יש ילדים זכוכית. אלה שכשאני עובר עם אמא לידם היא מפנה את
הראש שלי לצד, חזק נורא ואח"כ הוא כואב לי יומיים. תמיד יש להם
סימנים כחולים על הגוף כי מישהו הפיל אותם מהשולחן. אמא אמרה
לי שמילדים זכוכית צריך להתרחק. אז התרחקתי ולא שיחקתי איתם-
אפילו כשנורא רציתי לגשת לארגז חול.
יש ילדים מתכת, שהדוד שמוליק אמר לי שהם כמו הטרולים מטוב טוב
הגמד.
יש ילדי נייר שנקרעים מאד בקלות-וכולם קורעים להם את הצורה.
יש ילדים פלסטיק, אלה שמותחים את המסטיק ומוציאים לגננת אור
לשון כשהיא אומרת לכולם לשכב לישון. הם משחקים חולה רופא עם
הבנות,ולא איכפת להם משינויי עונות- תמיד עם מכנסיים עם חורים,
שאם אמא הייתה רואה אותי בהם היא הייתה מתעלפת.-בכלל אמא שלי
מתעלפת די הרבה. הם יודעים את כל השירים היפים, כבר הספיקו
לנצח את כולם בקלפים, ורק ילדת פלסטיק אחת שאני מכיר היא הילדת
פלסטיק של העיר. אמא שלה גננת ואבא שלה רופא. היא תמיד מצוננת,
והאף שלה קופא. לא יודע למה היא הכי ילדת פלסטיק מכולם, אבל
תמיד היא מתנהגת כאילו מלכת העולם. פעם היא ברחה דרך הדלת
הצדדית והסתובבה כל היום לבד. אח"כ היא הראתה לנו נמלים שהיא
אספה בתוך שקית והחזיקה בלילה בצד. לפעמים, היא בוכה אבל תמיד
לבד ולא אכפת לה מזה שהיא בת, בעצם לא איכפת לה מאף אחד.
אני מכיר רק שני ילדי פלסטיק: שחר ( היא) וארז ( השני) הם תמיד
ביחד, תמיד רצים- אמא הזהירה אותי גם מילדים שמתרוצצים- אבל
אני לא מצליח להתנתק מהם. הם פשוט המלך והמלכה ובגלל שהםפ נורא
דומים מהרגע הראשון ידעתי שהם תאומים.
לא יודע למה אבל כשגדלנו איכשהו נתקענו שלושתנו אחד בתחת של
השני הם מיוחדים והם שלי. אמא כבר יצאה מהתמונה וכל הסדר
הפנימי שלי השתנה.הוא היה לא מהעולם- אבל היא הייתה בשבילי
יותר מכולם.בבוקר הם היו תמיד נראים מסודרים ותוך חמש דקות
בדיוק חזרו לעצמם הישנים. הם היו הכי הרבה הם שאפשר וניצחו
כמעט בכל דבר (אני ניצחתי בגולות). היא הייתה המוכשרת הוא היה
החכם ושנהים ביחד היוו את הילד המושלם. אבל היה להם סוד
איפשהו בפנים שאליו לא הגעתי גם כשהרגע היה מתאים. אבל פעם
כשישנתי אצלם והטייפ בדיוק שר לנו את "אבא סיפור" אבא שלהם
"הרופא הדגול" נכנס לחדר בצעד בהול הקול החזק שלו הפך להיות
חלול כשהוא הבין שבין הערבוביה של הזרועות והרגליים גם אני
כלול. לפני אף פעם לא ידעתי כי הם אף לא הראו מה אבא שלהם עשה
בלילות להיא אבל גם להוא.
יש ילדים פלסטיק שמותחים את המסטיק ומוציאים לגננת אור לשון
כשהיא אומרת לכולם ללכת לישון. יש ילדים פלסטיק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.