נעמה חסון / אהוב אותי |
בעיניים בוהקות,
בוהות עמוק אל האינסוף,
כמבקשות לברוח- או מתחננות להשאר לעד.
בלחיים עגולות,
חכליליות מעונג,
כפרי הבוסר האדום המעטר
את עץ הדעת בגננו.
בשפתיים חשוקות,
קוראות תיגר על יצרי,
בוחנות את גבול יכולתנו לסבול
מאותו מצפון ארור.
בחיוך מבוייש שימיס את ליבי הקר.
בלטיפה קלה, מבלי משים, על ירכי.
בצמרמורת מתקתקה על קצה לשונך.
בפעימות ליבך המתרבות.
אהוב אותי.
אולי אלמד אז גם אני-
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|