אני מחבק אותה ונושק לה ברכות.  היא מלטפת את גופי החם ואני
משיב לה אהבה.  אני יכול לחוש את נשימותיה מרקדות על צווארי,
ואת גופה רוטט מעונג כשידי מטיילת לאורכו ולרוחבו כתרמילאי
אבוד בתוך מדבריות חול אינסופיים.  גלים חמים עולים וגועים בי,
מציפים אותי מבפנים, מטלטלים ומאיימים להטביע את רפסודת לבי
הרעועה ולנפצה לרסיסים בעוצמה על צוקי השיגעון.  זרמי החום
מתחזקים, ונשימתי הולכת וגוברת במהירות, אני עוצם עיניים
בציפייה, וחש את העולם כולו מתפרק יחד איתי.  פיצוץ עז נשמע.
חלקיקי עצים מתפזרים על פני המים, יוצרים מערבולות של קצף סמיך
ולבן.  ולבסוף, אני מקיץ מתוך חלומי, ומתבונן בינות לכל אלו
בשברי לבי אשר שוקעים להם לאיטם.

מבעד לחלון חדרי בוקעות קרני אור בהירות.  השמש כבר עלתה מזמן.
דממת הבוקר המרגיעה נשברת באכזריות פעם אחר פעם על ידי ציוץ
סורר.  הציפורים שבחוץ מתקוטטות ברעשנות בחצר.  הראש שלי עומד
להתפוצץ לחתיכות.  הציוצים הופכים חיש מהר לדפיקות, אחר כך
לטרטור רעשני של מקדחה, אחר כך להסתערות על הארון, ולבסוף
לנוזל חריף המלווה במורד גרוני שלושה כדורים עגולים.  אני
מתחיל לזחול בחזרה אל עבר המיטה.

אולי בכל זאת אני אצליח להירדם.  אולי אמצא את עצמי שוב בין
זרועותיה האוהבות.  אולי ארגיש שוב את חום גופה כשהוא נצמד
אלי, ואת גליו החמים והגבוהים של ים האהבה הסוער שוטפים אותי.
אולי ידיי שוב תצאנה למסע המופלא במדבריות הלוהטות של בטנה, או
שמא ירחיקו לכת ויטפסו אל עבר הגבעות המושלגות, מלטפות אותן
כמו שמסוגל לעשות רק מטייל האוהב את הדרך אשר הוא צועד בה.  הן
נודדות בין הגבעות במעגלים, רעבות להכיר כל פינה חדשה, ולבסוף
יורדות לנוח בעמק הקסום, הרווח הצר והמוכר שבין שתי גבעותיה.
אולי הפעם המסע יגיע אל סופו הטוב, אולי הפעם תוכל רפסודת
אהבתי לעגון בשלום אל מול חופייך.  אולי, אולי הפעם אני לא
אתעורר.