תמיד הם היו ביחד, שנה וחצי של בילויים. תמיד הם נשארו מאחור
לאסוף את כל הפצועים, הם היו שלושה ואני, אני הייתי אחד מהם, 3
נערים מתבגרים שאין להם מושג מה הם רצו לעשות בחייהם וכבר הם
לא יכלו להחליט בעצמם, הימרו קצת יותר מידי ונכנסו לחובות של
סמים, לא מהקלים האלה שאפשר לצאת מהם בקלות, אלא מהקשים, טעמו
מענני האופיום והזריקו הירואין לורידים. פעם, אני זוכר, קראתי
לדני שיבוא שיש מסיבה בחוף ירושליים וששווה לבוא כי יהיו שם
בנות וגם יהיה גראס ושתייה, חופשי על הבר. בקרטונים לא הסכמתי
לגעת, הם נגעו והתמכרו לסרט המשכר שראו עם כל הצבעים הזוהרים
האלה, אתם יודעים: צהוב, ורוד זוהר וכתום, כך לפחות אמרו לי
כשניסו לשכנע אותי שגם לי כדאי לנסות פעם אחת.
אני הייתי השומר שלהם, ולכן כשהתחלנו להמר כדי להשיג עוד כסף
לסמים, תמיד נתנו לי את הכסף ואני הייתי מחליט, מההימורים
איכשהו ניצלנו בלי חובות, אמא שלי נתנה לי כסף, ובעודף קניתי
עוד גרם של הירואין שאותו הרתחתי על כפית עם טיפת וודקה,
הידקתי את זרועי כשבפי המחט שבוודאי כבר נגועה באיזושהי מחלה
קטלנית מדבקת. כמו מקצוען ביד אחת קשרתי ובשנייה הרגשתי את
המחט בין אצבעותי, דקירה קטנה וכל החומר בתוכי, מתערבב עם
הנוזל האדום שבעורקי, נוזל החיים.
כשהתחלנו להיות חייבים לסוחר שלנו, התחלנו למכור בשביל, כשגילה
שחצי אנחנו מוכרים ובחצי השני משתמשים, בא עם שני גברתנים,
בהתחלה הם הרביצו לירון מזה הוא נכנס לבית- חולים במצב קשה,
העבירו אותו שם גמילה אבל הסם כבר נכנס לו לנשמה, נקי בגופו
אבל מלוכלך בנשמה.
כשהתחילו להרביץ לדני צרחה בקעה מפי אבל הסוחר החזיק אותי חזק
ולחש לאוזני:" פעם הבאה זה יהיה מוות של שני החברים שלך ושלך,
תזהר ילד", נתן לי חומר חדש ועזב, מכרתי את כולו באותו יום כדי
שלא נהיה חייבים יותר, דני וירון התרחקו ממני או שבעצם זה היה
הפוך, המשכתי למכור בבתי ספר לנערים ונערות שהיו בסך הכל קטנים
ממני בשנה או שניים. הצלחתי להשיג מספיק כסף גם למימון הסמים
שלי וגם כדי להביא לסוחר שכבר ממזמן הפסיק לקחת ממני כסף על
הסמים שלי. חסכתי לדירה משלי, לא יכולתי להסתכל לאמא שלי
בעיניים, היה לה מן מבט אכזבה עצוב בעיניים, ידעתי שאני צריך
לעזוב כמה שיותר מהר.
הצלחתי להשיג מספיק כסף לדירת 3 חדרים אז ירון ודני עברו לגור
איתי, גם הם עבדו בעבודות יומיומיות והצלחנו להסתדר עד שבוקר
אחד גיליתי שכל הסם נעלם, הייתי צריך השתגעתי בלי,הערתי את
ירון וצרחתי "איפה זה?!" דני התעורר ואמר "תירגע מכרת הכל אתה
לא זוכר", לקחתי את מפתחות האוטו ונסעתי לסוחר הוא לא הסכים
להביא לי טען שלא הבאתי לו כסף שבועיים ושאני חייב לו, נסעתי
בחזרה לדירה והרמתי את הבלטה, כל הכסף היה שם, נסעתי שוב לסוחר
נתתי לו את הכסף והוא בתמורה נתן לי סם למכירה ו50 כדורים "זה
לנסיונך האישי בלבד, אל תמכור את זה, זה סם טוב מהודו -
הפטרייה". נסעתי בחזרה ולקחתי כדור, בדרך עצרתי בשולי הכביש
והקאתי, משטרה עצרה לידי, סימנתי להם שהכל בסדר וניסיתי ללכת
ישר למכונית, הם עצרו אותי ולקחו הכל, די מטומטם מצידם שמו
אותי במאסר חצי שנה ושנה וחצי  על תנאי, בכלא היה קל להשיג
סמים וכל יום עישנתי מטובי המריחואנה והזרקתי הירואין.
כשחזרתי לדירה גיליתי שאני כבר לא גר שם יותר, דני וירון הביאו
הולנדית שתגור איתם, כפויי הטובה האלה, סילקתי אותם מהדירה
כשהם יצאו לבילוי, שבוע שלם חייתי ברחוב בגללם.
הסוחר בא והראה לי תמונות של דני וירון בסמטה שותתי דם "אמרתי
לך שבפעם הבאה זה יסתיים במוות", פרצתי בבכי לא האמנתי למראה
עיני, שתיתי כוס קפה ונסעתי הביתה, אימא חיבקה אותי למרות המבט
המאוכזב על פניה, נגמלתי מסמים זו היתה השנה הכי קשה נפשית
שלי, כל הזמן חשבתי על דני וירון שוכבים איפה שאני הייתי אמור
לשכב -  אני לא הם.
ועכשיו כשאני מחזיק את המזרק בפעם האחרונה בחיי, רציתי להעביר
למישהו אחר את מה שאני עברתי כדי שהוא לא ינסה, המזרק היום לא
ממולא בשום חומר, רק אוויר.
אוויר צח.