המפגרת/איתמר רייצס. (פארודיה על "העיוורת" מאת שטיינברג)
עוד משחר ילדותה התבררה העובדה המצערת שחנה היא מפגרת. ואנחנו
לא מדברים פה על פיגור קל, אלא על טמטום מעורר פליאה, שגרם לה
לענות לטלפון כשמשהו צלצל בדלת ולהגיד בחנוכה "הנרות יפים, אבל
העוגה לא משהו" שהביטה על החנוכייה.
חנה לא אהבה לחיות בשקר, אבל כולם נורא נהנו לעבוד עליה כי היא
היתה כל כך סתומה.
אימא של חנה מצאה לה שידוך. "הוא בחור טוב" אמרה האם "צעיר
ורווק". "ובמה הוא עוסק?" התעניינה המפגרת. "אה.... לא חשוב".
לאחר שליל הכלולות הסתיים, מצאה עצמה חנה במיטה עם גבר בן 84
עם עין אחת ושערות במקומות שהיא לא ידעה על קיומם. "מעניין מה
המקצוע שלו" חשבה המפגרת בלבה, וחיפשה רמזים לדמותו של בעלה
הטרי. חנה הביטה סביבה וראתה את-חפירה, מגפיים עם הלוגו של
חברה קדישא וחולצה עליה כתוב באותיות גדולות- "קברן". "לא
נורא" אמרה חנה בלבה "אני עוד אגלה מה הוא עושה, אבל החושים
שלי אומרים לי היי-טק".
כעבור מספר חודשים נסעה המפגרת לבית בעלה שבכפר, שם גילתה
שבעלה הרווק הוא אב ל-48 ילדים, אבל לא היה איכפת לה כי 48 הוא
מספר המזל שלה, וגם ציונה במבחן הפסיכומטרי.
בכניסה לבית פגשה בכלב חמוד. "יו, איזה מאמי! אני מתה על
חיות!" אמרה וליטפה את הכלב. רק חבל שזה היה וולפי, זאב הפרא
של המשפחה, שהפך את חנה לגידמת.
החורף הגיע, וסקרנותה של חנה בקשר למקצועו של בעלה גברה. באחד
הימים ראתה את בנו הקטן דופק על החלון באגרופו. "לא יפה
יוסיל'ה, אתה מלכלך את השמשות! אל תדפוק עם הידיים" אמרה חנה
והושיטה לו פטיש גדול. "הנה תדפוק עם זה!".
כאשר הביטה בחלון הבינה את סיבת שמחת הילד: אביו עמד בחוץ וכרה
בור עם עוד כמה אנשים. "איזה יופי" שמחה המפגרת "הוא נוטע
שתילו, כנראה שט"ו בשבט מתקרב!".
בתוך חודש ילדה המפגרת בת קטנה.
בערב אחד ישבה המפגרת לשולחן עם בעלה. "מגפת האנתרקס משתוללת
בעיר" נהם לעבר אשתו. "טוב שאמרת לי, אני אשגיח טוב-טוב על הבת
שלנו" ענתה המפגרת. המפגרת נתנה לבת שלה קצת פרוטק. התינוקת
מתה תוך שעתיים, כי התברר שחנה קראה לא נכון את התג על הצנצנת,
אלה היו כמוסות אקסטזי מזוקק.
חנה היתה מאד עצובה על מות ביתה, בעיקר בגלל שהתינוקת היתה
היחידה מבין תושבי הבית שחנה הצליחה לנצח בטריוויה.
למחרת ישבו חנה ובעלה לאכול עוף בוודקה. "בוריס, אני רוצה לבקש
ממך משהו" אמרה המפגרת "תגלה לי מה אתה עושה לפרנסתך!". "מה זה
חשוב" נהם בעלה. "נו, בבקשה.." התחננה. "טוב, טוב, בסדר" נכנע
בעלה "אני קברן, בסדר?!". "קברן?" תמהה חנה "מה, אתה לא פוחד
מהדבורים?".
|