אז אמרתי דברים קצת שלא במקום.
באמת יכולתם לסלוח,
ובמקום שוב לטעון שרק בי המתום,
לחייך, להבין ולשכוח.
אך הרי לעולם לא תתנו לי מנוח.


כי בי האשם על כל שעל וצעד,
אך גם בי תתגאו בפני כל.
ולפיכך מה יראתי, יגורתי ממעד
וחיי יהפכו לי לעול.
התעלוני על נס ואני לא אפול?


וסדקים התגלו בי, ופרצתי לחוץ
מוזרה, שתקנית וכואבת.
מפוחדת, ולכן לא אפסיק במירוץ
בו עזה הרוח, משולהבת
ומרפאת את פצעי בידה האוהבת.


את כל שלמדתי למדתי מכם
ולשווא תנגחו בי קרניים.
מתעבת, הטמעתי את כל תורתכם
וכעת הסתכלו בעיניים,
וראו שהפכתי כמוכם, השניים.