לפעמים בלילה כשאף אחד לא שם לב, הוא מרשה לעצמו להתגעגע
לילדות שנגזלה ממנו בטרם עת. כשהוא עומד מול מראה ואף אחד לא
באיזור, הוא מביט אל בבואתו, מחייך, מרצין, מקמר גבותיו ומוציא
לשון, כי כך שומרים על שפיות. הוא ידע שכשהוא יגיע לבגרות
(בגרות?) הוא יצטרף לארגון הגדול הזה, ימלא פקודות, יבטל את
עצמו בפני ממוניו, בפני האל. הוא ילחם בשביל המדינה שלו. ועוד
איך ילחם. ואם ימות - ימות. הוא יהיה קדוש. שאהיד. מהרגע שנולד
טפטפו אל מוחו רעל ושנאה. טיפין טיפין. טוב למות בעד ארצנו. 70
בתולות. אין לנו ארץ אחרת. אויב ציוני. אויב ערבי. רוצחים.
רוצחים. ערך החיים? את ערך החיים תשמרו לשוודים, כאן אסור. כאן
לא קוטפים פרחים כי כמעט ואין. כאן קוטפים ילדים כי עוד יש.
הוא קם בבוקר ומחליק אל תוך הנשק. על הנשק פסים. פס לכל בנאדם
שהנשק גאל את העולם מנוכחותו. "אם היה נקבר קבורה צבאית, המכה
הייתה רכה יותר", היא אמרה. רכה תהיה המכה? טוב למות בעד
ארצנו, טוב למות. טוב למות. טוב למות. |