אם תלכו ברחוב, סתם בלי להיות חשדן יותר מידי, תדעו שזה הוא.
הוא מין דמות לא כל כך מוכרת אבל מאוד חביבה, הוא מן בן אדם חם
כזה, שכיף לך להיות איתו. ככה הוא. יש אנשים כאלה.
האיש ההוא הוא בעצם לא כל כך אנושי, למרות שהוא ניראה כמוני
וכמוך. הוא לא בן אדם יפה מידי, או מכוער מידי, אפילו קשה
להגדיר אותו כבנאדם.
השם שלו זה חיים. חיים הוא מן אחד כזה ששום דבר לא יפריע לו,
אפילו הדבר המעצבן יותר.
לחיים יש חיוך קורן כזה, הוא מחייך הרבה, וכשהוא מחייך, כולם
מחייכים.
אף אחד לא יכול לשנוא אותו.
הוא פשוט מושלם.
לא מבחינת היופי, אלא מבחינת האופי. הוא מוכשר בחיוכים, זה
התחביב שלו.
אין לאף אחד מושג איך דבר כל כך נורא יכול לקרות. יום אחד,
חיים פשוט כבר לא היה. אולי הוא בכלל לא היה אמור להגיע לפה,
יש כאלה אשר סבורים שהוא מלאך, ושהוא גורם למישהו להיות שמח,
ולאחר מכן, הוא פשוט מתעופף לו. הוא חסר לי. מאז שהוא מת, אני
כבר לא עצמי, אני לא שלמה, משהו בי חסר, החיים שלו היו המתנה
הכי טובה שמישהו יכול לבקש.
חיים נהרג שנה שעברה, הוא טס במסוק, הוא ידע על מטוסים כמעט
הכל, וכשראה שמיכל הדלק כבר ריק, הוא ידע שזה כבר הסוף אבל
למרות הכל, אפילו שהוא ידע שהוא עומד להתרסק, הוא חייך, וניסה
לגרום לעוד בנאדם אחד קצת חום בלב.