[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מעורפל חלקית
/
עיניה היו כה יפות

עיניה היו כה יפות. חשב.

שוב הגיע החורף, שעתם של אנשים בודדים לחוש את הלבד שמלווה
אותם כל היום, וכעת צועק באוזניהם, אני פה, אני פה. הסתובב
בדירת הרווקים שלו חסר מנוחה. הדליק את הטלויזיה, מדורת השבט
בערוץ 2 רק גרמה לו להרגיש יותר זר, יותר לבד. פתח את הספר.
כבר שבוע שהוא בעמוד 12, השחקנית שוכבת עם המפיק, עם אחד
השחקנים, ועם מבקר התיאטרון. שבוע. איך לא נמאס לה הוא מצחקק
לעצמו, אני חייב להתקדם עם הספר הזה אחרת היא בטוח תכנס להריון
בקצב הזה.
לוקח לו כוס יין אדום, בעצם לוקח את כל הבקבוק, מדליק סיגריה
ומתיישב במרפסת, לצפות על השבת נכנסת.

עיניה היו כה יפות. חשב.

למה בעצם זה לא עבד ביניהם. הילדותיות שלו כמו שהיא טענה, הפחד
שלו מצל צילו של רגש, כמו שהוא חושב? הסקס היה מצויין, הם צחקו
המון, אהבו המון דברים משותפים. סתם ללכת על החוף שהשמש השוקעת
מחייכת קלות ומפנה את מקומה לערב חמים. להתבונן באנשים אחרים
ולנתח מה בדיוק הם אומרים ומה שיותר מסובך, מה הם חושבים. אולי
הוא בעצם טיפוס רומנטי מתוסכל? אולי יש בו המון אהבה וחום
למרות שהיא תמיד אמרה שהוא יכול להקפיא את הסבתא הפולניה שלה.

עיניה היו כה יפות. חשב.

מארגן לעצמו את כל הטלפונים בשורה. האלחוטי שהביא מארגנטינה,
שיחה מזוהה, מזכירה דיגיטלית. הסלולרי של המשרד, שחור, קטנטן,
עם אפשרות לקבל מיילים. הסלולרי של הבית, אדום, חמוד. מה הקטע
הזה של ארגון חדר תקשורת צבאי בבית חשב שהוסיף לשורת הטלפונים
את הביפר. והכי גרוע, למה אף אחד לא מתקשר. עופר במנהטן, עכשיו
צהריים שם, הוא יכול להרים טלפון. רן בטח אוכל ארוחת ערב מעיקה
עם ההורים של אשתו. מנשים הוא לא מקבל טלפונים. אמון על שיטת
הנצל וזרוק ההדדית, זה לא רק מצידו, הנשים בת"א הפכו יותר
גבריות מגברים בקטע של מימוש גופני ונתק רגשי. כבר קרה לו לא
אחת שמי שהכיר בסטולי חטפה אותו לדירתה, שכבה איתו פעמיים
וביקשה ממנו, לא תמיד בנימוס, ללכת כי היא נורא עייפה והיא
צריכה לקום מוקדם מחר. גם קרה לו שזה היה אחרי המון אלכוהול
וגראס והוא היה צריך לחשוב על חבר שיבוא לאסוף אותו כדי שלא
ינהג הביתה. לא שזה עניין אותן, הן קיבלו את שלהן ושלחו אותו
לדרכו. אף אחד לא חשב להרים טלפון יום אחרי. לא הוא ולא היא.
שגרת זיונים.

עיניה היו כה יפות. חשב.

אבל היא היתה שונה, לא? הם היו מדברים המון. משיחת בוקר
ידידותית, דרך שיחת אח"צ עמוקה ובלילות שלא נפגשו ישבו שעות על
הטלפון ודיברו על הכל. על אחותה שחיה עם מישהו שהיא לא אוהבת
רק בגלל הילדה. על חברה שלה ששקועה בתהליך גירושים מכוער. על
הפעם היחידה, כך טענה, שהרגישה אהבה אמיתית. ואיך שזה נגמר. לא
היה לו בעיה לדבר על כל הסובב אותו וזה נורא הציק לה. ברגע
שהגיעו לדבר עליו, איך הוא מרגיש, מה יהיה עם החיים שלו, ישר
התעטף בתיל. פתאום חשב על אמו. מנהג פרוידיאני שכזה, בטוח היא
אשמה בזה. ומה זה זה? מה בדיוק הבעיה? נורא לבד לי.

עיניה היו כה יפות, חשב.

הרים את הטלפון.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם יעשו שיבוט
גנטי אז נהיה
בני שבע לפני
שנהיה בני שבע.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/12/01 19:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מעורפל חלקית

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה