- העולם רע.
- כן, הרבה אנשים יסכימו לקביעה הזו.
- אבל למה? למה העולם רע?
- יש הרבה סיבות, אתה יודע. אני מניח שכולן קשורות לבני האדם
איך שהוא.
- אני חושב שהעולם רע כי אף אחד לא דואג ומצטער פחות לעצמו
ויותר לאחרים.
- כן.
- מה אתה מבין בזה?
- אני מבין שכואב לך, ואני מצטער.
- איך אתה מצטער? אתה הרי מת.
- אתה רומז שמתים לא יכולים להצטער?
- אני רומז שהמתים, כמו כולם, שכחו איך זה להרגיש על אנשים
אחרים.
- אתה טועה.
- טועה? תסתכל מסביב. אפילו החיים שכחו איך זה להרגיש צער
מהסוג הזה. לאף אחד לא ממש איכפת. לא באמת.
- אבל לי איכפת. אני לא שכחתי.
- אולי. אולי אתה מיוחד. אבל זה הרי לא עוזר לי, ידידי. אתה
הרי מת.




סוף דבר,
וקצת סיכום,
יש פרידות. יש כאב.
החיים קשים, כואבים, אכזריים.
ואולי רק למתים איכפת.
(מעובד ממכתב של בראון לסייח. הוא התגבר. בסוף.)