לפני כמה חודשיים החברה שלי החליטה לעבור לבנין הכי גבוה
בתל-אביב, ואפילו שכרה את הקומה האחרונה, מתוך שיקול מוזר שזה
יהיה איזה מקדם מכירות לחברה שלנו שכבר מזמן לא עשתה לעצמה
כותרת חדשה. הקומה הכי גבוהה בבניין הזה הייתה קומה חמישים
וחמש. בכל קומה היו מאתיים חדרים ורק לשבעים ושמונה מתוכם היו
חלונות בחדרים. מכל השבעים ושמונה רק לשנים עשר היה חלון שהיה
כמעט לאורך כל הקיר. בכל השאר היה חלון שנקרא חלון תמונה, שהוא
למעשה חלון שעומד ממש מעל הראש, ונפרש כתמונה על הקיר.בחדר שלי
היה חלון תמונה. וכל פעם כדי להתבונן בחלון הזה אני הייתי צריך
להזדקף כולי, ולמעשה רק כדי לראות רק את השתקפותי ברקע של
השמיים שנפרש בתמונתי. בפעמים שרציתי ממש להתבונן לכל הכיוונים
אפשר היה לתפוס אותי מתבונן החוצה תוך כדי עמידה על השולחן
בחדר או על אחד המדפים. זה לא היה מפחיד או משהו כזה, כי בכול
צורה שלומיאלית שיכולתי לעלות בראשי, גופי עדיין לא היה מצליח
לעבור דרך האשנב הזה שהיה בגודל של הקוטר של גופי. אך עם זאת,
תמיד שמישהו היה נכנס לחדר הוא עדיין היה צועק לעברי, "לא על
תעשה את זה!", מתוך בהלה שאני מנסה לשים קץ לקיומי.

מדי פעם בניסיונות ההתאבדות המדומים אני אהבתי להסתכל למעלה
לכיוון העננים, בעיקר כי התבוננות למטה הייתה מעבירה בי הרבה
רטטים מצמררים. בעודי מתבונן על השמיים הכחולים, מדי פעם אני
מצאתי את עצמי בדרך בלתי ברורה, תוהה על משהו שמעולם קודם
למעבר לא העביר בראשי אפילו מחשבה. אבל כנראה שזו הייתה הקומה
הגבוהה והעובדה שאני הרגשתי את עצמי קרוב לבורא, ולכן המחשבה
הזו הגיעה כל פעם לגמרי במקרה. המחשבה הייתה על האדם הזה שתמיד
מבטיחים לנו שיום אחד הוא ירד מבין העננים, אתם יודעים
"המשיח", האיש הזקן עם זקן עבות ועל גופו סדין ללא כיסים,
שהאנשים בשחור מבטיחים לנו שיגיע יום אחד חזרה על גבו של חמור,
וכמטען הוא יביא אתו את גאולת העולם ועוד מיני תופינים, שבדרך
כלל מביאים אתם אנשים עם כוחות משיחיים. הוא נולד הרבה לפני
הזקן של חג המולד ששדרג את החמור שלו למשהו קצת יותר מהיר, אבל
האמת שבמקרה של המשיח המרחק אותו הוא היה צריך לעבור היה בסך
הכול כמו ירידה לעיר.

בעודי מביט אל השמיים אני מצאתי את עצמי תוהה מהיכן בעצם הוא
יחליט לבוא. מה יכול להיות שיום אחד כשאני אקום בבוקר וארכון
עם גופי אל מעבר לחלון, אני אראה אדם מבוגר שירחף ממש מולי,
וכשהוא יבחין בי הוא ישאל אותי פנים אל מול פנים, "סליחה
ידידי.איך אני מגיע מכאן אל ארון האלוהים?". איזה מחזה זה יהיה
לראות את הגואל שלי מגיע יום אחד מבין העננים, וחוצה אותם על
רחפת לקולות העידוד של כל החברה הקדושים.בטח יהיו כל מיני
אורות בהירים שיתפזרו לכל עבר ויצאו היישר מראשו, ותהיה לו מן
הילה מדהימה בצבעים רבגוניים שתאיר למרחק של אלפי קילומטרים.
אבל גם אם הצבעים לא יהיו רבגוניים כמו שאני מתאר, מספיק שזה
יהיה רק קרוב למה שכתוב בתנ"ך וזו הולכת להיות חוויה שתישאר.

מעניין איך זה ישמע כל האירוע הזה. אני בטוח שזה יהיה משהו
קולני. בליווי קולה של חצוצרתו של המלאך הראשי, שתפנה עבור
המשיח את השמים מעננים. זה צריך להיות הרבה יותר טוב מכל
הקולות הדיגיטליים שאנשים הצליחו להפיק עד היום. ואני יכול
להיות בטוח שזה בצורה כלשהי ישלב את מכלול החושים, גם אם אצל
חלק מהאנשים הם עד אותו יום לא יהיו ממש מורגשים.

