
         כמו עוף מרוט  שקיצצו  את  כנפיו  . סתם מפרפר את
פרפוריו האחרונים לעיני
         אלה הששים לאידו ...    
עמוס:   די, די ,   להספיד  אותנו ...אני עוד לא הרמתי ידיים
... אותי לא מביסים  
          בקלות....
מאיר :  איזו תקווה עוד נותרה לנו  ?  כשהבנקים  סוגרים  לנו
את האשראי , מנויים
          מתבטלים   מדי יום,  פרסומות אין   והעיתון   מדדה
על קביים  עד למשוכה
          הבאה...  אז  מה   יהיה  , בוס ?  
עמוס: ( יוצא מתאו ) האמת לומר ,  אין לי כל מושג .... אני
חושב שאנסה  להפעיל כמה      
קשרי  עבר שטרם ניצלתי    .... ( בעומדו על סף היציאה )  דבר
נוסף .  מרגע זה אני
        ממנה אותך  סגן העורך הראשי .
מאיר:  ( ללא התלהבות יתרה ) תודה , בוס ,  בימים טרופים אלה
גם  זה משהו ....
עמוס: ותפסיק לקרוא לי  " בוס " . קרא לי עמוס ... אנחנו כמעט
שותפים , לא ?
מאיר: כן ,  שותפים  לגורל   העיתון  ....
עמוס: ( בהעיפו מבט סוקר  מסביב )  לא אתן לו להתמוטט , מאיר
... היה סמוך ובטוח שלא
        אתן לו  להשמט לי מבין הידיים .... זה הבייבי
שגידלתי  . אני מאמין בתחייתו ...
       בהחלמתו ...   ביכולתו לשוב אל הדוכנים . אנחנו זקוקים
רק   למעט אויר  לנשימה ....  
       זה כל מה שאני  מבקש  .  טוב, החל  לי הצלחה  במשימתי
. ( יוצא )          
מאיר :   בהצלחה  בו.... עמוס  , אני נשאר כאן  לשמור  על  
הגחלת  ( נוטל את העיתון
      לידיו , מעלעל בו בהבעה משועשעת )    בתור עיתון גוסס
דווקא ניראה לא רע ....        
      (  הטלפון  מצלצל  בתאו של עמוס. מאיר ניגש ומרים את
השפופרת ) הלו ,  מערכת "
      האופק "  . מי   מדבר ? אה, שלום מר  גבאי . מה נישמע
בדפוס ? עומס ? עומס זה סימן
       טוב  לפרנסה... לא,  עמוס לא נימצא  . רק עכשיו יצא .
לא, הוא  לא אמר מתי ישוב .  
      בקשר להדפסת העיתון , אתה יכול לדבר גם אתי ,  .... כן
, אתי , בתור סגן העורך
      הראשי .  לא ידעת ? נו טוב , הנה  עכשיו אתה יודע . מה
רצית , מר גבאי ? מה בקשר
      לנייר?  המפעל מסרב לספק לך נייר עבורנו ? או-קיי ,
או-קיי ... אני מודע ללחצים
      המופעלים    עליך , מר גבאי, אבל אין צורך לאבד שליטה
ולצאת מהכלים ...  אתה חייב
      להבין   שעיכוב התשלומים נובע  ממצב  זמני  שאמור
לחלוף אם כולנו נגלה  קצת
      אורך רוח  והבנה .   עמוס  בדיוק עכשיו יצא  אל מוקד
הבעיה  על מנת  לתקן  את
      הטעון תיקון.  אין מה לדאוג ,  מר גבאי ,  המצב הזה
יחלוף כאילו לא היה , אני מבטיח
     לך ....
       ( בפתח הכניסה למערכת מופיע  פרופסור  שמואל אהרונוב .
כבן חמישים  , חזות של
       של פרופסור מפוזר ,  מאופק ,  בישן  ומופנם .  הופעתו
מרושלת קמעה  אך לא
       מוזנחת .  טיפוס  של  רווק  מושבע   המקדיש את כל כולו
 לעבודותיו  המדעיות .
      אינו מצטיין ביצירת  קשר  עם הכלל  ועם  בנות המין היפה
בפרט . נושא   תיק  יד
      וגיליון  של  " האופק "   מתחת  לזרועו. מחכה בסבלנו
בפתח עד שמאיר יסיים  את
      שיחתו הטלפונית .)
מאיר: ......  יהיה  בסדר , בטח שיהיה בסדר.  ברגע שעמוס יגיע
אני מיד  מחזיר לך צלצול  
     ונפתור את כל  הבעיות . או-קיי  ?    שלום , מר גבאי . (
מחזיר  את השפופרת . לעצמו )
     הצבת הולכת ומתהדקת ...
        ( בשובו אל מקומו  הוא מופתע לגלות  את הפרופסור
שעדיין עומד  בפתח )
        מה אתה עושה כאן ? ( מעיף עליו מבט, ספק זילזול ,ספק
רחמים ) גם לך אנחנו
       חייבים   ?        
הפרופסור: ( באי נוחות , מופתע מתגובתו הרוגזת של מאיר.) אני
... אני מצטער, אדוני...
הדלת היתה פתוחה ... הקשתי כמה פעמים , לא רציתי להפריע בשיחת
הטלפון ...
מאיר: טוב מאד ... בקיצור , מה רצונך ?  
הפרופסור: שמי שמואל אהרונוב , פרופסור לגיאולוגיה , מרצה
באוניברסיטה בחוג
        לאוקיאנוגרפיה ....
מאיר: ( טרוד בבעיותיו  ואדיש לאורח המזדמן)  שמואל אהרונוב
.... לא  מכיר  ...
הפרופסור: ברור שלא שמעת אם אינך  גיאולוג ... או לפחות מתענין
בנושא ...  
מאיר:  לנו , במקום הזה , אין כל קשר לגיאולוגיה . טעית בכתובת
, אדוני  , אולי אתה מחפש
       את  המשרד  שמתחתינו ...
הפרופסור:  כאן  מערכת    " האופק"  ?  
מאיר: בינתיים , זה המקום .
הפרופסור : אם כן , לא טעיתי , אדוני ... הגעתי הנה על מנת
לשוחח עם העורך ...
מאיר: העורך איננו , אני סגן העורך ...
הפרופסור: בכל זאת , אני מוכן לחכות , אם אין לך התנגדות ....
מאיר:   חבל על  זמנך, אדוני . העורך הראשי לא נימצא כאן בשעות
קבועות . הוא מאד עסוק
          ומגיע הנה לעיתים רחוקות  . אולי   אפשר לדעת באיזה
נושא  אתה צריך  אותו ?            
         אולי  סגן העורך יוכל לעזור  לך ...  
הפרופסור:  והיכן סגן העורך ?
מאיר: ( בחוסר סבלנות מופגנת ) אני סגן העורך , כבר הצגתי את
עצמי ....
הפרופסור: סליחה  , עכשיו  הבנתי ... ואיך קוראים לאדוני ?
מאיר:  מאיר קרני ... במה העינין  , אדוני הפרופסור ?
הפרופסור: זה עינין אישי שדי קשה לי לדבר עליו...אתה מבין...
המיקרה הזה  מאד הספציפי
וקשה  לי לדבר עליו בחופשיות ....
מאיר:   אז  נדחה את זה למפגש  אחר ...
הפרופסור: אי אפשר ,אדוני . העינין הזה לא סובל דיחוי ....
מאיר:  לא הבנתי  עדיין  באיזה עינין מדובר...
הפרופסור: בעינין המאמר שלי ... שפורסם הבוקר  " באופק " ...
מאיר: מאמר שלך  פורסם הבוקר בעיתון שלנו ? באיזה נושא ?
הפרופסור: בנושא  אקויפר החוף ...
מאיר:  המילה הראשונה לא בלקסיקון שלנו. " החוף " - אני מבין
.
הפרופסור: אם הבעיה היא כספית אני מוכן לוותר על התשלום  המגיע
לי  ... ואפילו לשאת
       בהוצאות   הנוספות  שיגרמו למערכת בגין  מאמרי   ...
מאיר: רק רגע, רק רגע , פרופסור . תן לי להבין . אתה מוכן
לשלם למערכת שלנו על מאמר
שכתבת וכבר פורסם בעיתוננו  ?
הפרופסור: אם זה עשוי לעזור  למאמר שלי , למה לא ?
מאיר: ( התענינותו מתעצמת מרגע לרגע וגם נעימת דיבורו ) לעזור,
בטח שיעזור.
בבקשה פרופסור , בא  נשב  כאן   בניחותא  וננסה  לרדת  לעומק
הבעיה.
       ( מצביע לו על כסא  סמוך לשולחנו. מתישבים .) עכשיו
פרופסור ספר לי בדיוק
       במה המדובר ואני בטוח שעם קצת רצון טוב נמצא פתרון
שישביע את רצונך...
הפרופסור:  בראש ובראשונה אתה חייב להבין אדוני  סגן העורך
....
מאיר: קרא לי מאיר , הרבה יותר פשוט ...
הפרופסור: תודה , מר  מאיר .  אז כפי שכבר אמרתי המאמר שלי ראה
אור בעיתונך בטעות.
זה  מאמר שחשיבותו  המדעית  גדולה ושימושית  רק  עבור  אנשי
       מיקצוע.....הגיאולגיה ... על כן  הקדשתי לו חודשי מחקר
רבים ומפרכים....  
מאיר: ומאמר  מכובד  ואינטלקטואלי שכזה  לא יאה לו שיראה  אור
בעיתון זול ובזוי כשלנו .
         זה מה שרצית  לומר , פרופסור ?
הפרופסור: לא, לא מר  מאיר ...חס ושלום, בשום אופן לא ... רק
רציתי  לציין עובדה ,
שהמאמר הזה שלי  אמור היה לראות אור   בירחון  "  מחקרי  מדע
"  שאותו
קוראים  לא רק גיאולוגים   בארץ אלא  מרחבי  תבל ...
מאיר: איך אמרת שקוראים למאמר   ?
הפרופסור:    " סקרים גיאולוגיים ונתונים אקויפריים של אגן
הים התיכון "....
הנה  , המאמר  מודפס כאן  , בעמוד הפנימי ... ( מושיט לו את
העיתון ומצביע על  
       מקום  המאמר )  בין מודעות  השידוכים  לבין חדשות
הספורט ... איזה גיאולוג  יקרא
       אותו ?  לאנשים כמונו אין פנאי להתעסק בהבלי היום ,
לומר את האמת, לי , למשל ,  
      אין  פנאי  ולא עינין מיוחד  לקרוא  את כל הרכילויות
שכותבים בעיתונים למעט הצצה
      חפוזה   בכותרות . אלמלי  ידיד  שניתקל במקרה במאמר שלי
בעיתונכם , לא היתי
     יודע  שהוא פורסם .
מאיר:  טוב מאד . אלמלי   פרנסתי , היתי נוהג כמוך .... עכשיו
בא נבדוק במחשב איך
          המאמר הזה התגלגל לעיתוננו . ( מקיש על מקשי המחשב
, מציץ בעיתון המונח
         לפניו  )  " סקרים גיאולוגיים  ונתונים
אק....אקוי...."
הפרופסור:  ... אקוויפריים באגן הים התיכון " מאת : פרופסור
שמואל אהרונוב .
מאיר: (חוזר ומקיש ללא תוצאות) אין כאן  אף לא סימן אחד
שהמאמר הזה הוגש לדפוס
         מטעמנו...
הפרופסור : ובכל זאת ....  הודפס ומופיע  ...
מאיר: כפי הנראה  בטעות ... טעויות קורות  בכל עת ובכל מקום  .
איך שלא יהיה המאמר  
כבר הודפס ,  אין טעם לרטון  על חלב  שנישפך , נכון ,
פרופסור ?
הפרופסור: זה הרבה יותר חמור , מר   מאיר ... הרבה , הרבה יותר
חמור ....
מאיר:  מה פרוש חמור ? מישהו עלול להיפגע מכמה שורות שנכתבו
בעיתון חסר ערך  ?
מזה אתה  חושש , פרופסור ? אין לך מה  לדאוג .  לעיתון יש
אורך חיים  כמו לגביע
         של  לבן  , לאחר השימוש  משליכים לפח . אותו דבר
העיתון . קוראים   אותו,  עשר-
        עשרים דקות , אחר כך  הוא מושלך הישר  לאשפתות . לא
נשאר  ממנו  זכר .... לכל
       היותר  עוטפים בו דגים . את זה אני אומר לך מנסיון  של
חמש עשרה שנים במיקצוע ...
הפרופסור:  הכל טוב ויפה , מר  מאיר , אבל את אשר נכתב כבר אי
אפשר למחוק ....
מאיר: טוב, אי אפשר להעלים אותו מהדוכנים , אם זו כוונתך ...
הפרופסור : הבעיה החמורה והמבישה ביותר בשבילי  היא  דווקא
בתוכן  השגוי ...
מאיר:  התוכן הוא שלך , פרופסור ,   לנו   אין שליטה עליו ...
הפרופסור: (  מנסה להתגבר על התרגשותו . פורש את העיתון ומצביע
על המאמר.)
    הבט בבקשה, בקטעים שסימנתי  : מודפס  " פלסטיקום " במקום
" פליסטוקן " .
        שורה תחתונה  : " קונגומרקט " במקום " קונגלומרטים "
בהמשך , לפני  שורה
        אחרונה , שים לב, בבקשה: " .... פעילות אנוש גורמת
לשינוי במישטר הזימה ,
       לחדירת  מזהמים  ל "אקופר "    ועליה מתמדת   בריכוז  
הכולרות "   ....      
       במקום : " פעילות אנוש גורמת לשינוי במישטר  הזרימה ,
לחדירת  מזהמים    
        לאקוויפר  "  ועליה מתמדת  בריכוז  הכלורידים "  
.... קטסטרופה , אדוני ,
        קטסטרופה  שאין  כדוגמתה  ...
מאיר: ( מנסה להסתיר את תדהמתו ממראה עיניו )  אין צורך לאבד
את העשתונות ,
       פרופסור,  בא לא נישכח  שאלה בסך הכל  מילים , מי
שמעונין  בטח  יבין את
      משמעותן  גם כשהן שגויות  , מי   שלא מעונין  ,  ממילא
לא  יקרא את המאמר  שלך ...
      אז מה הבעיה  ?
הפרופסור:  אלה לא סתם מילים , מר  מאיר,  זה  בליל   תועבות
שרומס את כבודי...        
מאיר: צר לי , פרופסור ,  אבל עכשיו  לא ניתן  לעשות דבר   ...
העיתון כבר בחוץ, לא בהשג
        ידינו .  משוטט בחוצות ,  עובר מיד ליד , מרטיבים
אותו , מכתימים אותו , מקפלים
        ומשחיתים אותו  ואחר כך , כפי שכבר  ציינתי ,    הולך
לפח .
הפרופסור:  ובכל זאת , אני  סבור שיש  עדיין דרך  לתקן את
הבושה הזאת  ...
מאיר: לאיזה דרך אתה מתכוון , פרופסור ?
הפרופסור: ( בהיסוס מה ) לבקש את סליחת הקוראים ולפרסם את
המאמר המתוקן
בגיליון הבא ....        
מאיר: בגיליון הבא   ?   מי בכלל קבע שיהיה גיליון  הבא ?
הפרופסור: ( לא מצליח לרדת לסוף דעתו .  ) אני ... אני ... ,
מר מאיר, כמו שאמרתי ... מוכן
אפילו   לשאת בהוצאות ... אשלם בשביל התיקון  כמה  שאדרש ...

מאיר:  אתה לא חושב שזה קצת מוגזם ?  ... ( בשינוי  גישה ,
ונעימת קול )  אתה בכלל  יודע  
       באיזו  הוצאה   כספית מדובר  , פרופסור ?
הפרופסור:  זה לא משנה , מר מאיר . אני אמנם לא אדם עשיר  אבל
המאמר הזה
          שלי  הוא   חלק  בלתי ניפרד  מתכלית  חיי   .
חשיבותו לגבי עליונה ולא ניתנת
         להערכה   כספית  , אתה מבין  ?
מאיר: לא, אני לא מבין , פרופסור , אבל אני מבטיח לעזור ...
הפרופסור :  אהיה אסיר תודה , מר מאיר  , אתה באמת אדם  הגון
... אני מבטיח לציין
זאת בפני העורך הראשי שלך ...
מאיר:   תודה , אין צורך ...  העורך שלי לא  אוהב מחמאות .....

