אני ירון חברו הטוב ביותר של משה: משה היה חברי הטוב כבר מגיל
חמש היינו תמיד מסתובבים ביחד ופשוט עושים הכל כמו אחים. עזבו
אחים, תאומים סיאמיים פשוט בלתי ניתנים להפרדה.

יום שטוף גשם אחד שהיינו בכיתה י"א ולמדנו בבית ספר- משיח
שבחולון ששם הסיפור מתרחש, אני ומשה חזרנו מבית ספר עם הנעליים
החדשות שלנו של דוקטור מרטינז (לא היה לנו כסף למקורי) וצוחקים
על איך שריטה השמנה קפצה על דורון המסכן בהפסקה ושברה לו את
היד, למסכן לא היה סיכוי!!
אז בעוד אנחנו בשוונג של ציניות ולגלוגים ראינו את אסי הבן של
מירו מהמכולת אסי היה בטלן מוסמך שלא אהב לעבוד קשה אולם עבד
קשה על תדמית הערס המצוי שלו שטיפח באדיקות מתמדת, לאסי בן
ה-20 הייתה גם כנופיה קטנה  וטיפשית של אנשים שכמוהו אין להם
חיים או מוח. בעוד אנו חולפים מול אסי  אסי הוציא חפיסה של
מלברו אדום והדליק סיגריה עם זיפו גנובה, ואני מתכוון שהוא ממש
גנב אותה לא שהיא יפה. אחר-כך קרץ בפתאומיות לכיוונו של משה
וחייך חיוך שחשף את שיניו השחורות משחור, משה כמוכה ברק החל
צועד  כשבוי אל הטינופת, כזבוב שנמשך אל קקי של פרות, כמשה
שנמשך אל אסי!!!  לבסוף שמשה ואני התקרבנו אל אסי הוא שם לב
שהוא הדליק את הסיגריה והציע למשה באדיבות מכריחה  שאחטה ומשה
המסכן שמעולם לא ניסה לשאוף עשן מסיגריה הסכים כמעט בהכרח ושאף
באומץ, אך המסכן שאף יותר מדי והתחיל להשתעל, אסי החל צוחק
ואמר בערסיות "אז מה מושון עיוני נהייתה נקבה ?!
רציתי להחטיף לו אגרוף לאידיוט שמשדל את חברי הטוב ביותר לנסות
רעל ושאכן חברי מורעל הוא מגחך עליו אך להפתעתי הרבה משה החל
לחייך קצת בין שיעוליו ואמר "זה היה טוב" מה!!!! מה היה טוב ?
השיעולים או הריח המסריח? מה חברי עושה למה הוא מתנהג כך? מה
הוא מנסה להוכיח, אסי טפח על שכמו ואמר "לא נורא אחי צריך
להתרגל" אפשר עוד אחת ענה משה מייד.
כן בטח הנה קח הפעם תשאף פחות ותשאף לריאות, משה ניסה עוד פעם
להרעיל את עצמו ולא השתעל אלא רק חייך בייסורים שבטח עברו
בריאותיו  ואמר "אני מתחיל להתרגל לזה" כמו שאם יגידו לו שזה
סוכריית מנטה תפוחים הוא יסכים בעיוורון מוחלט, טוב עד כאן זה
היה הקש ששבר את אותי, ניגשתי אל משה ואמרתי טוב אני צריך לזוז
אתה בא?, לפני שמשה הגיב השטן  ששיחק עם שרשר הזהב שלו חייך
ואמר "הוא בא איתי לדפוק משחק סנוקר נכון מושון?" בבבבבבטח
גימגם משה יש לי  כסף אם אתה צריך אמר לאסי והזמין אותי להצתרף
גם ואפילו שלא מיהרתי ממש החלטתי לסרב ולפנות לביתי.
אולי טעיתי אולי הייתי צריך להישאר עם משי : זה היה שם החיבה
שלו  מפני שהייתי ילד קטן תמיד אהבתי לקרוא לו כך, אולי הייתי
צריך להשגיח עליו שלא יסתבך בצרות,
אך נגעלתי מהשינוי שחל בו כל פעם שראה את הערס המטומטם הזה.
ואכן לאחר שבועיים של הסתובבות עם כנופייתו של אסי, משה ואני
ניתקנו את קשרינו, ניסיתי לדבר איתו על זה והוא המשיך להגיד לי
שאני לא מבין, שהם כמו משפחה שדואגת זה לזה ואף הוסיף שאסי
הרביץ לילד שאיים עליו ברחוב, לבסוף התברר  שזה היה ילד קטן
שבסך-הכל רצה את הקורקינט שאסי וכנופייתו שיכנעו את משה
לגנוב. למשה היו שרשר וטבעת חדשים שלטענתו נקנו לכבודו ע"י
הכנופייה אההה סליחה המשפחה האהובה שלו, אחרי חודש משה כבר החל
לגנוב עם ובשביל ה"משפוחה", שוב ניסיתי לדבר ניסיתי לגרום לו
להבין אך הוא לא שמע לי ואפילו הפסיק להתקשר אליי ובקושי דיבר
איתי בהפסקות, עברה כבר חצי שנה והקליפה החלולה שנשארה
מידידותינו נבקעה ועפה עם הרוח, משה  כבר  לא שינה לי כל כך,
הוא החל להשתמש בסמים ולשתות אלכוהול ומעשי העבריינות שביצע
החמירו משבוע לשבוע, עד שיום אחד בערב שמעתי דפיקות חזקות בדלת
וניגשתי לפתוח אותה, ומי עמד בחוץ, לא אחר ממשה עצמו, הוא חיבק
אותי בחוזקה ואימץ אותי אל חיקו כאילו שוב היינו חברים טובים,
הוא התוודה בפני על כל מעשיו  הרעים ואמר שהבין שטעה והוא הולך
לחזור אל דרך הישר, הוא הבין את אשליית  המשפחה ואמר שבעצם אסי
הוא סתם פחדן ושבכל פעולות הגניבה והפריצות הוא מעולם לא היה
מעורב אישית, בהתחלה הוא חשב שזה נחוץ ולא פיקפק בו אך לאחר
זמן מה הוא הבין מי זה בדיוק אסי הוא מכר לו סמים ועכשיו הוא
בחובות אך אז חייך ואמר לי לא לדאוג שהיום הוא מבצע את הגניבה
האחרונה שלו ואז  חובותיו הכספיים ישולמו במלואם ואז הוא
מתכוון לעזוב את הכנופייה, ביום ההוא  ישנתי טוב, טוב מדי מפני
שהיריות שנשמעו במחסן של שוסטר עשרה בניינים ממני לא העירו
אותי,ב-4 לפנות בוקר  אבי העיר אותי ואמר לי  לקום מהר ולבוא
איתו, המשטרה כבר הייתה שם מסמנת את האזור.
ושם הייתה מונחת גופה וסדין לבן עליה, לא יכולתי להתאפק
והתחלתי לרוץ כמו מטורף שוטר קלט אותי וניסה לעצור אותי אך הוא
איחר את המועד כבר הסרתי את הסדין וזיהיתי את פניו הלבנות של
חברי שחזר אליי סוף סוף מן העולם התחתון רק כדי להגיד שלום יפה
ולעלות למעלה ושוב לעזוב אותי. בכיתי וקיללתי, אולי אם הוא לא
היה מבין, אולי אם הוא לא היה בא אליי ביום ההוא וחוזר אליי
ומפיח בי תקוות זה היה פחות קשה אך מצד שני הוא נתן לזכור אותו
כמשה שאני מכיר הוא חזר לעצמו וכך אזכור אותו תמיד כמשה חברי
הטוב שתמיד עזר גם שהיו לו דברים משלו לעשות   וגם שלא היה לו
נוח, משה שתמיד הפגין נכונות לכל דבר זה משה שלי.
משה שלי עכשיו בארון