חייתי בתוך בועה
של חיים
עם פחד מתמיד
של התפוצצות.
עם בוא הסערה
נפלטה היא
וקלה מהאוויר
הייתה משוטטת.
פעמים מעל קוצים
רעדתי
וברעמים טולטלתי.
מבעד למעטה הדקיק
השקוף ראיתי
הכל מסביב היה
מחוצה לי.
בתוך בועתי דבר
לא התרחש.
זמנים של שאננות,
בחוסר אונים
מתוך זעם קיומי
ניפצתי המסגרת
ונשמתי לראשונה
אויר עולם
מחוצה לי.
מתוך הרגל משונה
לרחף המשכתי
את ההליכה הזו
אל המקום הזה
בו הייתי תמיד
מחוצה לו.
בועת נחושת ופלדה
עשיתי לי בידי אומן
ושקעתי עימה
תהומה.
במקום לא מובן
הייתי,
לא אדע עוד הזמן
חולף.
אטום המראה
מעיני
ונסתר מבינתי.
אז נולדתי מחדש
בתוך בועה נוקשה
וחייתי. |
