התעוררתי בהרגשה מוזרה, לא מבינה היכן אני נמצאת. האם עלה כבר
השחר? או אולי לא תם לו עדיין היום?!
ניחוח בושם נשי מוכר עלה מגופי ודגדג את נחיריי. הרגשת ריחוף
קלה מלווה את ראשי הריק ממחשבות. גופי כבד וגפיי כמשותקים.
הרגשה מוזרה, הרגשה שונה, הרגשה נהדרת!

עוד בוקר, מסרבת להתעורר לצלילו הצורמני של השעון המעורר.
מסרבת להאמין שהלילה נגמר והבוקר עומד בפתח, מאיר באור חזק,
חודרני ומסנוור.
שעת אפס, שיעור ספרות. שוב אותו מורה זקן, מאוס אך סקסי בדרכו
שלו. שוב אותם שמיניסטים עייפים המחכים לבואו הגואל של הצבא.
המורה מכתיב, אני בוהה בתקרה מנסה לשבור את השעמום במחשבות
סוטות מלוות בתיאור מפורט מדי של מורי בן השישים בתנוחות סקס
שונות. נגעלת מהמחשבה, אך מתגרה מהסיטואציה. לפתע נחות עיני על
פתק קטן ומקומט: "בעוד 7 דקות אני מחכה לך ליד השער, הולכים
אלי.מבטיחה שאת היום הזה את לא תשכחי לעולם! אוהבת מיכל"
אני לוקחת את התיק, מתנצלת, ממלמלת איזה תירוץ לא משכנע ודוהרת
במדרגות לכיוון השער. שם פוגשת אותי חברתי הטובה, מיכל, קרן
האור היחידה בימי בית הספר האפורים.
-"מה שלומך, בלונדי?" שואלת אני.
-"הכל סבבה, ג'ינג'", עונה מיכלי.
"מה דעתך על איזה. קוקטייל תוצרת בית"?
-"מממ, נשמע מצוין" ממלמלת אני.
מיכל מוציאה מפתח ופותחת את דלת ביתה. אני זורקת את התיק לפינה
הכי רחוקה בחדר ואת עצמי על הספה הירוקה שניצבת באמצע. מיכל
מוציאה בקבוקים, כוסות, מערבבת, מוזגת, טועמת, מהנהנת ומעבירה
אלי.
המוזיקה על ווליום גבוה, חצי בקבוק וודקה עומד ריק על השולחן
בסלון, בקבוק האייריש-קרים פתוח, מדיף ריח של אלכוהול קרמי
מתוק. אני ומיכל רוקדות מחוייכות, נוצצות עיניים וסמוקות
לחיים, הצלילים מתערבבים והקירות הלבנים נראים לפתע צבועים
צבעי ארגמן. עולם ומלואו נפתח לנגד עיני והכל זוהר כל כך
וססגוני.
אינני יודעת כיצד זה קרה ומתי נעמדנו קרוב כל כך, אך לפתע
יכלתי להרגיש את הבל פיה וחום גופה של מיכל מטיילים ברוך על
פניי. לא עבר זמן רב ושפתיה הבשרניות החלו עוברות בריפרוף על
שפתי הפעורות. היא העבירה לשון חמימה ורטובה לאורך שפתי, מגרה
את חושי וגורמת לתחושת רטט נעימה להתפשט בכל גופי.
אני מרגישה את הרטיבות מחלחלת החוצה, ואת הלהט העז מציץ את
גופי.
היא מכניסה לשון ולשונותינו מתערבבים בקרב סוער על כס המלכות
בממלכת הפה.
היא מלטפת את ראשי,פני,צווארי,יורדת לעבר הכתפיים ומלטפת
בעדינות וברוך את השדיים,ולבסוף מורידה את החולצה.
שתינו עומדות עירומות כביום היוולדנו, עומדות האחת מול השניה,
נושמות ונושפות בכבדות, מגורות עד כדי כאב. היא מתכופפת אלי
מתחילה לעבור עם לשונה על פיטמותי הזקורות: נושכת, מלטפת,
מוצצת. אני מעבירה יד רועדת על גופה הארוך והחטוב, יורדת
לכיוון הבטן, מלטפת, מחליקה יד עדינה לתוך החוטיני, מרגישה
היטב את החום העז והרטיבות שמייד פורצת החוצה בנחלים. אנו
ניצבות האחת מול השניה, שתי תלמידות תיכון,חברות טובות, האחת
בלונדינית ארוכת רגליים ותכולת עיניים, השנייה ג'ינג'ית עגלגלה
ירוקת עיניים וצחורת עור. ידי חופרות פנימה, פנימה, עוברות על
הדגדגן המוטרף והזקוף, נעצרת עליו מלטפת ומגרה מתקדמת הלאה
לכיוון הרטיבות, ונכנסת פנימה.
לוחצת  בעזרת האצבע כלפי מעלה, ניתקלת בגיבעה קטנה, בולטת
העומדת שם ומחכה רק לי. מיכל מוציאה אנחה מפיה, משהו חלש אבל
ארוך ועמוק, כמו קול פנימי המבקש להגיע לפורקן. היא מפסיקה את
הטיפול בשדי, מנערת את שיער הבלונד הארוך לאחור, מפסקת את
שפתיה ומוציאה את לשונה החוצה. אני ממשיכה ללטף, ללחוץ, לגרות,
גורמת לה להשתגע ממש, אך מיכל מפסיקה זאת, פתאום.
היא תופסת את שערי בחוזקה, דוחפת אותי קדימה ומעמידה אותי
בתנוחת דוגי. היא נעמדת  על 4 מאחורי ומעבירה לשון חטופה על
ירכי, מלקקת כל פיסת עור אך לא מתקרבת לפרח האהבה שלי. היא
נושפת נשיפות קטנות על קצה הדגדגן וגורמת לצמרמורת נעימה בכל
הגוף. ההרגשה בלתי נסבלת, אני מתרוממת, משתחררת מאחיזתה, הופכת
אותה על גבה ומתיישבת על פניה. היא מתחילה ללקק כמו מטורפת,
משלשלת את לשונה פנימה ושוב החוצה, נותנת טיפול אינטנסיבי
לדגדגן ומכניסה גם אצבע לפי הטבעת. אני גונחת, צועקת, סורטת,
עכוזי מרקד על  פניה,ו היא איננה מרפה ממני. אני מציפה את פניה
ושפתיה בנוזל חם שפורץ החוצה, בעודי מגיעה לשיאים שלא הגעתי
אליהם קודם לכן.
שוכבת לצידה על השטיח  מתנשפת ולא מצליחה לזוז. שיכורה
ומסופקת, עם חיוך של הנאה מרוח על שפתי. אני מתלבשת בשקט, קצת
נבוכה מן הסיטואציה ,מנשקת אותה על לחייה, כאילו מעולם לא
הייתה המאהבת המדהימה ביותר בחיי. ניפרדות כמו בתום יום
לימודים רגיל, בלי שום סימן למה שקרה כאן קודם לכן. אני הולכת
הביתה, נשכבת במיטה וצוללת לתוך משהו עמוק, ספק חלום, ספק
פנטזיה פרועה, משהו שלא רוצים להתעורר ממנו לעולם!