בשאר התכונן לצאת, השעה הייתה כבר שמונה בבוקר ואם לא יצא
בקרוב, יפספס את האוטובוס לחיפה. אביו של בשאר גער בו להזדרז
ושאל אותו אם לא שכח כלום. "התיק ארוז יא בשאר?" "כן אבא, הכל
מוכן", "לקחת את האקדחים? אתה יודע כמה הם יתאכזבו אם לא תתן
להם את האקדחים שהבטחת להם?", "אבא, אל תדאג, הכל יהיה בסדר",
"ומה עם הברגים, שמת בתיק?" האב ממשיך להציק, "כן אבא, אני לא
סנילי, אני זוכר שהוא ביקש להביא ברגים" בשאר מחזיר בחוצפה.
"אם כך הכל בסדר" פוסק האב ומוסיף "שתהיה נסיעה טובה", "כן
אבא, תודה", שניהם נפרדים ובשאר יוצא לדרכו.

האוטובוס לחיפה כבר הגיע ובשאר ממהר בריצה לעברו, הוא עולה
במדרגות ואומר לנהג "לתחנה המרכזית", הנהג בוחן את בשאר
בחשדנות ולבסוף אומר "אחד עשר שקלים בבקשה", בשאר משלם ומתחיל
ללכת אל תוך האוטובוס כדי למצוא מקום ישיבה. הוא מתקדם לאט
לאט, התיק הכבד מקשה על הליכתו וכעת הוא מצטער על שלקח יותר
מידי דברים. בשאר מתקדם לעבר אחד המושבים באמצע האוטובוס
ומתיישב.

הנוסעים האחרים לוטשים את עיניהם בבאשר, באשר מרגיש נבוך אבל
שומר על קור רוח ומחליט להתעלם מהסביבה בהסתכלות מבעד לחלון.
גשם התחיל לרדת ובשאר צוחק לעצמו שמכל מה שלקח עימו שכח לקחת
מטריה. פתאום הטלפון הסלולרי שלו מצלצל והוא נעמד כדי להוציאו
מכיס המכנס, החייל שישב מאחוריו נבהל מעט והתכונן לדרוך את
הנשק, הבחורה שישבה ליד החייל לחשה לו,  "מה אתה חושב שאתה
עושה?", החייל ענה בבושה, "אני לא יודע, נבהלתי ממשהו כנראה".

הנסיעה מתמשכת, הגשם מוסיף לרדת ובשאר מחליט לתפוס תנומה קלה
בטרם יגיע לחיפה. האוטובוס נעצר ומעלה נוסע שעמד בתחנה מבודדת.
הנוסע משלם לנהג ומתחיל להתקדם לעבר המושב הפנוי שהיה לפני
מושבו של בשאר שבינתיים כבר הספיק להירדם.

'ברוכים הבאים לחיפה' קידם השלט את הנוסעים צפונה, עוד מעט
יגיעו לתחנה המרכזית ובשאר יצטרך בקרוב להתעורר. הנוסע מלפניו
מתעסק עם מעילו ועושה מספיק רעש כדי להעיר את בשאר, בשאר מביט
מהחלון ורואה שבקרוב האוטובוס יעצר. נהג האוטובוס חייג בטלפון
הסלולרי לאשתו והודיע לה בשמחה "עוד שעה אני בבית", אשתו עונה
לה "טוב, אני אחכה לך, אל תשכח לעבור בסופר ולקנות קצת לחם
טוב? טוב? הלו? הלו? אתה שם? יחיאל? אתה שם?" יחיאל לא עונה
ואשתו בפניקה צורחת בטלפון, "אני אתקשר אלייך אחר כך" לוחש
יחיאל  ואשתו מצליחה לשמוע עוד כמה מילים מתוך האוטובוס "אללה
וואכבר! אללה וואכבר!" היא שומעת ואחר כך ניתק הקו.

בשאר לא הגיע לחיפה, בני דודיו הקטנים צופים בחדשות ורואים את
האוטובוס המפויח עומד באמצע הכביש ומסביב רצים אנשי חסד של אמת
עם שקיות פלסטיק קטנות. היום יש להם יום הולדת, הם חיכו כל
היום לבשאר שיבוא ויביא איתו את המתנות שהבטיח להם, שני אקדחי
מים חדשים שיורים לעשרה מטר. דודו של בשאר ישב המום במטבח,
מסביבו חלקי שרפרף שבור שמאז שאיבד את ידו הוא לא היה מסוגל
לתקנו, הוא כל כך חיכה לבשאר שיביא עימו את הברגים וביחד
ירכיבו את השרפרף אבל בשאר כבר לא יגיע.

הגשם שטף את שברי האוטובוס המפויח, על האספלט זרם דמו של בשאר
מעורבב בדמו של החייל ובדמה של הבחורה ובדמם של שאר הנוסעים,
ברקים הדליקו את השמיים מלמעלה ובחדשות לא הפסיקו הדיווחים על
הפיגוע ועל שני המחבלים המתאבדים.