|
הפסימיות שלי כמו האופטימיות
מגיעה במינונים שאין לי שום שליטה עליהם,
פעם זה כואב עד נימי נפשי, עד אבדן הדרך.
ופעם זה מחייך כמו זכיתי בו והוא שלי,
ואפפעם זה לא כך ולא כך,
אני מניחה שגם בזמן שמאבדים,
מאבדים לאט, עדים לאיזה תהליך של
התמסמסות השיחות
העניין העקרוני שלנו בנו,
במקרה שלנו, זה העניין שלו בי
מתמסמס והולך
מנומס והולך
אובד והולך
נמוג
דצמבר 2001 |
|
|
אם יגאל היה
יורה במירי
אלוני הייתם
אומרים לו תודה,
אז הוא רצח את
רבין, ביג
דיל...
תבינו, הוא היה
בלחץ של זמן
האוטובוס חזרה
כמעט הגיע, אמרו
לו שמירי כבר
יורדת, הוא חיכה
חיכה, שוחט ירד,
זוילי ירד, פרס
ירד, ומירי?
כלום!, פתאום
הוא רואה את
רבין ומהעצבים
של לאחר את
האוטובוס הוא
נאלץ...
בסוף לקחו אותו
בהסעה של
המשטרה, אבל
החארות האלו לא
הביאו אותו
הביתה מאז.
עו"ד שמעון
מזרחי, מגן על
לקוח |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.