היא רכנה. עין. מבט. עינוג.
סורקת כל תא בעורו השחום. ליבה פעם בחוזקה. עת התערטל וחשף את
כולו.
בנוי לתלפיות, יפה תואר - שאינה יכולה להשיג.
קימה קצרה והיא שבה ורכנה אל עבר החור שבקיר. עיניה ריצדו
בערגה על גופו החלק. ביקשה להיות נתונה לחסדיו - אך לא יכלה.
כבר שנה עברה מאז גילתה יתרון יחיד בדירתה הצנועה שעולה על כל
חסרונותיה - פתח קטן, חריץ שהסגיר עולם ומלואו, דרכו ניבט לה
גוף מהפנט שמימיה לא זכתה לחוש. כולה גועשת התבוננה בו נכנס
למיטתו כל ערב עירום כביום היוולדו. היא התקשתה שלא לדמיין גם
אותה שם, אך במקומה ניצב ה"הוא".
גם הערב כבכל ערב נוגעים אחד בשני. מלטפים זה את זה. לעולם לא
תבין איך קרה שדווקא הוא זה שלן עימו ולא היא.
מטורפת מאכזבות שמטה את גופה על המיטה הרעועה. גופה כל כך המה
אליו.
היא פיסקה את רגליה וליטפה את ירכיה, אצבעותיה החלו מטיילות
במעלה המפשעה אל פאתי הגופה מנסות להפיק את האושר העילאי
בתנועה סיבובית תוך סיוע מתמיד של נשימות קצובות, ארוכות
ומלאות רגש.
הוא רכן. עין. מבט. רתיעה.
אישה נגע בתוכה והיא החלה פורקת כל עול.
אסף אותה אליו ומתכנס בתוכה, פורק אף הוא.
חשה אכזבה שלא נתן לה לסיים את מלאכתה בעצמה.
חש אכזבה שלא נתנה לו לבצע את המלאכה בעצמו.
היא כלל לא נוגעת בו.
הוא משתמש בה.
מדובללים שניהם בספק סערה, ספק אי נוחות.
היא קמה ממקומה - מפסיקה כל פעילות.
הוא כבר מזמן הבין שאין "הם".
אף על פי שמח לראותה חוזרת מיואשת לרבוץ על המיטה.
תשוקה געתה בו, להט תעתע בו. הוא הביט בה בעיניים זועמות, אחז
בה בחוזקה והצמיד אותה לקיר כשהיא בגבה אליו פיסק את רגליה,
הצמיד אצבעותיו לשלה ואט אט פשפש ומצא את דרכו למשש בה.
מופתעת, היא התירה לו לעשות בה כרצונו - עושה את מלאכתו והיא
את מלאכתה.