הפרופסור :    אז   כמה  ?
מאיר:  מה אגיד לך, פרופסור ? ..... די קשה להעריך כך , על רגל
אחת ...
הפרופסור:  ובכל זאת, כמה התיקון הזה יעלה לי , מר מאיר ? אל
תדאג ,  הצלחתי לחסוך
       משהו   על  חשבון נסיעת המחקר  העתידית שלי  ...    
אז  כמה ?
מאיר :   ( מעיין בגיליון המונח לפניו ) יש לנו כאן שלוש
עמודות ...  עריכה ועימוד מחדש ,
  הכנה לדפוס ,  גלופות , הגהות , הדפסה .... בסביבות האלף -
אלף חמש מאות
שקל .
הפרופסור: זהו  זה ? אלף חמש  מאות שקל ?
מאיר: אם הסכום הזה  נראה לך קצת  מוגזם ....
הפרופסור: לא , לא , לי אין  מושג בעלויות הדפוס ,   כל
העבודות שלי מוצאות
לאור על ידי האוניברסיטה ....  לי  אין  כל מעורבות כספית
בנושא הזה  ... אני סומך
         עליך במאה  אחוז  , מר מאיר .
מאיר :  אם כן, בא נתחיל לקדם את הנושא , פרופסור....  הזמן
קצר והמלאכה מרובה .
הפרופסור :  בהחלט , בהחלט , מר מאיר . אני שמח שמזלי שיחק לי
ופגשתי  אותך כאן ...
           ( פותח את תיק היד שלו ושולף מתוכו דף נייר כתוב )
הנה , בבקשה, כבר הכנתי     את רשימת התיקונים מראש ...
מאיר:  מצוין . ( נוטל את דף הנייר , מעיף מבט  מהיר  ומניחו
הצידה . )  על מנת לעשות את
ההסכם רשמי ... יש איתך  במקרה משהו במזומן, פרופסור,   כדי
לסגור עינין ?
הפרופסור:   ( פותח שו את תיקו , מוציא  את ארנקו ושולף  כמה
שטרות ) מצטער,
        שלוש   מאות חמישים  שקלים   בלבד  .... התכוננתי
לרכוש בדרך ספר חדש שחיכיתי
        להוצאתו כבר  שנים ...        
מאיר:  כמה עולה הספר , פרופסור ?
הפרופסור: בסביבות המאתיים , אם אינני טועה ...
מאיר: או-קיי ,  תוריד לעצמך את המאתיים  בשביל הספר, במאה
חמישים הנותרים נכסה  
        את  הוצאות הביול  המיסים וכל השאר...
הפרופסור:  תודה ,מר מאיר , אין מילים בפי ... ( מושיט לו את
השטרות ומאיר תוחב אותם
       מהר לכיסו  , כאילו היו אוצר  בלום .   ) עכשיו , תסלח
לי , אבל אני חייב למהר  . יש
       לי   הרצאה בעשר.   ( מושיט ידו למאיר  המחזיר לו
בלחיצה )  אשוב  יותר מאוחר  
      לראות    איך הנושא שלי  מתקדם .  היה  נעים להכיר אותך
, מר מאיר .... להתראות ....
      ( יוצא    בחיפזון )
מאיר:  יום טוב לך, פרופסור.  ( עוקב אחריו במבטיו עד שיצא ,
אחרי כן נושם לרווחה . שולף
      מכיסו את שטרות הכסף ומנפנף  בהם באוויר )  סוף סוף,
אפשר לאכול ארוחת בוקר  
     כמו  בן  אדם . ( מחייג ) הלו , שבתאי , מאיר  מדבר .
מאיר  " מהאופק " .  תרשום
     בבקשה   הזמנה .  במזומן , בטח שבמזומן . מה חשבת ,
שתפרנות זמנית היא מחלה
     סופנית ?  אז עכשיו תרשום :  חביתה  משתי ביצים ,  סלט
ירקות , לחם כפרי ,  חמאה ,
     ריבה ונס קפה גדול . רשמת הכל ? אה, כן , ואל תשכח
להוסיף  חפיסת  קנט ,לא ,
      שתי חפיסות  קנט .... או -קיי ?  עוד רבע שעה אני  יורד
.  ( מחזיר את השפופרת ).
      ( הפקסימיליה  בפעולה  .  ניגש ושולף את דפי הנייר
היוצאים . פונה אל שולחנו מעיין
      וממיין תוך כדי הקראה חפוזה .) .... שלום רב !  לצערנו
הרב  הרינו להודיעכם שהחל
      מחודש  הבא  אנו מפסיקים את מנויינו על  עיתונכם ....
בלה ... בלה ...בלה ..
      בלה ...  ( מכתב אחר ) ..... בשל קיצוצים בתקציב אנו
מפסיקים את כל  פרסומותנו
      בעיתונכם ,  עד  להודעה  חדשה ....  בלה... בלה ... בלה
... בלה ... ( מניח הצידה בכעס  
     את  הניירות ) נוסו על נפשכם מנובלים !  מתקפלים כמו
שפנים . לא נותנים  אפילו  
     צ'אנס  להרים  את הראש !    
      ( הפקסימיליה ממשיכה לפלוט מיכתבים ברצף . נוטל את כל
הערמה ומשליך לפח.
     צלצול  טלפון . מאיר מרים את השפופרת  בעצבנות) הלו ...
הלו ... מי  מדבר ?  מי זה  ?
      שוב אתה , מר גבאי ? לא , אני לא צועק...  אני פשוט לא
מבין מילה ממה שאתה
      אומר....   מר גבאי , מר גבאי, האט בבקשה,  אתה יורה
צרורות  ואני בכלל  לא מסוגל
      לקלוט   אותך .   אני לא מבין מילה . לא , מר הראל לא
חזר עדיין.  או-קיי .  או-קיי ,
     הבנתי שהמצב  מחמיר ...  אני  מצטער ..... הקו משובש....
שלום מר גבאי . ( עם
     החזרת השפופרת ניכנס עמוס .  מתוח ומשולהב שלא כדרכו)
עמוס:  מי  טלפן   ?
מאיר ( מופתע מכניסתו הפתאומית )   גבאי  מהדפוס ... מה קרה
שנחפזת לחזור ?
עמוס: אל תשאל מה הולך להתרחש  כאן .
מאיר:  צו פינוי  מידי  ?
עמוס:   שמעת על  דוד  גולן ?
מאיר:   התעשיין  ?
עמוס:  לא סתם תעשיין ... ה- תעשיין . גדול  התעשינים  בארץ .
עסקיו חובקי  עולם
           מן הבולטים באנשי הציבור , מקורב לראשי השילטון
ובעל   השפעה  כבירה על  
           המהלכים הכלכליים  במדינה ... הוא , כמו  שאומרים
,  הכוח  המניע  מאחורי כל  
           הכרעה פוליטית  בעלת משמעות  ואורח   כבוד   בכל
אירוע  ממלכתי .               מאיר:  מרשים מאד . ולאן כל  זה
מוביל  אותנו ?
עמוס:  לפני דקות ספורות קיבלתי  הודעה  דחופה  , בטלפון הנייד
שלי , ממזכירתו ,  שהוא
בכבודו ובעצמו , עומד להגיע אלינו .... ומבקש להפגש אתי
בארבע  עיניים ...
מאיר: כאן ,  במערכת  הזאת שלנו  ?
עמוס: כאן , במערכת הזאת  שלנו .   ללא מלווים , ללא מזכירות ,
ללא יועצים .... ללא
תקשורת .... למעשה מזכירתו  דרשה  בתוקף  שביקורו יהיה  פרטי
בהחלט  ואל לנו
להפוך  אותו  לאקט  פובליציסטי ... בקיצור  , כל העסק הזה הוא
סודי ביותר ... אז  
        מה   דעתך , מאיר ?
מאיר:  לטעמי ,  הכל נישמע  דמיוני  מדי ,  דמיוני מכדי  שיהיה
מציאותי ....  אינך  חושד
         שזו עוד מתיחה טיפשית ? שמישהו עם חוש הומור  סרקסטי
חומד  לצון על
         חשבוננו ?
עמוס:  אתה  יודע   שלי קשה  למכור לוקשים . בהתחלה נהגתי
בחשדנות  רבה .
         אבל  אחרי שמזכירתו הנמרצת  וגם יועצו האישי
לתיקשורת  , שאותו אני מכיר
        אישית ,  שכנעו אותי  בכנותם .  לא נותר  בי צל של
ספק שזה אכן עומד להתרחש,
       כאן , במערכת הצנועה שלנו ...
מאיר:  אני  בכל זאת ,  לא מבין  איזה עינין  יכול  להיות  
לאדם במעמדו    בעיתון
        קטן  וחסר  השפעה   כעיתוננו  , עיתון שתפוצתו מזערית
וימיו ספורים ....  אני  לא
       רוצה שבנוסף לתלאות  האלה  שאנחנו עוברים   ,  יטילו
עלינו  גם   ביצים
       סרוחות.....  ויהיה   מי שלא יהיה . ניסית לפחות
לשאול במה מדובר  ?      
עמוס:  ניסיתי , ודאי שניסיתי ... אך  כמו שציינתי : הכל עטוף
במעטה של סודיות..... הכל
          יובהר  רק עם  הגיעו הנה ,  למערכת .... אינקוגניטו
....
מאיר:   מה  פרוש  אינקוגניטו ?
עמוס:  בתחפושת  , כדי  לא לחשוף את ביקורו   ... כך סוכם .
מאיר:   שמע, עמוס,  לא נתקלתי בדבר מדהים כזזה בכל הקרירה
העיתונאית שלי ...
עמוס:   בא , נכניס עכשיו קצת סדר בבלגן הזה ... אני  אפנה את
השולחן שלי מניירת
מיותרת ואתה טפל בשלך ...  הייתי רוצה שימצא אותנו עוסקים
במלאכתנו....  
מאיר: אני סבור , שעדיף שלא אמצא כאן כשיגיע  ...  זה יעניק
לאווירה  הכללית איפיון אישי  
ופתיחות   יתר  ....                    
עמוס: אינני יודע , בשלב הנוכחי אני מעדיף אותך כאן .... (
פונה אל תא העורך הראשי . שם
מתחיל לערוך סדר על שולחנו . מאיר חוזר גם הוא  אל שולחנו ,
מסדר בחיפזון את
         ניירותיו ומדליק את הרדיו. מכוון על תחנה שמשמיעה
מוזיקה קלה  . לאחר
        מכן   מתישב  ליד  המחשב  ומתחיל לעבוד  ) .
חרסית: ( סטודנטית  כבת עשרים וחמש , שיערה הבהיר מפוזר על
כתפיה, נאה  מאד , לבושה
        חצאית  מיני  מג'ינס ,  חולצת טריקו צבעונית  והדוקה
, סנדלי רצועות  ותיק גב קטן
       מלאת  מרץ ושובבות  ,  ספונטנית ולעיתים אפילו
אגרסיבית  ומעצבנת  קמעה . כל
       זה  מבלי לגרוע  מחן נעוריה  ונשיותה   שובת  הלב . עם
כניסתה ,
       היא עומדת זמן מה בפתח , מקישה קלות על גבי המשקוף אך
מאחר ואף אחד לא שומע
       ולא  משיב לה ,  היא מחליטה לקחת את היוזמה  לידיה
וניגשת אל שולחנו של מאיר
       העסוק במחשבו  לצליליה הנמוכים של המוזיקה   . משתעלת
קלות על מנת
       להסב את תשומת ליבו .  אין תגובה מצידו . )  שלום ,
אדוני  !  ( האיש שקוע חזק או
       מנסה להתעלם . בהרמת קול קלה ) שלום , אדוני  !   (
מעיפה מבט בשלט שעל  
       שולחנו .) שלום מר  קרני  !  ( הפעם מאיר  מפנה את
ראשו ומופתע לראות לפניו את
       הבחורה הנאה הזאת , בפניה המחייכות )
מאיר:  הו , סליחה גבירתי ... לא   שמעתי   שנכנסת ....
חרסית:  זאת אני שחייבת להתנצל על כניסתי  הבלתי מוזמנת ...
אבל אף אחד לא ענה
לי ...
מאיר: ( סוקר אותה מכף רגל עד ראש . בהתרשמות גלויה ממה שרואות
עיניו )
         טוב  עשית   שנכנסת .  השומר  שלנו   יצא  כנראה
להפסקת בוקר.... אני מקווה
        שלא  טעית בכתובת ... כאן  מערכת  " האופק " .
מישרדים אחרים נמצאים בקומה  
        מעלינו ....
חרסית:  לא , לא טעיתי , אדוני ...  בדיוק לכאן התכונתי להגיע
.....
מאיר: אם כך , בבקשה לשבת .
חרסית: תודה . ( מתישבת )
מאיר:  שמי מאיר קרני ,  סגן העורך  הראשי  ... ( היא מביטה
בשלט שעל שולחנו. הוא ממהר
         להעלים אותו מעיניה ) סליחה . זה  כבר  ישן . ובכן ,
עם מי יש לי הכבוד ?
חרסית:  נעים מאד . שמי חרסית  עצמון , סטודנטית לגיאולוגיה -
שנה שניה ...
מאיר: חרסית ... חרסית .... שם  כזה  לא שמעתי מימי      ...
חרסית: חרסית  היא  הסלע הנפוץ ביותר בחתך  הגיאולוגי
הסדימנטרי ...
מאיר:   אהה , עכשיו  אני  מבין  .  ( באירוניה )
חרסית:  קודם , מר קרני , אתה חייב לדעת   שמשפחתי  מונה שלושה
דורות של
גיאולגים מושבעים , מכורים למקצוע .  רק טבעי היה שהשם שינתן
לי יהיה קשור איך
         שהוא  לגיאולוגיה ...
מאיר:  ברור  מאליו .....
חרסית:  ברצינות , מר קרני  ... ( צחוקה , רעננותה , כנותה,
כובשים  ומעתיקים
אותו מן הקדרות שבה הוא שרוי .) יש לי אחות בשם צפחה ואח בשם
צור ...
מאיר: כולם מושגים מובהקים בגיאולוגיה  כמובן ....
חרסית:  בהחלט .   הגיאולוגיה זה המדע המופלא והמרתק  ביותר
בעולם  ,  זו התמכרות
        אובססיבית  בלב ובנפש   לרזי האדמה  , לאין ספור
גילויים היסטוריים  בני  מאות
        ועשרות אלפי שנים . אתה יודע , מר קרני,  במה נבדל
עיסוקו של פרקליט מסנגר
        לבין עיסוקו של  גיאולוג  חוקר ?
מאיר: ( לכוד בקסמיה ) אני ... לא רואה שום קשר  ....
חרסית:  הפרקליט  עוסק בהטמנת  הניגלה  , לעומתו , הגיאלוג
עוסק בחשיפתו   ....( צוחקת
           בשובבות אופינית ) נכון , מר קרני  ? תחשוב על זה
.
מאיר: ( רצינותו הופכת להבעה משועשעת  ) יש בזה משהו   ...
עכשיו , תגידי לי , חרסית,
         מדוע הגעת אלינו   ?
חרסית:  ( בחן  רב )  אני מפריעה   ?
מאיר:    לא ,  בודאי שלא ...
חרסית: ( בנושא זה היא מרצינה )  זה בעקבות  הכתבה המענינת
שפורסמה  היום   .
מאיר: לאיזה כתבה את מתכוונת  ?
חרסית: לכתבתו הנפלאה  של פרופסור  שמואל אהרונוב  כמובן .
מאיר:   פרופסור  שמואל אהרונוב  ... אהה, פרופסור שמואל
אהרונוב ... כמובן ...
חרסית: קודם כל רציתי להודות לכם אישית על חידוש  הטור המדעי
המרתק  הזה בעיתונכם,
        שנית,  רציתי  לשאול  אם אתם מתכוונים להמשיך ביוזמה
הברוכה הזאת  גם הלאה  
       כדי   שמיד ארשם כמנויה על העיתון  ולצרף אלי  עוד
כמה  עשרות סטודנטים
      נלהבים ..
מאיר:   האמת היא ...  שחשבנו לשקול  את הדבר הזה  בישיבת
המערכת הקרובה ....
         ( בינתיים  מתקבל צלצול בתאו של עמוס הראל . רואים
אותו נוטל את השפופרת .
         משוחח  קצרות  , מחזיר את השפופרת ופונה מיד אל
שלוחנו של מאיר . רק אז הוא
         מגלה את נוכחותה של חרסית . )
עמוס:  הוא בדרך ... מרחק  של  כמה דקות מהמערכת .... ( נועץ
בה את עיניו   .   היא
מעוררת  בו עינין  ממבט ראשון ) ומי ... הגברת  הצעירה ?  
מאיר:  נא  להכיר...  חרסית עצמון , סטודנטית לגיאולוגיה ,
עמוס הראל ,עורך ראשי
של  " האופק " ....
עמוס: ( אינו מסיר עיניו מגופה החטוב. לוחץ את ידה ) נעים מאד
... נעים  מאד....
חרסית:  ברצוני להביע בפניך את מלוא הוקרתי  על  יוזמתך הברוכה
, אדוני העורך... כל
          הכבוד....
עמוס: ( נבוך במקצת . שולח מבט שואל  למאיר )  תודה, תודה ...
אם כי  אינני  מבין...  
מאיר: לא עכשיו ... זה סיפור לזמן אחר  ....עכשיו אני מזמין את
חרסית  , לסעוד
       בחברתי  ארוחת בוקר טובה  ולהמשיך בשיחה המענינת שלנו
, נכון  ?
חרסית: אם אני לא מפריעה ....
עמוס:  ( ברמז  גס )  רציתי להודיע לך, מאיר , שעדיין לא
הספקתי  להסדיר את עינין
     המזנון...  אם אתה מבין  את כוונתי   ....
מאיר:  ( במצב רוח מרומם ) יהיה בסדר  ,  אל תדאג  . עבדך
הנאמן  למד ממך משהו
         ( אל חרסית, בכוונו אל היציאה במצב רוח מרומם  .)
בבקשה ,  חרסית עצמון ,
        קדימה ! אנחנו    זזים...
עמוס:  ( תמוה על  השינוי  הפתאומי   שחל במאיר ) רק  אל
תתרחק   מהמערכת,
        בכקשה.   ,  קח אתך את הפלאפון  שלי  למקרה שאצטרך
אותך  דחוף .( מוסר לידיו
        את הטלפון הנייד  )  
מאיר:   ( בעליצות מופגנת )    או-קיי , בוס ,  צ'או ,
להתראות....    
חרסית: להתראות .....  ( חרסית  ומאיר יוצאים )
עמוס: ( במבט תקוע לעבר היציאה )  תראו  אותו ,  איזה שינוי
פתאומי  חל  בו !  איזה מצב  
        רוח עליז  נחת  עליו ! כאילו זה אדם אחר ... מה התרחש
כאן  בהעדרי  ? ( פונה אל  
         תא  העורך  ומתישב מאחורי שולחנו . מתחיל לעבוד
במחשב . הטלפון מצלצל )
הלו  ! כן ...  את מי רוצים ?  פרופסור שמואל אהרונוב ? אין
כאן  אדם כזה  . נכון,
זאת מערכת " האופק " ... ודאי... מה זאת אומרת אם אני בטוח ?
אני העורך הראשי !
          לא, אין  כאן אדם בשם הזה , אדוני....  אין ... כמה
פעמים עלי  לשוב  ולומר לך ?
         טעית  בכתובת.  ( מחזיר את השפופרת .) קשה הבנה  !
( מעיף מבט דרוך לעבר
         הכניסה אחרי כן שב   אל  עיסוקו .)
דוד:   ( מופיע בפתח  בתחפושת  . פיאה ,שפם, משקפי שמש כהים
ולבוש צנוע . הופעתו  
         בפתח  אומרת חשדנות  וזהירות מרבית ,  ביטחונו העצמי
מופגן  בשל  ממעמדו הרם
         וכוחו  הפיננסי . לעיתים  הוא  בוטה  ותוקפני ,
לעיתים  נינוח ופשרן .  נושא עמו
         תיק    ג'מס-בונד   שחור . לאחר הסרת תחפושותיו,
נחשף  דוד גולן האמיתי , גבר
         מעל   ארבעים , חסון  ושמנמן  ,  איש  עסקים  ממולח
, יבש ונטול רגשות . נקישותיו  
         העזות בדלת הפנו את  מבטיו של עמוס   אשר  יוצא
בחופזה  מתאו על מנת  לקבל
         את פניו .)
עמוס  ( התרגשותו  מתעצמת   . אך כניסתו  , המוזרה  של  דוד
מעוררת  בו  ספקות )  
        מר ...  גולן ? ... מר  דוד  גולן  ?    
דוד:    ( בקור רוח . עיניו סורקות בקפדנות  את השטח  .
החשדנות הינה הדדית )
אתה ...   העורך הראשי   .... ?
עמוס:  ( מושיט ידו . החשדנות   מרחפת עדיין  באויר ) עמוס
הראל ! העורך הראשי  ומיסדו
         של " האופק " . ( לוחצים ידיים רפויות .)  
דוד: המזכירה  שלי  שוחחה  אתך הבוקר ....
עמוס:  כן , אדוני ... בישרה  לי על  רצונך לבקר אצלנו ולכבודך
ביטלנו מיד  את כל האירועים
והתוכניות  שהיו לנו  להיום ....
דוד:    בסדר , עכשיו בא נפסיק  את הרשמיות   וניגש  ישר
לעינין . ( לעיניו המופתעות
של עמוס הוא ניכנס    פנימה ללא הזמנה מיוחדת ,  פונה  
ישירות  אל  חדר                    
        " ההנהלה ",  לאחר מכן את  " הארכיון "  , בסוקרו
אותם מבנים    .)
עמוס:   אני  ברצון    מוכן  להתלוות  אליך , אדוני  ,  להציג
בפניך  את   המערכת שלנו
          בשלמותה  ולהסביר  לך  את  מהותה ....  
דוד: ( ממשיך לבדוק קירות , להזיז  תמונות , לבחון  את
הפקסימיליה מכל צדדיה , את  
         מכשירי הטלפון  וכל פריט אחר  שנראה לו חשוד  .עמוס
ניצב מנגד  מוכה הלם .   )    
         תודה .  אבל לא באתי הנה לערוך סיורי  הכרות .   מה
שחשוב לי כרגע, זה לברר  אם  
        לא   הוטמנו לי כמה  מוקשים   בשטח ....
עמוס:  אני לא מבין  על איזה מוקשים   אתה  מדבר, אדוני  .
דוד:    ( נמהר  ובחוסר סבלנות)  אמור  לי  , איפה אנחנו
אמורים לשבת ...
עמוס:  מתי ?
דוד :   עכשיו .  
עמוס:  (  מתקשה לרדת לסוף דעתו) לשבת  כדי ... לשוחח  ? ...
דוד:  ומה חשבת , שבאתי  לשיר  לך סרנדה    ?
עמוס:   אפשר  שם ( מראה לו את תא העורך ) ואפשר גם בחדר  
ההנהלה, אם אתה מעדיף    
           פרטיות   .....    
דוד  :   לא, לא , שם  זה בסדר  גמור.... ( ניגש אל התא ובודק
כל פריט המונח על פני  
          שולחנו   ואף   מתחתיו ... )  אני  מעדיף מרחב פתוח
על חדר  מבודד  וממוקד    
         שמאפשר  בקלות  להטמין בו כל  מיני שיקוצים
ופעלולים מתוחכמים  ... ( לאחר
         שסיים  את סקירתו )    זהו זה .   עכשיו  נראה  לי
שהשטח נקי ....
עמוס:   ( לאחר שהתעשת קמעה מהפתעתו ) נקי , ממה , אדוני ?
דוד:     נקי   מננסים  סמויים   ... מצלמות סתר ואוזניים
בכותל ....
עמוס:   אתה  חושד , מר גולן  , שאני ... כעורך ראשי של עיתון
מכובד , עיתונאי ותיק  ובעל
          מוניטין   ... שאני  מסוגל  לבצע מעשי תועבה מן
הסוג הנפשע  הזה    ?    
          ( שניהם עוברים לתא העורך  ומתישבים זה מול זה .)  

דוד:    טוב, טוב .... בא נפסיק  להתפלסף   ונתחיל לעבוד... (
לעיניו הנידהמות של עמוס הוא
        משיל את פאתו, את שפמו ,מוריד את משקפיו הכהים ותוחב
אותם לתיק    
       הג'מס-בונד )   עכשיו, אחרי שהורדתי את המסכה שלי   ,
הגיע תורך....
עמוס: ( אינו מסוגל להסיר את עיניו מפניו הגלויים . קשה לו
לעמוד בקצב ההפתעות)
         הגיע  תורי  למה  ?
דוד :   להוריד  את המסכה שלך ....
עמוס:  על איזה מסיכה אתה מדבר , מר גולן  ?
דוד:     די   למשחקי התמימות  שלך  , מר  עמוס הראל  או אולי
פרופסור  שמואל    
          אהרונוב .... ( מצפה לתגובת הפתעה מצידו של עמוס אך
היא לא באה ) לי אין
          פנאי להבלים... אני  צמוד לדולר, אדוני ...  עסקות
נסגרות , נחתמות, מתחדשות
          מתבטלות , אצלי  המונה הפיננסי  עובד נון סטופ  ...
   
עמוס:   צר לי  , מר גולן , אבל אני לא מבין  לאיזה משחקים אתה
מתכוון ...
דוד:     ( סבלנותו הולכת ופוקעת ) טוב , טוב ...אני  רואה
שאתה מעדיף לשחק את הקשוח רק חשוב  רגע  מה חשיבותו  של
הנושא  הזה שלנו   אם העדפתי להגיע הנה   אישית
        במקום  לשלוח  אליך  כמה  מעוזרי , שסבלנותם אינה
ארוכה כסבלנותי ... אתה  בטח
        מבין  למה אני מתכוון ..
עמוס:   לא , מר  גולן , אני  לא מבין  למה אתה מתכוון  ...
ואם להודות על האמת זה מתחיל  
        לא למצוא  חן בעיני .  
דוד:     בתור עורך עיתון , אתה לא מצטיין בחוכמה רבה , מר ...
שכחתי לשאול  איזה כובע
          אתה חובש    עכשיו ?   של  עמוס הראל ... או של
פרופסור  אהרונוב  ?
עמוס:  מי , לכל הרוחות , הוא  פרופסור אהרונוב  הזה  ?
דוד:    ( פותח בעצבנות את תיקו , שולף גיליון של " האופק"
,פורש אותו לפניו ומצביע על
הכתבה .) זה  פרופסור  אהרונוב... תקרא ... תקרא  את זה ...
מעשה ידיך להתפאר...
עמוס:  ( מעיין בכובד ראש . מקריא ) ...." סקרים גיאולוגיים
ונתונים אקוויפריים באגן הים
        התיכון "  מאת : פרופסור שמואל אהרונוב ... "  לא
קיים  אצלנו  אדם בשם הזה ....
דוד:    ודאי שלא  ...  כבר ביררנו ... אבל עמוס הראל  העורך
הראשי , חי  וקיים.... והוא
נאבק בל מאודו כדי  להציל  את עיתונו  מפשיטת רגל ...  גם את
זה ביררנו... ומה
        רע בכך שאדם   נאחז בכל  אמצעי המזדמן לידיו  על מנת
לשרוד... מה רע בכך ?  אז
        תאמר לי "  כמה "   ונסגור עינין ...
עמוס: מה  זאת אומרת כמה  ?
דוד:   תנקוב בסכום הנדרש ... וזהו !    . אל תדאג, המספרים
הגדולים לא מפחידים אותי ...
עמוס:  מר גולן , אני  נישבע לך שאין לי מושג על מה אתה
מדבר...
דוד:    אני לא מבקש הרבה ... רק את  מקור ההדלפה  ותו לא ...
אני מוכן לשלם כל סכום.  
         נו, הנה , כבר  אמרתי ... כל סכום שתבקש ...
עמוס:   הלוואי וידעתי מה  להשיב לך  ... לאיזה מדליף אתה
מתכון ? ...
דוד:     שמע  אדוני ,  סבלנותי הולכת ופוקעת ....  אני מזהיר
אותך ....
עמוס:  אתה חייב להאמין לי, מר גולן .... אני לא יודע מי זה
פרופסור  אהרונוב
         ואין לי מושג איך  הכתבה הזאת  בכלל הגיעה לעיתון
שלי ....
דוד:    אין לך מושג , הא ? הכתבה  הזאת  ירדה מהשמיים ונכתבה
מעצמה  ...
עמוס:   אני באמת  לא יודע , מר גולן  
דוד:    אתה בכל זאת  ממשיך  לשחק   את התפקיד הדבילי  הזה  
ושוכח עם מי יש לך      
         עסק  ....  ( נוטל  את העיתון , עובר  ביעף  על
תוכן הכתבה ועוצר ) אם אתה  באמת
         כה תמים  אז  ספר לי   מנאין  אתה יודע על  חברת "
פלסטיקום "   שתוכניות  
        הקמתה  שמורים  בכספת החברה .   ומנאין אתה יודע על
" פתיחתו העתידית  של    
       " הקונגומרקט "  בניירובי  ועל  חברת " אקופר "
לרכיבי  אלקטרוניקה  שהיא בעלת
       סיווג    ביטחוני ? .....
עמוס:    אין לי   מושג , מר גולן ,  האמן לי ... אני לא יודע
על מה אתה מדבר....    
דוד:      אתה משחק באש,  אדוני , בדוד גולן לא  משטים . את
דוד גולן  למוד  המאבקים ,
          לא  מביסים  ננסים אוכלי חרקים  ואפילו לא עיתונאי
חמדן  שמסתתר מאחורי  
          פרופסור שמואל אהרונוב. ...
עמוס: ( נירתע קמעה מעוצמת זעמו ) מר גולן ... מר גולן ... (
בהדגשה) אני... לא ...
         פרופסור...  שמואל.... אהרונוב ...
דוד:    ובכל זאת , הפרופסור הדמיוני  הזה פרסם את כתבתו
בעיתונך  ולך יש את העוז  
        להתיחס   אלי כאל אידיוט , לספר לי  סיפורי בדים בדבר
כתבה שהודפסה  אולי  על
        ידי   איזה   חייזר   מתוחכם  שפלש למערכת עיתונך
מעולמות אחרים  ,  האם  אלה
        פני   הדברים ,  אדוני העורך  ? זה מה שרצית להחדיר
לתודעה שלי  ? (בהרמת קול)
       מה חשבת   לעצמך  , שאני נגוע בפיגור שיכלי ? שבקלות
כזאת  אקנה ממך  את  קובץ
       הבלופים  שרקחת   עבורי   ?            
עמוס:    אני מודה, מר גולן,  שהכתבה הזאת אכן דורשת בירור
יסודי  ואני מבטיח לך
            לפעול  מיד ......
דוד:    הבירורים האלה שלך מענינים אותי כשלג דאשתקד . אני
דורש ממך למסור לי  את
         זהותו  של המדליף  מיד .  בלי תירוצים  . בלי  "אם"
ובלי "אולי " ...  ברור לך ?  אני
         קודם כל רוצה לדעת  מי  מפעיל  את   המנוול  הזה ,
מה  הוא עוד יודע  וכיצד
         התגלגל לידיו  מידע חסוי שכזה , לפני  שהמורסה
תתפשט ותגרום לנו נזק
         בלתי    הפיך ... וזה כולל  גם  אותך  , אדוני הנכבד
,  עליך לזכור זאת ....
עמוס:  סמוך עלי , מר גולן,  אני אפתור את התעלומה  הזאת
עבורך, ויהי  מה  היה סמוך
         ובטוח ....
דוד:    בשלב זה אני  מוכן להעניק לך הזדמנות  נוספת . ( מציץ
בשעונו)  אוה,  התעכבתי כאן  
         יותר מהצפוי  ... עלי לציין שכיריב  אתה  לגמרי  לא
רע  ....   אני רק  מקווה שבסופו
        של דבר לא  תנסה למרוח אותי  ...  זה לא ילך לך ....
עמוס:  מר גולן ,  אני מבטיח לך שלא  תשאר לך  אפילו   שאלה
אחת   בלתי  מפוענחת  ....
דוד:  ( במיומנות רבה שולף מתוך הג'מס-בונד שלו, ראי קטן ואת
אביזרי התחפושת , לעיניו    
       המישתאות  של עמוס  . מיצב את הראי , מתחיל  להרכיב
אותם על עצמו  , אחד , אחד
        ואחר כך  מעיף מבט  של שאט נפש  בעיתון הפרוש על
שולחנו של עמוס)
        יש לך עשרים וארבע שעות ... אף לא דקה אחת יותר ....
? אני רוצה לראות  את
        האיש   הזה  מתיצב  בפני  ,  ושלא תעיז להגיש  לי
עוד  איזה ברווז עיתונאי מצוץ מן
       האצבע  .  ברור  ?
עמוס:   סמוך עלי  , מר גולן ,  מילת עיתונאי היא מילת
כבוד...
דוד:     כן, כן ,  כבר  שמענו עליכם .... דבר אחד שיהיה ברור
.   את תמורתך תקבל על פי
         מידת  הצלחתך ...   ואני  יכול  להבטיח  לך  שהתמורה
יכולה להיות  נאה ביותר.
        עכשיו,  הכדור  עובר   אליך ....   אדוני העורך
הראשי . את כתובתי אתה יודע ,      
         נכון ?  תוכל  לצור אתי  קשר  דרך מזכירתי    ...
ואל תשכח ! עשרים וארבע שעות  !    
עמוס:   כן  , מר גולן , אקפיד   לדווח לך  על כל  התפתחות
חשובה  ......              
דוד:   (  אירוני )  הישמר לנפשך  מהחלקות   ,  מר  הראל ,
להתראות ... ( יוצא )
עמוס: ( נוטל  את העיתון , מקרב אותו אל עיניו ומקריא.)  "
סקרים גיאולוגיים ונתונים
אק... אקוויפריים באגן הים התיכון  , מאת : פרופסור שמואל
אהרונוב . "
מה סקרים ?  איזה  סקרים ? מה זה צריך להיות  , לכל  הרוחות
?  מי אתה
        פרופסור שמואל  אהרונוב ?  מאין צצת ?  איך הכנסת
אותנו לבוץ הזה  ומדוע ?
        ( מחייג  בעצבנות )  הלו , זה  הדפוס ? תן לי  דחוף
את  מר גבאי ....  שלום מר
גבאי .  עמוס  מדבר .  רגע, רגע , תאיט  קצת ... אני לא מבין
...  על איזה סנקציות
        אתה מדבר ? בסדר, בסדר,  שמעתי אותך  ... תאמר לו
שישמור את  כל הנייר  הזה
        לעצמו   ויעשה  ממנו פלקטים . אנחנו  נסתדר  גם
בלעדיו . אל תשאל אותי איך ,  
        כי  אין לי  תשובה   .  כרגע  , מאימים עלינו  דברים
הרבה יותר  חשובים  מזה ?
        שמע ,גבאי , אני רוצה שתמצא לי בדפוס שלך , בשיא
הדחיפות , את  כתב  היד   וכל  
        פיסת   נייר,   הקשור  לכתבה  שפורסמה הבוקר בעיתון
שלנו ... שים לב !  עתידו  של  
        כל  העיתון  תלוי בזה ... ממש כך .   הכתבה   הודפסה
בעמוד שניים.  תרשום לעצמך: :         " סקרים גיאולוגיים  
ונתונים  א....  קווי ... פ .. ריים באגן הים התיכון . מאת :
        פרופסור   שמואל אהרונוב " .
        רשמת  ? אני  רוצה  כל  טיוטה , גלופה , הגהה ... כל
מה שתמצא ... ללא יוצא מן
        הכלל ... וזה  סופר  דחוף !  זה בהול ! ברור  לך  ?
עכשיו, גש מהר לעבודה  ...
       להתראות  ( מחזיר את  שפופרת הטלפון )    
מאיר: ( ניכנס בשאננות , במצב רוח טוב . קלט את דבריו האחרונים
של  עמוס.)
        שלום , עמוס  .  על  מה הדחיפות  הזאת ?
עמוס:  ( לא רגוע . פניו מתוחים ) אל תשאל .  הצרות רודפות
אותנו  כמו מגיפה ...
מאיר:   הוא   היה  כאן ?
עמוס:  ( טרוד .  לא מרוכז )  מי ?
מאיר :  האיש הגדול . הוד רוממותו דוד גולן ....
עמוס :  עזב לפני  רגע  ....
מאיר: אל תגיד לי שהאיש הממושקף , עם השיער המגודל , המסכן הזה
שנתקלתי בו בכניסה
        לבנין ,  הוא  דוד גולן ...
עמוס:  זה הוא .   בתחפושת ...
מאיר :  נו,   ו ? ....
עמוס:  ו... אמרתי לך , אנחנו בצרות  צרורות ...
מאיר: אני לא מבין מה יש  לטיקון  כמותו נגדנו.
עמוס:  עובדה  שיש . הוא מאיים להשליך אותנו לתהום כהרף עין...
ללא נקיפות מצפון ...
מאיר:  אבל מדוע  ? מה  מסוגל  לעולל לו  עיתון  חסר שיניים
כעיתוננו ?    
עמוס:  מסתבר שגם בחוסר שיניו, העיתון שלנו  נגס   באחוריו
והקיז מדמו .
מאיר:  אתה בטוח שזה  העיתון  שלנו ?
עמוס:  בטוח .  ( בנעימה מסתורית )  וכבר מתעוררות בי  חשדות
.... איך לא חשבתי  על זה
          קודם !  דוקא כאן מתחת לאף ...  ( נועץ מבט רב
משמעות  במאיר )
מאיר:    מה  קרה ? מה המבט  המוזר בזה שאתה תוקע  בי ?
עמוס:    התמונה  מתחילה להתבהר . לאט  לאט מקבלת פרופורציות
נכונות ...
מאיר:     שמע , עמוס,  אני לא בנוי כרגע למתחים . אולי  תיגש
ישר  לעינין ...    
עמוס:  ( מבטיו נעוצים עמוקות  בעיני מאיר  , הנבוך קמעה ) כן,
כן, איך לא קישרתי ,
איך לא  השכלתי להבין  .... הכל מונח  כאן לידי ,  מתחת לאף
....
מאיר:  למה אתה מתכוון  ?          
עמוס: ( נוטל את העיתון משולחנו , פותח בעמוד שניים ומגיש
לעיניו הפעורות של מאיר.)
מה דעתך על זה  ?  ( מצביע לו על הכתבה )
מאיר:  ( נוטל את העיתון , מעיין  ואינו יורד לסוף דעתו של
עמוס )  על מה ?
עמוס:  על הכתבה הזאת . קרא , קרא בקול  רם ... ( חוזר ומצביע
על  מקום הכתבה  בעיתון)
מאיר:  ( מקריא)  " סקרים גיאופיזיים ונתונים אק..אקוויפריים
באגן הים התיכון ..." מה...מה..
עמוס: קרא, קרא , הלאה ... מי חתום על המאמר   הזה  ?
מאיר:  .... פרופסור שמואל אהרונוב ... נו , אז מה  ? ...
עמוס:  אל , תיתמם , מאיר , אותי לא עשו באצבע .... פרופסור
שמואל אהרונוב...
עורבא פרח ...   לא יכולת למצוא לעצמך  שם   יותר  קל  לאיות
?  
מאיר: אתה חושב שאני  פרופסור שמואל אהרונוב ?
עמוס:  רק עכשיו אני מתחיל לקשר את השינוי הפתאומי במצב הרוח
שלך . ולא רק
בגלל הסטודנטית הצעירה ... רק עכשיו אני מתחיל להבין את פשר
דבריך כשנפנפת
לי בצאתך  ואמרת : "  יהיה בסדר, בוס , עבדך הנאמן  למד ממך
משהו ..."
הנה  המשהו הזה  שלמדת ... באמת  שיחקת אותה  בגדול , הימרת
על כל הקופה ...            
         וכמעט  הרווחת  . כל הכבוד  ! להתלבש על אישיות כמו
דוד  גולן , בלי להניד עפעף ,
        בקור  רוח  ובשאננות שכזאת ... שמע ,  אני חייב לציין
שעלית על  כל הציפיות ...
       אני מוכן  להוריד בפניך את הכובע ...
מאיר:  ( מנסה למחות , להכנס לדבריו .) טעות בידך  , עמוס...
מסקנותיך מוטעות מיסודן ..
עמוס:   לכל הפחות , קיבלת הפעם תמורה  השווה את מאמציך ? ...
כי על מנת לעלות על  
       מידע  כזה , מי כמוני יודע , כמה משוכות  יש לעבור
וכמה  אינטרסנטים  יש לשחד
       בדרך ...
מאיר:  עמוס, אני חוזר ומציין עובדה ... אין לי מושג על מה אתה
מדבר ומעולם לא
       התעסקתי  עם  אף נושא אחד  הקשור בדוד גולן ...   אתה
חייב להאמין לי ....
עמוס: ( מסרב עדיין להאמין )  והנושאים שאותם חשפת ...  שח-מט
מן הצעד  הראשון...
       הכנסת את   האדם   הזה לאובססיה ... אבל  איך , למען
השם , איך הצלחת
       לעלות  על  עסקיו השמורים ביותר  ? איך עשית את זה ,
פרופסור  שמואל אהרונוב
      המהולל ?
מאיר:   עמוס , אתה חייב להבין , אני לא פרופסור  אהרונוב ואין
לי כל קשר לכתבה הזאת ...
עמוס:  ( בהרמת קול  ) אז איך , ריבונו של עולם , תגיד לי איך
הושתל  המאמר הזה בעיתון
      ללא ידיעתו של  איש מאיתנו ?  ... אם זה לא אתה  אז  מי
הוא הפרופסור  המסתורי
      הזה , שעלול להמיט   כליה על   עיתוננו  מבלי  שנקפנו
אצבע   ?
מאיר:  הוא סתם פרופסור  מפוזר  ותמים  , מרצה  בחוג
לגיאולוגיה  באוניברסיטה ...
עמוס :  סתם פרופסור  מפוזר ותמים  ?  ואתה מכיר אותו ?
מאיר:   הוא היה כאן הבוקר .
עמוס: הוא היה כאן הבוקר ,  ואתה שותק ?                  
מאיר:  ומה רצית שאעשה ? אמרתי לך , הוא סתם  פרופסור  מוזר
שכל כולו שקוע
         בספריו ובמחקריו , לא הבנתי אף מילה אחת ממה שהוא
קשקש לי כאן ...
עמוס:  בא הנה  על מנת לבדוק  תגובות בשטח ... אתה לא תופש ?
הפרופסור " המוזר "
" והתמים " הזה כפי שאתה מכנה אותו , הוא הרבה יותר מתוחכם
ממה
          שאתה מסוגל לתאר לעצמך ... הוא תככן  מסוכן , הוא
לובש ופושט  תדמית  
          כזיקית  , הוא פיקח כשד  וערמומי  כשועל ... וכדי
להרחיק ממנו כל סיכוי לחשד  ,  
          הוא  מסתתר מאחורי אצטלה של פרופסור  מעופף ,
מפוזר, תמים למראה ואפילו
          מעורר   רחמים .... אני מכיר היטב  את הטיפוסים
הללו....
מאיר:  איך שלא יהיה , אותי הוא לא הרשים במיוחד .... הוא
עורר בי  אפילו  שאט  נפש
בסגנון  דיבורו  הפלגמטי  ועולמו המרובע  ....
עמוס: בדיוק כך , כי הוא  תמרן אותך בכשרון  המשחק  הטמון בו
... לפעמים הוא מעורר
סלידה , לעיתים רחמים , לעיתים  אהדה , לעיתים התעלמות ...
הכל על פי צו השעה...
מאיר:  בכל זאת , קשה לי להאמין ...
עמוס:  מה  יש כאן  להאמין , מאיר ? העובדות מדברות בעד עצמן.
הפרופסור האלמוני  הזה  
          הצליח  בכמה שורות תמימות  ומבולבלות  לכאורה ,
להפיל את דוד גולן לקרשים.
         היית צריך לראות   את האדם  החזק הזה ,  הכל יכול  ,
המפעיל   את   נאמניו
        כמריונטות , האיש   הזה ,   ניצב  כאן  בכל חולשתו
כשדובר  בכתבתו של הפרופסור .
הוא  הציע   סכום נכבד , בעצם כל סכום שנדרוש , רק  על מנת
להניח ידיו על
         האיש הזה . ואתה  עוד  מציג  אותו   כשה  תמים ...
מאיר: אני  פשוט לא מסוגל  להאמין ...  רק לפני דקות , חרסית ,
ציירה  לפני את דיוקנו
       כאדם   סגור בתוך עצמו . מן טיפוס  מתבודד  וצנוע  ,
מתון בדעותיו , שאינו מזיק
      ואינו  מתעמת   עם איש , שמלבד הגיאולוגיה , לא מעניין
אותו דבר  מהמתרחש מחוץ
      למעגל  חייו  האפורים .  היא  דיברה עליו ביראת קודש ,
עיניה דמעו מהתרגשות  
     כשרק הזכירה את   שמו...
עמוס: כן , כן , ידידי , צריך  רק  נסיון כשלי כדי לגלות את
הפן  האפל שבו ...  אמור לי עכשיו  
         האם כתובתו ידועה לך  ?  אם נקדים את גולן  ונחזיק
אל כל הקלפים בידינו  נפוצה
         בהתאם .  זאת היתה הבטחתו ... התמורה בהתאם לחשיבות
המידע  שיהיה בידינו...
מאיר:   הוא לא השאיר כתובת אבל  הבטיח לשוב הנה במשך היום ...

עמוס:  אתה בטוח  ?
מאיר :  הוא נשמע  רציני ....
עמוס:  ברגע שיגיע הנה לא ניתן לו לצאת עד שלא נקבל את כל
האינפורמציה ...
מאיר:  ( בבדיחות הדעת )   אתה רוצה לקחת אותו בשבי ?
עמוס:   אם יהיה צורך , לא אמנע מכך ... קח בחשבון שזה מאבק
לחיים ולמוות ז ( הטלפון  
          מצלצל בתאו של עמוס . ניגש להשיב .)
         הלו ... שלום גבאי ... כן, אני שומע .  מצאת את כתב
היד  וגם את  מענו   של
המחבר   ? יוצא מן הכלל . שמור על הניירות   האלה כעל בבת
עיניך . אני מיד בא .
         ( סוגר  . אל מאיר . ) סוף סוף רואים קצת אור בקצה
המנהרה ....(מתכונן  לצאת)  
מאיר:  אתה יוצא  ?
עמוס:   אני יוצא לדפוס  להביא  הנה את  כתב היד   ... אם
הפרופסור  יגיע בינתיים  , שמור
         אותו באינקובטור   עד שאשוב  .. מצידי כלא אותו
אפילו בשרשרות , אם יהיה צורך .  
      (  בפתח היציאה  הוא  מתנגש  בחרסית שעמדה להכנס )
סליחה , אנחנו שוב נפגשים
      על  סף היציאה ....   ( מפנה לה דרך באדיבות )  בבקשה .

