היא רצה במסדרונות ביתה, מנסה לסגור את הברזים הדולפים שהציפו
את הבית כולו.
אפלה, חשיכה. מפלס המים החל עולה אט אט - היא נסה לחדרו,
מבחינה כי צבעם של המים משתנה אדום, דם - צועקת, וצעקותיה שבות
ומכות בעור התוף שלה. אדי המים חדרו בנחיריה. טיפות לחות ספק
דמעות ספק זיעה שטפו את לחייה ומשם לסנטרה. היא סטתה ממסלול
חדרו ומשפנתה משם צלילות המים שבה לכשהייתה. מבולבלת היא שוב
פנתה לעבר חדרו, חוששת ממה שתמצא. דמות מסתורית נשכבה לפניה
ורגליה כשלו. משהביטה בצללית הדמות זיהתה אותו. סהרורית כולה
ביקשה לשאול לפשר הדבר, אך טרם הספיקה. הוא פילס דרכו בין
ערוצי המים ונעלם. היא התקדמה במהירות פוחדת ליפול, דלתו הייתה
סגורה וכוח בלתי מוסבר שוב ניסה להניא אותה מלראות את המתרחש
בחדר. היא אזרה את כל כוחותיה, סובבה את ידית הדלת והדפה אותה
בחוזקה.
עיניה נתקלו בו.
ראשו שמוט אל מחוץ לקורות המיטה, סדיניו מגולגלים בצידי גופו
והוא שותת. עיניו נותרו פקוחות לרווחה ופיו פעור שערו נטף מים
ורגליו מסוכלות במעין תנוחת מוות מיסיונרית, ציורית.
ואיך פגשה בו שנייה קודם? אחר כך הבינה שנשמתו ביקשה לשמור על
נשמתה מפני הזוועה.