|
מלוחות מילותיך
צורבות הן את שפתיך
אמרה
ולא ידעה כי יבוא בן האנשובי
השכל דעת, למד
שורר לי ואני שלך
לחשה
עת תחבה ספר שירים לחייקי
ולא ידעה כי מילותי לה
נעקרות אחת לאחת מלוח ליבי
מותירות אותו חלק
ורק צילן של האותיות
מספרות את שהיה שם
טרם בואה
צאר |
|
|
אתם מכירים את
זה שלפעמים,
בשעות הקטנות של
הלילה, אתם
בוהים באוויר
(או בדף האחורי)
ופתאום יוצאת
לכם איזה מחשבה
ממש מקורית כזאת
שעוד לא היתה אף
פעם בסלוגן
ומגיע לה פרס
פוליצר לפחות?
אתם מכירים את
זה שאח"כ אתם
לוחצים בהתרגשות
"שלח לחמך",
מחכים שעה,
מחכים שעתיים,
מחכים שנתיים
והסלוגן לא
פורסם?
איזה דיכאון זה,
אה?
פרציפלוכה מחפשת
משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.