בקרים אולי משקפים הכי הרבה את המצב רוח בחיים.
לאחרונה התחלתי לשנוא בקרים.
פותחת את העיניים לצליליו המוכרים של אבא: "מיכלי כבר 07:10 ",
עדין אפופה בצלילי השינה הרכים, בחלומות הנעימים... ואז זה
נוחת, כל הגוף מתמלא - כאילו בשניה אחת - בזיעה חמצמצה ודביקה
שמזכירה לך בדיוק מי את ועד כמה המצב שלך מחורבן.
הכוחות נגמרים. השינה, כלא היתה.
כבר לא בא לך לעשות דבר מלבד למות והמיטה חמה מדי בשביל זה.
זורקת את עצמך למקלחת קפואה, אותן תנועות מכניות שמקסימום
מבלבלות בין הסבון לשמפו, אותו עידוד קל - לפחות אני כבר לא
מוצפת בזיעה...
ואותו דיכאון - שוב צריך ללכת לבית ספר.
אותה לאות, אותו ריטואל, אותם אנשים, אותן שיחות חסרות תועלת,
אותו יוני שלא יוצא לי מהורידים,
אותו מתח
אותו פחד
אותה אכזבה. |
