היא חפשה את האושר.
היא רצתה לאהוב.
היא הייתה חזקה.
לא רצתה לכאוב.
היא האמינה בתקווה.
היא אהבה את החייים.
היא הייתה ילדה, כמו כל הילדים.
היא גדלה והבינה, שהעולם אינו תמים.
היא חפשה וחפשה את האושר בחיים.
היא למדה לאהוב, ומצאה את עצמה.
היא התחילה לפרוח,
וחוותה אכזבה.
היא למדה שלשאול,
זו אינה בושה.
היא הבינה שפחד,
זהו שם של תגובה.
היא הייתה ילדה,
אולי נערה,
שבן רגע
הלכה לעולמה.
ילדה נערה באמצע החיים.
לא יפה במיוחד,
לא יותר מדי חכמה.
עוד נפש, טהורה ופשוטה.
ילדה שפרחה,
שידעה לאהוב,
ילדה שהבינה,
שהעולם לא טוב.
נפש טהורה שאינה חיה.
ילדה עם שם.
נערה בפני עצמה.
ילדה, שלא תוכל עוד לאהוב.
ילדה שלא תגדל.
ילדה, שהאושר לא הייה עוד מנת חלקה.
ילדה שכבר איננה ילדה.
ילדה, שלא תחווה עוד אכזבות.
ילדה שלא תוכל עוד לטעות.
ילדה, שכבר איננה עוד.
ילדה שלבה נדם,
בגלל שנאת חינם.
כי את המחיר הכבד ישלם האדם! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.