השרירים של הפה שלי נתפסו. אתה מכיר את זה, הכאב שאחרי צום,
השרירים של הפה כואבים, צורבים כאלה. אמא שלי באה ומציעה לי
תפוח בצוע לרבעים. הפרי המותר, פתאום, כאילו?
אני מסיר שכבות של אבק עם הלשון, ואומר "לא".
אלוהים עוד לא סלח לי עד הסוף.
אמא הולכת לפגישת שיאצו, היא מוצאת את האנרגיות שלה, כמוני,
ברוח ולא בחומר. אבא ישן בחדר שלהם, נוחר אל תוך הערב הסתווי,
תשרי אני אומר. תשרי חשוון כסלו טבת.
בריזות, בלגאנים. רוח קרה נושבת מהחלון, ולי קר בלי קשר.
אני עובר אל הפסנתר, מריץ איזה קטע של שופן, ואחרי זה
אלתורים קטנים, שהולכים ונהיים פשוטים יותר ויותר כי האצבעות
שלי קפואות. שופן בוכה לי עוד קטע ואני מפסיק. משעין את הראש
על הקלידים השחורים. יצא לי אקורד. קטעים.
אבא שלי צועק מחדר השניה "למה הפסקת? זה היה יפה". אני עושה לו
המממם. מה? אני עייף.
ואני באמת עייף.
תשרי חשוון כסלו טבת, ניסן אייר ומה? תמוז אני חושב.
התפוח הולך ונהייה שחור, אני קם להחזיר אותו למטבח והוא נעלם
בין הכתמים שממלאים לי את הראייה.
אבא שלי חוזר לישון בין הקריסטלים של אמא שלי, קריסטלים
לבריאות, קריסטלים לאושר, קריסטלים לכאב בטן.
קוים בצבעים מטורפים בטח מקיפים אותו, ממלאים אותו בכוחות
על-טבעיים. אבא שלי. נרדם מוקף בנסים חיים.
תמוז ומה? אב? ואז מה? אלול.
אני פותח את המקרר, אבל זה עוד מוקדם מדי. גבינה. ולחם. וחלב.
להכל יש ריח של חטא.

אני בודק שוב שהסיפור שלי ארוך מספיק כדי להיחשב לסיפור טוב,
ושם אותו במעטפה. מדביק את השוליים. מחר אני אשלח את הסיפור
הראשון שלי. חמישה עמודים. המון המון מילים. זה בטח נחשב
למשהו.
רווח כפול.

השערים של גן העדן עומדים להיסגר. זמנים חדשים לסליחות. מה יש
לך להגיד? אני מצטער. אני מלא ברחמים עצמיים. ואפילו הם לא
אמיתיים. אני לא אמיתי מספיק. אני לא אוהב מספיק. זהו. נראה
לי. זה מה שיש לי להגיד.
האלוהים שלי לא מרוצה. הקורבן שלי לא גדול מספיק.
תשרי בא. ראש השנה, ויום כיפור. כלומר, סחתיין, שרדתם עוד שנה,
עכשיו לכו קיבינימט.
האלוהים שלי לא המציא את יום כיפור. הוא פשוט אהב את הרעיון
וקפץ עליו.

הסיגריה שלי רועדת, אני שם לב. החלון שלי פתוח, אבל זה לא זה.
אני לא לבוש חם, אבל זה לא זה. אני לא רעב, כי אני מעשן. זה לא
זה.

תמיד חשבתי שיום כיפור צריך לבוא לפני ראש השנה. באמצע חודש
אלול, כדי שיהיה זמן עד ראש השנה להגיע להחלטות.
אמא שלי צריכה לחזור עוד מעט, מהשיאצו, ולהכין לי ולאבא שלי
ארוחת ערב. סלט, וחביתה, ולחם. ארוחה פולנית טקסט-בוק.
קפה הפוך אחר-כך. ופרות. וקינוח.
אני לא רעב. אני מאוד מאוד שבע. אני לא רעב בכלל. אני פשוט
מעשן המון, אז אין לי תיאבון. אני פשוט עצוב המון, אז
אין לי מקום בבטן.