|
היא טיילה בשדרות הדקלים, והרגשת החופש הביטה בה, אך לא נטמעה
בה. הם גמרו אותה.
היא תמיד תחיה בטרום חיים - בכמעט שלה.
אין סוף לחיפוש העצמי.
היא כבר עייפה.
היא לבד. |
|
|
פעם, הייתי בוכה
על חיות.
אחר כך, הייתי
בוכה על אמא
ואבא.
יותר מאוחר
הייתי בוכה על
עצמי, ועצמי,
ועצמי...
ומאז שהתאהבתי-
אני בוכה עליו,
אבל בעצם זה
עדיין על
עצמי... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.