האמת שזה יהיה הרבה יותר טוב אם המשיח ישלח איזה סלוגן שיקדם
את בואו, ולא יקפוץ לבקר בלי התראה שתבשר על הגעתו. אך הוא
יצטרך להעביר איזה מסר הרבה יותר קליט ומושך ממה שחסידיו סיפקו
עד היום, ולא לסמוך עליהם כנביאי הציבור הכולל גם בעולם בו אנו
חיים היום. כי הרי עד היום הם ניבאו את בואו בלי ממש לבדוק
שהוא יכול, וגם אז תלו שלטים מגוחכים בהם נאמר משהו כמו -
"היכונו לביאת המשיח, בתאריך 13.8". הוא יצטרך להשקיע בזה הרבה
יותר מחשבה ממה שהם נותנים, כי היום אנשים כבר לא ממש מאמינים
באנשים מרחפים עם חמורים. ולמעשה אם הוא היה שואל את הצעתי, יש
יסוד סביר שבתשובתי הייתי מציע לו מפיק אמריקאי וגם פנל
תקשורתי.זו לא יכולה להיות הגעה חשאית בלי שאף אחד ידע אליה,
והוא יצטרך להפיק מופע אור קולי שיהיה הרבה יותר בכיוון של
משהו צורם מאשר רק ניגון נעים. הוא צריך משהו שאנשים יזדעזעו
ממנו ולא יהיו כאלה שעדיין יוכלו להישאר ישנים.כי הרי אם
התקשורת ואלפי אנשים לא יהיו שם כדי לראות אותו מגיע אף אחד לא
יתייחס אליו ברצינות לה הוא מצפה. עד שבסופו של דבר הוא ימצא
את עצמו בבית משוגעים, ליד כל מיני אנשים נוספים שבאיזשהו שלב
בחייהם היו בטוחים שיש להם כוחות משיחים.

אני תוהה איך אנשים יגיבו כשהם יראו אותו יורד מהשמיים במיוחד
האנשים שלא כל כך מאמינים. מה יעשו כל האתאיסטים כשהם יבינו
שהאנשים המצחיקים עם הכיפה והבגדים המוזרים למעשה לכל הדרך היו
צודקים. מה הם יעשו כשהם יבינו שלא היה מפץ גדול, ובמקום
מיליוני שנים הכול לקח בסך הכול שישה ימים.
אבל מילא אילו שאינם מאמינים אבל הם עדיין יהודים, מה יקרה לכל
הנוצרים והמוסלמים וכל שאר הדתות שיראו שדווקא המשיח, שלא ממש
יודע לדבר בשפתם,הוא זה שירד ראשון לארץ והשאיר אחריו את כל
שאר קדושי דתם.האם יכול להיות מצב בו כולם ימירו את דתם ויהפכו
ליהודים, הרי זה לא ממש דת שקל לעבור אליה, ומי שמעושה זאת
מאבד כמה איברים חיוניים. למרות שאני חייב לציין שזה יפתור כמה
בעיות עכשוויות בחיינו היומיומים, כשכל ערבי יהפוך בהינף יד
אחת, לאחינו מוחמד היהודי מהשטחים.

לפעמים אני גם תוהה מתי בדיוק הוא יגיע והאם אני אהיה אחד מאלה
שיזכו בכלל לראותו. אני יודע שזה חייב להיות מתישהו בקרוב, כי
עוד עשרות שנים אנשים וחמורים ירחפו בשמיים גם אם לא ממש יהיו
להם כוחות משיחים.האם הוא יביא אתו עושר כשהוא יבוא לכל בני
האדם שחיכו לו כל כך הרבה שנים, ומה יקרה אם הוא יראה בכלל
מוזר לכל האורתודוקסים שלא כמוהו לובשים בכלל בגדים שחורים. מה
יקרה אם הוא לא ימצא חן בעיניהם אתם יודעים יהיה בעל דעות
שונות וקצת פחות רלוונטיות למאה בה אנו חיים.

הקומה הכי גבוהה בבניין החדש בו אני עובד הייתה קומה חמישים
וחמש, והאמת שאני לא יודע אם הוא יגיע בכלל ואם כן אז איך זה
יראה. מה שכן כל פעם שאני בטעות מביט למטה והרטטים מתחילים
לעשות דרכם במעלה גופי, אני לא יכול שלא לתהות אם כשהוא מביט
למטה גם הוא מרגיש את אותם הרטטים ומתחפר ממש כמותי.  על כל
פנים, הוא כנראה ימשיך לישאר למעלה לפחות עד שהוא יאזור מספיק
אומץ ויפנה אל אלוהים, בכדי לקבל את השדרוג לחמור, שאמור
להחזיר אותו אל החיים. בינתיים הוא ימשיך בשגרה שלו, שתכלול
המצאת תירוצים והתחמקויות בעוברו ליד הקדושים האחרים. וכנראה
שזה כבר לא ממש מפריע לו, שהכינוי שלו במחברתם הפך מ-'המשיח',
ל-'מחבק העננים'.