|
הלהבה של אש החיוכים דועכת
חושך העצבות משתלט
ונעשה קשה למצוא
כמה עצי תקווה
או לפחות כמה
עצים של שלווה
להוסיף למדורה,
רק כמה ענפים דקים
של זכרונות טובים
עדיין מתאמצים
לשמור על כמה
גחלי שמחה בוערים.
ויש הרגשה
שנעלמו כל העצים
בלי שבכלל הרגשתי
ויש הרגשה
שעצמתי לרגע את עיניי
ונעלמתי
וכשנפתחו עיניי
מצאתי את עצמי
מחפשת עוד כמה ענפים
בבורות הזכרונות העמוקים
באותו היער
הריק מעצים
באותו היער
יער החיים. |
|
|
אתם יודעים מה
אני אוהב? (או
שמא שונא)
בשנאה? היא
עיוורת, ניתן
לכוון אותה לכל
מקום.
כמו נהר שמציף
עיר והורס הכל
בלי לבדוק במי
הוא פוגע.
שלמה השמנמן
שמכירים אותו
ממזמן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.