חרסית: ( באותה שובבות אופינית )  כמעט  תאונה   ...  אבל  
הרפלקסים  שלי טובים ...
       חבל שאתה  הולך , אדוני העורך ...
עמוס:  את צריכה  משהו ?
חרסית: האמת היא שמאיר... מר קרני,  הזמין אותי  ... להיות
שותפה  לעשיית העיתון  בזמן  
      אמת .  זה תמיד  סקרן אותי    ....   אני  מקווה שאין
לך התנגדות ?
עמוס:  אני רק מצטער שאני לא יכול להתפנות .... אבל עם מאיר
את בידיים טובות ...
     להתראות .  (יוצא . חרסית ניגשת  אל  מאיר אשר מסמן לה
בארשת חייכנית , לשבת . )
מאיר:   חשבתי  שכבר לא תבואי ....
חרסית :  האמת היא שלא רציתי להטריד אותך  ..
מאיר:   את לא מטרידה , חרסית . כבר  אמרתי לך שאת רשאית לבקר
כאן מתי  שתרצי ...
חרסית:  בכל זאת ,  יש סיבה  נוספת  שבגללה  רציתי לבוא  הנה
...
מאיר:    ( מרוצה מעצמו )  ומה  היא  ?  
חרסית:   פרופסור  אהרונוב  ... פגשתי  אותו באוניברסיטה
ושיבחתי את  מאמרו אך  הוא
            נישמע לי  די  מאוכזב  מטעויות הדפוס  שלדעתו  
שיבשו  את  תוכנו . הוא אמר...
מאיר:    לא חשוב מה הוא אמר,  אנחנו כבר סיכמנו בינינו  שנתקן
את הטעון תיקון ...ובזה
           הסיפור ניגמר .  
חרסית:   מבחינתו  זה  עוד לא ניגמר  .  הוא   ביקש ממני לפגוש
אותו כאן כדי לעזור לו
          בהגהות  ...אתה מתאר לעצמך מה משמעות הדבר ?
פרופסור  שמואל אהרונוב,
          הנערץ, הגדול   מכולם, מבקש  דווקא   ממני ,  
חרסית עצמון , הסטודנטית
         האלמונית    לגיאולוגיה , שתעזור לו בהגהת מאמרו
...
מאיר:   מה  הפלא  .  אני הייתי  נוהג בדיוק  כמותו ....  
חרסית:  שרק  לא אאכזב אותו,  אני  כל כך  מתרגשת בקירבתו
....
מאיר:   בהזדמנות זו  אולי  יחשוף  סוף סוף   את צפונות מאמרו
המדובר כל כך  וירד
          מעלינו  המכבש ...
חרסית: מה זאת אומרת ... אני לא מבינה ....
מאיר:     בבוא  העת  תביני   .....
חרסית: ( כעוסה  במקצת ) אני יודעת  שלאדם כמוך  , כמו רבים
אחרים, שאינם קשורים  
          לנושא ,   אולי מאמרו  של הפרופסור  לא מעורר
עיניין,  כמו איזו  פרשיה  
           שערורייתית  שתתפוש  את  כותרות העמוד הראשון ,
אבל אני מודיעה לך ,  
           שעבודותיו בתחום הגיאולוגיה   הן  נכס  לאומי
המקנה    לו   מקום  של כבוד   בין  
          בכירי  הגיאולוגים   בעולם ....        
מאיר:  ברצונך לומר שהמאמר הזה  כבר  זכה לפירסום עולמי  ?
חרסית: לאו דווקא  המאמר הזה  ... אבל עבודותיו בנושאים אחרים
... כמו  "  תיאוריית
          קרום כדור   הארץ " , "  תנועת  לוחות  הליתוספירה
" ,  או  הנפוץ מכולם :
         " שיטות   מחקר   בקרקעית  הים "  -  זיכו   אותו
בהוקרה בן לאומית ....                      
מאיר:   ובארץ  הוא עושה חיל  עם ה"אקופר" ,  " הפלסטיקום "
ו" הקונגומרקט " שמרכזים          
           הכולרות  ....
חרסית:  אני לא מבינה ...
מאיר:    טוב ,  נעזוב  את  זה  לפרופסור ...
חרסית:   האמת היא  שבארץ  פעילותו מצומצמת בשל חוסר תקציב ...
עבודותיו  לא    
            זוכות   לעידוד  ראוי לשמו ... אבל  אחרי  פרסום
מחקריו  האחרונים  בתחום מי  
            התהום  מסתמן מפנה לטובה ....
מאיר:    ועוד איזה מפנה  !
חרסית: ( בהתלהבות גוברת ) אתה  ודאי יודע כמה  יקרים  בארצנו
מקורות המים ותרומתו
         הגדולה של פרופסור  אהרונוב  בנושא   היא  מן
החשובות ביותר .    השימוש
         המעשי  במחקריו   החל  לא מכבר  לתת  אותות  בשטח
...      
מאיר:  את מספרת לי ?
חרסית:  חוג  תלמידיו הולך  ומתעצם   ,  מדענים  מכל העולם
מיישמים כבר מזמן  את
שיטותיו המתקדמות     ....
מאיר:   אחרי מה שראיתי כאן , אין לי ספק בכך ....  
חרסית:  הוא מוזמן  אחר כבוד ,  להרצות באוניברסיטאות הגדולות
ביותר בעולם ....
           אבל  מעדיף  את  הבית   וממעט לנסוע ...
מאיר:    שמעי , את משווקת אותו כמו פלקט פרסומת .          
חרסית: ( בהיסחפותה , מתעלמת מהערותיו ) לכן  אני מעריצה  אותו
כל כך .
 אני לא מוותרת על אף אחת מהרצאותיו ,  אך לצערי אינני
יחידה,  סובבות אותו  
         עוד  עשרות    כמותי... שבויות בקסמו  ,  כמהות  לכל
מוצא  פיו ....
מאיר:   תגידי לי , חרסית , את בטוחה שאנחנו מדברים על אותו
אדם  ?
חרסית:  פרופסור שמואל אהרונוב  האחד  והיחיד .... ולמרות  הכל
,  הוא צנוע , הוא רגיש ,
           הוא תומך  ,  הוא  אינטליגנטי  ומנומס  .... ומעל
הכל - הוא אדם נפלא .
מאיר:   שכה אחיה ...  אין ספק שבחרתי במקצוע הלא נכון ....
חרסית:  הוא התגלמות היושר  והתום .....
מאיר:    נו, באמת ,  אני חושב  שפה  את  קצת  מגזימה ...
חרסית:  אתה לא מסוגל  לשפוט  כי  אינך מכיר אותו  כמוני ...
אילו ראית באיזה תום
           לב  ובאיזו  שלווה נפשית   הוא  פותר  לנו  בעיות
בעתות  מצוקה    ....
מאיר:   ראיתי , גם ראיתי .... אבל רק עכשיו אני מתחיל  לתפוש
כמה רבגוני הוא האיש
          הזה... וכמה מסוכן  הוא  עלול  להיות  מתחת  למעטה
התום הלבבי  הזה    ....
חרסית:  ( מרוצה מתיאורו ) נכון ,  מתחת למעטה התום הלבבי  הזה
מסתתרת אישיות
         איתנה   כגרניט , מדען  קשוח שחצה יבשות  ומדבריות ,
צלל בעמקי  האוקיאנוסים
         וטיפס  אל   פסגות  הרי   הגעש ....  
מאיר:  איש אשכולות - אין ספק בכך .... אבל  שובב  גדול ...
שחקן  מוכשר  וגם  שועל  
          לא קטן .....
חרסית:  לא ,  לא  שועל ...
מאיר:    שועל   קטן ...
חרסית:  הייתי  משווה    אותו  ל ...  נמר .... נמר  חברבורות
....
מאיר:    לארוב  לטרף   הוא  יודע , אין מה לומר  .....
חרסית:   ( בהתלהבות ילדותית )   עט על  טרפו  כחץ מקשת  ולוכד
אותו
            במלתעותיו  ...  
מאיר:     משתעשע  אתו מעט  , אחר  כך   תולה אותו לייבוש
בחוצות העיר  , למען יראו
            ויראו .
חרסית:    ( חולמנית)   פרופסור  אהרונוב - נמר  חברבורות  ...
( בפתח מופיע  הפרופסור  ,
            אוחז  ספר מתחת זרועו.  מופנם , צנוע  ובישן
כהרגלו , הופעתו מרושלת משהו ,
            הופעתו  הכללית  עלובה למדי ,  ניגוד גמור
לתיאורים  שהודבקו לו )
הפרופסור:  ( אחרי שעמד זמן קצר בפתח והיסס אם להיכנס . משתעל
קצרות על מנת
להסב את תשומת ליבם אליו )  שלום  !  ( בהרמת קול  דקה
שנשמעת יותר כציוץ   )
          שלום !   אני מקווה שאינני מפריע  ...
         ( שניהם מפנים  בבת אחת  את מבטיהם אל  דלת  הכניסה
)
מאיר:  ( משועשע  ) הנה   " הנמר  " שלנו  הגיע   .... .
חרסית :  ( יוצאת לקראתו בשמחה  ) שלום פרופסור .... אני מחכה
לך , כמו שקבענו ....
מאיר:  כן , פרופסור ,  כולם  מחכים לך  כאן  בכיליון עיניים  
.....
חרסית:  ( גוררת כיסא משולחן סמוך ומזמינה אותו לשבת ) בבקשה
, פרופסור...
הפרופסור: ( נבוך  מקבלת הפנים המפתיעה  )  אולי  הייתי  צריך
לטלפן לפני  כן .  לקבוע
זמן  מתאים ...  
מאיר:   זה בסדר , פרופסור ,  אצלנו אתה אורח  רצוי  בכל  עת
.... ( לאחר היסוס ,הפרופסור
      סוף סוף מתישב )
חרסית:  לא רק רצוי  ,  רצוי  ומכובד  .  ( אל מאיר )  לא כן  
?
מאיר:    בהחלט .  רצוי  ומכובד   . בדיוק עכשיו שוחחנו  עליך
....
הפרופסור:   עלי   ?
מאיר:   כן, פרופסור , הרבינו לשוחח על  תכונות  הצייד שלך ...

הפרופסור:  יסלח לי , אדוני ,   תכונות  ה.. מה ?
חרסית:    סיפרתי   לסגן  העורך  כיצד בהרצאותיך הנפלאות  אתה
מצודד  יותר  ויותר  
         לבבות  בקרב  תלמידיך ...
הפרופסור:  ( נבוך , כילד )  אני  לא  חושב ....
חרסית: ( בשובבות חיננית , האופיינית לה ) אתה לא חושב
,פרופסור , כי  מאחורי  הקתדרה
       שלך   אתה לא  יכול לשמוע  את לחשושי  ההערצה   בירכתי
האולם  ....
מאיר: ולא את  אנקת הזעם של  משטר  הזימה ....
הפרופסור:  יסלח לי , אדוני  , על איזה  משטר  אתה מדבר  ?
מאיר:  אתה  יודע בדיוק לאיזה משטר אני מתכוון , פרופסור ...
הפרופסור:   צר לי  ,  אבל  אני   לא  יורד לסוף דעתך , אדוני
....
חרסית :  ( אל מאיר )   גם אני לא  ....
מאיר:  משטר הזימה של  הכולרות .... אומר לך משהו ?
הפרופסור:  סליחה אדוני , זה  לא  הסגנון  שלי ....
חרסית:   אני לא מבינה מה אתה זומם ,  ( בכעס עצור) אדוני סגן
העורך הראשי ....
מאיר:  אהה, עכשיו אני  " אדוני " ... אולי  גם את מחוברת  איך
שהוא  לקשר   הזה ,    
        חרסית ?  אולי   אתם  בכלל  עושים יד אחת  -  את
הגששית  והוא  ... איך את
        קוראת לזה ... " המצודד "  ?  כי ברגע שהפרופסור
ניכנס את שינית כיוון ...            
חרסית: ( אחרי שניה של התעשתות . הרעיון נושא חן בעיניה ) נו ,
טוב , אם כבר עלית על
        זה , אז  אני  חייבת  להתודות : אכן , אני הגששית ...
ופרופסור אהרונוב  הוא
        המצודד...   אני   שותפה במשרה מלאה  לקשרים  שהיו ,
לקשר  הזה  ולכל  קשר
        אחר  שיווצר בעתיד   ....     מובן  ?  
הפרופסור:  סלחי לי , חרסית ,  אבל  אני  עוד  לא  הבנתי  
לאיזה קשרים  את  מתכוונת ?            
                  ( הטלפון מצלצל  על שולחנו של מאיר . )  
מאיר:  ( מרים את השפופרת בעצבנות )  הלו !  מי  מדבר  ? (
מנמיך  את קולו )   שלום      
        עמוס ... אתה בדרך  ?  או- קיי .  לא , אני לא
מעוצבן  .   קצת מתוח , זה הכל .  כן,
       כן ,   הציפור   בכלוב .  אל דאגה ,  היא תהיה  כאן
עד שתגיע , אפילו אם אאלץ לקצץ
       לה  את  הכנפיים... להתראות ...  (   מחזיר את
השפופרת )
הפרופסור:  סליחה  ,אבל לא יכולתי להימנע  מלשמוע  ... אפשר
לשאול  איזה  צפור  אתם  
      מגדלים כאן ? כי  הצפרות  זה  הובי  שאני עוסק בו  שנים
   ....
מאיר:   ( בהיסוס קל ) ... מה זאת אומרת איזה  צפור ?  עורב  ,
כמובן ...
חרסית:  אתם מחזיקים כאן  עורב   ,  במערכת  ?
מאיר :  נכון .  לא שמעתם על עורבים במערכת העיתונות ? עובדים
נאמנים,  ללא
          משכורת ,  ללא תנאים סוציאליים ... רק כמה  תולעים
וזהו  ... הוא עושה עבורנו  
         שליחויות  חסויות ומנקר  עיניים  בלי בעיות    ...
חרסית:  אתה  מתלוצץ  ....
מאיר:  בכל הרצינות ....
הפרופסור: איזה סוג  עורב  אתם מגדלים  ? מן הזן  השחור ,  או
האפור ? קצר הזנב או
        העורבני ?
מאיר: היו לנו מכל  הזנים אך יצאו לגמלאות  .... עכשיו יש
לנו...  שחור ....
הפרופסור:   או, השחור הוא הדומיננטי ...מקורו  חזק מאד  וכוחו
איתן .... לעיתים
       הוא  יכול  להיות  עצבני  ותוקפן   מאין כמותו  .....
 
מאיר:   על כן   זכה  אצלנו במשרה   מלאה .....
חרסית: ( ספק גיחוך , ספק רצינות )  מימי  לא  שמעתי  אבסורד
כזה . אתה בטח  מנסה
          למתוח אותנו  ....
מאיר:  בכל   מערך עסקי   קיים  איזה  עוף דורס  סמוי  , שאלי
את הפרופסור ...
חרסית:    מה  אתה אומר   , פרופסור ?  
הפרופסור:  ( אינו יורד לסוף דעתו אך נלהב מהנושא ) לא חשבתי
על זה ... למרות שבעתות
          הפנאי  המעטות שיש לי  ,  אני  מסוגל להקדיש  שעות
על גבי שעות לתצפיות  
         הצפרות ...  אין לכם  מושג כמה זה  מרתק .   ידעתם ,
למשל , שהעורבני  מקיים
        עצמו מגניבת   ביצים  ואפרוחים  מקני  צפרים ? שקצר
הזנב  מהמם   את טרפו
       בקולו הצורמני לפני   שהוא  עט  עליו ?  
מאיר:  את המניירות האלה  הם  ודאי  קיבלו  מקרבתם  לבני  האדם
...
הפרופסור: (מתיחס בתום לב לדברי  מאיר) לא , לא , זה בא  להם
מטבע  בריאתם...  
מאיר:  וכמו   יתר מחקריך  , פרופסור ,  גם  אלה  בטח  זכו
לפרסום  נרחב ....
הפרופסור:   בהחלט  .  במיוחד  סדרות   המעקבים  שלי על אורח
חייהם של  עופות המידבר
        למיניהן.
חרסית: אני כל פעם מופתעת  ממך  מחדש  , פרופסור. הנה אני ,
כמעריצתך המושבעת לא  
          ידעתי  כלל ועיקר  על  העיסוק הזה שלך ....  
הפרופסור: ( בהבעת התנצלות תמימה )  את צודקת , חרסית...  כי
בעיסוק  הזה , החורג
        מהעיסוק העיקרי  שלי ,  אני מעדיף   לחתום  בפסבדונים
...  מוטי  קדר , למשל ....    
מאיר:    ברור    מאליו ... שם לכל  משימה  .....  קוד , לכל
מטרה ....  מתוחכם  מאד ,
  פרופסור ...  כל  הכבוד .... ( אל חרסית )  מפליא  אותי רק
, איך את לא ידעת ....
חרסית: ( בהבינה את העוקץ . מנסה להחלץ ) שמע , אני כבר  יודעת
מספיק ... כשהפרופסור
  ימצא לנכון ,  הוא  לא  יהסס לעדכן  אותי  כמו תמיד ...
נכון , פרופסור  ?
הפרופסור:  ( נבוך   מן  הפולמוס  המפתיע  שמתרחש סביבו   , אך
בוחר לשתף פעולה )
            ב... בהחלט ...          
 מאיר:  תגיד לי , פרופסור , איך אתה  עולה על  כל הנושאים
הללו  ? איך אתה לוכד אותם
 בחקתך  ועד הלום איש לא  הצליח  להתחקות על  עקבותיך ?
חרסית: תשובות לשאלותיך לא ניתנות ככה סתם ,  חינם אין כסף
ועוד לעיתונאי ...
מאיר:   אולי נפרסם  סידרת כתבות על הפרופסור  בנושא צפרות ,
בפסבדונים כמובן ....
הפרופסור:  תודה אדוני , אבל אני מטבעי , מתרחק ככול  הניתן
מאור  הזרקורים... אני
          מעדיף  לבצע   את   עבודתי  בשקט  , מאחורי  הקלעים
...
מאיר:   את זה אני יכול להבין ,  אך  כאזרח נאמן , מה עם זכות
הציבור לדעת  ?
הפרופסור:   לאמיתו של דבר ,  אינני  סבור שהעבודות שלי עשויות
לעניין את הציבור
הרחב .... הנושאים שלי  מאד  ספציפיים , מאד  ממוקדים ....  
 
מאיר:  עם כל הכבוד לצניעות  , פרופסור , אך  הנושאים
הממוקדים שלך , פושטים  
        כמאכלת  אש   בקרב  קורבנותיך  המסומנים  ומותירים
עפר  ואפר .....
הפרופסור:  ( פגוע במקצת ) למיטב ידיעתי , אני מעולם  לא פגעתי
באיש  .... לא  בבהמה ,    
          לא בחיה ולא בעוף השמיים  ...  אני עושה את מלאכתי
בטוהר  מידות  ובמסירות  
          מרבית  במטרה  מוצהרת  להועיל  ולא  להזיק ....
מאיר:  זה ממש מדהים  איך שאתה  מיתמם , פרופסור .....
חרסית: איך אתה מעז לדבר  כך  אל  הפרופסור  ?
מאיר:   אני מצטער , חרסית ,  כפי הנראה את באמת לא יודעת הכל
.... מסתבר   הפרופסור  
מעדיף  להעלים ממך   את  עיסוקיו  הסמויים  .... אז איזה מן
מזכירה את  ?
חרסית:   די  !  לא  אמשיך לשבת כאן  ולספוג  את  העלבונות
שלך  ...
מאיר:  את רשאית ללכת , חרסית , אף אחד לא אוחז בך  ....
הפרופסור:  אני לא מבין  מדוע  אתם חייבים לריב בגללי ....  (
אל חרסית ) אני  נימצא כאן                  
      רק  על מנת לתקן את המאמר שלי  .... לא  יותר .  אז  על
מה כל  המהומה הזאת
     סביבי ?
חרסית:  זה התחיל עם העורבים , פרופסור , והטון של  האדם הזה
לא מוצא חן בעיני ....
מאיר:  סליחה , לא עם העורבים אלא עם משטר הזימה  והכולרות ...
בהשראתו  של כבוד
הפרופסור  המהולל   שמואל אהרונוב    הוא ,  מוטי קידר
מיודענו ....        
חרסית:  אתה שומע ? עכשיו  הוא  גם  מנבל  את פיו .... בא , בא
, פרופסור , בא  נצא
      מכאן.  זה לא מקום  ראוי  לרמתך  ...
הפרופסור :   מה יהיה עם התיקונים  ?  
חרסית:   השאר  אותם לי  . אטפל בהם .... אני  מזכירתך  , לא
כן ?    
הפרופסור:  כן ... אבל  לא נעים לי ....
חרסית:  בא , פרופסור , חבל  על הזמן ....
מאיר:   ( המצב מסוכן. חרסית משכנעת את הפרופסור לעזוב .
הפרופסור עומד להשתכנע .
 שניהם  מתכוננים לצאת . מאיר ניצב כחיץ . בקול תקיף )
הפרופסור נשאר  כאן .
את רשאית ללכת .... בעצם  עדיף שתלכי ....
חרסית:   אתה לא יכול  להכתיב  לפרופסור  את מעשיו  ...  בא ,
פרופסור ... אין לך מה
לעשות כאן .
הפרופסור: ( לגמרי  מבולבל ) קיבלתי סחרחורת .  אני כבר לא
מבין שום דבר .... ( פונה
       לכיוון היציאה )
מאיר:  ( חוסם  את דרכו ) מה עם העורב , פרופסור  ? האם תשאיר
אותו למות ?
חרסית:   שטויות ... הכל  שקר וכזב ... בא נלך , פרופסור .
הפרופסור:    מקודם  אפילו   לא  אמרת   שהעורב  שלכם   חולה
...
מאיר:  לא רציתי להעכיר את רוחך ,  הבנתי  כמה רגיש אתה  לנושא
...
הפרופסור:  אם כך , אתה  צריך להזמין  וטרינר ....  
חרסית:  אני לא יודעת מה האדם הזה זומם , אבל   העסק הזה לא
ניראה לי ....
מאיר:    רק  תעיף   מבט  ... גם עצה טובה  יכולה  לעזור ....
הפרופסור:  ( מהסס  . אחרי  כן פונה  אל חרסית ) רק רגע ...
נראה מה ניתן לעשות. ( אל  
        מאיר ) איפה  הוא ?
מאיר:  ( מצביע לעבר הארכיון ) שם ...
הפרופסור:  בארכיון   ?
מאיר:  מופקד על  המסמכים ....
חרסית:   הוא  לא מסוכן  ?
מאיר:    רק   אם  נוגעים  לו   " במקור "  ...  
חרסית:   אני  כבר  לא  מבינה ..  אם  אין לך התנגדות ,
פרופסור ,  אני מצטרפת אליך .
הפרופסור:  בבקשה ... ( מאיר פותח  בפניהם את הדלת  ומכוון
אותם פנימה .)
מאיר:  ישר , ישר , עד הסוף ... אחר כך  תפנו  ימינה ...
חרסית:  אתה לא ניכנס ?
מאיר:   מוטב  שלא  יראה אותי כשהוא חולה  ....  אנחנו לא כל
כך מיודדים  לאחרונה  ....                
         ( שניהם נכנסים  ומאיר נועל   אחריהם את הדלת ) זהו
!  העורבני  נילכד  -  פעילותו  
         של  גנב   האפרוחים  נוטרלה  לעת עתה   ....
עמוס:  ( ניכנס בהבעה מודאגת )  איפה הוא  ?
מאיר:   ( בשאננות   )  העורבני  ובת  זוגו  לכודים  .
עמוס:  מה  אתה מקשקש ?  איפה הפרופסור  ?
מאיר:   ( מצביע לעבר הארכיון )  שם  ?
עמוס:  בארכיון ? מה הוא עושה שם ?
מאיר:  אמרתי לך ,  לכוד  עם בת זוגו ...
עמוס : ( בחוסר סבלנות ) תגיד לי , מאיר ,  איבדת את שפיות
הדעת ? איפה הפרופסור ?   על איזה בת זוג אתה מדבר ?
מאיר:  מסתבר  שחרסית הסטודנטית התמימה היא בת טיפוחיו של
הפרופסור  המהולל .
           היא שליחתו  ושותפתו  הנאמנה   לפעילותו   הסמויה
  ...
עמוס:  מעניין , מעניין  מאד ... ושניהם  בפנים  ?          
 
