פרק ב'-הדרך למטה.
אתם מכירים את ההרגשה הזאתי שבדיוק כשאתם חושבים שהכל הולך
להסתדר - הכל טובע! טוב אז זה בדיוק מה שקרה , ואני עוד רציתי
שהם ידברו...
אז מה שאתם כבר בטח מתים לדעת זה מה הם אמרו לי , טוב אז
ככה...
הם אמרו לי : "עומר , יש לך בעיה! ואנחנו לא רוצים להמשיך
להיות חברים שלך!" ואני המשכתי לשתוק , אז כנראה פתחתי להם דלת
להמשיך לדבר...והם המשיכו : "כמישהו עצוב אתה רוצה שהוא יהיה
שמח וכשמישהו שמח אתה רוצה שהוא יהיה עצוב" , "אין לך דעות
משלך" , "לפעמים אתה עושה דווקא ולפעמים אתה משתף פעולה" ,
"אנחנו לא יכולים לסבול אותך".
ואני...המשכתי לשתוק , כמו שאומרים "שתיקה רועמת" , היה בא לי
לצרוח אבל נחנקתי...
לא יכלתי לדבר במשך כל היום , לא היה לי מה להגיד! אפילו לא
היה לי למי להגיד! כל החברים שלי חושבים שאין לי דעה ואני מפגר
לגמרי , לא האמנתי.
מאותו יום פשוט כעסתי על כל העולם , הייתי בדיכאון כל הזמן ,
לא ישנתי , בקושי אכלתי , לא השקעתי בכלל בלימודים , קיבלתי
בערך 60 בכל דבר , וגם זה היה רק מניחושים...
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי , אם היה לי שקל כל פעם שהייתי חושב
על התאבדות או רציחת ה"חברים" שלי..הייתי כבר עשיר לאללה ושוכר
רוצח שכיר שירצח אותם ואז יבוא לטפל בי...
לא יכלתי להתמודד עם הדברים , הרגשתי כאילו אין לי למה לחיות
ואין מי שרוצה שאחיה , כש"חבריי" אמרו לי את הדברים הנוראיים
האלו , לעידו החליק "הלוואי שתמות!"...הרגשתי כאילו צריך לקבור
אותי חי , והדבר הכי מוזר זה שבמשך חודש וחצי אף אחד לא שם לב
להתדרדרות שלי...!
ואז...הכל התברר לי , התברר לי כמה חייתי באשליות! רק עכשיו
אני באמת שם לב שלא התדרדרתי בכלל...הייתי למטה כל הזמן! פשוט
הייתי גרוע בהכל , ואף אחד לא שם לב שהתדרדרתי כי בעצם - לא
התדרדרתי בכלל!
תמיד הייתי ככה , אותו כישלון!
אפילו כשהתאמצתי מאוד קיבלתי ציונים נמוכים! בגלל זה...אני לא
מתאמץ יותר! בכל מקרה לא שמים לב , הכל פשוט רגיל! כולם
רגילים! כולם מתנהגים אלי רגיל , אני לא חושב שלמדתי אפילו דבר
אחד במשך החודש וחצי הזה , ואני אמשיך ככה! אני כותב את השירים
הכי עצובים שאני יכול...על מוות , התאבדויות ופשוט...להעלם סתם
ככה...! אני חושש שזה יקרה לי מתישהו...
אני לא רוצה להעלם! |
