הכל קורה לי כך פתאום, כשאני מרגיש עלוב
 וישנם דברים שמחים, ואני רק איש עצוב
 אני לא יודע מה, אני לא שומע איך
 ולאן?, עם הזמן, לא הולך...

 אני איש של חורף, ואוהב שהגשם
 שוטף לי את כל הדמעות,
 לא רוצה לבכות, לא רוצה לחיות...
 וכל עצב קטן,הוא כמו סופה גדולה
 ואני מרגיש שזה הכל,
 לא רוצה לנשום, לא יכול לנשום...

 זה מסתבך לי גם היום, כי אני בובה על חוט
 כשאותה לא מפעילים, הבובה רוצה למות
 אני לא יודע כמה, אני לא שואל מדוע
 לא איכפת מאיך ולמה, כי נגמר כבר עוד שבוע...

 אני איש של חורף, ואוהב שהגשם
 שוטף לי את כל הדמעות,
 לא רוצה לבכות, לא רוצה לחיות...
 וכל עצב קטן,הוא כמו סופה גדולה
 ואני מרגיש שזה הכל,
 לא רוצה לנשום, לא יכול לנשום...

 ושוב אני מתחיל, לאבד תקווה,
 בדבר, המוזר, שנראה כמו אהבה.
 ושוב אני ממשיך, ללכת לאחור
 בלי לחזור, ולצבוע, את הדרך בשחור.

 אני איש של חורף, ואוהב שהגשם
 שוטף לי את כל הדמעות,
 לא רוצה לבכות, לא רוצה לחיות...
 וכל עצב קטן,הוא כמו סופה גדולה
 ואני מרגיש שזה הכל,
 לא רוצה לנשום, לא יכול לנשום...