זה לא נעים להיות פלשתינאי. כשאתה פלשתינאי נקודת הפתיחה שלך
בהכרח נחותה יותר. אתה גר בכפר, מחוץ לקו הירוק. אתה נדחס לתוך
התדמית של פלשתינאי שכוללת: שפם, עברית עילגת, נסיונות להבריח
דברים מתוך/לתוך המדינה (המדינה שלהם, הישראלים). הבגדים שלך
הם בגדים זולים ומלוכלכים כמו שיש לפועלים הרומניים שלהם
(הישראלים). אתה תמיד מזוהם ולא אסטתי. אתה מסוכן. אין לך
מחשבות קיומיות. אתה רק חתול רחוב שמנסה לשרוד את היום הקרוב.
אף אחד לא חושב שאתה מסוגל לאהוב אהבת אמת. בוודאי אין לך
יכולות שכליות גבוהות. היצר היחיד שבוער בקרבך הוא היצר להשמיד
את העם שכבש את המדינה מידי סבא וסבתא שלך לפני 50 שנה. הכבוד
היחיד שאתה חש הוא לאדמה ולפרנסה (היינו הך). אם אתה פלשתינאי
כנראה שלא יקרו לך דברים גדולים בחיים. אולי במותך תהיה שאהיד.
אולי לא. כשאתה פלשתינאי אתה חי עם עוד תשעה אחים ואחיות בפחון
במעברה מסריחה. השמש מכה על הכל בעוצמה. הכל צרוב בשמש. כשאתה
פלשתינאי אתה אפילו לא פלשתינאי... אתה בלסטינאי.
זה לא נעים להיות פלשתינאי, בייחוד בגלל שכל התדמית הזאת היא
הכללה, וכמו בכל הכללה יש ממנה הרבה יוצאים מן הכלל. קחו
לדוגמא אותי. אני פלשתינאי שונה. יש לי רק אחות אחת, אנחנו
חיים בבית על צלע הר בכפר שמצבו יחסית טוב, לא מזמן קיבלתי
תואר דוקטור לסוציולוגיה, ועתה אני מועסק כיועץ במכללה יהודית
ערבית בחיפה. אני מצייר כתחביב, בעבר הייתה לי להקת רוק
שהושפעה מהנדריקס בעיקר (חומר מקורי, באנגלית), והחל מלפני
שבוע - אני גם מאוהב.
הסיפור הוא כזה: נסעתי באוטובוס מהמכללה שבה אני מועסק (בשכר
די גבוה, אני מוכרח לציין). במושב לידי התיישבה בחורה יפיפיה.
עוד לא ראיתי טוהר ויופי כאלה מעודי. שיער חלק בלונדיני (אסוף
במין קשר סביב עצמו), עיניים שחורות כהות (גדולות גדולות),
שפתיים רחבות (בדיוק במידה), גוף נהדר (אין מילים פשוט), עור
חלק בגוון מושלם, חולצת בטן (וכרס בירה מתוקה) וליטרים של סקס
אפיל נוטפים ממנה. מיד התאהבתי בה. היא ישר קלטה את זה עליי,
ובמקום להרגיש לא נוח היא מיד פתחה בשיחה. היא הבליגה על
הגימגומים ההתחלתיים שלי ועל המבוכה שלי ועל המבטא (היחסית חלש
אך עדיין קיים) שלי והמשיכה לדבר על נושאים כאלה ואחרים. ממש
כאילו היא קוראת את המחשבות שלי ועוזרת לי לממש אותן. כל כך
התרגשתי. לא האמנתי שזה קורה לי. לי! פלשתינאי!! איתי התחילה
בחורה מדהימה!! למרות כל נקודת הפתיחה החלשה שלי. בסוף הנסיעה,
כשהיא באה לרדת, ביקשתי ממנה את הטלפון שלה. אני לא טוב בדברים
האלה, כי מעולם לא התחלתי עם בחורה. אני לא בא בד"כ במגע עם
בחורות שמדהימות אותי. אני בכלל בתול. ובכ"ז אמרתי לעצמי שאת
הבחורה הזאת אי אפשר לפספס, ושלפחות תהיה לי האופציה ליצור
איתה קשר אם אני לא אשתפן בבית. אז ביקשתי והיא נתנה. על חתיכת
עיתון  היא רשמה:

מאיה, 046337299

את הפתק הזה שמרתי טוב טוב והנחתי אותו בבית במגירת החפצים
האישיים שלי. חיכיתי ליום שבו יהיה לי אומץ להתקשר.


אחת הסיבות שלא נעים להיות פלשתינאי היא שאתה (באופן סטטיסטי)
מוקף בברברים. פשוטי עם. עמחאות. אנשים שעונים לסטיגמה שתיארתי
קודם. והאנשים האלה מבזים את עצמם ואותי לפעמים גם. והחייתיות
משתלטת עליהם לפעמים והם מקיימים פשעים אפילו נגד אחיהם. והם
פרצו אליי לדירה. והם עשו הרבה בלגן. והדבר הראשון שבדקתי היום
בערב כשנכנסתי הביתה וגיליתי את הבלאגן היה איפה הפתק. ואת
הפתק לא מצאתי. איבדתי את מאיה עוד לפני שהיא הייתה שלי.
קיבינימאט... שימותו כל הפלשתינאים העלובי נפש האלה.