ארז ביאלר / הבגרות הילדותית שלי. |
שם אהבתי לשבת.
אין שיקולים או החלטות רבות משמעות.
אין היסוסים
או נשיאה באחריות.
הכל איטי.
מאוד שגרתי.
הכל מובנה ומאוד אמיתי...
אין סיבה לוודאות
רק אינסטינקט ברגעיות.
על כן שם אשן
עד קץ הנצח.
אטבול גופי בבריכת השפיות
לפחות עד המצח.
אשחק בעבודה,
במערכות יחסים.
אשחק בקצת ידע,
כדי להחכים.
ובסופי כשכבר אהיה ילד
אמות עם פני זקן בדלת.
אמות מחוסר מעש ומן השיעמום.
אמות רק כדי שוב לקום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|