מאיר:    לכדנו  שתי ציפורים במכה אחת ....  ( הטלפון  מצלצל .
מרים את השפופרת )
           הלו ,  " האופק "   !  מי מדבר ?  אה, שלום מר
גולן ....  ודאי שאני  מכיר .
           אני   מאיר קרני -  סגן העורך הראשי ...  כן , הוא
נמצא  כאן . בבקשה ....      
         ( מעביר  את השיחה   לעמוס )
עמוס:  ( נוטל  את השפופרת )  שלום מר גולן .  אני שמח שטלפנת
כי  בדיוק  עכשיו
עמדתי להתקשר אליך   על מנת לבשר לך  שהנושא שלנו  מתקדם  
ואפילו צובר      
         תאוצה ....   מה פרוש  תאוצה ? ובכן ...  ( בנעימת
חשיבות ) מר גולן , הציפורים  
        בידינו.... רגע  אחד  ,  מר גולן , רק רגע ... אין
צורך  לצאת מהכלים ... אתה פשוט
        לא  יורד לסוף דעתי  ....  הנח לי להסביר לך , לא ,
לא  ... חס וחלילה ,  אני לא מנסה  
        לזלזל   באינטליגנציה  שלך ,  מר גולן ...  הציפורים
הם פרופסור  שמואל  אהרונוב
        ושותפתו  חרסית  עצמון ... (  מצידו השני של  הקו
נטרק הטלפון ועמוס נשאר  
        בהבעה  מופתעת   כשהשפופרת בידו )  הוא ניתק !  ראית
דבר כזה ? הוא  חושב  
        שאני  לועג  לו .... ברגע שאמרתי  את המילה  " צפרים
"  הוא נתקף זעם   וניתק  לי  
        את   הטלפון  בפרצוף ....
       ( מתוך  " הארכיון "  שומעים נקישות  חזקות  בדלת
וקריאותיה  הרמות  של  חרסית )  
חרסית :  ( מבפנים )  פתחו  !  פתחו מיד   את הדלת   אחרת
ניפנה  למשטרה ....
           אתם שומעים  ?  פתחו  מיד !  ( הנקישות גוברות  )
פתחו את הדלת ....
מאיר :  מה עושים  ?
עמוס:  פתח להם .... אתה רוצה  שנסתבך   ?
מאיר : ו... ?
עמוס:  ו... שלח  אותם מכאן  לכל הרוחות ... לפני שהמצב  יחמיר
....
מאיר :  כך סתם , לתת  לציפורים  האלה להתעופף  מהכלוב  בלי
שום דבר ביד    ?  זאת
          אומרת שהפסדנו ....
עמוס:   הפסדנו , הפסדנו . העיקר שלא נפסיד את  חירותנו ....
מאיר:    מקודם ציווית  עלי  להחזיק בהם בכל מחיר ...
עמוס:   נכון,  אבל לא התכונתי שתכניס אותם לכלוב
מאיר:   או - קיי  , אתה  הבוס  !   ( ניגש לפתוח להם את  דלת
הארכיון )      
        ( עם פתיחת הדלת  יוצאים שניהם בבת אחת  כשעיניהם
ממצמצות  מעוצמת האור .
        חרסית בהבעת כעס  חמורה על פניה . חולצתה פרומה  קמעה
ושער ראשה פרוע .
        הפרופסור   בקור  רוח  אופיני   ,  מיישר את  בגדיו
המרושלים  וחיוך מוזר נסוך על
        פניו  )
חרסית:  ( ישירות אל מאיר  )  מה זה צריך  להיות  ,   לכלוא
אותנו  בכוח ?
מאיר:  מצטער ,  הדלת נטרקה  והמנעול ניתקע ... לא  באשמתנו
...
עמוס:  קבלו  בבקשה  את  התנצלות  המערכת . כפיצוי , נעניק לכם
מנוי שנתי חינם ונשכח
        מכל העינין   .
חרסית:   אנחנו דורשים בכל  תוקף לדעת  מה  הסיפור שלכם ,
לפני שנעשה מזה עינין  .
        נכון  פרופסור  ?      
הפרופסור :  ( אליה במבט הערצה )  מה שאת אומרת , חרסית ...
לי אין התנגדות ...
        את הרי המזכירה  שלי ....          
מאיר:   חוץ מזה , לא  נראה לי  שהיה לכם כל כך  גרוע   שם .
חרסית :  איך אתה  עוד  מעז  ?
מאיר:  סליחה ,  אבל  זאת התרשמותי  האישית ...
הפרופססור :   אגב , אני חייב לציין   שלא  מצאנו בפנים  אף לא
עורב אחד שחור....
         אף לא זכר  לעורב  .....
חרסית :   אתה עוד לא מבין , פרופסור  ?  פשוט מאד .    אתה  
הוא   העורב  שהם  
רצו   ללכוד ......
                                       
            -     מסך    -

                         מערכה     שניה

יממה   לאחר מכן  .  בביתו של פרופסור שמואל  אהרונוב .  חדר
עבודה  מבולגן למדי.
ספרים  על  המדפים, ספרים אחרים מפוזרים באי סדר , כתבי עת ,
מחברות  , מחשב אישי   ושולחן עבודה עמוס ניירת . טלפון מגולגל
בתוך ערמות הנייר   ומנורת שולחן . חלון  אחד  חשוף , פונה
לרחוב . דלת כניסה משמאל , דלת נוספת מימין . עם עלות המסך
הפרופסור
עסוק בהכנת   חומר  רקע  להרצאתו הבאה  ומתרגל  את דבריו
במכשיר הקלטה  זעיר  בהקריאו מכתב  ידו.
הפרופסור :  ............  "  מינרל  נוסף וחשוב  המצוי
בקרקעית הים   , באזורי ים רדוד
            בעיקר    בדלתות של נהרות  גדולים  ובאזורי מדף
היבשת , הנו הנפט  . חייבים
            לציין  שאפילו   הנפט המופק  היום  ביבשה , מקורו
באותו  אזור של ים רדוד.  
            אם כן  מהו אותו נפט  המכונה גם הזהב השחור ?
הנפט מורכב  מסוגים שונים של
            הידרוקרבונים . חומרים אלה מורכבים ממולקולות
הבנויות משרשרות של אטומי
            פחמן, שאליהם קשורים אטומי  מימן . חומרים
ביולוגיים  אחרים יכולים להפוך    
           להידרוקרבונים על ידי ריאקציות כימיות  אורגניות
בתוך הסדימנטים .  יוצא מכך ,  
           שהנפט  הינו תוצר ביולוגי . זהו  חומר אורגני
שנקבר ,עבר שינוי והצטבר  בסלעי    
           המישקע . הנפט  מצטבר  ברובו  כאשר הספקת החומר
האורגני  גבוהה מהתהליכים
           ההורסים אותו . לכן באזורי  חוף הים ומדף היבשת
יש  תנאים טובים
           להיווצרות  נפט  כי קיימים שם  אורגניזמים  רבים
ואין הספקת החמצן  מספקת
           לחמצון   החומר  האורגני ......  "   ( צלצול
בדלת. הפרופסור  מפסיק  את  הקלטתו .
           ניגש  אל דלת הכניסה  ופותח . )
חרסית :  ( ניצבת בפתח עמוסת מצרכים  ) שלום פרופסור ! הפרעתי
לך באמצע  העבודה ?  
            אני מצטערת .
הפרופסור :  לא נורא ,  העבודה  תחכה  לי תמיד  
חרסית:    הבאתי  כמה מצרכים   חיוניים  שראיתי   שחסרים לך
...
הפרופסור:  ( באי נוחות מסוימת )  לא היית צריכה לטרוח , חרסית
,  באמת ....
חרסית:  זאת לא טרחה עבורי ...  אני  הולכת להכניס אותם למקרר
... ( נכנסת
בדלת  הימנית והפרופסור  מלווה אותה במבטי הערצה )
הפרופסור :   לפתע  הבית הזה  קיבל אור  ... יש בו ניחוח  
עלומים ועליזות   ששוברת  את  
          שיגרת יומי האפור  ... מענין   איך  לא  חשתי עד
כה  כמה  חדגוניים  היו חיי  ,
איך  בשרירות לב  נחושה שכזאת   דחיתי  את  הסובבים אותי
והסתגרתי  כנזיר
        טיבטי  בדלת   אמותי ,  עם ערמות   הספרים  הללו
שסוגרים  עלי  כחומה .....
חרסית:  ( בהיכנסה )  מה  אתה אומר  , פרופסור  ?
הפרופסור:   ( בנעימה  פייסנית )   כמה פעמים  כבר  אמרתי  לך
, חרסית ?  כאן  , בבית  ,
       אני    לא  הפרופסור  שלך , בשבילך אני  שמואל  או
סמי  ,  איך שתרצי .... הרי כבר  
      סיכמנו ...  נכון  ?              
חרסית:  נכון , אבל  אני  עדיין לא   רגילה     ....  מה  רצית
לומר  מקודם ...  פרו..  סמי ?  
הפרופסור:  ככה , הרבה יותר טוב .  הבהרתי  לעצמי   כמה עובדות
חיים  שמהן התעלמתי  
       עד כה  .... כמו דוב  שהתעורר  מתרדמת  חורף   ארוכה
.....
חרסית:    משהו בקשר אלי  ?      
הפרופסור:  לא . משהו בקשר  אלי .
חרסית:  משהו מקצועי  , או  משהו אישי ?
הפרופסור:  פעם גיאולוג  , תמיד  גיאולוג . החטטנות  בדם  ...
חרסית:  סלח  לי  ...  סמי ...  לפעמים  אני  באמת חסרת טקט ,
בלתי    נסבלת....    
הפרופסור: לא הייתי  מחמיר  עד כדי כך ...
חרסית: ( בחן נשי  רב)  אתה לא כועס  ?
הפרופסור:  לכעוס ? על מה  עלי  לכעוס, חרסית ? על  זה שנכנסת
אל תוך חיי  מאי שם ,
          כמו  נימפה  מאגדות , כמו  פיאה טובה ? על זה
שעוררת בי  תחושות  רדומות
         שכבר מזמן  שכחתי על קיומן  ? על זה שהחדרת קרני שמש
חמימים  אל  חלל  
        מאורתי   הצוננת  ?  על זה עלי , לכעוס , חרסית  ?
על זה עלי להיות אסיר תודה    
        ולגמול לך  באושר הרב ביותר שאני מסוגל להעניק  ....

