המצלמה הייתה מוכנה, השחקנים עמדו במקום ואקשן רועם נשמע.
השחקן ניגש אל השחקנית ונישק אותה, לא זו לא הייתה נשיקה רגילה
של חבר וחברה, זו הייתה נשיקה מהסרטים, ובסוף הנשיקה הוא אמר
לה שהוא אוהב אותה. קאט, נגמר.
הבמאי שיחרר את כולם ואני עמדתי מהצד וראיתי איך מורידים לכולם
את האיפור, והם חוזרים לבגדיהם הרגילים, מי היה מאמין שלפני
כמה דקות הם היו אחרים, וכל יום היו כאן צילומים של סיפורי
מיתוס או אגדות אלים, וגם ונוס הייתה יפה, שיכורה יחידה מכולם.
ואני ראיתי אותם כל יום לפני ואחרי ונשארתי כאן, כל יום כל
השנה.
גם אני הייתי שחקן בנעורי, וגם אני שיחקתי באולם הזה והמצלמות
היו מכוונות עלי. עד שהגיע היום והייתי צריך לנשק  מישהי על
הסט לא הסכמתי- נשיקה זה דבר קדוש אי אפשר לשחק נשיקה, ולא
יכולתי מישהי שלא אהבתי, והשחקנים שהייתי צריך לנשק, היה לה
חבר וזה נראה ליבלתי מוסרי לנשק אותה. קפאתי.
הקריירה שלי נגמרה באותו יום. מצאו שחקן אחר שיכל לנשק את
השחקנית.
מאז כל יום אני כאן אבל אף אחד לא מבחין בי לא מסתכל לא היה
יכול לראות אותי. המשכתי לשבת בכיסא השחקן ששמי עליו, רק פעם
אחת מישהו שם לב שהכסא שלי לא אמור להיות שם בכלל ושאל את
הבמאי, הבמאי צעק לו "עזוב אותי" ובזה זה נגמר.
נשיקה לא יכולתי לשחק אבל מוות שיחקתי מצוין. כשבאו עם אלות,
מקלות ובקבוקים שבורים, ירד לי דם אבל נראיתי מת כך
שה"בריונים" עזבו אותי ולקחו את כספי, אני לא זוכר מה קרה אחרי
אבל הגעתי לפה.