כשהגעת למקום שהחלום והמציאות הם אותו דבר
אתה מתמכר אליו ושוקע בו, שוכח מאיפה הגעת.
בתמימות שעוד נותרה בך את חושב שבעצמך שכחת
אבל זה האיש של המקום הזה שפירמט לך את המוח...
אתה מוצא את עצמך יושב שם בחוסר אונים, כמו תינוק, מחייך בלי
סיבה, מסתכל מסביב, הכל נראה לך חדש, כמו איזה צעצוע, ועל
הקירות יש טפטים ורודים עם ארנבים מחייכים...
כל עוד אתה איתו אתה לא דואג, הוא תמיד שם כדי לחבק אותך,
כמו שאמא היתה שם בפעם הקודמת שנולדת, אבל אחרת...
אתה מקווה שהכל ישאר אותו דבר, אבל לפעמים הורוד פשוט נמאס
או שהקירות מתקלפים ואתה מגלה שהם אפורים מלמטה.