זה היה עוד ליל סערה.
קרעי עננים שטו באיטיות מקוממת מעל העיר האפורה , מדי פעם צדים
בניצוץ בוהק איזו בחורה שדימו לראות ברחוב השומם , ומיד אחר כך
מפהקים בקול גדול, כשגילו שזה עוד חתול שאכל מהזבל הלא נכון ,
ועכשיו הוא משוטט בתוך עולם של הזיות , שלא חופף את המציאות
הגשמית של תל אביב.

גשם , גשם , ועוד גשם. כבר יומיים שהגשם לא מפסיק לרדת. יומיים
שאני מציץ החוצה מהחלון , פותח אותו קצת , נותן לריח החדש ,
הנקי של הרחוב להתגנב לאפי , ומיד סוגר אותו בפני משב חדש של
רוח קרה,שוב נאנח , למה אני לא בלונדון , למה?

ערב במה התחיל בגשם , המשיך בגשם , ונגמר בגשם. קופי הרים
טלפון לחברה שלו , היא ישנה  , אז הוא הסכים לתת לי טרמפ
הביתה. טיפסנו , שני פרחחים פוחזים ונלוזים בכובעי גרב שחורים
, העפלנו במעלה מסחרית הפשע של קופי , והפלגנו בין השלוליות
בשילוב מהלך קולני. פנינו ימינה בשונצינו , עוד ימינה בשדה ,
ועוד אחד , אחרון , בקפלן , לפני עזריאלי. התכופפתי , ככל
שצווארי איפשר לי וניסיתי לברר אם יש מים באיילון.
"כמה מים יש באיילון" , ציינתי בערגה.
"ממש. ראפטינג באיילון..." הפטיר קופי בציניות ,
ההפסקה הדרמאטית נזכרה להגיע באיחור קל , אך כשהתמקמה בנוחיות
לאחר המשפט האחרון שעזב את שפתיו של קופי , היא תזמנה את
הרמזור האדום שיאפשר לו להסתכל עלי , ולתהות אם אני תוהה אם
הוא חושב מה שאני חושב.
"ראפטינג באיילון!!!!"
"איך לא?"
"צריך סירה. יש לי משוטים. בעצם , יש לי קיאק , אבל הוא ישן.
אני אבדוק אותו , הכי הרבה נקנה סירה."
"ומצלמת וידאו. חייבים לתעד. אני כבר רואה את הכותרות - שני
צעירים טבעו בשעה שעשו ראפטינג בנחל איילון"
"אבל אי אפשר לסמוך עליך"
"אפשר"
"טוב"

הערב היה קריר ובהיר.
בשמיים ריחפו בשלווה פסטורלית בני דודם הרחוקים של אותם העננים
שמילאו את נחל איילון בשאגת מים שוצפים רק כמה ימים מוקדם יותר
, והביטו מנומנמים מתוך השמיים הכחולים על העיר שחיה את השיגרה
שלה.  אחד מהם , שם לב להתרחשות שהיתה בלתי שגרתית בעליל -
אי שם , ליד המאגר בקצהו של אותו נחל , חנה אוטו פשע גדול
בגוון חציל מטאלי , ומתוכו נשפכו שני נערים מצחקקים , מצלמת
וידאו בידיהם , והם נראו כמי ש...ש..... מנפחים סירת גומי?!
הייתכן?!

השטפונות בגוש דן גבו אתמול עוד שני קרבנות.
שני נערים צעירים , ככל הנראה מעורערים בנפשם ,
יצאו לשיט סירת גומי בנחל איילון אתמול לפנות ערב.
גופותיהם נשטפו לחוף , כחולות מעט מהקור , ונמצאו רק
כעבור זמן מה , על ידי זקנה שטיילה בחוף עם כלבה.

עידו הראל ביקש את הקהל לעמוד.
"אנחנו נפתח את הערב , בדקת דומיה לזכר שני יוצרים בבמה , סמי
בורקס וקופי דה שיט , שמצאו את מותם בתאונת הקיאק המחרידה לפני
כחודש , בנחל איילון"
היתה דקה , לא היתה דומיה.

ממתי יש שקט בערבמה?




להלן יצירתו של קופי - סרטים רעים ברחוב הרב אשך:
http://stage.co.il/Stories/74336