חרסית:  ( דבריו נגעו לליבה ועיניה  דומעות מהתרגשות . ניגשת
אליו בפתאומיות המפתיעה  
       גם אותו ונושקת לו  ) מאף אחד לא  שמעתי  מילים כה
יפות  ! מעולם לא האמנתי  
      שאעיז  ואגיע  למעמד  הזה....
הפרופסור:  אני ,  לעומת זאת , חשבתי  שאיחרתי  את המועד, שאבד
עלי הכלח  וכבר  
       נואשתי   מלקוות  ....  לאמיתו של דבר , אני עדיין לא
מאמין   שזה  אכן  קורה לי ....
חרסית:  אם אנחנו כבר מדברים חופשי  אז אני חייבת להתוודות . (
ספק הססנות , ספק
       בושה)   לילות רבים  לא עצמתי עין  בלי  לחשוב   עליך,
פרו ... סמי ...
הפרופסור:    עלי  ?
חרסית:   הייתי  מדמיינת לעצמי  כל מיני  מצבים  אבסורדים  
במחיצתך ,  ללא  סיכוי  
         קלוש   אחד   לממשם .... כי  תמיד  נאספו סביבך  
עוד עשרות  רבות  של
         סטודנטיות    משולהבות  כמוני  ,  מרותקות למוצא פיך
 , שבויות בקסמך , בגוון
         קולך    הרגוע ,  במבטיך   הנוקבים    וקומתך הזקופה
,   מאחורי   הקתדרה  הניצבת  
         בינינו   כחיץ .
הפרופסור: ( עד כה הקשיב  רב קשב. כולו פליאה ותדהמה )  תגידי
לי , חרסית , את    
        בטוחה   שכל  המילים היפות הללו  מכוונות   אלי   ?
חרסית: אליך , פרופסור  יקר שלי ,   אליך בלבד  , האחד  והיחיד
....
הפרופסור:  ( באותה נעימה ספקנית )  ואת בטוחה שלפני כן לא ...
שתית  משהו  ?        
חרסית:  לא , סמי ,  אני לא שתויה  ולא מדמיינת ... הגיע הזמן
שתאמין בקסם האדירי  
        שאתה  מקרין  כלפי  תלמידיך  ותלמידותיך בפרט ....
הפרופסור: אילולא האמנתי  בך  , הייתי מתייחס אל דברייך כאל
רצון לצון על חשבוני ...
חרסית: לא הייתי מרשה לאיש לשים אותך ללעג, אתה יודע  זאת
....
הפרופסור:   ואף על פי כן עדיין  קשה לי  להאמין שלמרות
נוכחותם הדלה בהרצאותי  
        ועיניהם  העצומות למחצה של הסטודנטים  המשועממים שלי
מסתתרת  כזאת הערצה  
       כפי  שאת  מתארת  ...את יודעת  שלעיתים קרובות יש לי
הרושם  שאני מרצה בפני  
       קהל של רוחות רפאים ...שדברי  מתעופפים  בחלל  ריק ,
נופלים על אוזניים אטומות  
      כאילו היו דברים חסרי     ערך.....  מדע בדיוני  ותו לא
.... את מתארת לעצמך  עם אילו
       תסכולים  אישיים   אני  יורד מהקתדרה  ?
חרסית:  ( מחבקת אותו בחום והערצה )  לעולם זה לא יקרה לך יותר
... אני מבטיחה לך ....
        אני  תמיד  אמצא  לצדך  כדי  לעודד אותך...   ( לאחר
מכן במרץ  )  תאמר  לי , סמי ,  
       האם גם לאדם משכיל  ומיושב  כמוך יש איזה  חלום נשגב ,
חבוי  אי  שם בתת
       הכרתך  ?  חלום אישי   ,  שאיש מלבדך לא  יודע  עליו  
,  שהגשמתו  פנטסטית  
       ובלתי   ניתנת להשגה  ,  שאתה מתענג עליו  מדי פעם ,
במיוחד כשכבד  לך על הלב...    
הפרופסור: ( בחיוך מריר ) יש . ודאי שיש.
חרסית: ( ילדותית , נלהבת  וסוחפת ) לי יש עשרות חלומות  כאלה
... אני אלופת  
      הפנטזיות.   חולמת  בהקיץ , מרחפת אל  ספרות  רחוקות .
מתנתקת מן המציאות
      לעיתים קרובות  ופורשת  לי  מדי פעם  אל  עולם  קסום
משלי .... יש כאלה מקנטרים
      הטוענים  שמשהו לא בסדר   אצלי .   גם  אתה  סבור כך ,
סמי  ?
הפרופסור:  לא. אני לא סבור כך. כל  אחד  מאתנו  שומר לעצמו  
פינת  מפלט  דמיונית  
     משלו ליום סגריר .  כמו  צב  המתכווץ  בשריונו ..
חרסית:  ומה הוא חלומך , סמי  ? חלומך הנשגב ביותר ....
הפרופסור:  ( רגע של  מחשבה ) את  מרבית  חלומותי השחיק  הזמן
...  נותר לי  רק  חלום  
    אחד...    שלא גיליתי  אותו לאף אחד  כי  הוא   דמיוני
מדי   לאפשרויותי המוגבלות..   .  
חרסית:  אני מבטיחה   לא לגלות  אותו לאיש  ....      
הפרופסור:   זה   חלום  היחיד   שלא נשחק  שעדיין  ....  עוד
משנות לימודי
         הראשונות באוניברסיטה.  ( לאחר שניה של  היסוס קל )
אנטרקטיקה !
חרסית:  אנטרקטיקה  ? שממת הקחונים  שבקוטב  הדרומי  ?
הפרופסור:  בדיוק   .
חרסית:    מה יש  לחלום  על  מקום  כזה  בקור , של מינוס 45
מעלות ויותר  ?
הפרופסור:  לעמוד בראש צוות מחקר , מצויד היטב , שיערוך מסע
גיאולוגי  מרחבי  בעקבות
         מסלולו  המרתק  של  ,  ריצ'רד  אוולין  ברד ...  את
רואה כמה זה  נשמע אבסורדי ?
חרסית:  זו בדיוק  מה  שמרתק   בכל חלום נשגב.  האבסורד והקושי
שבהגשמתו ...  
הפרופסור:    וזה קיים שם , במציאות . הקרחונים הגדולים ,
הדובים הלבנים , אגמי  הקרח
         הקפואים,  חיות המים , האסקימואים ומזחלותיהם
הרתומות לכלבי  הסמויאד   ,  
        מרבצי הטבע  המרתקים , מרחבי  נוף  פראי  לאין  קץ  
... יש  בידי  אוסף אדיר של
        מפות , תצלומים ומחקרים....  בתיאוריה ,  כבר  הייתי
שם  עשרות פעמים ....            
חרסית: אתה יודע מה  ? אני מצטרפת .....  ( בו ברגע  שומעים
צלצול בדלת )
הפרופסור:   מסע כזה עולה  הון  תועפות , חרסית .  ( הצלצולים
בדלת  מתעצמים  )
חרסית:     את המימון  ניתן   להשיג  איך שהוא  .....
הפרופסור:   נכון  וכאן מתחיל החלום  ....  ( הצלצולים נמשכים
)  מצלצלים !
חרסית:   אתה מחכה למישהו    ?
הפרופסור:   לא . אבל  מישהו בדלת ...  
חרסית:   אגש לפתוח  ( ניגשת , פותחת ובפתח , להפתעתה, בפתח
מאיר קרני  כשחיוך
רחב על פניו . היא בהבעת אכזבה )  הו,  זה  אתה  !
מאיר:  ( אירוני )  אין צורך להגזים  !   באתי  לשוחח עם
הפרופסור ....
חרסית: בתור צייד  עורבים  או סתם   מעריץ     ?
מאיר: הניחי  לשטויות , חרסית  ....  שלום פרופסור ...
הפרופסור:  שלום אדוני ....  סגן העורך ,  אם אינני טועה ....
מאיר:   באתי  בשם מערכת  " האופק "  להתנצל בפניך על  האי
נעימות שנגרמה לך שלא
       במתכוון .    
חרסית: זהירות מונעת אסון , פרופסור ....
מאיר:  לא רק להתנצל באתי  ,  אלא   להציע לך גם  פיצוי  הולם
.... העורך
       הראשי  החליט לערוך את  התיקונים הדרושים  ולפרסם את
מאמרך  בעיתוננו  חינם
      אין  כסף    
חרסית: אין  ארוחות חינם , פרופסור ....
מאיר:  ( בשולחו מבט עוין לעבר  חרסית ) הייתי מעדיף לשוחח אתך
ביחידות , פרופסור ...
הפרופסור:   תסלח  לי  , אדוני , אבל  אין  סודות  ביני  לבין
חרסית . אתה חופשי לדבר
       בנוכחותה   על כל   נושא  שתרצה ....
חרסית: ( אירונית ) ואל  תתעלם בבקשה  , " אדוני סגן העורך "
, מן  העובדה  שאני
      מזכירתו  האישית של הפרופסור ....
מאיר:   או- קיי , הבנתי  את הרמז .
הפרופסור:  שב , בבקשה . ( מפנה  עבורו כסא עמוס  כתבי -עת  .
מאיר מתיישב באי
נוחות מסוימת )
חרסית: אפשר להציע לך משהו לשתות  ?
מאיר:  לא , תודה . אני מעדיף  לקצר  ולגזול מהפרופסור כמה
שפחות זמן .
הפרופסור :   אם כך , בבקשה,  , דבר  אדוני . אני שומע . הבאת
אתך את התיקונים להגהה ?
מאיר: לא , לצערי לא ... הספקנו .... חלו  כמה שיבושים בלתי
צפויים  בקשר להופעתו
          מחר  בבוקר ....
הפרופסור:   אני מקווה  שאלה לא  שיבושים  כריתים   ...  
מאיר: לא , לא ... הוא פשוט עלול לא להופיע  בכלל ....
הפרופסור:  תסלח לי , אדוני ,  אבל  אני לא מבין ....
חרסית:  מה אתה זומם עכשיו  ,  מר מאיר קרני   ?
הפרופסור:  ( אל חרסית ) חרסית , אנא ממך ... תני  לאיש
להסביר את עצמו ....
מאיר: העיתון בקשיים כספיים חמורים , פרופסור... לאמיתו של דבר
הוא נימצא במצב  של
       גסיסה יותר  ממחצית השנה ...  הוא על סף פשיטת רגל -
הוא  מחוסל ....      
הפרופסור:   צר לי מאד לשמוע , אדוני ... באמת .... אם כן  
המאמר שלי  ירד  
לטמיון  יחד  עמו   ....
מאיר: לא בהכרח , פרופסור , לא בהכרח ....
חרסית: הנה כאן מגיע העוקץ .... זהירות , מוקשים בדרך  .....
הפרופסור:   ברצונך לומר  שיש עדיין תיקווה  ?
מאיר:  בהחלט .  והתקווה הזאת נתונה בידך , פרופסור ....
הפרופסור:   בידי   ? כיצד  בידי   ?
מאיר :   פשוט מאד . אתה תואיל בטובך לחשוף בפנינו את מקורות
האינפורמציה הסמויה  
       שלך  המצוטטים במאמר  שפרסמת  בעיתוננו  ואנחנו כולנו
, כולל אותך , באים על
      שכרנו בעין יפה .... ומקבלים לורידנו את סם  החיים
....
הפרופסור:  על איזה אינפורמציה אתה מדבר  ? אני לא מבין ....
חרסית:  אני דווקא מבינה  היטב , פרופסור .... הנח  לי לטפל
בנושא הזה ...    
מאיר:  הנה , מזכירתך  השנונה  תפשה  מהר  מאד במה מדובר . (
בשולפו פיסת נייר מכיסו.
        מקריא    מתוכו  ) להזכירך  פרופסור , הכוונה למושגים
טריוויאליים לכאורה  כגון  :
" פלסטיקום " ,  " קונגומרקט " " אקופר "  ורמיזות גסות
לכיוון משטר " הזימה "  
         וריכוז   " הכולרות " ....
הפרופסור:    שוב נטפלתם לזה ?  הרי  אלה  טעויות הדפוס שאותן
אני מבקש לתקן .....
מאיר:  עזוב , פרופסור , טעויות כאלה  לא ניתנות לתיקון  לאחר
שראו אור  וציבור גדול
          של אינטרסנטים כבר בוחש  בקדרה ....
חרסית:  אני סבורה שאם התמורה תהיה מתקבלת על הדעת , הפרופסור
יסכים לשתף
          פעולה ...
מאיר:  אלו מילים .... מזכירתך ,   ראויה לשבח  ....
חרסית:  תודה  !
הפרופסור:  על מה אתם  בכלל  מדברים ?
חרסית :  על אנטרקטיקה , פרופסור , על אנטרקטיקה .....
מאיר:  אנטרקטיקה  ?  שוב התחלתם  לדבר   בשפת  הסתרים  ?  אם
כך אפשר לראות את
         העניין סגור  ?
חרסית:  סגור  וחתום ... נכון , פרופסור ?
הפרופסור:  (  מבולבל  , באי נוחות  ) אני .... אני  חושב  שכן
....
מאיר: או -קיי , אם כך הערב בשבע  נפגש במערכת  ומסכמים   את
כל הנושאים  הללו בכתב  
       כולל  פיצוי  מכובד  עבור  הפרופסור ....    
חרסית: נעים לעשות אתך עסקים , מר קרני ....
מאיר: ( עומד לצאת . מרוצה מהשגיו )  אני מצטער , חרסית ,
שפקפקתי  בכישורייך ...
חרסית:  אין דבר , בעסקים כמו בעסקים !  התמורה תכסה  על  הכל
. להתראות  מר קרני ...
מאיר:  להתראות ונא לא לשכוח . הערב בשבע ,  נפגשים במערכת .
כולנו נהיה שם. ביי  !  
         ( יוצא . שניהם עוקבים  במבטיהם אחריו . לאחר צאתו
חרסית נושמת לרוחה )
חרסית:  ( ניגשת ומחבקת את הפרופסור בחום ) אמרתי לך שנימצא את
המימון
לאנטרקטיקה  ? אתה רואה, סמי , לפעמים  יש חלומות  שעשויים
להתגשם  מבלי
        שצפינו .....  
הפרופסור:  אני עדיין  לא  תופש  מה  פשר  הפגישה  הדחופה
הזאת במערכת  ואיזו
       חשיבות   יש  לגביהם  למאמר  שלי  שהוא  גדוש  טעויות
דפוס  ואי דיוקים  ...            
חרסית:  בזה כל העניין , סמי , בזה כל העניין ....
פרופסור: לך  תבין  אנשים  ... אתה משקיע את  כל הידע  והמרץ
שלך  במחקר  גיאולגי  
           רב  חשיבות    והם  נתפשים דווקא לשיבושים שבו
....
חרסית:    האבסורד  שבחלומות  .... עכשיו , סמי ,  אני  חייבת
ללכת ,  להכין את עצמי
        למפגש   שלנו   הערב .  להחליף  את  בגדי  החולין
הללו  בבגדי  ייצוג  של מזכירה ...
הפרופסור:  לדעתי  את   מרשימה  גם בהופעתך הנוכחית ...
חרסית:  תודה . ( נושקת לו קלות בשובבות אופיינית ) תודה , אבל
 מדובר בהרגשה  
        האישית ....  אני מבטיחה  לא להתעכב הרבה זמן  ...
להתראות ....   ( יוצאת בהותירה
        אותו  כשמבטי   הערצתו  נעוצים  עדיין   בכיוונה
יציאתה  )
הפרופסור: (  לעצמו )  איזה עולם  הפוך  !  יום אחד אתה סתם
מרצה אלמוני ,   אדם אפור ,
        סגור  ומסוגר  בדלת אמותיך  ,  זאב  בודד  לכל הדעות
, ובמשנהו  ,לפתע פתאום  
       אתה   לדמות  נערצת שכולם רוצים לזכות  בקרבתה ,
ומרעיפים עליך אהבה  מכל  עבר .       לך  תבין את העולם ...
בעצם ,  למה לי בכלל   לנסות   להבין ? ..... ( חוזר אל  
        שולחן    עבודתו , נוטל את  דף  הנייר ,  מפעיל  את
מכשיר ההקלטה , לאחר שמשמיע
       לעצמו  את הקטע האחרון שהוקלט  מקודם ,  הוא  ממשיך
להקליט   מתוך הכתוב ) : .          
       "....כאן המקום לציין , שלנפט  כידוע  , יש  השפעה
כלכלית אדירה   בעולם . גם
      בימינו אלה .   למרות פיתוחן של מקורות אנרגיה  חלופיים
, כגון הגרעיניים ,    
      נודעת לנפט חשיבות ראשונית במעלה  כמקור אנרגיה .
במקרים מסוימים,  משתמשים
      בו  מפיקיו  כנשק פוליטי  ושומרים על אתרי הפקתו בסודי
סודות ......  ( צלצול בדלת .
      הפרופסור   מפסיק  את הקלטתו .) נו, מי  זה  עכשיו ? לא
נותנים מנוחה .  הבית הזה
      הפך פתאום  למוקד  עליה לרגל , רחמנא    לצלן ...  (
הצלצולים חוזרים על עצמם .
      ניגש  לפתוח . בפתח  ניצב  דוד גולן בלבוש אשה .   אותו
תיק ג'מס בונד  בידו
      סבר פניו   זועפות   )
דוד :  שלום אדוני ...  ברצוני לפגוש  את  פרופסור שמואל
אהרונוב ....
הפרופסור:     זה אני ....
דוד : ( סוקר אותו  מכף רגל עד ראש  במבט  ספק פליאה , ספק בוז
) אתה פרופסור
שמואל  אהרונוב   ?
הפרופסור:   אכן  ...
דוד :   ( אותה הבעה )  אתה ... בטוח   ?
הפרופסור:  ( נעלב  קמעה )  מה זאת אומרת   ?  משהו לא בסדר  
?
דוד :   לא, לא ... הכל  בסדר .  סלח לי ,  פשוט   תיארתי
אותך  קצת  אחרת   ....
הפרופסור:  ( באירוניה )  אני  מתנצל  , גברתי , אם  אכזבתי  
את  צפיותיך   ....אני אמור
       להכיר אותך  ?
דוד:   לא , לא ...  אני פשוט בלחץ של זמן  ... הייתי רוצה
לגמור עם זה מהר  ולהסתלק....
הפרופסור:  מה פרוש הדבר , גברתי ?   לא  זכור  לי  שהזמנתי את
שרותייך  ...::
דוד  : ( מתעשת ) הצדק אתך  , פרופסור ,   אני  חייב  להתנצל  
.  (נדחף פנימה ולעיניו
       הנדהמות של הפרופסור  מתחיל לפשוט  מעליו את בגדי האשה
והפיאה  )   ואני מבקש  
      שתסלח לי על הופעתי  המביכה ...
הפרופסור:   אדוני  הנכבד,  אחרי כל מה שעבר עלי   ביממה
האחרונה  אני כבר לא מופתע  
      מכלום .  אם זו הנאתך  האישית   , מי אני  שאמתח
ביקורת  על נטיותיך  ?  
דוד:  לא , לא , אתה לא מבין,  פרופסור !  זו הופעתי  החסויה
.... שמי דוד  גולן            
       (מושיט לו  יד . מחכה לתגובה אך הפרופסור נשאר  אדיש
)
הפרופסור:  ( לוחץ  ידו בבחנו בחשדנות  מוזרה )  ) נעים מאד
.... אבל למה דווקא בלבוש  
      אשה  , אני לא מבין  ?
דוד :    יועצי  אמרו  שזה הכי  משכנע  .  אפשר להיכנס  ?  
הפרופסור :    בבקשה , אתה ממילא  כבר בפנים  ...  ( מזמין
אותו פנימה  .
        דוד  ניכנס וסוקר  את חדרו המבולגן   מקצה  לקצה ,
בהבעת  מאוס מהולה ברוגז  
        מאופק )  בבקשה לשבת .  (מפנה מקום   ישיבה עבורו.
דוד מתיישב  מבלי  להסיר
        עיני   מתכולת החדר )  
דוד :   אז ככה ,  הכל מתרחש כאן ... כאן מתבשלים  הרעיונות ,
כאן ניקלט   המידע,  
כאן עורכים את הסלקציות  ומריצים אחר כך לפרסום ...  נכון ,
פרופסור?
הפרופסור:  ( לא כל כך מבין ) כן ... בערך ... אבל  המחקרים
היסודיים   מתבצעים בשטח .
בשלב השני   , עוברים   פענוח   ועיבוד   נתונים  ממוחשב .
רק אחר כך מגיעה  
         התוצאה הסופית    הנה  לכתיבת   הסכום  מדעי  ...
 דוד :   מובן  מאליו ....  קודם כל  חייבים לאסוף מידע  
בשטח  אחר כך מגיעים למסקנות .
         כאן  מתקבל  החומר הגולמי  שעובר  " עיבוד  נתונים "
וסימון מטרות ...    
הפרופסור:   כן , זה  בערך  התהליך ,  .... אתה  גיאולוג
במקצועך , אדוני  ?
דוד :   לא, אני לא גיאולוג   אבל  אני  מסתדר  די  טוב  עם
מאחזי  עיניים ....
הפרופסור:  למה  אתה מתכון    , אדוני ?
דוד :   שמע   נא , פרופסור , זמני  יקר  ואני  מתחיל לאבד את
סבלנותי . בא נפסיק להעמיד  
        פנים  וניגש  ישר  לעניין ....  כמה  ?
הפרופסור: כמה  , מה ?    
דוד :  הפסק להעמיד פנים  , פרופסור .   אני לא  פנוי   למשחקי
ההוקוס  פוקוס שלך . אני  
       יודע בדיוק מי אתה , מאין באת ולאן פניך מועדות .  אני
מודע  למצבך הכלכלי  הירוד  
       וכמה אתה משתכר  מהרצאותיך .  אני  יודע  שאתה  דלפון
קבוע  ומוכן   להקריב  
       הכל  למען  סכום  נאה  שיפצה אותך  היטב  על " עיבודי
הנתונים "  שלך .... דבר  אחד
       אני לא יודע . מה  הם  מקורות  המידע שלך  ומי  הם
שותפיך המדליפים  .  ועל זה אני
       מוכן לשלם ... לשלם  טוב ... אפילו טוב מאד .
הפרופסור: ( פגוע  ומבולבל ) נכון שמצבי  הכלכלי  אינו מן
המשופרים  ביותר, אדוני,  אבל
      אני  חי  בהתאם  ומתפרנס  ביושר ממה  שאני  אוהב לעשות
... זה  אצלי העיקר
דוד:  אני לא אומר  את זה  במטרה  להעליב אותך, פרופסור ,
חלילה וחס ,  אני רק קובע
      שבאפשרותך להטיב  את מצבך  הכלכלי  במחי -יד ...
הפרופסור:  אם אתה רומז שעלי להחליף מקצוע  אני מודיע  לך  כאן
ועכשיו  שאתה  
     יכול לשכוח מזה  ....
דוד:  לא , פרופסור ,  התכוונתי  שעבור המאמרים האלה שבידיך
אתה ראוי להרבה יותר
      ממה שאתה מקבל  היום .....
הפרופסור:  לכל דבר יש מחיר  ומה שאני מקבל  עבור  מאמרי  זה
לא העיקר ...  
דוד:  ( לאחר שנואש מגישתו   המרומזת   עובר לגישה ישרה ) בכל
אופן , אני לא מצליח לא
     מצליח  לפענח  אותך  .   תגיד  לי   כמה  ונגמור עם זה
.
הפרופסור:   כמה  אני מקבל  עבור  כל מאמר  ?
דוד:  ( בהרמת קול ) לא .  כמה  אתה דורש  ממני  עבור המאמר
הספציפי הזה   שפורסם  
       בהאופק  ..  ?
הפרופסור:  ממך , שום דבר , אדוני .  זכותך  לקרוא  כמו כל אחד
אחר  ואפילו  לשאול  
      שאלות  , כמה שתרצה ...   אני לא גובה כסף על זה  .  
דוד:   תגיד לי , פרופסור , אתה   עכשיו    מאלתר   או שזה בא
לך באופן טבעי  ?  
הפרופסור:  במקצוע  שלי לא מאלתרים , אדוני ...  
דוד :  ברצונך  לומר שבאמת  אינך יודע מי אני ? שלא זיהית אותי
מיד כשניצבתי  בפתח ?
הפרופסור:  צר לי , אדוני , אבל  כשניצבת  בפתח   נראית לי
כנערה עובדת  ....
דוד:   תגיד לי , אתה לא קורה עיתונים ?  לא רואה טלוויזיה ?
אתה לא מאזין לרדיו ?
הפרופסור:   כמעט  שלא .....              
דוד:     על  " תשלובת  גולן "     שמעת    ?
הפרופסור:   אני מודה  שלא ...  
דוד :    על  " גולן - תקשורת  "  , בטח  שמעת ....
הפרופסור:  אני מצטער , אדוני , אבל לא שמעתי ...
דוד:  ( כשסבלנותו פוקעת ) " נווה - גולן  "  - אומר לך משהו
?
הפרופסור:   לא ....
דוד:     אבל  על   "  גולן -טורס " בטח  שמעת .... כל  אנשי
האקדמיה  משתמשים
           בקווי התעופה שלי  ....            
הפרופסור:  לא  יצאתי  מגבולות  המדינה  יותר  מעשרים שנה
....
דוד : (  בכעס  מתעצם   ) אז איך , תסביר  לי , איך זה  שאתה
לא מכיר אף לא  אחד  מעסקי  
           הנפוצים  ביותר   בארץ   אבל    את  "פלסטיקום " ,
" קונגומרקט " ו" אקופר",
          שנמנים על  עסקי   החסויים    ביותר   , דווקא
אותם  ידעת  לחשוף   במשיכת  
         קולמוס  אחת ?
הפרופסור: (  פחות נרגש , אפילו מעט משועשע  מן המעמד ) לומר
לך את האמת , אדוני ?
דוד :      האמת  ורק  את  האמת ....
הפרופסור:    אין  לי   מושג על  מה  אתה  מדבר ....
דוד :     שים לב , פרופסור ,  אתה משחק  באש  !  ( פותח את
תיק הג'מס בונד שלו ושולף
            מתוכו  את    העיתון . מעלעל בו בעצבנות עד שמגיע
לקטע ) אתה לא מסתפק
            רק  בחשיפה בלבד  אלא  ממשיך להציג  אותי ללעג
ולקלס  קבל  עם ועדה...
הפרופסור:  אני  ?
דוד :   ( מקריא מתוך הגיליון  ) ..... "  פעילות אנוש  ( זאת
אומרת  אני ) גורמת לשינוי  
          במשטר  הזימה  ( זימה -  כוונתך  לחברה שאני  עומד
בראשה  )  ולחדירת  מזהמים
ל"אקופר"  ( זאת אומרת לחברה הביטחונית שבבעלותי ) ועליה
מתמדת  בריכוז
הכולרות  ( כולרות - אתה מכנה את  מנהלי  החברה )  שאת פניהם
אתה  מעיז
         להלבין   בפרהסיא  וחושב  לצאת   מזה  ללא פגע ,
נכון  ?
הפרופסור:  אני  ....  לא מבין ....
דוד:    טעות  בידך , פרופסור נכבד ! הפעם  הרחקת לכת . החלקת
אל  תוך  חול  טובעני  
        שרק   נס  יחלץ אותך  מתוכו  בריא ושלם .... את  זה
אתה  מסוגל  להבין ?
הפרופסור:  ( לאחר  שניות של  מחשבה )  שמע  נא , אדוני , אתה
מגיע  הנה , אל ביתי ,
מבלי  שהוזמנת  , מבלי שנכיר איש את רעהו ,  מטיח בפני  
האשמות  שווא ,  שאינני
         מבין  מה  פירושן  ועוד  מאיים על  חיי  בסגנון  גס
והמוני  , שכמותו  לא  שמעתי    
         מעודי ....  באיזו זכות  אתה מרשה לעצמך  לפנות אלי
בלשון בוטה שכזאת ?
דוד :   הזהר לך , פרופסור  ! אל תשכח  ,  מול  מי  אתה ניצב !
את  כללי המשחק אני קובע. .        כך היה  וכך   יהיה .
בכוחי   לרומם   אביון מעפר  ולהפכו למלך    או לחילופין  ,  

       להשליכו  לאשפתות  כהרף עין   ... כך שעבורי ,
פרופסור,  אתה  יריב  ננסי ,  
       כעין  שועלון   מתחסד   בעור של   כבש  מיובש ....
פשוט  חבל  לי עליך , פרופסור....
הפרופסור:  ( בעמדו על רגליו במצח נחושה )  אני מצטער , אדוני
, הגיעו מים עד נפש !
      מעולם לא  הוטחו בפני מילים בוטות שכאלה.  אני מבקש
ממך  לצאת ....
דוד:   אתה שוב טועה , פרופסור  !  אני  קובע  מתי  עלי  לצאת
.... עד שלא תמסור לידי  
       את  כל המידע  שבידיך  ,  אני  לא  זז  מכאן .... להפך
, אני עשוי לבקש  אפילו סיוע  
       כדי  לערוך  חיפוש  מקיף בדירתך ....                
                 
הפרופסור:    אזעיק  את   המשטרה ...   ( ניגש אל שולחן עבודתו
ונוטל את השפופרת
       מתוך  ערמת הניירות )  
דוד:   בבקשה !  טלפן  . נראה לאן  זה  יוביל   אותך ....
הפרופסור:  ( רגע של  מחשבה  , לאחר מכן ניכנע  ומניח את
השפופרת ) תאמר  לי , אדוני ,
      אין אפשרות ליישב   את  המחלוקות בינינו  בצורה
תרבותית  ? אני  מעולם  לא  הייתי  
     איש   מדון .  
דוד:  ( בשביעות רצון ) או , אלה  דבורים , פרופסור ...  (
הטלפון מצלצל . הפרופסור
      מתמהמה)   תענה , זה  ודאי  לא  בשבילי ....
הפרופסור: ( מרים את השפופרת )  הלו ... כן ... מדבר ... מי
זה  ?   עורך  " האופק "  ?
    שלום מר הראל . ודאי שאני זוכר אותך ....  ( דוד נעמד
מתוח על  רגליו )  תודות  
    להתערבותך  נחלצנו  מן  המלכודת ....
דוד:  ( בקול נמוך  ובדאגה )  איזו מלכודת  ?
הפרופסור:  כן , מר הראל , אני שומע ...  אתה יכול לדבר  אתי ,
חופשי... בלי בעיות .
   נכון , קבענו עם מר קרני ,  בשבע  בערב  במערכת ...מה
להביא אתי ? מסמכים ? ומה
   עוד?  את  כל  המאמרים   שלי   בנושאי   אגן  הים  התיכון
? אבל לא כולם ערוכים .  
   בסדר , מר   הראל . לא , לא אשכח . להתראות . ( מחזיר את
השפופרת . כאילו לעצמו )  
   פתאום  יש  התעניינות  בנושא    ...
דוד:  מה  פרוש , קבעתם בשבע בערב ? על איזה מסמכים הוא מדבר
?
הפרופסור:    הכל סביב  המאמר  שהתפרסם  אתמול בבוקר  בעיתונו
... והפרדוכס  הוא
      שהמאמר  הזה  פורסם שם בטעות .  הוא  אמור היה להתפרסם
דווקא  בעיתון מקצועי  
     בשם : "  מחקרי   מדע  "  ....  למרות זאת,  גרם לסערת
רוחות  בלתי צפויה   ...
דוד:   רגע , רגע ,  ברצונך  לומר  שפרסום   המאמר הזה ב"
האופק "  הוא פרי  תרמיתה  של
המערכת  והוא  פשוט נלקח ממך  במרמה  ?                
הפרופסור:  אתה יודע מה  ? במחשבה  שניה  , אם נצרף אחת לאחת ,
יש בדבריך משהו מן
       ההגיון ...
דוד:  ודאי שיש ... מסתבר שהחבורה  הזאת  היא הרבה יותר
מתוחכמת מאשר  תיארתי
       לעצמי ....  העיתון הזה  עומד בפני  פשיטת רגל  וכשאתה
על סף תהום האמצעים
      מקדשים   את  המטרה ....  עכשיו אתה   מבין , פרופסור
?
הפרופסור:  לא  כל  כך ...
דוד:  פשוט  מאד . אתה האמצעי  ואני  המטרה .... משתמשים בך
כמלכודת ....  
הפרופסור :   ( מהורהר , כאילו  לעצמו )  אם כך  הקטע הזה עם
העורב  היה מתוכנן ....
דוד:    איזה  עורב ?
הפרופסור:    העורב  שלא היה   . אבל מדוע  ?  מה  יוצא להם
מזה  ?
דוד:   הם  חיפשו מוצא  מן  הסבך ... המוצא  הוא  כסף ... הכסף
בידי  והפיתיון לכסף   בידך  
       מה   יותר פשוט  מזה  ?
הפרופסור:  ובמחקרים שלי  טמון  הכסף  ?
דוד:      הרבה מאד כסף .  
הפרופסור:   בדיוק את זה אני לא מסוגל להבין ....
דוד:    שמע , פרופסור , עכשיו התמונה  מתחילה להתבהר  .
למקרים  כאלה  אני  מתורגל    
        ויודע  היטב  כיצד לפעול .  הם מחזיקים  בחלקו
הראשון  של  המידע  ואתה  
       בהמשכו .... אתה אמור להיפגש אתם בשבע  בערב  ולהשלים
להם  את  החסר , נכון ?  
 הפרופסור:   נכון  ....
דוד:     אתה  תעמוד  בהבטחתך   . תופיע  בשעה היעודה כפי
שקבעתם . תביא אתך את  
         את  כל  כתבי  היד  שסיכמתם  להביא ... אך   אל תאמר
להם    מילה   על   הפגישה
         הזאת    בינינו.   את  ההמשך  הנח   בידי  .   כך
נקשור את כל הקצוות   ואצוד לי  
        שתי  ציפורים  במכה  אחת ...
הפרופסור:     בקשה אחת  לי אליך  , מר גולן .
דוד:   ( במצב  רוח מרומם )  בבקשה  , פרופסור . כל מה שתרצה
....
הפרופסור :  אנא , הימנע  מפגיעה  בצפרים ......  
           
