מאז שאני יצאתי מן האדמה הוא נופל ממני. הוא נערם מסביבי כל
העת. לפעמים ניסיתי לעצור אותו, אבל מתישהו פשוט לא יכולתי
לסחוב כל כך הרבה והנחתי לו ליפול. שמעתי שהרבה אנשים ניסו
לעצור אותו, להפוך את עצמם לעוף, אבל הם או השתגעו או מתו. אז
ויתרתי. מי רוצה להשתגע?
וכך זה ממשיך. מה אני אמור לעשות איתו? אומרים לי להשתמש בו.
לעשות צורות מחול, ארמונות מחול, פנים מחול. מספרים, שאנשים
שצורותיהן היו יוצאות דופן, הפכו לזכוכית. אני מנסה לעשות
צורות דומות לאלה של אחרים, אבל אני מגושם, וכל מה שיוצא לי זה
ערמות מוזרות. לפעמים אני מנסה לעשות צורות משלי, אבל אף פעם
לא מצליח לחשוב על צורה ברורה שתשרוד את גלי הים. בשמחה הייתי
מעניק לאחרים קצת מהחול שלי, כי אני מרגיש שהוא מתבזבז, כשהוא
נופל סתם ככה על הרצפה. חבל שאי אפשר למחזר חול.
ככל שהוא  נופל, אני מרגיש שהוא לא משנה את הסביבה, כמו שהוא
משנה אותי. לאט לאט, אני מקבל צורה חד משמעית. לא רוצה! לקבל
צורה שכזו, משמעו להיות חול רטוב. חול שאינו משתנה, שהרוח אינה
יכולה להעיף, ואשר לא יכול להגיע למקומות שלא היה בהם קודם. אך
אני יודע שיום זה יגיע, כדרך כל חול.
יגיע זמני והים יכסה אותי שוב.