פעם הלכת לי לאיבוד, חיפשתי אותך בכל מקום וגם שאלתי אנשים,
אבל הם כמוני לא ראו אותך. חיפשתי שעות על גבי שעות עד
שהתייאשתי וחזרתי הביתה ושם היית עם זנב מכשכש ולשון בחוץ מחכה
שאכניס אותך ואאכיל אותך. בלית ברירה כי אהבתי אותך עשיתי זאת,
ואתה התענגת על האוכל והחלב וליקקת אותי.
בפעם השנייה שזה קרה שוב חיפשתי אותך ושוב לא מצאתי כששאלתי
עוברים ושבים אבל גם הם לא ראו אותך. ושוב כשחזרתי היית שם
מחכה שאכניס אותך לבית החם
בפעם השלישית ירד גשםוהיה ברד בחוץ, אבל אני עדיין יצאתי
וקראתי לך ואתה לא באת מתעלם מקריאותיי, מתעלם ממני. והפעם
כשחזרתי לא היית שם ולא כשכשת בזנב והוצאת לשון - לא היית שם
מחכה שאכניס אותך לבית ואתן לך לאכול - נעלמת.
והפעם חיפשתי בלילות עם נרות ובימים עם עוד אנשים ואתה לא היית
פה.
אולי מישהו מצא אותך -חשבתי, וחזרתי מיואש לביתי, למרות
שציפיתי לא היית שם. קניתי עיתון כי פרסמתי הודעה על העדרותך,
אף אחד לא התקשר למרות הפרס המובטח. כיביתי את האור בדירה
הבודדה והריקה שלי ובכיתי כי ידעתי שעכשיו לא תחזור לעולם ולא
תבקש חצי מהאוכל שלי או סתם חלב לשתייה. לא תהיה פה כשיהיה קר
בחוץ ומשעמם בפנים. לא תהיה פה הפעם.