[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמית טורקניץ
/
1972 מחפשים אהבה

בפקקים של שמונה בבוקר עשיתי טעות והסתכלתי במכוניות שמסביבי.
אחד, מבוגר, בפורד אדומה שנת 86', שלושה נתיבים ממני, תפס את
המבט שלי וסימן לי לפתוח את החלון. "בשנת 72' זיינתי את אמא
שלך!" הוא צעק וחייך חיוך של ניצחון. אני לא התעצבנתי. הרבה
אנשים אומרים לי את זה. מסתבר שבשנת 72' אמא שלי חיפשה אהבה.
ככה לפחות אני מסביר לעצמי את העניין הזה, כי באמת הרבה אנשים
מעלים בפניי את העניין עם אמא שלי ועם שנת 72'. קצת סטטיסטיקה
שעולה משיחות שלי עם אותם אנשים:
83% מאותם גברים שזיינו את אמא שלי בשנת 72' נורא מכוערים. 12%
נראים בסדר, 4% נראים טוב, ואחוז אחד ממש ממש יפים.
42% חשבו שאמא שלי הייתה זיון טוב. 36% חשבו שהיא הייתה גרועה,
13% טוענים שהיה בסדר, 2% טוענים שהם לא זוכרים בדיוק איך היה,
ושבעה אחוזים מסרבים לענות.
12% היו גברים נשואים, 79% רווקים, 7% גרושים, 2% אלמנים.
92% היו גברים, 8% היו נשים.
3% היו מתחת לגיל 18, 5% מעל גיל חמישים.
45% אנשי קבע, 23% אנשי חוק, 17% אנשים ממערכת החינוך (כולל
מוסדות להשכלה גבוהה), 2% מובטלים, 3% גימלאים, 1% תלמידים.
29% מהזיונים היו בתוך מבנים, השאר (71% !!!) היו במקומות
פתוחים.
37% היו עם אמצעי מניעה, 63% בלי.
99.8% היו סתם אנשים, 0.2% היו אבא שלי.
עם אמא שלי אני לא מדבר על הדברים האלה. אני אפילו לא מגלה לה
שאני יודע על שנת 72'. אני לא מוסר לה ד"שים מכל האנשים האלה.
אני לא זוכר את הפנים שלהם אחרי שהם הולכים. רק את הנתונים אני
זוכר. משכלל אותם לתוך הטבלאות הסטטיסטיות שלי. בקרוב אני הולך
להגיש את הטבלה הזאת כפרוייקט בסוציולוגיה באוניברסיטה. הרגלי
הסקס של עם ישראל בשנת 1972.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כתבתי רומן 350
עמוד. אבל מה?
פרסמתי אותו
בתור פרגמנט. כי
למי יש כוח
לקרוא 350 עמוד
בימינו? ובכלל -
פרגמנט זה
מצטלצל הרבה
יותר טוב.


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/1/02 9:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמית טורקניץ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה