היא ישבה לה בתוך בועה, מהרהרת על מה שקרה לה, יושבת ומריחה את
ניחוח הקפה של הבוקר ויודעת שצריך לקום. אז היא מקפצת בתוך
הבועה שלה לכיוון המטבח כדי לאכול את ארוחת הבוקר ולשתות את
הקפה, את סיגריית הבוקר כבר הפסיקה לעשן ברגע שנכנסה לתוך
הבועה כי זה גרם לה למחנק רב.
היא הביטה מעבר לבועה, נקישה בדלת. היא מהרהרת מי מחפש אותה
בשעה כזאת ומקפצת לעבר הדלת, זו היתה השכנה, גם היא בתוך בועה
רק יותר גדולה - כנראה שמעולם לא חטאה. "גם לי היתה בועה גדולה
פעם" היא חשבה "אבל אז פגעתי בהרבה אנשים וגנבתי, והבועה קטנה
וקטנה עד שכמעט לא היה לי אוויר לנשום". היא ביקשה חלב, זה היה
קשה להביא לה בלי לשפוך את החלב אבל היא הצליחה והשכנה עמדה
המומה - לא הבינה למה קפצה.
כן היא בהחלט התגעגעה למרחב, רק כששכבה עם אנשים היה לה מרחב
כי שני הבועות התחברו  ונהפכו לבועה גדולה אחת, אבל כבר המון
זמן היא לא יצאה, היא לא יכלה, עשתה משלוחים של אוכל וירקות,
אבל לא יצאה.
פעם אחרונה שהיא שכבה עם מישהו היתה עם השליח הערבי של חנות
הירקות, זה היה רע, היא אפילו לא גמרה.
כבר שנים שהיא רוצה לצאת מהבועה אבל היא לא יכולה, זוהי בועת
החיים ולכל אחד יש אותה.