           
               ---   מסך  ---
 
 
 

               
       
 

   
                 


         
       
       
                 









         
                            מערכה  שלישית
                            ( בהמשכיות  )
    שעת ערב  במערכת  עיתון " האופק " .  מבעד החלונות
משתקפים  שמיים   בהירים
   וכוכבים  . שלטי  הפרסומת מוארים  ורעשי  רחוב  עמומים
נקלטים ברקע  . מאיר  קרני  
   ישוב ליד שולחן   עבודתו ומדפיס במחשב , כשמוזיקה ערבה
בוקעת  מהרדיו   . הטלפון
   מצלצל . משתיק  את  הרדיו  )
מאיר:  הלו, מערכת  " האופק " . סגן העורך מדבר ....  שלום מר
גבאי , מה נישמע בדפוס ?
          לא, עמוס לא נמצא    אבל  צריך  להיכנס   בכל רגע .
אני יכול לעזור  ? ...נכון , אבל  
          כבר נמאס  לדוש  בנושא   הזה  ... הערב  המערכת
שלנו  מתכנסת  לישיבה מכרעת  
          וסביר להניח שהעיתון  שלנו יקבל  עירוי   כספי
במידה  כזאת  שיחסן  אותו לפחות  
          לכמה  שנים טובות . מה זאת  אומרת  מאין לי  הבטחון
?  מצאנו  תורם  מתאים ,
         ומה  חשבת ?  אז   המשך  לעבוד   ללא   חשש  , מר
גבאי , כי  מחר   נשכים  כולנו
         בבוקר חדשו ... להתראות ,  מר גבאי  ( מחזיר את
השפופרת ) אוף , איזה  חשדן !  
         עמוס ניכנס  בהופעתו ההדורה   )  
עמוס:  ערב טוב , מאיר ...  
מאיר:  ערב טוב , עמוס
עמוס:   היה  משהו  ?
מאיר:   גבאי צלצל הרגע ...
עמוס:   מה  רצה  הפעם   ?
מאיר:   שאל  מה בקשר  ל צ'קים   שחזרו ?
עמוס:    ( בכעס)  שיכניס  אותם  למסגרת  .
מאיר:   לא , ברצינות , עמוס .... הוא  אמר  שיפסיק להדפיס  את
העיתון  אם עד  חצות
           לא   יקבל  תשובה  אופרטיבית  .  הפעם הוא נשמע
רציני  ....    
עמוס:    אפשר לחשוב שחוץ מהעיתון  שלנו יש לו משהו אחר להדפיס
.... הרגעת  אותו ?
מאיר:    הודעתי  לו   שהמערכת  מתכנסת  הלילה והכל  יבוא  על
מקומו בשלום ...
עמוס:    הלוואי  ..... אגב , הם צריכים להגיע בכל רגע ...  
מאיר:  קבענו  בשבע , לא ?
עמוס:   עוד  עשר  דקות  ...
מאיר:   הוא בטח יופיע עם המלווה הקבועה שלו ...
עמוס:  חרסית ... שמע ...  אי  אפשר לזלזל  בה .....
מאיר:   יש לה   פה גדול  וחוצפה  בלתי  נסבלת ...  
עמוס:   לכן  הפרופסור   בחר  בה  כדוברת ....
מאיר:   ובעד עוד  כמה  סיבות  טובות    
עמוס:  אני מקווה, מאיר ,  שאנחנו ערוכים  היטב ... קבעת את כל
מוקדי  הציתות ?
מאיר:   הכל  מוכן ומזומן   . לחיצת  כפתור  אחת  בכף  הרגל
וכל  המערכת נכנסת    
          לפעולה במעגל סגור  . גם מצלמת הווידאו  בהיכון  (
מראה לו מקום  
         ניסתר  בין התקרה לקיר . עמוס  מנענע  ראשו  לשביעות
רצון )  
עמוס:  עבודה  יפה ....  עכשיו  לא נותר לנו אלא  לקוות שהכל
יתנהל   כשורה
ונכבדינו , מר  דוד   גולן ,  בלי הרבה  בבלת , ירשום  לנו
המחאה  נדיבה , כדי  שמיד
        נוכל להתניע  את  גלגלי   הדפוס ....
מאיר:  ושסוף  סוף  אוכל  להסתכל   למלווים  שלי  בעיניים.....
ולא  לחזור  הביתה    
         בהתגנבות יחידים    ....
עמוס:   דע לך  שהאדם   הזה   חשדן  כפייתי  ... הוא לא בוטח
אפילו בצל של עצמו .....  
          חייבים לנהוג  בו   במשנה  זהירות ....            

מאיר:  הכרת אותו לפני  כן ?
עמוס:   די  לי  בפגישתנו  הקצרה  במערכת כדי  להבין עם  מי יש
לנו   עסק ... זה לא  איזה
פרייאר  מזדמן   שאתה יכול להוליך   שולל  בסיפורי  אלף לילה
ולילה ... אצלו
הכל " ישר לעניין " , " הזמן  הוא כסף "  " ידו בכל  ויד  כל
בו  " .... הוא פושט ולובש
צורה  כהרף עין    ולא  ייתן  לך  צ'אנס  לומר  את  המילה
האחרונה ....
מאיר:  נישמע לי  כמו  איזה  חייזר ....
עמוס:  לא , לא , מאיר , אל  תתלוצץ , שמור ממנו מרחק ביטחון
לבל  תכשיל  אותנו  
         בלשונך ,  אחרת   נעטוף  דגים  בעיתון  שלנו .....
מאיר:  ומה  בקשר  לפרופסור   ובת  לוויתו   ? יש משהו נוסף
שעלי להיזהר  מפניו ?
עמוס:  הכל  סודר . סיכמנו שהפרופסור  מביא  אתו  את כל
מאמריו בנושא  הנדון
          ולאחר עיון  מעמיק  בהם , נזכה  אותו  בפרסום  רחב
, וגם בתמורה  נאותה  ....
מאיר:  איזה   תמורה  ?
עמוס:  אני יודע ?  כבר  נאלתר   משהו .... אתו  לא תהיה לנו
בעיה .....
מאיר:  ומה  עם  הקרצית    ?
עמוס:   כוונתך  לחרסית  .  אל  דאגה ! עם  הבעיה  הזאת  אני
מוכן  להתמודד   ....  
מאיר:  ( בקריצה )  אהה ,  הבנתי ...  טוב , אז  שיהיה  במזל
....
        (  חרסית מופיעה ראשונה בפתח כשתיק  מסמכים עב כרס
בידה. על התיק הזה היא      
        שומרת  מכל משמר.  היא  לבושה שמלת קיץ פרחונית
צמודה , עם מחשוף              
        נדיב , תואמת  היטב  את  חיטובי גופה .  סוקרת  את
אולם  המערכת  במבטים
       חפוזים )
חרסית:  ערב  טוב ...  ( שניהם מפנים את פניהם בבת אחת .
הופעתה  מרשימה אותם ממבט
      ראשון . אחריה מופיע הפרופסור, אותו לבוש , אותו איפוק
, אותו חוסר  ביטחון  ואותה    
      הססנות  בולטת  באופיו )        
עמוס:  היכנסו , בבקשה , היכנסו ...  ( בהפנותו אותם אל  שני
כיסאות שהוכנו מראש
       להארחתם )
הפרופסור:  אני מקווה שהגענו בזמן ...
מאיר:  הכל בסדר , פרופסור .... בבקשה  , נא   לשבת ....
חרסית:  חששנו   שנאחר .... הטרנטלה  שלי  עשתה   קצת  בעיות  
בדרך ....  
עמוס:  אין  דבר . העיקר   שאתם  כאן ....  ( מתיישבים . אל
מאיר ) אולי  נבקש משבתאי
שיעלה  לכאן   כמה חטיפים  ....  האורחים שלנו ודאי  רוצים
גם  משהו לשתות  ...
הפרופסור:  לא , תודה , אין צורך  לטרוח ...
מאיר:   בלאו הכי  , שבתאי  סגור בשעה  הזאת ...  ( בחיוך של
שביעות רצון )
חרסית: אני דווקא לא הייתי  מתנגדת לאיזה   קולה  קרה   ....
עמוס:   מאיר  ,  שמעת  את  הגברת  ?
מאיר:    ( מעיף  לעברה מבט  רב משמעותי ) טוב , אז  ארד
לבדוק  אם ניתן  להשיג
משהו  בסביבה ....  ( מתכונן  לצאת )
עמוס:  אתה יכול  להביא  אתך  גם  בקבוק יין  צונן  שנרים
כוסית  לסיכום  המיפגש ...        
          אם אין לך  מספיק  מזומנים , קח מהקופה הקטנה ...
מאיר :    הקופה  הקטנה  הפכה מזמן לקופת צדקה , כבר שכחת ,
בוס ?  אשלם    
          בצ'קים   שמסרנו  לגבאי ..... להתראות ...  ( יוצא
)
עמוס:  ( באי נוחות  מסוימת )  חוש  ההומור  שלו  ממש  משגע
....
חרסית:  קצת וולגרי , לטעמי ...
עמוס:   אבל  עיתונאי   מוכשר  מאין  כמותו ...
הפרופסור:  אני  סבור,  שעזות המצח , הנעילה העיקשת על  המטרה
, הסקרנות המתמדת,
          החטטנות  המעמיקה בנושא מסוים  על מנת להגיע
לחשיפתו ,  די  דומה  לתכונות      
          שלנו  כגיאולוגים ...  גם את  חושבת כך    , חרסית
?
חרסית: יש בזה  משהו , פרופסור , אבל  הדמיון  פרוע למדי ...
לדעתי , שני  המקצועות,  
          מעצם ייעודם , הנם קוטביים  ביותר  ....
הפרופסור:  קוטביים  כן  ,  אבל  האנלוגיה  זהה ....
עמוס: ( שעד כה האזין להם בחוסר סבלנות  כשעיניו נעוצות בתיקה
של חרסית ) מה דעתכם,
         רבותי המלומדים , לגשת ישר לענייננו  כי  הזמן קצר
והמלאכה  מרובה  ?
הפרופסור:   אכן ,  אדוני  העורך , הצדק אתך ....  
עמוס:   הן לא נרצה למשוך את זה  עד לשעות הקטנות של הלילה
....
חרסית:   בהחלט שלא  . מחר  בבוקר   יש  לפרופסור  שלוש
הרצאות  רצופות ...
            ( בקריצה לעבר עמוס )  בנושא  אגן הים התיכון ,
כמובן ....  
עמוס:   כמובן ....  ( מחזיר  בקריצה לאות הבנה )
הפרופסור:   באמת ? ביומן  שלי   לא  רשומה   אף הרצאה  עד
לתחילת  החודש הבא      ....
חרסית :     כי  עדיין  לא עדכנתי  את יומנך . יש לך הרצאה
אחת ,  בנושא  " פלסטיקום "  
          שניה בנושא   " הקונגומרקט " ושלישית  בנושא  
אנטרקטיקה...  עכשיו   זה אומר
         לך    משהו , פרופסור  ?
הפרופסור:    בהחלט  ....          
עמוס:     גם נושא  " אנטרקטיקה "  נשמע מעניין  .  הבאתם
משהו מזה בתיק ?
חרסית:  ( חולצת אותו מסבך השאלה )  על הנושא הזה נדון בנפרד .
הוא לא כלול בעסקת
          החבילה  שעליה    סיכמנו  ....
עמוס:   אם כן ניגש  לעבודה  ...  הבה  נראה מה  הבאתם
באמתחתכם ונתחיל לדון לגופו
         של    עניין....
הפרופסור:   עם כל הכבוד , אדוני העורך , הנושאים  הללו הם  
בעלי אופי גיאולוגי
מקצועי  , קשה  להאמין  שתוכל  להעריך  את   חשיבותם  אם
אינך  איש מקצוע.  
עמוס:  אל דאגה , פרופסור ,  אני יודע  לקרוא    גם בין
השורות.... ( מושיט ידו אל התיק )
חרסית:   רק  רגע  . לפני שאנחנו  מציגים את הסחורה   אתה חייב
להבטיח לנו ששום מידע
           לא יודלף  מחדר  זה ללא הסכמתו  וחתימת ידו של
הפרופסור ....
עמוס:   על  כך   הרי  הסכמנו  מראש ....
חרסית:  לא הקלטה , לא העתקה  ולא פרסום , ללא הסכמתו המלאה של
הפרופסור...
עמוס:  (  בחוסר סבלנות  )  אני  מסכים   !
חרסית:  בכתב , בבקשה ....
הפרופסור:  ( מבויש קמעה  )  את לא חושבת שזה מוגזם  , חרסית
?
חרסית:   לא , פרופסור ...  אם  אתה  מאמין בהגשמתה של
אנטרקטיקה , אנא ממך, תן לי  
            לנהל  את  העסקה   הזאת   למענך  , למען שנינו
....
עמוס:   מה פרוש  אנטרקטיקה  ?  אמרת שהיא לא כלולה ...
חרסית:   תסלח לי ,  מר הראל  , אבל זהו  דיון  ביני לבין
הפרופסור  ....
עמוס:   בסדר , הבנתי  את הרמז .  ( נוטל פיסת נייר מעל השולחן
ומתחיל לכתוב ) אז ככה :      
           "  אני    החתום  מטה , עמוס הראל,  העורך  הראשי
ומוציא לאור של  עיתון        
         :"  האופק "  מתחייב   בזה  לשמור  בסודיות   גמורה
את כל  המידע אשר  נימסר  
          לידיעתי .....
חרסית:   המידע  בצרוף מסמכיו  הנלווים ...  הוסף  בבקשה ....
עמוס: ....  המידע   בצרוף מסמכיו  הנלווים  אשר נמסרו לידי  
במעמד זה  ולא  לפרסם,
             להעתיק  ו/או  לצלם   מסמך  כלשהו    , ללא
הסכמתו וחתימת  ידו   של  
             פרופסור  שמואל אהרונוב ...
חרסית:  ומזכירתו האישית ,  חרסית  עצמון ...   הוסף בבקשה
...
עמוס:    ומזכירתו   האישית , חרסית עצמון ...
חרסית :   וזאת  רק   תמורת   תשלום  שערכו לא  יפחת  מחמש
ספרות  מינימום...
עמוס:    חמש  ספרות  מינימום  ?
הפרופסור:  חמש  ספרות  ?
חרסית:   בדיוק  כך ....  נא להוסיף ....
עמוס:    ( מהסס קמעה )  יש  לי  ברירה  ?
חרסית:  אין לך , אדוני העורך ....  נא  לחתום  ולתת
להתחייבותך  תוקף חוקי ...  
עמוס:   ... וזאת  רק  תמורת תשלום שלא יפחת מחמש ספרות
מינימום .... על החתום :
 עמוס הראל  , עורך ראשי   "  עכשיו  בסדר ? ( חותם ומגיש
לידיה את פיסת הנייר )
חרסית:  ( מעיינת במסמך  בקפדנות .לאחר מכן  תוחבת   אותו
לכיס שמלתה )  עדיף היה
        שיחתום  עוד  מישהו   מטעמך , כגון  סגנך  מאיר  קרני
.... אבל מילא  , ניקח את
        הסיכון ....
עמוס:   למסמך  שבידייך יש תוקף חוקי מרגע שחתמתי עליו, חרסית.
 ( מושיט  ידו אל
      התיק    המיוחל . כל זמן המשא והמתן הפרופסור מעביר
מבטיו מאחד לשני  מבלי  
      להבין  בדיוק  על מה  כל הטכס הזה )
חרסית:   בזהירות , אדוני ,  קח בחשבון שכל מילה שקולה  בזהב
...
עמוס:   את מספרת לי ?
הפרופסור:  ואם משהו לא ברור , אני מוכן להסביר ...
עמוס:  ( נוטל את התיק  לידיו בהתרגשות . כאילו  נפל לידיו
אוצר בלום )
ברשותכם , קודם  כל  אמיין  על  פי  הנושאים  המועדפים:  (
מקריא בקול רוטט
        ונרגש.  השניים  נועצים בו מבטי גיחוך  ) "  בקעים
יבשתיים " ,  " תנועת לוחות    
        הליתוספירה  ",  " מיון  הסלעים  הא - פיק -  ....
הפרופסור :   האפיקלאסטיים .... אמרתי לך שזה לא פשוט ...
עמוס:  לא פשוט  אבל יש לזה צליל  מעניין ...אחר  כך נשוחח על
הפיענוח .  ( ממשיך) הנה
       עוד    משהו   מעניין :  " החיים  במזו - זו - ...    

