העינים נעצמות רוצות לישון.
המוח כמהה לסגור ת'חלון.
מלאך השינה מציץ מהפינה,
הכל זועק לזריקת תרדמה.

והנה,אתה שמח,זה מצויין
עוד שניה תשכב פרקדן.
המנוחה עליך תרד
ועם עוד יום הצלחת להתמודד.

אולם לא, לא, לא, לא...
זה לא כל כך קל,
עוד לא שילמת דמי מחדל
ואל תשלה את עצמך, אומלל.

ומתוך עייפות אתה זוכר,
שהספור על עצמו חוזר.
וגם אם בשינה תשקע,
אחרי רגע תתעורר בבעתה.

ושוב תקפוץ להדליק את האור
ובסלון תהלך סחור סחור.
ולאלהים תפנה בצעקה
בחייך, בוא נצא להפסקה.