|
היופי שהולך אל המחר
הוא היופי שאינו ניגמר.
במקומות עתיקים, שם הן נראות
הולכות מבלי עקובות.
מפסלי חימר ישנן שאריות הניתרות
להגיעה לשלם הן שואפות.
בערעורי המחשבה, שם הן צוחקות
מדברות אלי כשיכורות.
מרחביות שאינה נגמרת,
אותה הרגשה
שאינה נשכחת.
הרוח צמרמורת מעבירה,
ושמש נעימה
שניהם כתרופה.
ודמעות של זיכרונות.
מלמעלה למטה משקיפה
ועוד פעולה קטנה
תנועה ונשימה
מלמטה למעלה מביטה
היופי שאינו ניגמר,
לא יגיעה אל המחר. |
|
|
פעם, באיזו
הרצאה על סמים,
הייתי היחיד
שענה על שאלות
המנחה, ועניתי
על כולם נכון.
כשההרצאה נגמרה,
המנחה תפס אותי
בדרך החוצה ושאל
אם אני מתנדב
בעמיתים, מן
הסתם, עניתי
שלא. הוא תקע בי
מבט שמתקשה
להחליט אם אני
ג'אנקי או דילר.
אני פשוט הייתי
בין היחידים
שאשכרה הקשיב
בהרצאות האלו
בשנים
הקודמות...
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.