רק אם יכולתי לקרוא את מחשבותייך,
רק אם יכולתי לדבר איתך במחשבות,
רק ויכולתי להגיד לך מה אני חושב,
רק אם הייתי חכם מספיק כדי להגיד לך
כמה אני אוהב.

טלפתיה, זה מה אני צריך בשבילך,
כי כשאני מתקרב הפה לא פועל,
הוא מאבד שליטה ומתחיל לגמגם,
ואז את שואלת "מה!?" ואני כבר שחכתי,
ברח לי מהראש, רק את תמיד תשערי שם
כנראה שלרעות.

בעיית ביטחון עצמי, זה מה יש לי,
רק איתך זה כביר זאת גם בעיה שלי,
המוח עובד טוב, הפה לא כל כך,
רק חושב "בבקשה, שרק אותך אשכח",
הראש שלי מלא במחשבות רק עליך,
אבל לא חושב מה אגיד שאבוא בעקבותיך.

רק להגיד לך, זה לא אסון גדול,
כבר כולם יודעים אפילו החברים,
אולי טלפתיה לא תעזור כאן,
גם לחברתך הטובה אין מה לעשות כאן,
רק שיפור הביטחון העצמי, זה מה אני צריך,
רק להגיד לך וזה הוא, רק שלא ישמע מצחיק.

עכשיו אני כבר כאן, לא חושב, רק אומר, ומחכה
מה תעני? מה תחשבי? האם כבר ידעת? ומה תגידי?...