רוזנפלד פתח את החלון וראה את הקהל משתולל 42 קומות מתחתיו.
פוגו. דם של תרנגולות. פוגו. ילדים קטנים עם כיפות חוטפים מכות
בעורף. פוגו. עאבד הממהר עזב את העיר. חתולי הרעם הפסיקו לשדר
את תכניתם בערוץ המוקדש כולו לילדים. למה? למה?! רוזנפלד שיחרר
מעט את העניבה מעל צווארו ופתח כפתור. אני לא מתרגש מהם, אמר
לעצמו והרגיש את ליבו הולם בחזהו כמו שלא הלם מעולם. (בעותק של
הסרט שאותו קנו היפנים הם שינו את דבריו בתרגום בקטע זה מ"אני
לא מתרגש מהם" ל"מעולם לא הייתי שקוע בחרא כל כך עמוק". אין
להם חוש הומור. הם לא היו מבינים גם כך). בפקס שאצלו במשרד
התקבל ציור ששלח לו הבן שלו. בציור ראו אותו תלוי מעץ בכיכר
העיר. למטה היה כתוב "אין לי אבא". אנשים כבר התחילו לטפס על
הבניין. בקומה שלישית כבר היו שתי בחורות, ושתי קומות מעליהן
היה גבר מבוגר שמלמעלה נראה כבן 40+, אבל יכול להיות שזו סתם
הייתה זווית לא מחמיאה. רוזנפלד התחיל להשליך עליהם כלי כתיבה.
אחת משתי הבחורות נפלה שלוש קומות למטה. הוא התחיל משהו לא
טוב. הוא פתח שער לעולם נוראי. פוגו 42 קומות מתחתיו. עיריית
ת"א שולחת את מירי אלוני ודיוויד ברוזה להופיע בכיכר. פוגו גם
שם. גיוס תרומות לחיילי צהל. שירותרום. פוגו גם שם. שלישיית
אדלר ודני רובס מבצעים שירים של ג'ון לנון בארמון המלך בירדן.
פוגו גם שם. יעל דיין וטומי לפיד בכרזה נגד סמים בתחנות
אוטובוס בכל ת"א. פוגו גם שם. נהג מונית דורס בטעות רוכבת
אופניים בדרך נמיר. פוגו גם שם. ילד בן 15 קונה מסטיק אבטיח
בפיצוציה בקרליבך. פוגו גם שם. רוזנפלד מביט 42 קומות מתחתיו.
פוגו גם שם. הוא פותח את הכספת. שם אין פוגו. בכספת מולו
ניצבים עשרות בקבוקי סירופ שוקולד, מסודרים בשורות שורות כמו
חיילים שמוכנים למלחמה. אז עכשיו מלחמה. הוא אטם את החדר
והתחיל להשפריץ סירופ שוקולד על הרצפה. המפלס עלה ועלה עד
שהחדר כולו היה מלא. רוזנפלד פתח את החלון וגלש למטה עם זרם
אדיר של סירופ שוקולד. 39 קומות, 32 קומות, 27 קומות, 27
קומות, 27 קומות. הזמן עצר. חשבון נפש. בילדות הוא שלח מכתב
נוראי לילד לא מקובל. הוא דיבר בשם כל המקובלים ואמר שהם לא
רוצים שום קשר אליו. הוא מעולם לא התנצל על כך. פעם הוא הרביץ
לזונה. הרביץ זה ניסוח עדין... פעם הוא פירק זונה במכות. סתם
בגלל שהיה בתחתית שפלה של מצב נפשי. הוא מעולם לא התנצל על כך.
פעם הוא הפליל חבר יקר בעברות מס שעשה בעצמו. כך הבטיח לעצמו
מעמד יציב בחברה שהיום הוא כבר בעליה. החבר עד היום לא יודע מי
הפליל אותו. הוא מעולם לא התנצל על כך. ויש את העניין עם
הפוגו. על זה כמובן שהוא עוד לא התנצל. איפה היינו? אה. כן. 22
קומות, 16 קומות, ברדיו מדווח קריין על פיגוע טרור בנתב"ג.
גלונים של סירופ שוקולד, נכנס לרוזנפלד בחניכיים, באוזניים,
בנקבוביות העור, בציפורניים, בין הרגליים, בין הידיים, בין
השיניים, בין העיניים. 46 הרוגים ונפגעת הלם אחת בנתב"ג
(בראיון עם הרופא הראשי במחלקת טראומה הוא מרגיע ומספר שהיא
תצא מזה). לוויינים שמשמשים את ארה"ב ביום יום למטרות בטחון
לאומי במזרח התיכון מופנים כעת לנתב"ג בשירות רשת החדשות CNN.
רוזנפלד מגניב חצי חיוך. תשומת הלב הלאומית אולי תעבור ממנו
למשבר בנתב"ג. אבל לא. פוגו גם בנתב"ג. 11 קומות, 8 קומות, שמע
ישראל ה' אלוהינו ה' אחד ("נו... על מי אני מנסה לעבוד..."), 5
קומות, קונצרט של הSmiths, סקס במיטה של ההורים שלו עם מלכת
השכבה, המיליון הראשון שלו, לקט שירי דויד אבידן, הענקת חגורה
שחורה בקראטה לבנו. 5 קומות, 2 קומות (אפשר לראות את התחתונים
מתחת לחצאית של הבחורה שהספיקה להגיע כבר לקומה רביעית בטיפוס
על הבניין), שולח ידיים קדימה, מעבר את ראשו לתוך בית החזה
ומתנגש בעוצמה במנהלת מכירות של חברה לשיווק תרופות שעמדה
בהמון. דם, סירופ שוקולד וכאב שלא יתואר. וזה עוד כלום לעומת
הכאב שעוד עתיד לבוא, עכשיו כשהוא בלב הפוגו... |