הפרופסור:  ( מרוצה מבחירתו )  במזוזואיקון ...  אני חייב
לציין , אדוני העורך,   שבחירותיך  
       מוכיחות  שאכן  ניחנת   בחוש  גיאולוגי  מפותח  ...
חרסית:  ( על מנת לחזק את המתח )  על כן אתה  מצליח  לעלות  
דווקא  את   הנושאים  
      המסובכים   ביותר....
עמוס:  ( מרוצה מעצמו ) ומה תאמרו על זה ? " המיבנה הסיליקטי
כפי שהוא מצוי
       באמ- פי - בול .... "
הפרופסור:  ( בהתמוגגות מנחת ) המיבנה  הסיליקטי  " בעל
השרשרת  הכפולה " ,  המצוי
      בקבוצת   האמפיבול ....
      ( לפתע , בעיצומו של הסימפוזיון הגיאולוגי המאולתר ,
מתפרץ פנימה מאיר כשהוא
       גורר  אחריו גברת משונה עם תיק ג'מס בונד בידה,
המתנגדת  לאחיזתו בקולות
      עמומים   ובלתי ברורים )
מאיר:  ( בהתרגשות גואה )  את הגברת הזאת  גיליתי   ליד  דלת
המערכת כשהיא מצותתת          
לשיחות  ומציצה פנימה בחשאי  ...
עמוס:  שאלת מי היא ?  מה מטרתה  ?
מאיר :  ( מניח על השולחן  את בקבוק היין וכוסות הפלסטיק אשר
הביא עמו . את הקולה
          מניח לפני חרסית ) שאלתי ,  טלטלתי ,  איימתי , אבל
היא בשלה .  מסרבת  לענות  
         או  להזדהות ... הנה , אתם שומעים  ?  אלו  הקולות
שהיא  משמיעה ...
חרסית:  אולי  אינה חשה בטוב   .... אולי היא זקוקה לסיוע   (
קמה  על מנת לגשת אליה .
      אך  האשה   מסמנת לה להתרחק     )
עמוס:  ( בוחן אותה בחשדנות, מכף רגל עד ראש. מתמקד על תיק
הג'מס בונד שבידה )
         היא גם לא נראית מי יודע מה .....
מאיר:    תסתכלו  עליה , איזה מבטי טירוף  היא שולחת לעברנו
?
עמוס:    עדיף לדווח  למשטרה שתטפל בה ....    
הפרופסור:   אני לא בטוח , אבל נדמה לי שכבר נפגשנו .... (
האשה מנענעת  ראשה      
         לחיוב  )
מאיר:   אולי היא אחת מהמעריצות  שלך  באוניברסיטה  ,
פרופסור.
חרסית:  תפסיק לדבר שטויות , בבקשה !
מאיר:     ראו  בעצמכם  , עיניה נעוצות בפרופסור
עמוס:    אולי  היא קשורה למשטר  " זימה "   כלשהו      
חרסית :     אולי ברחה מאיזה מוסד  ....  ( האשה מתנגדת
בקולותיה העמומים )
מאיר:  ( על מנת להקניט  ) תהיה מי שתהיה .  אני חושב שהכי טוב
 לגלגל   אותה    
           במדרגות   כמו שק תפוחי אדמה  ולהתפטר ממנה ....
עמוס:  ( משתף עמו פעולה  )  אתה יודע מה  , תעשה מה שאתה
חושב  לנכון ונגמור עם זה.
חרסית:  אתם בטח לא רציניים  ....
מאיר:    אין   ברירה ....  לך תדע מה היא זוממת ....
         ( לפתע האשה המוזרה   משילה מעצמה את בגדיה  בחיפזון
ולנגד עיניהם הנדהמות ,      
        ניצב  דוד  גולן   במלוא  הדרו  )
דוד:       המשחק  ניגמר , רבותי .... עכשיו  אנחנו  חוזרים  
למציאות ...
הפרופסור:    שוב  אתה , מר גולן  ?   לא  תיארתי לעצמי  שאצלך
זאת  אובססיה ....
עמוס:    אמנם ביצעת כניסה מרשימה, מר גולן ,  אך למען האמת ,
חיכיתי למשהו דומה
דוד:  טוב רבותי  , מי שלא הספיק  לזהות  אותי  עדיין , אני
דוד גולן , ודאי  קראתם  עלי    
       בעיתונים   או  ראיתם אותי  בטלויזיה . לעתים קרובות
אני נאלץ   להשתמש  
       בתחפושת   כדי  לחמוק   מהתקשורת  הצמודה   אלי  כצל
. לפעמים   זה  עשוי  
      להחמיא  לאגו   אך במרבית המקרים ,  חדירתם   לורידים
גורמת   למחנק .  אם כן ,
      אל  תוציאו עלי   מסקנות  שווא   ובואו  נעבור לסדר
היום. ( מבטי  כולם נעוצים בו  
     בהשפעת  הופעתו   המפתיעה ) זה אומר להמשיך  במשימה
שלשמה התכנסנו כאן  הערב
עמוס:  " התכנסנו " ?  עם כל הכבוד , מר גולן ,  אני לא זוכר
שהוזמנת  " להתכנסות  "  
       הזאת  ,  המיועדת  רק  לחברי  המערכת    ...
דוד:  חברי  מערכת כגון : פרופסור  שמואל אהרונוב  והגברת
הצעירה  שעוד לא הייתה לי
       ההזדמנות   להכיר ....
חרסית : ( מאד  חברותית ) נעים מאד ,   חרסית  עצמון ....
דוד: ( מודד   אותה  מכף רגל עד ראש ומתרשם )  חרסית....
מהמילה  חרסינה  ?
חרסית: חרסית , מהמילה  חרסית ...  מזכירתו האישית של  פרופסור
שמואל אהרונוב ...
מאיר:  המחזיקה  הבלעדית  על  מפתח  היכלי  הקודש    שלו  ....

דוד:    ( אל הפרופסור, מבלי להסיר ממנה את מבטיו )  אני חייב
לציין , פרופסור , שטעמך  
         משופרא  דשופרא ....
הפרופסור: ( בחוסר נוחות מסוימת)  תודה ....
דוד:    לא  ידעתי  שאתה  חבר  מערכת  ....
הפרופסור:   גם  אני  לא ....
עמוס: ( בהתפרצות)  זאת אחת  ממטרות התכנסות  שלנו .... למנות
את  פרופסור  שמואל
      אהרונוב  לעורך  " מדור  המדע "  ....
מאיר:   אני לא  זוכר  שיש  לנו  מדור  כזה  ....
עמוס:  יהיה ... ועוד  איך  יהיה ... זה  חלום  ישן  נושן  שלי
....
חרסית:   הפרופסור  ואני  מאמינים  באמונה שלמה שאם  קיים  בלב
רצון  חזק  ,
בסופו של דבר , כל  חלום  עשוי  להתגשם ...
דוד:  נו, טוב ,  נפסיק עכשיו  לחלום  וניגש  לעסקים ....
נתחיל  אתך  , פרופסור .
( ניגש אל השולחן , מחטט  ומעיין  ברפרוף  במאמריו של
הפרופסור )
חרסית:  אני מבקשת  ממך , אדוני , להסיר עיניך מן  המסמכים
הללו ... הם רכושו הפרטי
של הפרופסור ואין לך רשות לגעת ולא להציץ בהם ....
דוד:  סליחה , גברתי . אבל  יש  לי  הסכם עם  הפרופסור ...
עמוס:   איזה הסכם  ?  ממתי ?
חרסית :  כל הסכם בינך לבין הפרופסור  אינו תקף אם לא קיבל  את
אישורי .....נכון ,
         פרופסור?
הפרופסור:  ( הויכוח הזה נראה לו מיותר )  בסך הכל מדובר
בטיוטות ההרצאות שלי ,
         חרסית.  אין טעם  להיכנס לעימותים  בגלל  זה  ....  

דוד:  את שמעת  מה  אמר לך  הבוס , גברת חרסינה  ?
חרסית:  חרסית , אם לא אכפת לך ...
עמוס:  ( באיתותים  נואשים  אל מאיר להפעיל  את  מערכת
הציתותים שהתקין  ) אני חושב
         שהגיעה    עת   ההרצה ....
דוד: ( בחשדנות  אופיינית ) מה פרוש   " הרצה "  ?
עמוס:  ( מבטיו עוברים מדוד אל מאיר )  הכוונה  .... לעריכת  
פרוטוקול ... כמו בכל ישיבה
       מבוקרת ....
דוד:  ( מנתר כאילו  הכישו נחש )  שום פרוטוקול .... שום  מסמך
... אף  מילה  מהנאמר  
       בחדר   הזה , לא  תודלף   החוצה  !  ברור    לך  ,
אדוני  העורך  ?

מאיר:  ( תפש את כוונותיו  של  עמוס קצת באיחור . מפעיל בסתר
את המערכת)    
         מעגל  סגור  פתוח  , בוס ,   והכל   כלול ....
דוד:   מה אתם מקשקשים ?  איזה מעגל  סגור פתוח ?    מה כלול  
?   אתם  שוב   יוצרים  
         קנוניה  מאחורי  גבי  ?      
מאיר:  שום   קנוניה , מר גולן ...  זה  פשוט  ביטוי  ציורי
השגור בפינו. כוונתו  למעגל  
        שחגים סביבו   זמן ממושך  מדי  ,  מבלי   להגיע
לסיכום  ....                
דוד:     יש  בזה  משהו   ... אני  באמת   מבזבז  על הנושא
הבזוי  הזה כבר יותר
         מדי זמן ....  ( ניגש  אל הפרופסור  בקול תקיף ) זהו
, פרופסור , הגיע  רגע  האמת .  
         מכיוון שכל   הנוכחים כאן קשורים איך שהוא לנושא   ,
לא איכפת לי שתשמיע  את
         את דבריך  בפני  כולנו  על  מנת למנוע   ספקות  ואי
הבנות  מיותרות  ......  עכשיו
         הנח קלפיך  על השולחן  , פרופסור ...  כולי אוזן  !
( מתישב קרוב אליו ועושה אוזניו
        כאפרכסת )
הפרופסור: ( כולם מפנים אליו את עיניהם .  נבוך  ומבולבל ,
כאילו נלכד בכלוב  )
על  איזה נושא  , אדוני  , רוצה שארצה   ?
דוד:   בסדר .  אתה  מעדיף  שהיוזמה  תבוא מצדי ...   ( שולף
מתיקו  גיליון עיתון  ומקריא )
         " .... פעילות  אנוש גורמת לשינוי משטר  הזימה
ולחדירת מזהמים לאקופר ועליה
           מתמדת בריכוז  הכולרות .... "  זה מזכיר לך  משהו
, פרופסור  ?
הפרופסור: ( אותו משחק מבולבל )  זה קטע מהמאמר  השגוי  שלי
....  כבר דיברנו עליו ...
        לא   ?
דוד :  אמת  ויציב ...  אני שמח שזיכרונך חוזר אליך .... עכשיו
ספר לנו  מי  ומה מסתתר
       מאחורי  הפרסום   ונגמור עם זה ....
עמוס:    והכל  יבוא על מקומו  בתמורה  ובשלום ....  ( בקריצה
מובנת  לעבר  דוד גולן)
דוד:   בהחלט . בהחלט .  אני  עומד  מאחורי  כל  אשר הבטחתי
כפיצוי .      
חרסית:  ( בהתפרצות פתאומית )  אנטרקטיקה   !        
מאיר:   לגברת  הזאת  יש  עיתויים ,  אלוהים ישמור ....
חרסית:  אני חוזרת  ומדגישה :  אנ-טרק-טי-קה !
עמוס:  ( שאינו מרוצה  מהתערבותה  הבלתי צפויה )  מה הקשר ,
חרסית ?
חרסית:  קשר הדוק ביותר ...  זה  בעצם , עיקרו של   העניין
.... נכון פרופסור ?
הפרופסור:  בתור  חלום נשגב , זה נכון .
דוד: שמעי נא , גברת  חרסינה  ,  לי  אין פנאי  לחידודי לשון
ומשחקי מילים ...  ברצוני  
לשמוע   עובדות  וזהו...    ( אל הפרופסור , בחוסר סבלנות )
הרי כבר סיכמו ...
חרסית:  בנושא  הזה  אני מיופת הכוח של  הפרופסור . אתה  חייב
לפנות אלי ...
דוד: ( ללא שביעות רצון ) יהיה כך ! נישמע מה יש לך לומר  .
חרסית:  מה ברצונך לשמוע , מר גולן  ?
דוד:   ריבונו של עולם , כמה פעמים עלי לחזור על עצמי ?
ברצוני  לדעת מי מסתתר מאחורי
המאמרים הללו  וכיצד  הפרופסור  קיבל  לידיו  את  המידע ...

חרסית:   קודם כל נתחיל   באנטרקטיקה .... כי הכל  בא משם ...
דוד:   שוב  התחלת  להשתגע  ?   לי אין עסקים  באנטרקטיקה
....
חרסית:  אני יודעת . ( כממתיקה  סוד)  הרי  כולנו  יודעים
היכן  העסקים שלך , מר גולן.
דוד:  אני ממש מאושר מזה .
עמוס:  אני  מציע  שתיגשי  ישר לעניין , חרסית . בלי עקיפות
ובלי תירוצים ...
הפרופסור: העורך צודק , חרסית ,  מיותר  להלעיט  את  האדונים
הללו בפרטים שאינם
בתחום  התעניינותם .
מאיר:  סיפורי בדים שמענו די  והותר .
חרסית: ( חוככת בדעתה , בגבשה  לעצמה  תגובה משכנעת ) כמו
שאמרתי , המקור הוא
באנטרקטיקה .  סטודנט ומעריץ  מושבע  של הפרופסור  אשר עבד
בזמנו באחד  
         ממפעלי  "  גולן "  ,  היגר לאנטרקטיקה  ומשם ערך
סידרת התכתבויות  מרתקת
עם הפרופסור , שהיו  בהן  גילויים מרתקים אודות  עסקיך
הסמויים ....
דוד:   ומה שמו של  הנבל  ?
חרסית:  את זה  לצערי לא נוכל  לגלות  כי על  כל  מכתביו  חתם
בשם מיסטר  " איקס " .
דוד: איקס  ! ואתה פרופסור  לא עניין אותך  לדעת מי מסתתר
מאחורי  ה"איקס "  הזה ?            
הפרופסור:  ( לאט לאט נירתם למשחק )  אני  תמיד  דגלתי בחופש
הפרט, אדוני   . מי
         שמעדיף  להישאר בעילום שם   , יש לו כנראה סיבה
משלו   .  שיבושם לו .
דוד:   נשמע מאד אנושי  רק שבמקרה שלי לא עמדת  כל כך על
העיקרון הזה ....
חרסית:  המקרה שלך שונה בתכליתו  מכל  מיקרה  אחר , מר גולן .
דוד:   בודאי . כאן  מדובר בבצע  כסף ...
הפרופסור: ( פגוע  קמעה )  הכסף  מעולם  לא  היווה  עבורי
מטרה מקודשת  ... לעומת זאת    
        חקר  האדמה  , הניסויים  המדעיים , החשיפות
הגיאולוגיות , אלו הן  שאיפותי
       הנעלות   ביותר ... כל דבר אחר משול  בעיני   לתפל
וחסר  עניין ... חיי  הציפורים
      למשל,   מרתקות  אותי  אותי  הרבה יותר מאורח חייו של
האדם ....
מאיר:   זה  נכון  . אני יכול להעיד על כך.
דוד:  העיקר , כיצד  אנחנו מתקדמים   ? אם הכל  מתנהל אצלך
בתמימות שכזאת  מדוע      
      פרסמת  את כל  התועבה הזאת  עלי   ?
חרסית:  תרשה לי לענות לך , מר גולן . הפרסום  נעשה  ביוזמתו
של מיסטר איקס  במטרה
להשיג  מימון  עבור   הפרופסור  כדי  שיצטרף   אליו ,
לאנטרקטיקה .
דוד:    מה הקשר   ?
חרסית:  אתה מבין , מר גולן , מזה שנים רבות  הפרופסור  חולם
לצאת בראש משלחת
של  גיאולוגים  , משוגעים לדבר , לסקור את  מרחבי הנצח  של
אנטרקטיקה .
דוד:    ומה מונע  בעדו  ?
חרסית:  כסף . הרבה מאד כסף .
דוד:   אני עדיין לא מבין איך אני משתלב בכל  הספור הזה  ....
חרסית:  אתה יוצא  הנשכר  העיקרי , אדוני  ....
דוד:     על מה את מדברת ?
חרסית: קודם כל  אנחנו  מאתרים את  מיסטר  איקס ונועלים  את
פיו  אחת ולתמיד
          מאחר  ובהגיענו לשם  כבר הגשמנו את   המטרה שלשמה
הוא  פעל .
שנית: תוצאות  מחקריו   החדשניים  של  פרופסור אהרונוב
באנטרקטיקה   יהיו  
         בבעלותך   הבלעדית  . תהיה רשאי לסחור  בהם כאוות
נפשך ....וזה כולל גם  את
        זיכיונך    על  תוצאות   הקידוחים   כגון  , נפט , גז
,  מים  ופוספטים ...    
דוד:    ומה זה אומר  ?
עמוס:  זה אומר  שלא ימצא  עיתון בארץ  ובעולם  שלא יציע  לך
סכומי כסף   נכבדים  
         ביותר  עבור  זכות  פרסומם  של  הממצאים הגיאולוגיים
החדשים ....
מאיר:   ובל  נישכח שהתרחקותו של הפרופסור  ממרכז  העניינים
, אי שם  בקצה העולם ,
          תסיר   ממך  גם את  איום   פעילותו  המקומית
ותעניק לך שנת לילה ערבה ....
עמוס:  למעט המאמרים שכבר נמצאים בידינו ...
דוד:     המאמרים אשר בידך אינם שייכים לך יותר , אדוני העורך
...      
עמוס:  רציתי  רק להזכיר  לך  את תרומתנו   הצנועה  בכל  הפרשה
הזאת שבעצם נולדה
כאן בתחום  עיתוננו   הנאבק  על  קיומו ....
דוד:   לעיתונך  אין כבר על מה להיאבק   , אדוני . סמוך עלי
שאני מעודכן היטב .      
  רשמית , עיתונך  שבק חיים  מזה עשרים  וארבע  שעות  ....
הבנקים   סגרו  
          לך  את   כל  קווי  האשראי  ובית הדפוס  חדל
להדפיס עבורך ....  חובך הכללי
         מסתכם  ביותר  מחצי  מיליון  דולר  והמעקלים  בדרך
... ( משתררת  לפתע דממה  
         מעיקה )
הפרופסור:  זה איום ונורא  ... אני  מצטער לשמוע ...
מאיר:  בעיתון הזה השקעתי את מיטב שנותי  ולא  אחת  ויתרתי על
זכויות  ועל משכורת
          סדירה  רק  על מנת  להמשיך  לתמוך  בקיומו ....
עמוס:  הכישלון  כולו  שלי  .... אני מצטער שהמשכתי להיאבק
לשווא  ולצבור חובות ....
חרסית:  לא הייתי מאמינה  שזה יכול לקרות  לעיתון נפוץ כל כך
....
דוד :  ( בהיחלצות  מן  המצב )  טוב , רבותי הגיעה  העת  
לחדול מהספדים  ולנסות למצוא
פתרון למצב ... ( פונה אל הפרופסור ) תאמר לי פרופסור  כמה
זמן עשוי לערוך מסע  
       כזה  לאנטרקטיקה  ?  הרעיון הזה דווקא  מתחיל לשאת  חן
בעיני ...
הפרופסור:  מינימום  הזמן  הדרוש  הוא  כמחצית השנה .... זה
זמן  מינימלי  כדי להספיק      
       לבצע  שם מחקר  רציני  ...תנאי  השטח ושינויי  מזג
האוויר  הם גורמים מעכבים  
      ובלתי   צפויים  שיש לקחת בחשבון ...  
דוד:  במה זה תלוי  ?
הפרופסור:  בתקציב כמובן . איסוף  נתונים  מוצלח   תלוי  בזמן
השהיה בשטח  ובטיבו של  
       הציוד   המצוי  בידי  המשלחת .  וזה   עולה הון תועפות
....
דוד:  אני איש עסקים מנוסה  , כידוע לכם . אני לא משקיע  פרוטה
בעסקה שאין  לה תחזית
        רווחית  להערכתי . אבל כאן  הסיפור הוא שונה  וההשקעה
שווה  את הסיכון  .  מה
       דעתך   על שנה  שלמה  באנטרקטיקה , פרופסור  ?  
הפרופסור:  מעל  ומעבר למצופה .....
דוד:  אתה  מתחייב לי  להשתקתו הנצחית   של מיסטר   " איקס "
והעברת  מחקריך  
       לבעלותי  הבלעדית .  המחקרים יועדו לפרסום  במדור
המדעי     של    " האופק "
      המתחדש .
עמוס:  אני לא מבין ....
דוד:   ( פותח את תיקו ושולף מתוכו קובץ ניירות ) אני לא מבזבז
את זמני לריק .  הכנתי כבר
        חוזה   ערוך   ומודפס  על ידי עורכי הדין שלי . כל
שעליך לעשות , מר  עמוס  הראל ,  
        זה  לחתום   עליו בנוכחותם של  העדים הללו   ועיתון
"  האופק "     שלך  ,
       שעליו   שרים כבר  את  שירת  הברבור , יקבל  תמריצי
חיים   שיחלצו אותו מן
       הבוץ  ויהפוך  ל  "  אופק  הגולן " -  בבעלותי . אגב ,
כדי  לסגור  את  העסקה
       בשלמותה , רכשתי  בדרכי  הנה    גם את בית הדפוס  של
מר   גבאי .  מה  דעתך  , מר  
       הראל  ?
עמוס:  ( המום . בקושי  מסוגל להוציא הגה מפיו ) זאת אומרת
שאני  בחוץ ?
מאיר:  ואני בעקבותיך  ....
דוד:    תירגעו  רבותי . אף אחד לא  בחוץ . אתם ממשיכים
בעבודתכם כתמול שלשום .
רק  עם שינויים קלים .... אם אתם מסכימים  , כמובן .
עמוס:  כאילו שיש לנו ברירה  .
דוד:     נכון  . אין  לכם  ברירה .  אתה  עמוס  הראל  תמשיך
לשמש   העורך  הראשי ומר
מאיר קרני , סגנך .... את שאר חברי המערכת  אמנה בעצמי .
השינוי הקטן  יחול              
         בכך   שאני   אהיה   המוציא  לאור  . ברור ?
עמוס:   איך שלא יהיה  אנחנו לא מובסים .... העיתון  שלנו
ימשיך לחיות ...  
מאיר:  העיקר  מתי  נקבל  משהו על החשבון , בוס  ?
דוד:    מיד  לאחר שתקלטו  באגף  כוח האדם  שלי ...
מאיר:  ( שבע רצון  ומאושר ניגש  לפתוח את בקבוק היין  ומוזג
לכוסות )  אז שיהיה  בשעה
        טובה  ומוצלחת  " רבותי "  ! לחיי  הבוס החדש  שלנו
מר דוד גולן ...  לחיים !
עמוס:  להתחדשותו  של  " אופק הגולן  "   . לחיים !  
הפרופסור:  למסע מוצלח  באנטרקטיקה ....
חרסית:   לחייך , מר  גולן  ואני חייבת להוסיף  עוד כמה מילים
. בהיכרותנו הקצרה  אני  
           עוקבת אחריך  מקרוב  והערצתי  אליך  רק הולכת
וגוברת  .   לא  פגשתי  עדיין  
           אדם נמרץ ומעשי   כמוך ... אדם  שמבין עניין ,
החלטי  ורב תושייה ,למרות שממבט
           ראשון  עשית  עלי רושם  של  טיפוס  מחוספס  ודוחה
למדי ... אבל  עכשיו אין
          מילים  בפי   על מנת  להוקירך  ....   ( די מתרגשת
.  מחיאות כפיים מכל עבר  )
דוד:     נאה  מצדך , חרסית .  אשמח  מאד  אם  באחד הימים  
תתלווי אלי  לסיור עסקים  
          ואולי  תגלי  עוד  כמה  צדדים  יפים   משלי  ....
חרסית:  תודה , מר גולן , אבל אני  כבר  אהיה   בדרכי
לאנטרקטיקה ........



                                    מסך                    
       



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 9/11/00 19:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ישראל גולד

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה