לקולות הזעקה, הנשמעים גם למרחקים רחוקים מאיתנו בהרבה. בהתחשב

שכל הקהל ההמוני, שמונה כשלושת רבעים מאיכרי הכפר, זועק
לשמיים.
בעוד חיילים מהגדוד שלי שורפים את בתיי חסרי הישע, מכים את
הגברים והנשים- כאחד, שוחטים את כל הבקר והצאן.
אני, החייל האלמוני, כותב מילים ושורות אלו, בשביל לתאר
לאנושות שבחוץ את כל מה שקורה בזמן אמת. לא בתור כתב שטח,
שסוקר את הארוע אחרי שהתבצע, ומוסר עדות על פי מסקנות
המומחים... לא בתור אחד שקרא את המודעה בעיתון בשש בבוקר, בעוד
אישתו מכינה לו חביתה  בתור ארוחת בוקר, ועכשיו הוא מספר זאת
לחבריו היישבים עימו בבר...
אלא בתור אחד שחווה את זה עכשיו, כותב לשמע קולות היריות ובכי
הקטנים.
בתור אחד שאם יגלו אותו עכשיו, כאשר הוא יושב וכותב הכל, בעודו
מסתיר עצמו בין התכולה שנשארה במשאית התכולה של הגדוד...
יכריחו אותו לצאת ולהלחם כמו "חייל" נגד חסריי ההגנה והישע.

"חייל", לזה קוראים "חייל"? שואל אני את עצמי. חייל הוא אחד
שנלחם למען מטרת צדק, שתלוייה בהשרדות האומה שלו על פני המפה
האנושית, נלחם נגד אויב אכזר, פולש... עם נשק, המאיים בנוכחותו
העכשווית.
כאן, ועכשיו אני לא מבחין בשום סכנה הנשקפת לאומה עלייה
מתפקידי להגן מפגיעה, לא מבחין בשום פולש אכזר המאיים על
המדינה שלי.

"שורות אלו נחשבות כבגידה בצבא" יגידו הרוב בבית, המעטים הם
החושבים כמוני, אין זה בגידה אלא מחשבה צלולה, ברגע לא צלול.
הרי למה כל אנשי הגדוד שלי מתנהגים כמו חיות, כמו שלא התנהגו
ולא יתנהגו ככה בחייהם? למען מטרה צודקת, "הגנה מפני האויב
האכזר"...
לא ולא, אולי ככה הם חושבים, משום שזה מה שנאמר להם ולי כאחד,
לפניי יצאיתנו מהבסיס. הם לא חושבים, רואים דם בעיינים. דבריי
הסטה הם שמעו זמן רב מידי, ולא רק מהצבא אלא מכולם. ככה הם
חושבים כעת, לא כחיילים בעליי כבוד אנושי, אלא כשכירי חרב, שלא
מקבלים שכר כגמול לעבודתם.

ברגע השמע הזעקה הגדולה, כנראה הוציאו להורג את מנהיג השבט, זה
מה ששמעתי מכל הכאוס בסובב אותי... הבנתי, הבנתי את המטרה שצבא
של מדינה כל כך מכובדת, ובעלת מקום בחבר הלאומים משפילה את
עצמה, מתי שלא נראה לעין, הופכת את חייליה לטורפים חסרי
רחמנות.

המטרה היא להוכיח את דעתם של אנשיי הציבור, אותם האנשים
שיושבים בחלונות העליונים וחושבים שהם יכולים להפר מוסכמות
עולםנ וחוקיי תרבות:  לרצוח חפים מפשע.
בשביל שלא יעשו "צחוק" מעצם מול שאר המדינות המפותחות בעולם,
וייפגנו כח ועוצמה גם אם זה תלוי  בהריסת כפר נידח באזור יערות
הגשם.

עשרות אנשים נהרגו, למען הוכחת מטרה מסיבה לא ברורה, חצי עולם
לא ידע מזה, והחצי השני שכח.
והשאלה הנשאלת עכשיו היא

              "מדוע?"


-החייל האלמוני מגדוד לא ידוע.