הסיפור מתחיל לפני שש שבע שנים מהיום. זה היה בחופש הגדול
כשאני וחברים שלי יצאנו לקורס מש"צים (מדריכי של"ח). הגענו
לאכסיינת שלומי בצפון והיינו אמורים להיות שם כשבוע. הסיפור
מתמקד בחדר האוכל של האכסנייה...
xxx
היום הראשון -
המדריכים מסדרים אותנו בשלשות מול חדר האוכל, מולינו נח לו
בשקט ובאין מפריע פתח ביוב פתוח ומדיף ניחוח. חתול שחור עובר.
לימים פיתחנו תיאוריה לפשר מיקומו ולעובדת היותו פתוח.
סברנו כי אחרי האוכל כל אותם אנשים שהקיאו עשו זאת ככל הנראה
בפתח זה ובמטבח היה פתח זהה אשר משם משו את האוכל ומיחזרו אותו
לצלחתינו...
אנחנו מתיישבים לאכול, ארבעה חבר'ה בשולחן אחד. אחד מן
המדריכים בינתיים מסביר על שלומי ועל חוקי האכסנייה. מתחילים
לאכול. הייתה ארוחה לא רעה בכלל שכללה מרק תירס, בורקסים עם
נקנקיות, סלט סלק וחציל. כן חציל. לא מבושל. שלם וגדול לכל אחד
מאיתנו. אני לא נגעתי בחציל כי אני לא אוהב חצילים, אבל גם מי
שכן אוהב לא טעם כי זה פשוט נראה מגעיל, חוץ מחבר שלי ליאור
(שהוא מרוקאי, - לא שיש לי משהו נגד מרוקאים) שטעם, מיד התחרט
וניגב את הפה שלו טוב טוב עם מפית. באותה הזדמנות אני אספר כי
הלחם לא נראה טרי במיוחד אז מרחתי עליו קצת מהסלק והחזרתי
לסלסלה, אך זה באמת כבר לא קשור.
xxx
היום השני -
שוב מסודרים בשלשות מול הביוב הפתוח. חתול שחור עובר.
מתיישבים לאכול. שוב תפריט חביב הכולל מרק, סלטים, סוג כלשהו
של בשר ו.. פרוסות חציל. הם לקחו את החצילים השלמים של אתמול
חתכו אותם והחזירו לנו בלי שמץ של בושה.
אני לא נגעתי בפרוסות החציל כי אני לא אוהב חצילים, אבל גם מי
שכן אוהב לא טעם כי זה פשוט נראה מגעיל, חוץ מחבר שלי ליאור
(שהוא מרוקאי, - לא שיש לי משהו נגד מרוקאים) שטעם, מיד התחרט
וניגב את הפה שלו טוב טוב עם מפית.
xxx
היום השלישי -
שוב מסודרים בשלשות מול הביוב הפתוח. חתול שחור עובר.
אנחנו מקבלים כנפי עוף מתובלים וטעימים, סלטים עשויים בטוב טעם
ומרק - עם דברים אפורים צפים בו - מרק חצילים. בם לקחו את
פרוסות החציל של אתמול, חתכו דק וזרקו למרק.
אני לא נגעתי במרק כי אני לא אוהב מרק חצילים, אבל גם מי שכן
אוהב לא טעם כי זה פשוט נראה מגעיל, חוץ מחבר שלי ליאור (שהוא
מרוקאי, - לא שיש לי משהו נגד מרוקאים) שטעם, מיד התחרט וניגב
את הפה שלו טוב טוב עם מפית.
xxx
היום הרביעי -
שלשות, חתול שחור, יושבים לאכול. הפעם החצילים עברו מהמרק לסלט
החצילים. החצילים הקצוצים שהיו כבר רטובים לחלוטין, נכתשו עד
דק והוגשו כסלט. אין צורך לספר שאף אחד לא נגע בזה למעט חבר
שלי ליאור (שהוא מרוקאי, - לא שיש לי משהו נגד מרוקאים) שטעם,
מיד התחרט וניגב את הפה שלו טוב טוב עם מפית.
xxx
היום החמישי -
דווקא הפעם לא היה בארוחה שום דבר שהיה קשור לחציל. חתול שחור
שוב חלף על פנינו לפני הכניסה לחדר אוכל וכרצינו להכין
סנדוויצים גילינו בסלסלה פרוסת לחם עם סלק אך לא יותר מזה.
xxx
היום השישי -
שלשות מול הביוב. חתול שחור לא עובר. מתיישבים. המדריך מסכם את
שהותינו בשלומי. אחד מהדתיים מברך ומתחילים לאכול. הפעם היה
אוכל מצויין והרבה. בייחוד הבשר (יש שטוענים כי זה אותו חתול
שחור שנעלם ולא נמצא עד היום) וכהמשך נהדר ליום חמישי לא היה
דבר הקשור בחצילים. ואז קיבלנו את הקינוח. כוסות של גלידה
ובתוכם מעין ג'ילי בצבע אפרפר ירקרק. זה באמת היה מחזה מזעזע.
אין צורך לציין כי אף אחד לא התקרב לקינוח המיוחד. אף אחד למעט
חבר שלי ליאור. לאחר התערבות עם כל יושבי השולחן הוא אזר אומץ
וטעם מן הקינוח. לפעמים אני הולך לבקר אותו באברבנל. בזמן
האחרון הוא מתחיל לחזור לעצמו. הוא כבר לא חושב שהוא דוכיפת או
שהוא הוא גילה את אמריקה.
בהתקפים של שפיות הוא ממלמל: "היה לזה טעם של חציל" וחוזר
לשקוע בהזיות. |
