כשהתעייפתי מללכת ישר מצאתי לי עץ. אני זוכר שזה היה עץ די
רחב. חשבתי לעצמי שזהו עץ נפלא והתחלתי להקיף אותו שוב ושוב.
אל תשאלו למה, אין לי שמץ! בכל אופן הסחרחורת שוב לא אכזבה
וכשקלטתי שאני כבר לא מסתובב סביב העץ אלא שרוע על הרצפה והעץ
מסתובב סביב עצמו ראיתי בזווית העין משהו מוזר, שבהתחלה חשבתי
שהוא פרה ואחר כך הסתבר לי שהוא באמת פרה. לא סתם פרה, אלא פרה
יפהפיה כזאת, שלא היית מתנגד לאכול ממנה סטייק, אם אתם מבינים
למה אני מתכוון. היה לה מן מבט כזה בעיניים. לא מבט רגיל, מבט
של... פרה.

"היי", פלטתי לעברה כלאחר יד, תוך כדי נסיונות נואשים לדחוף
מעלי את הארץ שהחליטה להידבק אלי, מנצלת את יתרון כח המשיכה
שלה.

"נכון שהעשב טעים היום במיוחד?" אמרתי בעודי יורק חתיכת דשא
שנכנסה לי לפה.

"מווו!" היא געתה לעברי, כאילו אומרת לי שחבל לי על הזמן,
ושאני בכלל לא ברמה שלה, ושאחד פשוט כמוני לא יכול אפילו לחלום
על סיכוי, ולו הקטן ביותר, לקצת יחס חם מצידה, שהרי היא פרה
משושלת אריסטוקרטית יוקרתית ודם כחול-פרתי זורם בעורקיה.

"בואי, תקיפי קצת את העץ, תראי כמה זה כיף." ניסיתי לדובב
אותה.

"מווו, מווו!" היא געתה בשנית, רומזת לי שכדאי לי לוותר
כבר עכשיו, ושפרה מיוחסת שכמותה אפילו לא מעזה לעלות על דעתה
מערכת יחסים מורכבת עם מישהו לא חשוב שכמותי, ושבכלל אין לי
שמץ של מושג עד כמה היא פרה נהדרת ומופלאה.

"חבל, את לא יודעת מה את מפסידה." אמרתי, והתחלתי שוב להקיף את
העץ. מה אני אגיד לכם, לי זה היה כיף, ורק רציתי שיהיה לה כיף
ביחד איתי.

"מווו!" הוסיפה, ובכוונתה היה להגיד שאולי בזמן אחר,
בסיטואציה אחרת, אם הייתי גר במקום אחר והיא היתה פרה שרוצה
קצת יותר מהחיים אז זה יכול היה לעבוד, אבל אני כבר לא הקשבתי,
רק הקפתי את העץ וראיתי אותה לסירוגין, כל אימת שהייתי בצד של
העץ שאיפשר לי לראות אותה בזווית העין, וחשבתי לעצמי שחבל, היא
לא יודעת מה היא מפסידה...

(מוקדש לנגה)