קיוויתי תמיד שכל זה יגמר. לקראת הסוף אני זוחלת בייאוש אל
האבסטרקט.
קירבתי את קיצי בדמעות חיוך מעושה על פניי, לא מעוג ולא דבש
הגיעו לחיכי, בתקופה מרה זו.
למען האמת, חיפשתי פולחן אישיות לדרך - שיסייע בהתאקלמות.
פולחן האישיות טרם הגיע, הם עדיין מפלים אותי.
הם חיים במין פלוטוקרטיה - מבורכת מבחינתם, הרת אסון מבחינתי.
אז מאין לינוק את הכוח - אין!
כל שנתנו לי נלעס  בראוותנות אך עוד טרם עוקל נעקר ממערכותיי.
אם כן בירכתי לסוף אך מריר מעין זה לא ציפיתי.