הלכתי העיניים עצומות לגיא ההריגה
כאילו לא ידעתי מה עומד לבוא
ידעתי שרבים מתו שם
ועוד רבים ימותו
אבל אני... פשוט לא התאפקתי
הייתי חייבת ללכת
טוב... זה לא מבחירה
הוא, הוא פשוט הכריח אותי ללכת לשם
שולט בי, בכל הגוף
בעזרת הנשק
ולי? לי אין כלום
שום מגן ושום עזר כנגדו
קוראים לנו עכשיו כ"צאן לטווח"
אני לא בטוחה זה נכון...
לא יכולנו לעצור את זה
או שכבר לא רצינו
כבר כל כך הרבה זמן התעלמנו מזה כשזה קרה לאחרים
הקשבנו להאמנו בלב שלם
שלנו... זה לא יקרה
אבל כן, זה הגיע
וזה תופס את כולם בסוף
כמו מפלצת שמשתלטת על הבפנים
עד שכבר אין בחוץ משהו להתנגד איתו
ועכשיו, כשאני מסתכלת מפה למעלה
ואומרים שזה בכלל לא נכון,
אחרי שכל כך הרבה נפלו קורבנות לאותה מפלצת
איך אפשר לעמוד ולמרות כל התמונות להגיד שזה הכל זיוף?
אף פעם אי אפשר להבין
רק פה למעלה יודעים את האמת על הככככככככככככככל
ועל המפלצת
ולמרות שהיא עדיין שולטת עלי אני עדיין שואבת מזה תענוג
כי למרות שהיא כל כך ניסתה לחסל אותי
אני עדיין קיימת
ואף פעם לא אחדול